שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון קיבל באופן חלקי את העררים שהגישו הנאשמים במשפט נתניהו – בנימין נתניהו, ארנון מוזס ובני הזוג שאול ואיריס אלוביץ, על החלטת בית המשפט המחוזי בנוגע להיקף חומרי החקירה שעל הפרקליטות להעביר לידיהם.

בין היתר קבע בית המשפט כי על הפרקליטות לאפשר למומחים מטעם ההגנה לבצע פעולות לשחזור שיחות מחוקות במכשיר הטלפון של אילן ישועה – אחד מעדי התביעה המרכזיים בתיק 4000.

מתוך החלטת בית המשפט – השופט אלרון:

לעררים אשר במוקד החלטה זו נודעת רגישות ציבורית רבה, שאינה נובעת
דווקא מהסוגיות המשפטיות המתעוררות בהם – כי אם מהחשדנות הרבה האופפת אותם. כפי שציינתי לעיל, חשדנות זו באה לידי ביטוי אף בהתנהלות באי כוח הצדדים ובטענותיהם, אולם לא מצאתי כי יש לה יסוד.

מכל מקום, לנוכח רגישות ציבורית זו, מצאתי לנכון לדון בפירוט בטענות העוררים, באופן החורג מהנהוג במסגרת ערר על החלטה בבקשה למסירת חומרי חקירה; ואף נקטתי בגישה מרחיבה למדיי באשר לפרשנות סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי.

בסופו של דבר, מצאתי לקבל בחלקו את הערר, כמפורט לעיל. בכלל זה, קבעתי כי על המשיבה למסור לעיון העוררים חומרים אשר תועדו בקלסרים, כמפורט בפסקאות ‎26–‎27; את טיוטת הסכם העסקה של חפץ בקבוצת בזק, כמפורט בפסקה ‎33; את קלסרי החפיפה של פילבר כמפורט בפסקה ‎35; מידע בעניין האופן שבו נוהלו תכתובות מטעם נציגי רשויות החקירה עם ישועה, כאמור בפסקה ‎42; ותמלילי חקירות ושיחות מתוקנים, כמפורט בפסקה ‎51.

נוסף על כך, קבעתי כי על המשיבה לאפשר למומחים מטעם העוררים לבצע פעולות לשחזור שיחות מחוקות במכשיר הטלפון של ישועה במשרדי רשויות החקירה ובפיקוחן, כאמור בפסקה ‎41; וכי על בית המשפט המחוזי לשוב ולעיין בחומרי "תיק 1000 הישן" על מנת לבחון אם יש לראות בחלקים ממנו חומר חקירה לעניין ההליך דנן.