אין לו, לבית המשפט המורתע, לא ארנק ולא חרב. בית המשפט תלוי, לכן, באמון הציבור. גם הנוכל יודע את זה, ועושה, לכן, ככל יכולתו, בכדי לערער אמון זה, ובכך ליטול את הכלי היחיד שנותר בידי השופט... המשך קריאה
אין לו, לבית המשפט המורתע, לא ארנק ולא חרב. בית המשפט תלוי, לכן, באמון הציבור. גם הנוכל יודע את זה, ועושה, לכן, ככל יכולתו, בכדי לערער אמון זה, ובכך ליטול את הכלי היחיד שנותר בידי השופט על מנת להפעיל את סמכותו וכוחו.
אפילו הפרופסור פרידמן, חמורו של משיח, גילה באיחור רב מה עושים בכתביו: איך מנצלים אותם בכדי לגנוב, למעול, ולהימלט מאימת הדין.
מאוחר מדי, פרופסור. מאוחר מדי!
