נושא
אפגניסטן
גבר אפגני בקאבול, חולף על פני ציור קיר בסמוך לאתר של פיגוע קטלני, שכתובות עליו ססמאות "מוות לישראל" (צילום: עזתוללה מהרדאד)
עזתוללה מהרדאד

קאבול מציגה: יהודי אחד, המון אנטישמיות

כיצד קרה שהעיר קאבול, שאוכלוסיית היהודים בה מונה רק אדם אחד, נגועה באנטישמיות רחבה? ● החוקרים מאמינים כי חלק משנאת היהודים נובע מביקורת על פעולות ממשלת ישראל, וחלקה מושפע מאיראן - ואפילו מגרמניה הנאצית של שנות הארבעים ● "מאוד לא סביר שהשנאה נובעת מהיכרות כלשהי עם יהודים" ● דיווח מיוחד מאפגינסטן

ביום שמשי וקר בינואר 2018, אנשי הטליבאן פוצצו רכב אמבולנס מלא במטעני נפץ מאולתרים ברחוב הומה אדם במרכז קאבול. הפיצוץ גבה את חייהם של מאה בני אדם, וההלם שבעקבותיו מילא את תושבי העיר בייאוש.

לאחר פיגוע הטרור, קבוצה של אמנים אפגנים צעירים ציירה על קיר בטון בסמוך לאתר הפיגוע דמויות של גברים רעולי פנים וחשופי פנים סוחבים יחד מטען של לבבות אדומים גדולים.

ציור הקיר אמור היה להוות סמל לאהבה ולתקווה, אבל כעבור זמן מה הוא הושחת במסרים ששורבטו עליו בעיפרון שחור: "מוות לישראל", "אללה אכבר" ו"חמינאי הוא המנהיג שלנו".

"ייתכן שאנשים קיבלו כסף כדי לכתוב את הססמאות האלה", אומר אסיף יוסופי, פעיל חברתי שהשתתף בהפגנת סטודנטים נגד חגיגות יום ירושלים הבינלאומי, אירוע שנתי שהחל באיראן ב-1979 ושנועד להביע הזדהות עם העם הפלסטיני, בד בבד עם התנגדות לישראל ולציונות.

אירועי יום ירושלים הבינלאומי מתקיימים מדי שנה ביום שישי האחרון של חודש רמדאן, שחל השנה ב-31 במאי.

"בכל שנה, איש הדת המוסלמי סייד חוסיין מזארי משלם לנערי רחוב בקאבול כדי להתאסף ולחגוג את יום ירושלים הבינלאומי", אומר יוסופי.

מרכזי דת מעטים באפגניסטן מתקיימים במימון עצמי או מקומי. בדומה למתרחש במדינות אחרות במזרח התיכון, כמו עיראק, לבנון, תימן, בחריין ופקיסטן, רבים מחכמי הדת השיעים באפגניסטן מקבלים מימון מאיראן. יוסוף טוען כי מזארי נמנה עימם, אף על פי שהוא סבור שמזארי לא יודה בכך בפומבי.

זבולון סימן-טוב נוגע במזוזה בפתח ביתו (צילום: עזתוללה מהרדאד)
זבולון סימן-טוב נוגע במזוזה בפתח ביתו (צילום: עזתוללה מהרדאד)

הרפובליקה האסלאמית של איראן, שממשלתה אנטי-ישראלית במוצהר, מחזיקה נוכחות מודיעינית באפגניסטן, ותומכת בקבוצות מקומיות שמשרתות את האינטרסים הלאומיים שלה.

ישנם מומחים הסבורים שאיראן היא שעומדת מאחורי הפצת האנטישמיות בקרב שכנתה ממזרח, כחלק ממאמציה לבניית חזית מאוחדת נגד ישראל.

האם תיתכן אנטישמיות ללא יהודים?

"הביטוי 'מוות לישראל' הוא בפירוש אנטישמי", אומרת פרופ' שנא סיפי, מרצה ללימודי דת בסנטר קולג', בית ספר פרטי ליברלי לאמנויות בדנוויל, קנטקי. "אבל ישנה גם הרבה ביקורת כלפי הממשלה הישראלית, שאיננה אנטישמית, וזהו חלק מהאתגר".

אנשי אקדמיה החוקרים זה שנים את מקורות האנטישמיות הגיעו לתמימות דעים מסוימת באשר לשורשיה במדינות אירופאיות כמו גרמניה.

אבל באפגניסטן, שנשלטת בידי אסלאמיסטים ושאין בה כלל קהילה יהודית, הבנת מקורותיה של האנטישמיות היא בבחינת אתגר. נכון להיום ידוע על יהודי אחד בלבד שחי במדינה.

"שנאה אינה מובילה לדבר מלבד הרס", אומר ד"ר ווי טק יונג, עובד סיוע שמנהל מרכז להפצת סובלנות חברתית בקאבול. "אנחנו צריכים להתייחס באהבה לכל העולם"

"זה מעורר תמיהה. קיימים דיונים אקדמיים על המקורות של שנאת יהודים במדינות כמו אפגניסטן, שבה מאוד לא סביר שהיא נובעת מהיכרות כלשהי עם יהודים", אומר ד"ר גונתר ייקלי, פרופסור אורח ללימודי יהדות באוניברסיטת אינדיאנה, שמחקרו מתמקד באנטישמיות.

"לדברי אסתר ובמן, חוקרת בכירה במכון לחקר האנטישמיות ובמרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, הלאומנות הפאן-ערבית והאסלאם הקיצוני טיפחו שנאה לא רק כלפי ישראל אלא גם כלפי יהודים", אומר ייקלי.

ייקלי מוסיף כי שנאת היהודים באפגניסטן עשויה להיות גם השפעה ארוכת טווח של מאמצי התעמולה של גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה, שכללה תכניות רדיו ששידר המשטר הנאצי למדינות דוברות ערבית ושייחסו ליהודים תכונות שטניות.

כמעט שמונים שנה לאחר השואה, אדולף היטלר עדיין זוכה לפופולריות רחבה באפגניסטן, ודמותו עדיין מופיעה לעתים בכרזות פרסומת – למשל בפרסומת לקורס לדיבור מול קהל, שמציגה אותו כנואם לדוגמה.

לפי אמרה אפגנית ידועה, היטלר השאיר בחיים כמה יהודים כדי להזכיר לעולם כמה הם מזיקים.

"ישנו גם דיון על יסודות אנטי-יהודיים במסורות האסלאמיות", אומר ייקלי. "למשל, העיתונאי הקנדי-פקיסטני טארק פתח או מדען המדינה והפרופסור בסאם טיבי טוענים שהאסלאמיסטים מפרשים את האסלאם באופן שגוי ומקדמים רטוריקה אנטישמית".

בשיחות פרטיות, אנשי דת נוקשים משווים בין טרוריסטים ליהודים, ואומרים ש"אפילו" היהודים טובים יותר מטרוריסטים. בזירה הפוליטית, קבוצות אתניות באפגניסטן שאינן פתאניות סבורות שהפתאנים, המהווים את הקבוצה האתנית הגדולה ביותר במדינה, היו יהודים במקור.

ד"ר דאווד מורדיאן, ראש המכון האפגני ללימודים אסטרטגיים, דוחה את ההיפותזה שלפיה הפתאנים היו יהודים בעברם, ואומר שהתאוריה הזאת התפתחה בעקבות אג'נדה פוליטית.

שרידים לקהילה משגשגת

מוצאם של הפתאנים אולי איננו מהעם היהודי, אבל קהילה יהודית גדולה שגשגה פעם במדינה המרכז-אסיאתית. ב-2013 מצאו חוקרים מסמכים יהודיים נדירים מימי הביניים, המתוארכים למאות ה-11 עד ה-13, במערות במחוז במיאן שבאפגניסטן.

בשיאה, הקהילה היהודית במדינה מנתה, על פי הערכות, כ-40,000 נפש, אולם עם השנים חבריה היגרו משם בהדרגה. הקמתה של ישראל ב-1948 משכה אליה את רוב היהודים הנותרים.

קאבול, אפגניסטן, 2019 (צילום: AP Photo/Rahmat Gul)
קאבול, אפגניסטן, 2019 (צילום: AP Photo/Rahmat Gul)

בשנות ה-60 עזבה קבוצה גדולה של יהודים אפגנים את המדינה, אחרי מאות שנים של חיי שלום והרמוניה משותפים עם השכנים המוסלמים, והם התיישבו בניו יורק ובתל אביב.

"באופן אישי, אני חושב שזה שילוב של גורמים רבים, בכלל זאת העובדה שאף אחד לא ממש הביע התנגדות לגרסאות מאוד ראשוניות של תיאוריות קונספירציה במדינות כמו אפגניסטן", אומר ייקלי. "אבל הדמוניזציה של היהודים כבר מועמדת בסימן שאלה".

לאחר ארבעה עשורים של שנאה, התנגשויות מזוינות ופיגועים, רבים מבני הדור הצעיר באפגניסטן כבר מאסו ביחסי האיבה.

"שנאה אינה מובילה לדבר מלבד הרס", אומר ד"ר ווי טק יונג, עובד סיוע שמנהל מרכז בקאבול להפצת סובלנות בין הקבוצות האתניות השונות באפגניסטן. "אנחנו צריכים להתייחס באהבה למשפחה שלנו, לחברינו, לקהילה שלנו ולכל העולם".

באפגניסטן שלאחר המלחמה צמח דור חדש, משכיל, המתנגד לאי-סובלנות.

"רוב האנשים המשכילים, אלה שמבינים את העולם, מתנגדים לשנאה", אומר יוסופי. "אני מסתכל על כולם בצורה שווה – כולנו בני אדם".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 769 מילים
זבולון סימן-טוב (צילום: Ezzatullah Mehrdad)
Ezzatullah Mehrdad
הוא שרד את הטאליבן, אבל הבדידות קשה לו

נעים מאוד, אני זבולון, היהודי האחרון באפגניסטן

היהודי הנוסף שהתגורר בעיר כבר נפטר (וגם אותו הוא לא סבל), אשתו עלתה לישראל (ולדבריו לא מאפשרת לו לדבר עם הבנות שלהם) והוא נלחם באנטישימיות "כמו אריה" - אבל "מפחד לצאת מהבית" ● ביקור בית אצל זבולון סימן-טוב, שמתגורר בבית-הכנסת האחרון בקאבול

קאבול, אפגניסטן. בכל יום שישי זבולון סימן-טוב, 52, מתקלח ומתגלח לקראת שבת. בזמן ש-30 מיליון המוסלמים שחיים באפגניסטן מתחילים את השבוע, הוא סוגר את העסק ולובש את מיטב מחלצותיו לקראת התפילה.

סימן-טוב חי לבד בבניין הרעוע שבו נמצא בית הכנסת המתפקד האחרון במדינה. במשך מאות שנים, הקהילה היהודית במדינה (שמנתה בשיאה 40 אלף איש ואישה) מילאה בתי כנסת רבים בכל שבת. מאז, הקהילה הצטמקה בהדרגה ל-10,000 איש, אחר כך למאות בודדות, לעשרה, לשניים – ולבסוף רק לסימן-טוב.

מבנה בית הכנסת האחרון בקאבול (צילום: Ezzatullah Mehrdad)
מבנה בית הכנסת האחרון בקאבול (צילום: Ezzatullah Mehrdad)

סימן-טוב מספר שהוא נשאר באפגניסטן כדי לשמור על הגחלת היהודית. "אני דואג לבית הכנסת", הוא מסביר. "אם לא הייתי פה, מזמן היו מוכרים את השטח".

בית הכנסת נמצא במרכז העיר, במקום שבו מחירי הנדל"ן גבוהים במיוחד.  כדי להסתיר את העובדה שבית הכנסת כמעט שומם בשכונה כל כך מבוקשת (וגם כדי להתפרנס), סימן-טוב הפך את המקום למסעדה שמציעה ארוחות צהריים וערב. כחבר הקהילה האחרון, הוא גם מתחזק את בית הקברות היהודי הקרוב.

שריד האחרון להיסטוריה מפוארת

הנוכחות שלו באפגניסטן היא השריד האחרון להיסטוריה בת 1,500 שנה, של יהודים שהתיישבו במדינה החוצצת בין המזרח התיכון ומרכז אסיה.

ד"ר דאווד מורדיאן, ראש המוסד האפגני ללימודים אסטרטגיים, הוא אחד המומחים הבודדים במדינה להיסטוריה של הקהילה היהודית.

"באפגניסטן חיו שתי קהילות יהודיות נפרדות", אומר מורדיאן. "אחת של ילידי המקום ואחת של מהגרים ממרכז אסיה, שברחו מהשלטון הסובייטי".

מורדיאן מוסיף שהיהודים היו מרוכזים בעיקר בעיר המערבית הראת, הקיימת מאז 500 לפני הספירה. אולם, לדבריו, יהודים חיו בכל הערים המרכזיות במדינה.

ב-2013, חוקרים גילו מטמון של מסמכים יהודיים-אפגניים נדירים מהמאות ה-11 עד ה-13. המסמכים, החל ממכתבים ומאמרים העוסקים בעסקים משפחתיים ועד עותקים של טקסטים דתיים ותנ"כיים, נמצאו במערות במחוז ביימאן.

בספטמבר 2016, הספרייה הלאומית של ישראל הציגה 250 מהמסמכים, שנכתבו בפרסית, ערבית, עברית ושפות נוספות. קבלות שהועברו בין יהודים למוסלמים מראים ששתי הקבוצות חיו בהרמוניה וקיימו קשרי מסחר הדדיים.

אנשי טאליבן באפגניסטן, 2015 (צילום: AP Photo)
אנשי טאליבן באפגניסטן, 2015 (צילום: AP Photo)

הקמת מדינת ישראל משכה את רוב היהודים הנותרים. בשנות ה-60 עזבו רבים נוספים, בחיפוש אחרי אופקים כלכליים מבטיחים יותר בתל אביב וניו יורק.

מורדיאן מציין שההגירה לא נבעה מאנטישמיות, שכן אפגניסטן הייתה המדינה המוסלמית היחידה שאפשרה ליהודים להגר ממנה מבלי לאבד את אזרחות.

האישה והילדות בישראל

בין אלה שבחרו להגר, היו גם בני משפחתו של סימן-טוב. הוא נולד וגדל בהראת ועבר לקאבול ב-1980, תקופה שבה נותרו יהודים מעטים במדינה.

הוא חיפש כלה יהודייה מהאזור ונסע לשם כך לטורקמניסטן. כשחזר נשוי למולדתו, גילה שהמצב הפוליטי שם הורע בעקבות המלחמה עם ברית המועצות.

מתוך חשש לשלומה, סימן-טוב שלח את כלתו לישראל וזו גרה בארץ עד היום עם שתי בנותיהם, לא רחוק מתל אביב.

זבולון סימן-טוב (צילום: Ezzatullah Mehrdad)
זבולון סימן-טוב (צילום: Ezzatullah Mehrdad)

המצב באפגניסטן לא השתפר, להיפך: ב-1996 הטליבאן עלה לשלטון. בשלב זה נותרו במדינה רק שני יהודים, סימן-טוב ואדם מבוגר יותר בשם יצחק לוי.

באופן אירוני, סימן-טוב ולוי לא הסתדרו כלל. הם הפכו לאויבי נפש והלשינו זה על זה בפני שלטונות הטאליבן המדכאים. כתוצאה מכך, לא רק ששניהם נאסרו, הוכו ועונו, אלא שספר התורה היחיד של אפגניסטן הוחרם ונמכר גם כן.

ב-2005, כשלוי נפטר בגיל 80, ארה"ב כבר הפילה את הטליבאן. אבל לסימן-טוב אין מילים חמות לומר עליו: "הוא היה איש רע שרצה למכור את בית הכנסת".

מטרה נוחה להתקפה

אחרי מותו של לוי, סימן-טוב נותר לגמרי לבד. אשתו פירקה את הקשר שנים קודם. "הייתי בישראל במשך חודשיים ב-1998", הוא נזכר. "אחרי זה הייתי מדבר עם הילדות שלי בטלפון, אבל אשתי כבר לא מרשה לי לדבר איתן".

באזור כל כך פגיע, מעט מדי בעלי ברית זה מסוכן. הבית של סימן-טוב בבית הכנסת, והמטמון הגדול של חיי היהודים האפגניים, הם מטרה נוחה להתקפה עבור קבוצות קיצוניים, במידה והם יחליטו לשים אותו על הכוונת.

"אני אריה", סימן-טוב מתאר את עצמו. "אף אחד לא יכול לאיים עלי". אחרי הפוגה הוא מוסיף בשקט: "אני בקושי יוצא לרחובות. המוות קרוב".

רוב הזמן הוא נמצא בקומה השנייה של המתחם, שאותו שיפץ באופן חלקי כדי להגדיל את רווחי המסעדה. אולם אפילו אחרי השיפוץ החלקי, המסעדה לא מפרנסת אותו בכבוד – סימן-טוב מציין שהוא ירש מאביו עסק של תכשיטים.

לדבריו, הוא רק בקושי מצליח לשרוד במתחם המתפורר שהוא קורא לו "הבית האמיתי שלו". "ד"ש לישראל", אומר סימן-טוב, בשפת אמו, פרסית. "אני אוהב אותך, ישראל".

הכתבה התפרסמה לראשונה ב-The Times of Israel

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 626 מילים
כל הזמן // יום שני, 22 ביולי 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו
שרה נתניהו, איילת שקד, בנימין נתניהו (צילום: פלאש90)
פלאש90

שקד מסתערת על ראשות הימין, למגינת לבם של בני הזוג נתניהו

איילת שקד פרחה אתמול, בכפר המכבייה, כשעלתה לבמה כמנהיגה הבלעדית של הימין החדש ● המטרה הבאה שלה: איחוד כל מפלגות גוש הימין, בראשותה ● בבלפור יעשו הכל כדי לחסום את שקד, ומכינים מלחמת התבצרות סביב הרב רפי ● עם הלחץ שיקבל עכשיו מבנט, שקד וכל מחנה הציונות הדתית, ספק אם יעמוד בפרץ ● פרשנות

בנימין ושרה נתניהו כפו מלחמת עולם משונה על מחנה הימין, נגד כל הדעות ואולי נגד כל הסיכויים שעוד נותרו לנתניהו להרכיב ממשלה. שניהם לא רוצים ימין מאוחד, ומבקשים לראות את רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ׳ מחד, ואת נפתלי בנט ואיילת שקד מאידך, רצים בשתי מפלגות נפרדות.

הסקרים בערוצים 11 ו-12 העניקו אתמול לאיחוד כזה בימין, אילו שקד תעמוד בראשו, 13-12 מנדטים. האיחוד שווה לימין יותר מאשר ריצה בשני ראשים. אבל נתניהו בשלו. בדיונים הפנימיים בליכוד, עליהם דיווחנו שבוע שעבר בזמן ישראל, הסביר נתניהו כי הישועה תבוא לליכוד ולימין מכיסוח ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן, שבינתיים רק עולה בסקרים וקרוב להכפיל את כוחו. אף אחד בצמרת הליכוד לא מסכים עם הניתוח הזה של נתניהו.

זה הזמן שלה: שלטים של הימין החדש בראשות איילת שקד, בכפר המכבייה (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
זה הזמן שלה: שלטים של הימין החדש בראשות איילת שקד, בכפר המכבייה (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

אז מה קורה כאן? נתניהו לא רוצה את שקד ואת בנט בסביבה. במערכת הבחירות הקודמת הוא יצא נגדם למלחמת חורמה והצליח לחסל אותם לגמרי. לרוע מזלו, אנחנו הולכים לבחירות חדשות – אך גם עכשיו הוא מייחל לתוצאה דומה, גם אם עשרות אלפי קולות בימין עלולים ללכת לאיבוד. כנראה שהאמוציות והשנאה המשפחתית בבלפור כלפי בנט ושקד משוללי כל היגיון. בסביבת נתניהו אפילו המציאו סיפור כאילו בנט מתחנן לקבל את תפקיד השגריר באו"ם, רק שלא יהיה באיזור.

הסיוט של נתניהו ומקורביו הוא לראות איחוד גדול (ימין חדש יחד עם הבית יהודי, האיחוד לאומי ועוצמה יהודית), ועוד לראות את שקד עומדת בראש האיחוד הזה. מעבר לאיבה העצומה לשקד ולבנט, ייתכן שמסתתר כאן גם אינטרס פוליטי. אם האיחוד המדובר גדל במספר המנדטים, הליכוד יורד. שקד נוגסת בו.

הכול מסובך כאן. הכול אישי. בינתיים, לשקד יש תכניות אחרות. לפי שעה, עושה רושם ששקד קיבלה הזדמנות נוספת והיא חוטפת אותה בשתי ידיים. גם בנט לומד מטעויות ומפנה לה את הבמה. אם בבחירות האחרונות השניים הללו לא עברו את אחוז החסימה בגלל מהלך פזיז ומכעיס, הפעם הם מחושבים הרבה יותר. מסיבת העיתונאים של השניים אמש בכפר המכבייה וההצרחה בצמרת הרשימה לא נולדו אתמול או שלשום, אלא מיד אחרי שהוחלט להקדים את הבחירות.

זז הצידה: נפתלי בנט משקיף על איילת שקד מצדי הבמה בכפר המכבייה (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
זז הצידה: נפתלי בנט משקיף על איילת שקד מצדי הבמה בכפר המכבייה (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

ההתקפלות של בנט מסמנת גם לרב פרץ את הדרך החוצה מהמקום הראשון ברשימת הבית היהודי. בעשרת הימים שנותרו עד הגשת הרשימות, פרץ יהפוך לשק החבטות של בנט ושקד – וגם של גורמים בתוך הבית היהודי בראשות סמוטריץ׳ – עד שיפנה את מקומו. התקשורת הדתית-לאומית תפעיל על פרץ לחצים כבדים משלה, מגובה בסקרים שמלמדים על פער ביכולת של שקד לעומת פרץ להביא מנדטים.

מן הצד השני יעמוד אחד, בנימין נתניהו, וינסה לשכנע את הרב פרץ כי שקד תמליץ על בני גנץ להרכבת הממשלה הבאה. עד כדי כך גדולה המשטמה. גם שרה נתניהו נרתמה למשימה והזהירה את הרבנית מיכל פרץ מפני שקד ובעצם ניסתה לשכנע אותה לסכן את בעלה הרב ואת הבית היהודי ושותפיו, העלולים לרדת אל מתחת לאחוז החסימה.

הימור שלי: פרץ יחזור לימי הישיבה בעצמונה ולימי ההתנתקות ויצטרך שוב להתפנות בדרכי שלום. אין לו שום ברירה אחרת. אחרי חמישה חודשים בלבד בפוליטיקה, הוא לא ייקח את כל גורל הציונות הדתית על הראש. הולכים להפוך שם עוד דף ולרשום פרק חדש עם איילת שקד הפופולרית.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 464 מילים
גיא זהר גיא זהר

אסור שברק ומרצ ירוצו בנפרד

ברק, הורוביץ ופרץ (צילום: פלאש 90)
פלאש 90
ברק, הורוביץ ופרץ

אהוד ברק החריף והחכם הצליח להזריק אנרגיה מרשימה לקמפיין המשמים של המרכז-שמאל. אבל כרגע הוא צריך להגיע להסכם עם מרצ על ריצה משותפת, להצטרף לכחול לבן, או לנשור מהמירוץ.

אם השמאל ירוץ בשלושה ראשים בנוסף לכחול ולבן, טובים הסיכויים שאחד מהם לא יעבור את אחוז החסימה. פשוט אסור לקחת את ההימור הזה. זה לא שווה את הסיכוי הקטן שריצה נפרדת של ברק תוסיף מנדט או שניים לגוש (סיכוי שנשען יותר על שלהוב הבסיס משאיבת קולות מהימין).

מציאות זו היא תוצאה של החלטת עמיר פרץ ביום חמישי שעבר לרוץ יחד עם אורלי לוי-אבוקסיס. נראה שבמסגרת העסקה מפלגת העבודה וגשר שוללים חיבורים נוספים, ובזאת מנפצים את התקווה לאיחוד בין העבודה, מרצ וישראל הדמוקרטית של ברק.

זו היתה החלטה בעייתית, אבל לא בהכרח טיפשית. היא חיסלה את חלום האיחוד, אך יצרה גוף חדש, "חברתי", בעל סיכוי למשוך קולות של מזרחים בפריפריה שלא יוכלו להביא את עצמם, מסיבות שונות, להצביע לרשימה הכוללת את מרצ או ברק. אין זה בלתי סביר שזה יוסיף מספר מנדטים לא מבוטל לגוש ה"לא ימין". לגוש המתנגד לבנימין נתניהו.

מרגיז לשמוע אותם רומזים עכשיו שיהיו מוכנים "לשבת" עם נתניהו אם בסופו של דבר לא יוגש כתב אישום נגדו. מסר זה היה כנראה חלק מהעיסקה בין פרץ ללוי-אבקסיס, ויש לו פוטנציאל להרגיע מצביעי ימין רך ולהביאם לעבור צד.

אבל למען הסדר הטוב יש להדגיש: השחיתות וכתבי האישום המסתמנים אינם הסיבה היחידה לא לשבת עם נתניהו. נתניהו עומד בראש ממשלה שחסמה ועוד תחסום כל סיכוי לשלום עם הפלסטינים ושתמנע היפרדות מהם – וזה יוביל למדינת אפרטהייד דו-לאומית.

נתניהו מחבל קשות ביחסי המדינה עם המיעוט הערבי. נתניהו שייך לציר הפופוליסטי המביא נזק גדול למערב. נתניהו מסמל את ההדתה המשתוללת והסטאטוס קוו עם החרדים – קו שמוביל למדינה יותר ויותר קלריקלית עם אוכלוסייה ענקית שלא למדה חשבון, מדע ואנגלית.

יש לשלחו לגמלאות בדחיפות. אין שום בושה ב"להחרים" אותו ואת הליכוד, אלא אם כן הם מוכנים להצטרף לממשלה מודרנית שעושה את ההפך ממה שהם עשו עד כה.

אז בהנחה (די סבירה) שהם מבינים את כל זה, בהצלחה לפרץ וללוי-אבוקסיס. עכשיו השאלה היא איך למנוע אובדן קולות אצל השאר.
אין ספק שאסור שמרצ וברק ירוצו בנפרד.
הם לא צריכים להתאחד. אפשר להתמזג לרשימה אחת בריצ'רץ' כשכל אחד שומר על זהותו. זה אפילו עדיף, וזה יבטיח שכולם עוברים את אחוז החסימה.

מרצ תסתכן באובדן רבבות קולות של ערבים שחלקם עדיין נוטרים לברק על אירועי אוקטובר 2000 ולרובם אין כל עניין בגנרלים ישראלים. אבל זה בסדר: הקולות האלה יעברו לרשימה המשותפת שאמורה לקום מחדש בתקווה להביא בין 13 ל-15 מנדטים.

ברק יוותר על קולות מהימין. אבל אין כל סימן שהתקווה שלו לפנות לקהל זה הייתה ריאלית (זה בוודאי לא ניכר בסקרים כלשהם). מה שהוא כן יכול לעשות זה להמריץ את הבסיס. ברק לא יאהב לשמוע את זה, אבל יש לו מקום טבעי לצד מרצ. ברק הוא פוליטיקאי חילוני ואדם מודרני שמתאים לאג'נדה אזרחית, כולל תחבורה ציבורית בשבת, תוכנית ליבה לכלל התלמידים ושוויון לאזרחים.

בזכות סגולותיו הוא מסוגל להרחיב את התמיכה במרצ מעבר למעגל הטהרנים, במיוחד אצל כאלה ששוקלים לא להצביע. ואם ירוץ עם מרצ, פוחת הסיכון שהוא ייקח קולות מכחול ולבן, וזה טוב; חשוב שמפלגה זו תהיה הגדולה ביותר בכנסת.

לא משנה מי עומד פורמלית בראש הרשימה הממוזגת, הורוביץ או ברק. אף אחד מהם לא יהיה ראש ממשלה בסיבוב הזה. אם שני הצדדים לא יוכלו להגיע להסכם, האפשרות האחרונה היא שברק יצטרף לכחול לבן. זה לא נראה ריאלי כרגע. הם לא צריכים עוד גנרל, ויש את הקטטה המוזרה עם גבי אשכנזי.

האפשרות האחרונה היא להפעיל לחץ משמעותי על אחד הצדדים לפרוש מהמרוץ – לחץ כה עצום שתהיה לו השפעה ציבורית רחבה ומשכנעת.

קשה לראות את מרצ לא רצה בכלל. זו מפלגה מקרטעת אך חשובה וגאה, שלא הוקמה אתמול. בתרחיש מעציב זה, לא יהיה מנוס מהקביעה שהשירות הטוב ביותר שברק יוכל להעניק לארצו, אחרי הנסיגה מלבנון, היא נסיגה מהריצה בבחירות האלה.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 596 מילים

תציל אותי, אני אומרת לו, בבקשה אהובי, תציל אותי

 (צילום: Natalie Pik)
Natalie Pik

הכל באשמתי, הוא אומר לי בבוקר במבט מיוסר, לא הייתי צריך לקחת אותך להופעה של החבר שלך לשעבר, הייתי צריך לזכור שסיפרת לי עליו

מה זה משנה, אני עונה

הוא מסתכל עלי במבט בוחן ושואל, בטוח שסיפרת לי עליו?

סיפרתי סיפרתי, אני אומרת, כואב לי הראש נורא, חוץ מזה, מה זאת אומרת 'לא הייתי צריך לקחת אותך לשם', מה אני, חבילה?

אני כועסת על משהו אחר לגמרי

אולי כועסת זו לא המילה המדוייקת.

זה היה אולי שבועיים אחרי הלידה, אולי חודש, תמיד אני מופתעת מגמישות הזמן בזכרונות שלי, מהצורה שבה הוא מצליח לתעתע בי. זה היה זמן קצר אחרי הלידה, ימים או שבועות מעטים.

אני רוצה לצאת, התגנבה מחשבה לליבי כמו נחש כתום, לצאת, לצאת, כמו פעם, לשתות ולרקוד ולשכוח שאני אמא, אני רוצה להיזכר שגם אני בעצמי קיימת, כאדם נפרד, כישות. ישות שיכורה, זה מה שאני רוצה להיות, אמרתי לעצמי וביקשתי ממנו למצוא לנו הופעה ממש שווה, לא מאוחר מדי, ולצאת

אני רוצה לצאת.

בארון אני מוצאת שמלה ממש יפה, בכחול וירוק. השמלה כמעט צמודה והרגליים חשופות ומסביב לקרסול אני עונדת שרשרת זהב דקה, להרגיש יפה. להרגיש יפה. ואנחנו יוצאים, ואנחנו עומדים בתור, ואנחנו עומדים ברחבה גדולה לפני ההופעה ואני משתדלת להיות זוהרת, וצעירה, ויפה ואני מרגישה את חוסר השינה, ואת ההתאמצות שלי. כן כן, אני מודעת אלייך, התאמצות, אבל אני לא נכנעת. את יפה, אני אומרת לעצמי, את ממש ממש יפה, אם לא תספרי אף אחד לא יידע שילדת לפני רגע ושבבית מחכה לך תינוק רך עם עיניים ענקיות. אני לא רוצה לחשוב עליו היום, יסלחו לי אלוהי האימהות, אני רוצה לחשוב עלי. רק עלי.

לפני שאנחנו נכנסים להופעה אני מספרת לו, בהבעה אגבית, שמי שעומד להופיע על הבמה היה פעם, ממש מזמן חבר שלי

מתי? הוא שואל

אני לא זוכרת, סיפרתי לך על זה

מה? הוא מסתכל עלי, מתי סיפרת לי?

אני מושכת בכתפיי ומסתכלת לעבר הדלפק שבו מוכרים משקאות, אתה מוכן להביא לי בירה, לא לא, בירה, תביא לי עראק, אני אוהבת עראק, תשים לי קצת קרח בפנים, והוא הולך לשם, ואני עומדת בין המון אנשים ומחכה לו.

אחר כך יש רעש, סליחה מוזיקה (לא ישנתי מאז הלידה, סלחו לי) ואחר כך הוא מכיר אנשים שבמקרה עומדים לידנו, ואחר כך אני, ואחר כך אני מסתכלת על הזמר בהופעה, שפעם היה חבר שלי ואני לא רוצה שהזכרונות יגיעו, אני רוצה לחיות בהווה, אני מבקשת ממנו עוד עראק, והוא מביא, כמה פעמים אני מבקשת והוא תמיד הולך להביא, אחר כך אני נשענת עליו, אחר כך רוקדת, אני שמה לב כמה הוא גאה שהחברה שלו כל כך יפה היום ואני שמחה בזה, אחר כך אני רוקדת עוד קצת, ושותה עוד קצת, ואני לא רוצה להיזכר בזמר שעומד על הבמה, אני לא רוצה להיזכר באהבות קודמות. אני אוהבת אותך, אני אומרת לו, והוא מתכופף אלי כי הוא גבוה ושואל מה אמרתי, אני אוהבת אותך, אני צועקת לו באוזן, ואני מנשקת אותו, ואני מבקשת לצאת החוצה כי אין לי אוויר.

כמה שתית?

מלא

אני לא מרגישה כל כך טוב, ואני מבקשת שנלך לכר דשא ונשכב קצת ונסתכל על השמיים

כר דשא? הוא צוחק, איפה יש כאן כר דשא?

גם סתם דשא זה בסדר, אני אומרת לו, אני מכירה את האיזור, יש דשא לא רחוק מכאן, בא.

אנחנו שוכבים על הדשא, הוא עם הגוף הארוך והכבד שלו לא מרגיש נוח, אני מרגישה נוח בהתחלה ולא אכפת לי שהדשא יבלע אותי תיכף ומיד, אדרבא, אני שוקעת לתוכו. תסתכל על השמיים אני אומרת לו.

הם שחורים, אני אומרת לו, ואני מתחילה לבכות

פתאום אני מתחילה לבכות.

הדשא הירוק נעשה טובעני יותר ויותר, אולי זו האדמה שמתחתיו? אני לא יכולה להרשות לעצמי לטבוע, יש לי תינוק קטן בבית, אני מחבקת אותו חזק, הוא מחבק אותי ואז אני אומרת את הנורא מכל

תציל אותי, אני אומרת לו, בבקשה אהובי, תציל אותי, תציל אותי.

בבת אחת הגוף הארוך שלו מתקשה, בבת אחת הוא מתרומם לישיבה, גם אני נעשית צלולה פתאום כאילו מים ממש קפואים הותזו על פניי, גם אני מתיישבת

מה קרה?

הוא שותק

מה קרה? אני שואלת שוב, נחש החרדה הערמומי זוחל בדשא לעברי, מה עשיתי, עשיתי משהו רע, אולי תגיד לי מה עשיתי?

הוא רוצה לחזור הביתה.

אחר כך בבית אני נופלת לשינה עמוקה כמו לבור, עד שבכי התינוק החדש שלי מעיר אותי.

ימים ארוכים אחר כך הוא יספר לי.

הוא יספר לי כמה נבהל מהמילים שלי, מזה שביקשתי שיציל אותי. את מבינה, הוא יאמר לי, שנים חייתי עם אישה שהיתה תלויה בי כל כך (עם האצבעות הארוכות שלו הוא מסמן לולאה סביב צווארו), זה חנק אותי, אני לא רוצה את זה, אני לא רוצה להציל אף אחד, אף אחת ואף אחד, אני רוצה אישה עצמאית.

אני לא אומרת לו שאני מבינה

אני מסתכלת עליו ושותקת.

ממילא ניפרד עוד זמן קצר, ואני לא מוצאת טעם להגיד הכל, אני מסתכלת עליו עוד קצת, אנחנו שותקים יותר ויותר בזמן האחרון.

אחר כך יבואו ימים עוד יותר ארוכים, וממש כמה ימים לפני שניפרד הוא יספר לי מה אמרה המטפלת שלו, או מה שהבין בעצמו, בעקבות המקרה הזה, בדשא.

מה הבנת?

הוא הבין שהוא לא יכול היה לקבל את הבקשה שלי כי אין לו אומץ

אין לך אומץ להציל אותי?

לא, אין לי אומץ להיות מוצל, הוא יאמר, את מבינה, קינאתי בך כל כך על שאמרת את זה, גם אני רוצה שיצילו אותי לפעמים… קולו דועך בסוף המשפט עד שנעלם

כל אחד רוצה שיצילו אותו, אני עונה לו בתשובה כללית ובלי רחמים

אחר כך נפרדנו.

לפעמים, בלילות, אני חוזרת למקום ההוא, אני חוזרת אליו כשאני במצב דמדומים לפנות בוקר, בין ערות לשינה.

ואני מציירת את הדשא בירוק בהיר בהיר והוא לא טובעני הדשא, בקצותיו טיפות טל זוהרות והשמים לא שחורים, הם בכחול כהה כהה והכוכבים צהובים, כמו בספרי הילדים.

אני מציירת לי אהוב חדש

לא אותו

חדש

קשה לי לדמיין את הפנים אבל אני מדמיינת דמות ארוכה ורזה.

האהוב החדש שלי לא מפחד כשאני אומרת לו, תציל אותי, הוא לא מפחד, הוא לוחש לי בקול חם בטח שאציל אותך מותק, תמיד תמיד אציל אותך, רק תבקשי

אז אני מבקשת.

ואחר כך שנינו קמים ועומדים על הדשא הזוהר, ואנחנו צוחקים

כל הרגשות והתחושות באים ועומדים לידנו, השנאה ליד האהבה, החולשה ליד החוזק, זוגות זוגות, הפחד גדול ושמן והוא עומד ליד האומץ שהוא גרום אבל חזק, אנחנו מסתכלים אחד על השני וצוחקים

זה כמו תיבת נוח

אנחנו לא מפחדים מהם, לא לא, ואנחנו יכולים להגיד הכל אחד לשני, הנשימות שלנו עמוקות

ואולי דווקא בגלל זה, בגלל שאנחנו יכולים להגיד הכל, המילים שלנו לרוב עדינות ורכות

כמו הדשא

תעשה גלגול, אני אומרת לאהובי החדש

תעשי את

ואני עושה, כמו אז, שהייתי ילדה

ואני צוחקת עוד.

נטלי פיק היא בוגרת לימודי משחק בסמינר הקיבוצים, בוגרת תיאטרון תנועה בפריז, ולימודי פילוסופיה והיסטוריה של ימי הבינים. את הרומן הראשון שלה "מלכת הממטרות" פירסמה בהוצאת "הקיבוץ המאוחד". עבדה כמספרת סיפורים ומטפלת בתנועה בילדים אוטיסטים. למדה באקדמיה להיפנוזה קלינית באוסטרליה, ובארץ עוסקת בתרפיה בדמיון מודרך. ב2018 הוסמכה כמורה להאתה יוגה קלאסית

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,042 מילים

פוסטים אחרונים

פנייה למנדלבליט: "יש להאיץ - ולא לעכב - את ההחלטות בתיק 3000"

פרסום ראשון כך דורשת מהיועץ התנועה לטוהר המידות, בראשות עו"ד אביה אלף ● בסוף השבוע דווח ב"כאן" כי מנדלבליט החליט לדחות את ההכרעה בשאלה האם לפתוח בחקירת "פרשת המניות" של נתניהו

בנימין נתניהו (צילום: פלאש 90)
פלאש 90
בנימין נתניהו

ביום שישי בערב דיווח מרדכי גילת ב"כאן 11", שהיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, החליט לדחות את ההכרעה בשאלה האם לפתוח בחקירה נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, גם בפרשת המכונה "תיק המניות".

זאת, עד שתתקבל הכרעה סופית, האם להגיש נגד נתניהו כתבי אישום בשלוש הפרשות שבהן הוא כבר נחקר, המוכרות במספרי התיקים שלהם.

תיק המניות עוסק בקשרים הכלכליים של נתניהו עם בן דודו, איש העסקים האמריקאי נתן מיליקובסקי, ובקשר שבין מיליקובסקי ל"טיסנקרופ" הגרמנית.

על פי הדיווח של גילת, בידי היועמ"ש נמצאים "חומרים רגישים", שהעביר אליו מבקר המדינה, אך הוא אינו מעוניין כרגע לפתוח בחקירה מאחר ש"אינו מעוניין לפתוח חזית חדשה עם ראש הממשלה לפני הבחירות".

מהחומרים שנבחנו במשרד מבקר המדינה עלתה השאלה האם ראש הממשלה הפר את הכללים האוסרים על שרים לנהל תיק השקעות.

לטענת נתניהו, הוא קיבל אישור לחרוג מהכלל המחייב העברת התיק לנאמנות עיוורת. מבקר המדינה העביר את המסמכים ליועץ המשפטי לממשלה, מנדלבליט, לבחינה אם האישור היה בתוקף בעת שנתניהו מכר את המניות ב־2010.

אחרי הפרסומים על מעורבותו האישית של ראש הממשלה בעסקי בן דודו, פנתה התנועה לטוהר המידות למבקר המדינה, יוסף שפירא, בדרישה שיפתח בבדיקה של תהליכי קבלת ההחלטות במשרד ראש הממשלה ובמשרד הביטחון, בכל מה שנוגע לרכישת צוללות אסטרטגיות וספינות להגנה על מתקני הגז מ"טיסנקרופ".

אחרי חליפת מכתבים ענפה, הודיע משרד מבקר המדינה, כי הוא "שקל בחיוב" את בקשת התנועה לפתוח בבדיקה מקיפה בפרשה זו, אך הוא "מנוע מלהיכנס לביקורת בנושא". למה? כי זו ההנחיה שקיבל מהיועץ המשפטי לממשלה.

מהדיווח של גילת, אפשר להבין שאחרי שהמבקר משך את ידיו מבדיקת הטענות על קשרי נתניהו-מיליקובסקי בטענה שהנושא בבדיקת היועמ"ש, החליט מנדלבליט לדחות את בדיקת הטענות לפחות עד השימוע של נתניהו בתיקיו האחרים.

נתן מיליקובסקי (צילום: Drew Altizer Photography)
נתן מיליקובסקי (צילום: Drew Altizer Photography)

הבוקר (יום א'), פנתה התנועה לטוהר המידות אל היועץ המשפטי לממשלה, והזכירה לו כי "מאז סיום חקירת המשטרה בעניין פרשת כלי השיט והעברת מלוא חומר החקירה לבחינה בפרקליטות מיסוי וכלכלה, חלפה למעלה מחצי שנה.

"לגישתנו, נוכח החשיבות הציבורית האדירה של הפרשה האמורה והשלכותיה, נכון להאיץ ולא לעכב את הליך קבלת ההחלטות בשאלה האם להגיש כתב אישום נגד החשודים, לסגור את התיקים נגד המעורבים, או להורות למשטרה על ביצוע השלמות חקירה.

אנו תקוה כי הפרסום התקשורתי אינו משקף את עמדתך. אולם ככל שהפרסום בעניין זה הינו מדויק, ולטענתנו זכות הציבור לדעת זאת באופן רשמי (לרבות אם לא נפתחה כלל בדיקה בחודשים האחרונים) הרי שלהבנתנו לא נכון להחזיק את המקל משני קצותיו.

"מצד אחד לא להשלים את החקירה ומאידך גיסא למנוע ממבקר המדינה (בניגוד לעמדת המבקר) לפתוח בבדיקה מטעמו בפרשת כלי השיט ולעסוק בתהליכי ומנגנוני קבלת החלטות ברשויות השלטון".

אביחי מנדלבליט (צילום: פלאש)
אביחי מנדלבליט (צילום: פלאש)

עו"ד אביה אלף, יו"ר הוועד המנהל של התנועה לטוהר המידות, אמרה ל"זמן ישראל: "אנחנו מתכתבים עם לשכת היועץ המשפטי לממשלה כבר כמעט שנה על עניינים שונים שכולם נוגעים לפרשת 3000.

"יש שלושה תיקים שקשורים לראש הממשלה ונחקרו – ויש את תיק 3000, שבצעד שלא ראיתי כדוגמתו, החליטו בינתיים לא לחקור.

"אני מקווה מאוד שאנחנו לא חווים עכשיו דז'ה וו להתנהלות יועץ משפטי אחר, בפרשת חברות הקש של אביגדור ליברמן. כתב האישום שלא הוגש".

בעקבות הדברים פנינו למשרד המשפטים, ושאלנו האם היועמ"ש אכן החליט לדחות את ההחלטה לפתוח בחקירה בעניין קשריו של נתניהו עם מיליקובסקי, עד להכרעה בתיקים האחרים, והאם היועמ"ש אכן מנע ממבקר המדינה לפתוח בדיקה מטעמו אחרי שמבקר המדינה העביר ליועמ"ש "חומרים רגישים".

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "איננו מתייחסים לתכתובות עם מבקר המדינה. כפי שנמסר בעבר, החומרים והנתונים שהתפרסמו בעקבות בקשת רה"מ למימון הגנתו המשפטית בידי מר מיליקובסקי, נלמדים במשרדנו כעת. לא נוכל להתייחס לספקולציות למיניהן כפי שפורסמו בתקשורת. אין בכך לאשר או להכחיש דבר".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 538 מילים

בניגוד לטענותיה: טל גלבוע לא מונתה ליועצת רה"מ

מעקב "זמן ישראל" לאחר שנחשף כי גלבוע מועסקת בקמפיין הבחירות של הליכוד - ולא בלשכת ראש הממשלה - היא הבהירה: "באם הכל יתנהל כמתוכנן נפעל לתפקיד קבוע, אך כרגע זו 'מתנה' של ראש הממשלה הנוכחי" ● שאלת התאמתה של גלבוע לתפקיד בכיר בשירות הציבורי עלתה בעקבות פרסום תחקיר עליה ב"זמן ישראל"

טל גלבוע בהפגנה למען זכויות בעלי חיים ב-2016
טל גלבוע בהפגנה למען זכויות בעלי חיים ב-2016

טל גלבוע אינה "יועצת ראש הממשלה לענייני בעלי חיים" – כלומר, אינה עובדת מדינה – אלא מועסקת במסגרת הקמפיין של מפלגת הליכוד.

בדיאלוג בפייסבוק עם פעילים למען בעלי חיים, כתבה גלבוע: "באם הכל יתנהל כמתוכנן נפעל לתפקיד קבוע, אך כרגע זו 'מתנה' של ראש הממשלה הנוכחי".

התגובה של גלבוע מגיעה לאחר שאתמול חשף עמוד הפייסבוק "שקוף", כי בניגוד למשתמע מדברי ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולדבריה של גלבוע עצמה – גלבוע לא מונתה ליועצת ראש הממשלה לענייני בעלי חיים מטעם לשכת ראש הממשלה.

סבב המינויים הפוליטיים במשרד רה"מ נמשך – ועכשיו גם נחשף מי משלם את המשכורות. אחרי היועצת לבעלי החיים והיועץ למגזר…

פורסם על ידי ‏שקוף – מאה ימים של שקיפות‏ ב- יום שישי, 19 ביולי 2019

במאי האחרון פורסם ב"זמן ישראל" תחקיר שכלל טענות קשות נגד גלבוע, בהן – לכאורה – שימוש בקטינים לביצוע עבירות על החוק (פריצה למשקים חקלאיים); הגשת תלונת שווא במשטרה נגד פעיל על רקע מחלוקות אידאולוגיות; גילויי אלימות; ענישה חברתית, שיימינג, נידוי והחרמה של פעילים, חלקם קטינים.

במסגרת התחקיר, פעילים שנפגעו מגלבוע סיפרו כי פנו בעקבות כך לעזרה מקצועית – בין השאר, במרכז לנפגעי כתות – וכי נגרם להם נזק ממשי ומתמשך.

בעקבות הפרסום, עלתה גם השאלה האם ראוי למנות את גלבוע לתפקיד שאליו הייתה מועמדת באותה עת: יועצת לענייני בעלי חיים של ראש הממשלה.

כאשר מערכת "זמן ישראל" הציגה את השאלה הזו לדוברות לשכת ראש הממשלה, לא הצלחנו לקבל תשובה חד-משמעית האם מינויה המובטח ל"יועצת ראש הממשלה לענייני בעל חיים" יבחן מחדש.

טל גלבוע בהתכתבות עם פעילים (צילום: צילום מסך)
טל גלבוע בהתכתבות עם פעילים (צילום: צילום מסך)

לאחר פרסום התחקיר, וכשבועיים לאחר ההכרזה על בחירות נוספות, העלה ראש הממשלה סרטון משותף עם גלבוע תחת הכותרת "טל גלבוע – ברוכה הבאה. נמשיך לעבוד יחד ונחזק את שיתוף הפעולה בינינו לטובת רווחת בעלי החיים".

גלבוע העלתה בדף הפייסבוק שלה תמונה עם ראש הממשלה וכתבה בין היתר: "אני גאה לעמוד לצד ראש הממשלה שבחר לעשות צעד אמיץ ולתת מינוי מטעם הלשכה לנושא זכויות בעלי חיים".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 260 מילים

למקרה שפיספסת

לקום אתמול בבוקר

Carmela Cohen Shlomi

בן גוריון מתהפך בקברו, ראש ממשלה חשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים חלף על פניו בערמומיות טראמפית ומסתער על עוד קדנציה כאילו אין דין ואין יוע"מש. ואין יוע"מש. יש פוליטיקת ביבים.

גם מפלגת העבודה ההיסטורית שהקימה פה מדינה רכשה לעצמה קבר אחים, אללה ירחמה. מפתיע שפרץ לא נתן לאורלי לוי את ראשות המפלגה יחד עם שאריות כבודו של בן גוריון, והכי מוזר שלא העניק את המפלגה אז איז לנתניהו. באמת מפלגה טובה, יד שניה ממתאבד.

זה רגע היסטורי.

בן גוריון הכריז ונתניהו החריב, כל כך מרגש.

השדה הפוליטי בוער, מפלגות מתכווצות ונעלמות ואופורטוניסטים נודדים בלהקות ממפלגה למפלגה. קחו את בנט, שקד ואורלי לוי שבבחירות האחרונות הראו להם את הדלת והם חוזרים מהחלון.

אורלי לוי נדבקת עם מפלגת מדף שהציעה לכל עובר ושב עד שנחתה על הנדיב המפתיע, בנט ושקד מנסים לפרוץ למעגל שהקיא אותם. כחלון נספג בליכוד ולא הוסיף אפילו מנדט בודד לחללית האב המתעלל, להפך, הוריד שניים.

מפלגות זעירות מקבלות כוח-על מטורף בגלל מנהיג חשוד בפלילים שבורח ממשפט ומשעבד מדינה לצורך זה. לראות את בנט, שקד ואורלי לוי מתראיינים לחדשות בחשיבות של רוק סטאר כאילו לא נבעטו אל מחוץ לפוליטיקה כי לא עברו את אחוז החסימה.
לקום אתמול בבוקר.

רק החרדים שמחים בחלקם.

ייקחו מזה וייקחו מזה ולמי לא ישאירו?

נכון.

מהצד השני של פוליטיקת הלא-ייאמן, מפלגת כחול לבן שעמדה בדרכו של נתניהו לניצחון ובכל זאת הפכה לרוח רפאים פוליטית בסיוע פושע של תקשורת רדודה ובזכות ראשיה הרופסים שמאמינים בקרב הוגן של רוגטקה מול תותח שקרים וספינים של חשוד בפלילים שאין לו מה להפסיד.

ועל גנץ עוד העלילו שחשף, אתם יודעים מה, מול ילדה בפנימיה. לא רק שלא היה עולה בדעתו מעשה נבלה כזה, תחשבו רגע בתוך הקופסה: הרי עד שהיה מוריד את המכנסיים, מנער מהם חול, מחפש בכיסים אולי נשאר אסימון, מקפל יפה ותולה בארון, הילדה כבר היתה עוברת לדיור מוגן.

אז גנץ ומלחמת בחירות? המשפט הכי מרושע שתוציאו מגנץ זה שנתניהו בחור טוב, אולי מעד קצת, ארבע צוללות, מסכן, קומבינת 'בזק', רכבת המתנות, הון שלטון עיתון ארנון. תנו לישון בשקט!

מה עם מצביעי שמאל אתם שואלים. ובכן, השמאלן טרוד כרגע בסוגיה מוסרית: למה ברק עשה עסקים עם היהודי הסוטה התורן. הכל כאן כל כך מוסרי, קחו דוגמה מבנימין שוחד, מרמה והפרת אמונים (בכפוף לשימוע), שבטח עושה את כל זה רק בגלל צדקת הכסף, כמאמר הגשש.

למה, למה אהוד ברק לא לומד ממנו להיות מושחת בלי להסריח?

העם מתרועע עם חשוד בפלילים לאורך קדנציות שערורייתיות, התקשורת מתרועעת איתו, יש לו עיתון חינמי שהוא עורך לכאורה מהבית. הוא פוליטיקאי שמרכז בידיו כוח להשחית.

אבל אהוד ברק.

וכל פסטיבל ההתחסדות הזה קורה כשצוללת כזזזאת גדולה עוברת לעם מוסרי ותקשורת מזויפת בין הרגליים בדרך לעוד קדנציה מושחתת.

מרוץ עכברי הכנסת במדינת נתניהו בעיצומו, פוליטיקאים מפרפרים בחכה שהחשוד לופת, רשת ביטחון נפרשת תחת ישבנו של ראש הממשלה ובעלה והילד. יש להם מטרה קדושה ופוליטיקאים צינים מושחתים שיודעים עד האחרון בהם, סליחה שאני מצטטת שוב מערכון של הגשש, ש'אם לא ניבחר זה יהיה הסוף שלנו, נצטרך להתחיל לעבוד'.

רק עכשיו קנינו לבן גוריון החדש, בנימין בן-קוריוז, מטוס מנהלים: אייר פורץ 1. בפ'א רפויה. מאוד רפויה.
כמו המדינה.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 472 מילים
בנימין נתניהו (צילום: Kobi Gideon / GPO)
Kobi Gideon / GPO
מנאום בר-אילן ועד סיפוח:

ההישג המדיני של נתניהו הוא גלגול הבעיה למי שיבוא אחריו

בניגוד לטענות תומכיו, נתניהו לא הסיר את פתרון שתי המדינות מסדר היום ולא גרם לו לקרוס ● הוא רק הצליח למשוך זמן, בעוד שזרמי העומק של דעת הקהל בארה"ב הופכים יותר ויותר ביקורתיים ביחס לכיבוש הישראלי ● ובניגוד להתבטאויות הלא-אחראיות מימין, סיפוח השטחים טומן בחובו את האיום הגדול ביותר על ישראל ● פרשנות

עוד 1,785 מילים

דור ההמשך של ההנהגה

איור: יונתן שתיל
איור: יונתן שתיל

נתניהו הודיע שהוא מתכוון להכשיר את דור ההמשך של ההנהגה. ואנחנו חשבנו שיותר גרוע לא יכול להיות.

יונתן שתיל, בן 67, הוא פנסיונר טרי, רווק, חילוני חרד (למה שקורה כאן, פוליטית וחברתית), חבר קיבוץ גל-און (מהדור הישן, שהולך ונכחד), מאייר וקריקטוריסט (פרסם בעבר במקומונים שונים ואייר את הספר "אנשים על ארבע" שכתב הווטרינר הדוקטור רפי קישון). מקווה לטוב.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 57 מילים

זה לא התחיל במלון

 (צילום: צילום מסך - חדשות כאן)
צילום מסך - חדשות כאן

זה לא התחיל במלון.

זה מתחיל עוד בהריון.
וזה עובר לגן הילדים. שלא מלמדים ילדים באמת לאהוב כבר בגן. שכופים עליהם ידע ולא מלמדים אותם לאהוב. ואנחנו לא מלמדים ילדים לאהוב כי אנחנו לא יודעים איך בדיוק לאהוב.

זה לא התחיל במלון
זה מתחיל בתרבות שלנו. תרבות שאין בה כבוד ליסוד הניקבי. לא לאישה ולא לאדמה. תרבות של שימוש ולקיחה בלי רשות והסכמה ורצון.

זה לא מתחיל במלון
זה מתחיל "בחיים כמו בפרסומות". אנחנו משתמשים בנשים לקידום מכירות במקום לאהוב נשים. וכשמשתמשים במישהו הופכים אותו לחפץ. קונים אותו. מוכרים אותו. ועכשיו תהפכו את המילים: קונים אותה (בכסף מלא מאה זקוקין) מוכרים אותה (בפורנו ובזנות). מוכרים דרכה (בפרסומות בטלויזיה ובשלטי חוצות). משתמשים בה ובכוח שלה (כדי לעשות כסף).

משם הדרך לפורנו פתוחה.
משם הדרך לזנות פתוחה.
משם הדרך לאונס פתוחה

זה לא מתחיל במלון.
זה מתחיל בזה שאנחנו חומדים במקום להיות חמודים. כן, כן. וההבדל הוא סוד גדול ופשוט. גבר חומד משתמש באישה. וגבר חמוד אוהב את האישה.
ומהחמדנות הדרך למלון בקפריסין לא ממש ארוכה.

זה ממש לא מתחיל במלון.
זה מתחיל במיליון ומאה מליון ואולי מליארדי גברים שעסוקים בלכבוש אישה במקום לאהוב! גברים שעסוקים בלהראות לאישה כמה הם חזקים כמה הם שווים כמה הם עשירים כמה הם רוחניים כמה הם גשמיים. ואז זה בא מהאגו. ואז זה בא מתוך כוחנות. ואז זה בא מתוך חמדנות ורכושנות. ואז זה לא לא לא אהבה.

זה לא מתחיל במלון.
זה מתחיל בזה ששכחנו פשוט לאהוב אדם. שכחנו פשוט לאהוב אישה! משם הדרך ל"לא תחמוד את אשת רעך" קצרה. וגם הדרך ל"לא תחמוד את אשתך". כי הרי (תחשבו על זה) גם את אישתי אסור לי לחמוד! גם לאישתי אני אמור להיות חמוד!

זה לא מתחיל במלון.
זה מתחיל אצלנו בסלון.
זה מתחיל בכך שמיניות ואהבה לא לומדים-מלמדים. שמיניות ואהבה קשורים אצלנו למשהו אסור, לחטא, לבושה, לאשמה, למשהו אפל ורע.

זה מתחיל מזה שעמוק בתוכנו (למרות מצוות פרו ורבו וכו') מיניות קשורה אצל רבים וטובים ליצר הרע במקום ליצר החיים ולדבר שפל ונמוך במקום למעיין החיים. ומי מלמד ילדים בבית הספר על הקשר בין היוצר ליצורים לייצרם? מי רואה את הקשר? מי מחבר את הדברים?

זה לא מתחיל במלון.
זה מתחיל ב80% מהנוער (כולל הדתי והחרדי ובואו לא נעשה הנחות פה לעצמנו, אפשר הנחה קטנה לא יותר) שצורכים פורנו  ואין מרפא אמיתי למחנכים ולא בשורה חדשה לרבנים (תודו בזה, רבנים יקרים ואמיצים) ולא יהיה מרפא אמיתי עד שנלמד פשוט לכבד ולאהוב.

כי כשאתה באמת אוהב אתה לא רוצה לראות פורנו.
כי כשאתה אוהב, אתה מכבד את אשתך ומכבד את הנשים ואת היסוד הניקבי ולא רוצה להתייחס לאישה שלך כאל חפץ ולא חלילה לאנוס במלון!

כי כשאתה אוהב אתה יודע את הסוד של ההקשבה לאישה שלך. אתה יודע איך מכבדים את האחר דרך ההקשבה לרצונו. ואז הרצון שלך ניפגש בכבוד ותשוקה עם הרצון שלה.

כי כשאתה מכבד ואוהב אתה יודע את הסוד של ההסכמה באינטימיות ומיניות. זה הסוד שמי שמבין אותו (לא מסובך) הבין משהו בעולם הזה. וזה משהו שלא מלמדים באף בית ספר או ישיבה גבוהה.

זה לא התחיל במלון אבל זה ייגמר בחופש.
זה ייגמר כשנחיה באומץ את החיבור בין אהבה ומיניות לבין חופש. כן כן, חופש. לא להיבהל מחופש. לא בלגן. לא בלבול. לא פריצות לא כאוס – חופש. כי אין רצון אמיתי בלי חופש פנימי שמתוכו אנחנו באמת רוצים. וכמה פחד מחופש פנימי יש בעולמנו אבל מה לעשות חייבים לעבור דרך החופש כי זהו השער לאהבה. זהו השער לה'.

החופש להיות ביחד
החופש לאהוב
החופש לכבד את האישה שלי
החופש לכבד ולתמוך ולאהוב את הרצון שלה ואת הבחירות שלה, כולל לשמוע ממנה "לא", ולכבד ולאהוב אותה עם ה"לא" שלה. ותדעו לכם שדווקא כשיש מקום ל"לא" דווקא אז בא החופש לומר "כן" באופן שלם ובחירי. ואז ה"כן" הוא כֵּן, תרתי משמע.

זה לא מתחיל במלון.
זה מתחיל בלהבין שיש קדושה ברצון.
יש קדושה ברצון של האישה.
ואת זה שכחנו בדרך למלון
ובזה אנחנו מתחילים להיזכר אינשאללה אצלנו בבית בסלון.
יושבים אל החלון, פותחים את הוילון, מסתכלים החוצה לאופק ורואים כוכבים מליון.

ובמזרח: שחר חדש. רואים עידן של כבוד ואהבה בין המינים, רואים עידן של פיוס כללי בין גברים לנשים ופיוס פרטי בין איש לאישה. רואים עידן של סליחה לפוגעים. רואים עידן של שחרור מהעבר, רואים עתיד של כבוד והסכמה ורצון ותשוקה ואהבה עזה.

והמקום המרכזי לחפש ולמצוא את זה זה בבית שלנו, בZooגיות שלנו:)

נחום פצ'ניק הוא תושב "שדה בועז", מאחז קטן בגוש עציון (שלא נבנה על אדמות פרטיות), נשוי באהבה לאוֹרי, אב לארבעה ילדים חמודים. פסיכותראפיסט בהתמחות ומנחה סדנאות בתחום הגבריות והמיניות. בין לבין כותב שירה והגות דתית עצמאית (הספר השני שלו כמעט מוכן), ורץ למרחקים ארוכים (תרתי משמע)

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 696 מילים

התקפלות לשכת עורכי הדין – הישג למאבק בתביעות השתקה

אפי נוה (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
Yonatan Sindel/Flash90
אפי נוה

המאבק בתביעות ההשתקה של גורמים בעלי-עוצמה נגד עיתונאים או פעילים במרחב הציבורי, רשם לעצמו ניצחון משמעותי בשבוע שעבר, כשלשכת עורכי הדין הודיעה כי היא מושכת את התביעה המתמשכת נגד העיתונאית שרון שפורר.

זאת הייתה תביעת דגל של יו"ר לשכת עורכי הדין הקודם, אפי נווה, שבינתיים הסתבך בחשדות לפלילים ונאלץ לפרוש בבושת פנים מראשות הלשכה. יו"ר הלשכה החדש, אבי חימי, הודיע כי בכינוס מועצת הלשכה הוחלט על ביטול התביעה. הוא ציין כי שוחח עם נווה ושכנע אותו לוותר גם על תביעתו האישית נגד שפורר וזאת בנימוק ש"אין מקום לתביעות אישיות נגד עיתונאים".

ההודעה הזו מקפלת בתוכה הודאה בכך שהנזק התדמיתי שגורמת תביעת השתקה והפחדה עלול להיות גדול לאין ערוך מהתועלת שהיא מביאה לתובעים.

שפורר, כתבת "המקום הכי חם בגיהינום", נמנעה מלצהול, ובהודעתה ביקשה לשפוך מים צוננים על ההתלהבות של עמיתיה העיתונאים והפעילים למען חופש הביטוי.

"אחרי שנתיים וחצי של בריונות מצד הלשכה ומצד אפי נוה – אין שום בשורה בביטול התביעה נגדי", כתבה שפורר בפוסט שהעלתה בפייסבוק.

"לפי שעה אתם יכולים לברך בעיקר את אבי חימי ואפי נוה, שהצליחו למצוא פתח של כבוד ולברוח, ועוד מתרצים את זה בשלל תרוצים", כתבה בפוסט.

שפורר הסבירה שהלשכה "ממשיכה לשקר", ובשיחות עם סביבתה הדגישה שתהיה מרוצה כשהשחיתות סביב פעולותיה של הלשכה תיפסק.

תביעות השתקה הן תחום חדש יחסית בעולם המשפט, ובעשור האחרון, עם התגברות הפעילות ברשתות החברתיות, הן תפסו תאוצה משמעותית.

פעמים רבות המטרה העומדת מאחוריהן אינה קבלת החלטה משפטית על התנצלות או פיצוי כספי, אלא יותר הכתבת מסע ייסורים לנתבע, כזה שילמד אותו – ואת סביבתו – ש"אסור להתעסק" עם התובע.

בהרצאות שאני מעביר על תביעות השתקה מעת לעת אני נוהג לציין ארבע דרכים לחזק הפחדה זו: רדיפת הנתבע "עד קצה העולם" (מה שקרוי גם "תיירות דיבה", כלומר תביעות במדינות אחרות), הפעלת טרור משפטי עוד לפני הפרסום, הליכה מעל ראשו של המפרסם באמצעות תלונה אצל מעסיקו, והפחדה או שיימינג, בסביבת העבודה או החיים של המפרסם.

במילים אחרות, תביעות השתקה הן קרב ממושך שחלקים רבים בתוכו מזכירים "משחק איציק": הראשון שממצמץ, הוא המפסיד.

אבי חימי, יו״ר לשכת עורכי הדין (צילום: Flash90)
אבי חימי, יו״ר לשכת עורכי הדין (צילום: Flash90)

מסיבה זו אני חולק על שפורר ורואה בהחלטת הלשכה למשוך את התביעה ניצחון גדול בנקודות, גם אם לא נוק-אאוט מוחלט. לשכת עורכי הדין לא רק מצמצה כאן, היא נאלצה לסגת לאחור בבושת פנים. הגם שלא התנצלה על פעולותיה הנפסדות בשנים האחרונות, על רדיפת העיתונאים וההתנהלות הבריונית בתוך ומחוץ לכתלי בית המשפט, מבחן התוצאה מראה שבכוונת היו"ר החדש לשנות טקטיקה.

שפורר אולי מחפשת מהות, למשל שינוי גישה, הודאה באשמה, הפסקת השחיתות הממסדית, אבל ניצחונות בתחום תביעות ההשתקה באות לרוב בשלבים. השלב הראשון בתיקון אמיתי הוא ביטול הפעולה המשפטית הבריונית. רק לאחריה יכול לבוא תיקון ממשי כלשהו של התנהלות והתנהגות.

גם אם תיקון כזה לא יגיע, אפשר לשמוח בלב שלם מההחלטה הנוכחית. היא לא רק מסירה מעל גבה של עיתונאית את העול (המיותר) להתרוצץ בין בתי משפט, להמציא תצהירים וראיות כדי להוכיח אמת שהייתה לצידה מלכתחילה, ולהסתכן בהוצאות משפט יקרות ומתמשכות, אלא גם (ואולי בעיקר) משדרת מסר: מי שמתעסק עם העיתונאים לוקח סיכון.

נכון, משפטית אנחנו בדרך כלל חלשים יותר מהטייקונים ובניגוד לבכירי המשק והממסד לא עומד לרשותנו משרד עורכי דין נוצץ בחיוג מהיר. אבל ציבורית אנחנו טעונים בלא מעט יוקרה ויכולת השפעה.

הטלת ספק ביושרתנו, רדיפה אחרינו בהליכים משפטיים מופרכים, ודרישה לפיצויים חסרי פרופורציה – לא רק שלא תביא "התנצלות" מיוחלת (ושקרית), היא תשחרר אצלנו חלק מהעכבות, ותהפוך את הקייס לציבורי, מתמשך ואגרסיבי.

לא מעט גורמים בישראל כיום עדיין לא קלטו את המסר. "קבלה לעם" ממשיכה לנהל תביעות השתקה נגד כמה עיתונאים במקביל (בעבר גם נגד הח"מ), וולטר סוריאנו ממשיך לרדוף אחרי עיתונאים בתביעות השתקה, משפט השתקה אחר של שפורר מצידו של העבריין המורשע דודו דיגמי ממשיך להתנהל בבית המשפט, וזה לפני שהגענו לאיומי העבר של שלדון אדלסון, האחים עופר ועוד.

ויש כמובן גם תביעות השתקה "קטנות" יותר, פחות מפורסמות, נגד אזרחים שבסך הכל ביקשו להשתלב בשיח הציבורי באזור מגוריהם, ומיד חטפו תביעה על ראשם, מבלי לדעת איך להתמודד עם הצרה הזאת.

עבור כל אלה, ההתקפלות של לשכת עורכי הדין היא דרמטית. ועבור העיתונאים והפעילים שלעתים חושבים לוותר, להתקפל, להתנצל או להתפשר – ההתקפלות של עו"ד חימי וחבריו נושאת מסר ברור: חכו בסבלנות, בסוף הצדק יבצבץ החוצה מתוך המדמנה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 639 מילים

בטח מצאו אותם רדומים לגמרי

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
סגירה