אלי אבידר כתב בפייסבוק:

"נתניהו החליט לקיים את ישיבת המו"מ הקואליציוני עם בנט בעצמו." זו הייתה לשון ההודעה שיצאה מלשכת רה"מ; בשונה מהפעמים הקודמות עת נתניהו סירב בכלל לפגוש בבנט. הפעם זה שונה. בנט יכול לחסל את הסיכוי התיאורטי שיש לנתניהו להקים ממשלה כזאת.

שלוש שעות ארכה הפגישה, ועוד בבלפור. בטוח שנתניהו היה סופר קואופרטיבי, צנוע, על גבול השברירי. לבנט אמוּר להיות ניסיון עם ההצגה הזאת, אבל גם בעלי ניסיון נופלים.

בסבב הקודם, כשנתניהו מינה את בנט לשר ביטחון, הוא שיחק אתו את "משחק ההערכה" במשך זמן מה. "יש להם קטע כזה…שכשהם בארבע עיניים הם מדברים אנגלית" כך תדרכו דוברי רה"מ, כהוכחה לקיומה של אינטימיות והערכה.

בהמשך, לא היסס נתניהו לזלזל בבנט וללעוג לו בתדרוכים לתקשורת. הוא הפך אותו לבדיחה באסיפות הבחירות של הליכוד. זה האיש.
בלימודי העומק של האיסלאם מלמדים:

الشيطان, حتى في ضعفه لا يزال شيطاناً

השטן (הרוע), גם בחולשתו הוא עדיין שטן.

הפְּשַט של הדברים: אל תטעה. הרוע, גם כשהוא נחלש הוא ממשיך להיות רוע. בחולשתו, מציג הרוע הצגה של חולשה. זהו מצב זמני לחלוטין. הרוע עושה זאת עד שיתחזק ויחזור להתנהלותו הטבעית.

התמונה המצורפת היא מישיבת המליאה ב-26.3.2020; שבחרה בבני גנץ ליו"ר הכנסת. נתניהו נכנס אז למליאה בסופר צניעות. כשהתקרב למקום מושבו של בני גנץ, הוא נעמד וניסה ליצור עמו קשר עין. פעמיים. כשנוצר שבריר של קשר עין הוא נד בראשו לשלום.

המראה שיעשע אותי. בימים כתיקונם, כניסותיו של נתניהו עטופות ביהירות ובחיוכי שביעות-רצון מתנשאת. ספר תחת בית שחיו וצעדיו צעדים קטנים כאלה… אנרגטיים משהו. בישיבה המצולמת המצב היה שונה. בתגובה הראשונה תוכלו לצפות בקטע הווידיאו הקצרצר מהאירוע.

לאחר הקמת הממשלה חזר נתניהו לסורו, לתדרוכים המזלזלים לתקשורת ובקיצור – חזר להיות ביבי.

יֵדְעוּ כל עריקה ועריק פוטנציאליים, שהחיזורים הלוהטים שלהם יזכו במהלך השיכנועים לעריקה, ישתנו כהרף עין מיד לאחר שלא יהיה בהם צורך. הם, העריקים, יישארו עם הבושה; תוך שנתניהו יזלזל בהם ויציג את המהלך כתחכום מבית מדרשו. הבושה הזאת אינה שווה את השורה שתתווסף לערך שלכם בוויקיפדיה.

יזכרו כל עריקה ועריק פוטנציאליים, שבניגוד למצופה, המחאה לא התפזרה עם הכרזת הבחירות, לא במהלכן וגם לא אחריהן. המחאה תיתן מענה לכל מהלך של הקמת ממשלת שחיתות וחסינות לנתניהו על בסיס שוחד פוליטי מגונה.

ככה אנחנו. יש לנו קטע כזה… לא מוותרים, לא מרימים ידיים, עד שהוא ילך.
שבת שלום.