לטעמי יורם פרי טועה כאשר הוא טוען שיש לתקוף אישית את וילף. הרעיונות שהיא מציגה כל כך חלשים, שאין בעיה להפריך אותם בחמש דקות.
טעות נוספת של פרי היא עצם הנפילה במלכודת הטיעו של וילף. הוא טוען שהתגבש עם פלסטיני כאשר היא טוענת שאין כזה. זהו דיון מופרך, מיותר, שלא ייתכן שהוא מתבסס על המציאות. לדוגמא: האם יש עם בלגי? יש שם צרפתים והולנדים. מהי המורשת הבלגית? מה עקרונות היסוד לש האומה הבלגית? אבל יש מדינה בשם בלגיה ואף אחד לא מתכוון לטעון נגד קיומה.
מה לגבי דרום סודן? זו מדינה ש"נולדה" כדי להפסיק מלחמה עקובה מדם. אולי "נבטל" גם אותה?
לא ברור לי מדוע יש צורך לתקוף אישית או להגן על קיומו של עם פלסטיני. אפשר בלי שני אלה, עדיין להתבסס על דוגמאות מן המציאות, כדי לטעון בעד מדינה פלסטינית ותהליך שלום.

אילו שינויים חלו בעמדות אש"ף, פתח והרש"פ? נא לצרף ראיות מקיפות ומשכנעות בערבית – כי יש רבות כאלה שמוכיחות שלא חל שום שינוי, ולהיפך. הם לא מכירים בישראל ושורפים להשמיד אותה (כלומר את הכיבוש, שבו שם נרדף לישראל) ו"להחזיר" את כל "הפליטים", בדיוק כמו חמאס.
מה ישראל לא עשתה ולא עושה כדי לרצות ולתמוך ברשות ובעזה? הרי מתנגדי ביבי היום משתמשים בסיסמאות "מממן חמאס" בזמן שהם לפני הטבח ראו בסנואר "מנהיג פרגמטי". בקיצור, אד הומינם לא ישנה את המציאות ואת העובדות.

כתיבה אקדמית נאה, אבל,
היסטורית,
במדמנה הפוליטית ובמחוזות פרקטיקות של הינדוס מקיאווליאני, שיסוי שיבוש שקר,
השימוש הכוחני באנשים/נשים ובכלים
כדי לגרור קולות בין גושים,
לכרסם באחוזי חסימה של מחנה יריב,
להנדס תודעה או לזכות בהכנסות,
ולהיכנס מתחת לאפיריון פשיזם תיאוקרטי
מתוזמרים יחד עם
הצפות כאוס, בלבול מחנה היריב בקשקושים, השתלטות, שחיתות ויצירת חוסר אונים נרכש.
לגברת המדוברת (מה קשור איך היא נראית?!)
יש רקורד מסויים ותפנית חצי חדה חצי קורצת,
בתוך הקשר שהוא הרבה יותר קיומי ושיטתי,
לכאורה. הציון במאמר של פורומים וארגונים שונים מעניין ומהותי יותר מהרטוריקה המשוכללת…

(ובלי שום קשר,
מעניין שהיה איש טוב מבית טוב עם ערכים טובים ומפלגה די טובה ומשרד עורכי די טוב,
מעניין מה קרה שהפך כרכיכה.
ובלי שום קשר בכלל,
מי פרץ לסלולריים של חברי יש עתיד, ובנט וגנצי?)