זה היה שבוע רע עבור רוב הישראלים. הילדים לא בבית הספר, עסקים נסגרים, ומאות אלפי משפחות עומדות בפני אובדן הכנסה על רקע השיבושים הכלכליים והחברתיים ההולכים ומתגברים של מגפת הקורונה.
ביום שלישי, ראש אגף התקציבים באוצר, שאול מרידור, הזהיר שהמדינה לא תוכל לממן חילוץ כלכלי של כל מי שעלול להיפגע קשות בחודשים הקרובים, וכך השאיר את חצי מיליון העצמאיים ובעלי העסקים הזעירים במדינה תוהים אם יוותרו שברים שיהיה ניתן בכלל לאסוף כשכל זה ייגמר.
בתוך המערבולת הזו, כשהכלכלה הישראלית מתקרבת לעצירה כמעט מוחלטת והמגפה מאיימת לגבות קורבנות ראשונים בישראל, תגובתם של הפוליטיקאים נראית מנותקת באופן מבהיל.
ריב על פרוצדורות בכנסת סגר את הפרלמנט – אותו פרלמנט שיכול היה לקדם חוקים שיעזרו למשפחות הרבות שרואות לנגד עיניהם את המצוקה שבדרך, או להקים מנגנון פיקוח אפקטיבי על המעקב הדיגיטלי החסר-תקדים שנכנס לפעולה השבוע במסגרת המאמץ למגר את התפשטות הווירוס.
יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין מהליכוד התבצר בעמדתו בימים האחרונים, ואמר מוקדם יותר השבוע שלא יאפשר הצבעה על בחירת יו"ר חדש, על אף שהוא כבר לא מייצג רוב בפרלמנט. ואכן, הוא לא צריך לעשות זאת. תקנון הכנסת לא מחייב בחירת יו"ר חדש עד לאישור ממשלה חדשה. שבני גנץ וכחול-לבן יציגו את ממשלתם לאישור הכנסת, אומר אדלשטיין, ואני אאפשר הצבעה להחליף אותי.
לאדלשטיין יש כמה הסברים לעקשנותו. הוא רוצה ללחוץ על כחול-לבן להיכנס לממשלת אחדות, מה שהיא כנראה תסרב לעשות אם תצליח להשתלט על מוסדות הכנסת ולהעביר חקיקה שתמנע מבנימין נתניהו לכהן כראש ממשלה. הוא גם אומר שהוא חושש לשלומם של חברי הכנסת המכובדים, שמא נגע המגפה יחדור למשכן.
אמנם הכנסת הוחרגה מההנחיות של משרד הבריאות, אבל אדלשטיין בכל זאת מודאג. אחרי הכל, חמישה חברי כנסת נכנסו לבידוד ביתי בימים האחרונים, ואילו שר הבריאות יעקב ליצמן הודיע לאדלשטיין שבגלל גילו המופלג (71) הוא לא יגיע למשכן בזמן בקרוב.
החשש מהווירוס הוא כמובן אמיתי, אך השימוש בחשש הזה כתירוץ להקפיא את עבודת הפרלמנט מגוחך.
השבעת הכנסת ביום שני במתכונת מיוחדת של שלושה ח"כים בכל פעם מוכיחה שאפשר להתמודד עם אתגר הקורונה. הצבעות במליאה יכולות להתבצע בהדרגה, עם קומץ חברי כנסת המצביעים בכל רגע נתון. מדובר בתהליך איטי ומפרך, אבל עצם קיומה של אפשרות כזו מאיין את התירוץ של הווירוס.
אם החשש מווירוס הקורונה היה הגורם המניע, אדלשטיין היה עומל כעת על שינויי תקנון הכנסת שיאפשרו הצבעות שכאלה, דרך שיחות וידיאו או טכנולוגיות אחרות. השינויים היו דורשים לפחות 14 יום ליישום (יש תקנות מחמירות המונעות שינויים מהירים בהליכים פרלמנטריים), אבל היו מאפשרים לכנסת בעוד שבועיים להתמודד טוב יותר עם מצב החירום, ללא קשר לזהות היושבים בכסאות היו"ר או ראש הממשלה.
אם החשש מווירוס הקורונה היה הגורם המניע, אדלשטיין היה עומל כעת על שינויי תקנון הכנסת שיאפשרו הצבעות שכאלה, דרך שיחות וידיאו או טכנולוגיות אחרות
אף אחד מהצעדים האלו לא ננקטים, משום שהווירוס איננו הסיבה להקפאה. הכנסת הועמדה דום אך ורק כדי למנוע מכחול-לבן להשתלט על הבית.
אין פלא, אם כן, שכחול-לבן זעמה השבוע וקראה למעשיו של אדלשטיין "מתקפה על הדמוקרטיה". ממשלה שנבחרה לפני שלוש כנסות מקפיאה את הפרלמנט באמצע מצב חירום לאומי, ובמקביל מאשרת תקנות חירום למעקב אחר אזרחים ללא פיקוח ממשי של נציגי הציבור.
מחשש שאולי הוא מתחיל להפסיד את הוויכוח הזה, נתניהו שינה כיוון ביום רביעי בערב, כשטען בראיון בערוץ 12 כי הליכוד הקפיא את הליך הקמת הוועדות משום שגנץ תכנן למנות חבר של הרשימה המשותפת בתור יו"ר של אחת הוועדות החדשות.
גם את הטענה הזו קשה לקבל. הרי כבר הייתה לרשימה המשותפת יו"ר וועדה בכנסת האחרונה שתיפקדה – לפני שלוש כנסות, למי שסופר – ויש לה היום יותר מנדטים מאז.
אז מה באמת קורה? מה כל כך חשוב לנתניהו ואדלשטיין שהיה יכול להצדיק את הקפאת העבודה של הפרלמנט באמצע משבר שכזה?
התשובה שופכת אור על סדר העדיפויות של הפוליטיקאים בישראל, ומדוע כחול-לבן, אשר נראית כמו השחקן הפסיבי במלודרמה הזו, גם היא חלק מהבעיה.
בזמן שרומא נשרפת
מתחת להעמדת הפנים ונקיטת העמדות, ההפחדה וההסתרה, שאלה אחת – לכאורה שולית ופרוצדורלית – עומדת לנגד עיניהם של מנהיגי שתי המפלגות: כמה נציגים יהיו לכל מפלגה בוועדה המסדרת?
אחרי כל בחירות, הכנסת החדשה מקימה בהצבעת מליאה את הוועדה המסדרת, אשר דרכה היא מתניעה את העבודה הפרלמנטרית ומתחילה לקבוע את הרכב הוועדות הקבועות. בכוחה של הוועדה לקבוע את לוח הזמנים הפרלמנטרי. שליטה בגוף הזה הוא הכרחי למי שרוצה לקדם חקיקת בזק – למשל, חוק תקציב לייצב כמה שניתן את הכלכלה, או (סתם דוגמה) שינויים במערכת האלקטורלית שיאסרו על חבר כנסת שהוגש נגדו כתב אישום, כמו נתניהו, לקבל את המנדט להרכבת ממשלה.
במילים אחרות, השליטה על הוועדה המסדרת תחליט דה פקטו אם כחול-לבן תחזיק בהצבעות ובמנופים החקיקתיים שיאפשרו לה לדחוק את נתניהו מהמרוץ.
יש רק בעיה אחת: שני הבלוקים בכנסת כל-כך קרובים בגודלם, הרוב של גנץ כל כך צר ושברירי, שהשליטה בוועדה תלויה במתמטיקה המורכבת שקובעת את ייצוג הסיעות לפי גודל הוועדה.
החישוב מורכב, אבל תשארו איתי רגע: על פי חוק, הוועדה המסדרת חייבת לכלול לפחות חבר כנסת אחד מכל מפלגה הגדולה מ-4 מנדטים, כאשר החברים הנוספים מתווספים על פי גודלה של כל סיעה. בכנסת הנוכחית, הוועדה המסדרת חייבת לכלול לפחות 8 חברים – אחד מכל סיעה.
אבל מה קורה אם הכנסת מחליטה להקים ועדה עם 9 חברים? מי מקבל את הכיסא הנוסף? התשובה: המפלגה שמספר המנדטים הכולל שלה חלקי גודל הועדה מחזיר את המספר הלא-שלם הגדול ביותר הנותר. כלומר, המפלגה עם הכי הרבה חברי כנסת לא מיוצגים.
למשל, אם הוועדה המסדרת תכלול 30 חברים, המצב ייצור משוואה פשוטה של מושב אחד לכל 4 חברי כנסת. 36 חברי הכנסת של הליכוד ייוצגו על ידי 9 נציגים בוועדה, 32 המנדטים של כחול-לבן על ידי 8 – אבל הרשימה המשותפת עם 15 מנדטים תהיה מיוצגת על ידי 3 חברים בלבד, עם שלושה ח"כים שלא נספרים בחלוקת חברים בוועדה. עכשיו תגדילו את הוועדה במושב נוסף, ל-31, והרשימה המשותפת, עם 0.75 חבר שנותר בחוץ, היא זו שמקבלת את המושב הנוסף.
המושבים החדשים מחושבים על פי סיעה, לא גוש, כך ששמונה חישובים שונים רצים במקביל, וגדלים שונים של הוועדה מטים אותה – בגלל הפער הקטן בין הגושים – לטובת גנץ (במקרה של מושב נוסף לעבודה-מרצ, כחול-לבן, ישראל ביתנו או הרשימה המשותפת) או לטובת נתניהו (מושב נוסף לש"ס, יהדות התורה, ימינה או הליכוד).
תירוץ הקורונה של אדלשטיין לא באמת נולד מהצורך בעצירת המליאה מהצבעה על הדחתו, אלא סביב המאבק החשוב יותר של גודל הוועדה המסדרת. בצל משבר הקורונה, הוא קבע השבוע, אין זה נכון לאפשר וועדה של מעל 10 חברים. זה מקרי לחלוטין שוועדה בת 8, 9 או 10 חברים נוטה לטובת גוש נתניהו.
כחול-לבן, לעומת זאת, דרשה ועדה של 27 חברים, משום שהמתמטיקה נטתה לטובת גנץ – עד שחברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס הודיעה שהיא עוזבת את ברית העבודה-גשר-מרצ ותהפוך לסיעת יחיד. סיעת יחיד זאת לא עמדה חזקה במיוחד בפרלמנט, אך האובדן של אותו קול לגוש גנץ מטה את המתמטיקה של הוועדה המסדרת מעט לכיוון נתניהו, מספיק כדי להפוך את המספר 27 לגודל שאינו מיטבי לגנץ. כחול-לבן שינתה את הדרישה שלה לוועדה בת 17 חברים.
עד כאן בסדר?
מפלגת הליכוד, מתוך חשש כי תיפגע בוועדה מסדרת עם רוב התומך בגנץ, עמדה על שלה. אדלשטיין לא איפשר הצבעה במליאה משום שהמליאה הייתה עלולה להקים את הוועדה בגודל שמתאים לצרכי הרוב בפרלמנט. המטרה איננה "כרסום הדמוקרטיה", כפי שהשמאל זועק כבר שבוע. המטרה היא להכריח את כחול-לבן לנהל את המו"מ על הרכב הוועדות ועל החקיקה הצפויה נגד ביבי לפני הקמת הוועדה המסדרת – אז הליכוד כבר תאבד שליטה במהלכים.
כך עברו להם ימים שלמים של מו"מ, כאשר המגפה הולכת ומתפשטת והכלכלה מתחילה לצנוח, וכנסת ישראל איננה.
האירוניה המרה משני הצדדים
את הבחירות בישראל לא מנצחים בקלפי, אלא במו"מ הקואליציוני שאחרי הבחירות. על פי המדד הזה, הבחירות בישראל עדיין בעיצומן. גנץ מנסה להשתלט על הוועדה המסדרת מתוך מטרה לקדם חוקים שיוציאו את נתניהו מהמרוץ. נתניהו, מצידו, מציב מחסומים פרלמנטריים כדי להאט את התקדמותו של גנץ.
אך שני האישים מודעים היטב לאירוניה המרה של מצבם.
גנץ מתקדם בכל הכוח – אל תוך חומת בטון. אם הוא יצליח לאשר את החקיקה הפוסלת את נתניהו, הוא כמעט בוודאות מבטל כל אפשרות לממשלת אחדות עם הליכוד, שתעדיף ללכת לבחירות חדשות שאחריה תחזור עם רוב ותבטל את אותם חוקים. גנץ בינתיים יצטרך ללכת לממשלת מיעוט התלויה במחוקקים אנטי-ציונים מהרשימה המשותפת, דבר שלא מקובל אפילו על חלקים ממפלגתו שלו ותמקם אותו בעמדה בעייתית בעליל לקראת קמפיין הבחירות הבא.
גנץ צריך את נתניהו כדי לבנות את אותה ממשלה רחבה ויציבה שהוא רוצה להנהיג. עובדה פשוטה זו של המתמטיקה הפרלמנטרית מלמדת שהוא כנראה לא מקדם את הצעות הפסילה כדי לפסול את נתניהו ממש, אלא בתור מנוף במו"מ האחדות שיאפשר לו, כך הוא מקווה, לדרוש את הסבב הראשון כראש ממשלה.
גנץ צריך את נתניהו כדי לבנות את אותה ממשלה רחבה ויציבה שהוא רוצה להנהיג. עובדה פשוטה זו של המתמטיקה הפרלמנטרית מלמדת שהוא כנראה לא מקדם את הצעות הפסילה כדי לפסול את נתניהו ממש, אלא בתור מנוף במו"מ
אבל כדי להחזיק במנוף הזה, הוא צריך איום אמיתי של חקיקה ישימה, וזאת לפני שמסתיימים 28 הימים שלו בתור מועמד להרכבת ממשלה.
או במילים אחרות, גם גנץ היה מוכן בשבוע האחרון לשמור על פרלמנט סגור כדי לכופף את הליכוד בקרב על הוועדה מסדרת שעשויה להבטיח לו יתרון משמעותי בשיחות המו"מ בהמשך הדרך.
אין פלא, אם כך, שאדלשטיין היה מוכן ללכת למהלך דרמטי של עיכוב ההליכים הפרלמנטריים, אפילו במחיר של הקפאת עבודת הכנסת באמצע מצב חירום לאומי. גם יו"ר הכנסת הוכיח שהוא מוכן לעשות את אותו הימור על בריאותם וביטחונם של הישראלים.
גם נתניהו עומד בפני שעון פוליטי. התגובה של ישראל לווירוס הקורונה הייתה ככל הנראה בין הטובות בעולם, לפחות עד כה. אך השאלות הולכות ומצטברות באשר למוכנות הכוללת של מערכת הבריאות והיעילות שלה בתגובה למשבר. וזה לפני שהווירוס התחיל לגבות מחיר משמעותי בחיי אדם. הישראלים עומדים בפני סערה רפואית וכלכלית כואבת, וההאטה הכלכלית הצפויה תפגע במנהיג שהוביל את המדינה ב-11 השנים האחרונות.
האשמה לעיכוב עבודת הכנסת בשבוע האחרון נפלה על נתניהו (דרך סוכנו אדלשטיין), לא על גנץ. ככל שהוא דוחה יותר את אישור תקציב המדינה ויוזמות חקיקתיות אחרות שעשויות לעזור במאבק מול הווירוס ולהיטיב עם מאות אלפי משפחות העומדות בפני משבר כלכלי חמור, כך הוא פוגע בחוסנה של המדינה אל מול המשבר. מתישהו, המאמץ של נתניהו להכשיל את גנץ יתחיל לפגוע יותר בנתניהו. הוא, ולא גנץ, יואשם בנזק שצפוי לבוא מהשבתת המערכת הפוליטית והפרלמנטרית.
איך זה ייגמר?
האם נתניהו ישרוד את תקופת המנדט של גנץ מבלי שיצטרך לוותר על השליטה בכנסת או לעורר זעם ציבורי סביב הקיפאון?
האם גנץ יצליח להשתלט על תהליכי החקיקה בכנסת, ואם כן, האם יוכל לעשות את זה מספיק מהר כדי לאלץ את נתניהו להסכים לוותר ויתורים משמעותיים בממשלת האחדות שתקום?
הקרב עצמו לא נעים, והוא עשוי להפוך למסוכן. נשיא המדינה ראובן ריבלין כבר הפציר באדלשטיין לפתוח מחדש את הכנסת ומהר, כדי למנוע נזק של ממש לדמוקרטיה הישראלית ;ושופטי בג"ץ, אשר ידונו ביום ראשון במספר עתירות שהוגשו נגד אדלשטיין, כבר רמזו אתמול – בתגובה לעתירה אחרת – כי לא יקבלו את המשך ההשבתה של עבודת המשכן.
אבל אף אחד במסדרונות הריקים של הכנסת לא מטיל ספק בכך שהמבוי הסתום, מורכב ככל שיראה, הוא למעשה על משהו פשוט: המשך של ההצבעה ב-2 במרץ, אם כי באמצעים אחרים. שני המפלגות נחושות לנצח, ופחות מודאגות מההשלכות של הקרב עצמו על האינטרסים החיוניים של הציבור.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו