יום השואה מעולם לא נראה אקטואלי יותר. קרוב יותר. נוכח יותר.

כשמיליוני ישראלים עמדו הבוקר דום בצפירה המסורתית המסמלת את תחילת טקסי הבוקר של יום השואה, המחשבות נדדו מעצמן – מהקהילות שחרבו בשנות השלושים והארבעים תחת משטר האימים הנאצי, לקהילות שחרבו לא מזמן בעוטף עזה, במדינת ישראל העצמאית והגאה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס יום השואה ב"יד ושם", 5 במאי 2024 (צילום: מעיין טואף / לע"מ)

כשמשמיעים היום ברדיו את "שריפה, אחים, שריפה" – השיר "עיירתנו בוערת" שכתב המשורר והמלחין היהודי-פולני מרדכי גבירטיג כבר ב-1938, ושנהפך מאז לאחד השירים המזוהים ביותר עם זיכרון השואה  – אי אפשר שלא לחשוב גם על הבתים השרופים בבארי, בניר עוז, בכפר עזה.

ברור שאנחנו לא באירופה של שנות השלושים והארבעים. גם המהומות הפרוגרסיביות המטורללות בקמפוסים של אמריקה לא דומות למהומות ברחובות גרמניה בליל הבדולח. ישראל היא עדיין מעצמה אזורית, גרעינית, טכנולוגית, מדעית וכלכלית. אין ספק שספגנו מכה כואבת ואיומה בשבעה באוקטובר. אבל לא מדובר בשואה שנייה.

אפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנהג בכל נאומי ערב יום השואה שלו לחבר את זיכרון השואה לאירועים אקטואליים (ואז להבטיח שהוא ניצב על המשמרת כדי לוודא שהציווי "לעולם לא עוד" אכן יקוים), התאמץ אתמול כמיטב יכולתו הרטורית להבדיל בין זוועות השבעה באוקטובר לזוועות השואה.

זה היה נאום קודר. מדכא. ראש הממשלה אפילו פנה מעל דוכן הנאומים ב"יד ושם" בערב יום השואה  – בפעם הראשונה אי פעם, אם אינני טועה – ודיבר משם באנגלית אל הקהילה הבינלאומית. "נילחם עד הסוף, גם אם נצטרך לעשות את זה לבד", הוא אמר, במשפטים שלא קשה לשמוע בהם את הד נאומיו הגדולים של ווינסטון צ'רצ'יל במלחמת העולם השנייה.

אבל להבדיל מצ'רצ'יל, נתניהו מנהיג עכשיו את ישראל כשרוב בני עמו הפנו לו עורף ורואים בו האחראי ומי שאשם במצב שנוצר. וביום השואה הזה מה שנותר לראש ממשלת ישראל להבטיח לעם ישראל זה לא רק דם יזע ודמעות, אלא גם שבדד נלך, בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום.

טל שביט, ראובן מרק מורדכי אסולין ועידו טסטה, שנפלו בתקרית ירי הפצמ"רים בכרם שלום, 5 במאי 2024 (צילום: דובר צה"ל)

חיילי צה"ל החלו הבוקר בפינוי האוכלוסייה האזרחית ברפיח. תושבים המתגוררים בשכונות המזרחיות של העיר וסמוך לציר פילדלפי קיבלו במהלך הלילה והבוקר הודעות קוליות מוקלטות, הקוראות להם להתפנות מייד לכיוון רצועת החוף של עזה. גם ארגוני סיוע בינלאומיים ופלסטינים הפועלים בזירה, קיבלו הודעות דומות.

דובר צה"ל בערבית, סא"ל אביחי אדרעי, פנה הבוקר לתושבי רפיח ולמאות אלפי העקורים הפלסטיניים החוסים בעיר וקרא להם להתפנות מייד:

אדרעי גם הזהיר את הפלסטינים ברפיח לא לנסות לחזור לעיר עזה ולא להעז להתקרב לגדר הביטחון המזרחית או הדרומית.

מעבר כרם שלום שנסגר אתמול, אחרי התקרית הקשה שבה נהרגו שלושה חיילי צה"ל מירי רקטות פלסטיניות, יישאר סגור גם הבוקר. שר הביטחון יואב גלנט אמר אתמול כי הפעולה הישראלית ברפיח אמורה להתחיל בכל רגע, אם כי קשה בשעות האלה להעריך האם מדובר עדיין בלחץ על חמאס, כחלק מהמשא ומתן לעסקת חטופים – או כוונה אמיתית לכבוש את רפיח, על כל המשתמע מכך.

במתקפת הרקטות שירו אנשי החמאס לעבר כרם שלום אתמול, נהרגו סמ"ר ראובן אסולין, בן 19 מרעננה; סמ"ר עידו טסטה, בן 19 מירושלים; וסמ"ר טל שביט, בן 21 מכפר גלעדי. אסולין וטסטה היו לוחמים בגבעתי. שביט היה לוחם בחטיבת הנח"ל.

שלושת הלוחמים הנופלים היו חלק מכוח שאבטח ציוד וטנקים של גדודים שנערכו לכניסה הקרקעית לרפיח. בשבועות האחרונים נפרסו באזור כרם שלום עשרות טנקים ונגמ"שים, כחלק מהיערכות לפעולה קרקעית אפשרית.

באירוע אתמול גם נפצעו קשה שני לוחמים מגדוד 931 ולוחם בגדוד שקד. בנוסף, נפצעו תשעה לוחמים באורח בינוני וקל. המטח החריג על כרם שלום אתמול כלל 14 רקטות ופצצות מרגמה, שנורו ממשגרים תת קרקעיים, כ-350 מטרים סמוך למחנות אוהלים של אזרחים ברפיח. אף אחד מהשיגורים לא יורט.

הפגנות מול לשכת ראש הממשלה: מימין, השר איתמר בן גביר ומפגינים בעד כניסה לרפיח. משמאל, משפחות חטופים קוראים לעסקה לשחרורם עכשיו. 5 במאי 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90, מונטז')

רכבת ההרים הרגשית שעוברת על בני משפחות החטופים לא פוסחת על אף סיבוב אכזרי. אחרי האופטימיות של שבת, הגיעה אתמול הפסימיות המייאשת עם דיווחים כי המשא ומתן על סף פיצוץ. ראש ה-CIA ויליאם ברנס אף יצא בדחיפות לסיבוב פגישות בקהיר ובירושלים במטרה לנסות להציל את מה שמונח על השולחן.

צריך להכיר במציאות: יחיא סנוואר לא באמת רוצה עסקה לשחרור החטופים. לא בתמורה להפסקת אש, לא בתמורה לשחרור אסירים פלסטינים, ולא בתמורה לסיוע הומניטרי.

סנוואר הוא איש שאין לו מה להפסיד, ואין לו מה להרוויח. מטח הטילים אתמול לעבר מעבר כרם שלום – מעבר שנפתח להכנסת סיוע הומניטרי לתושבי עזה, כזכור – הזכיר היטב היכן מנהיג חמאס עומד.

"חמאס למד לשחק בזירה הפוליטית הישראלית", כותב הבוקר רביב דרוקר ב"הארץ", "לפזר הודעות כאילו התשובה חיובית, או־טו־טו יש עסקה, התגמשנו. הם הבינו, מתברר, כמה הם מקלים על בנימין נתניהו בכך שהם אומרים 'לא'… כל ההתרחשות הזאת היא רק משחק ציני ואכזרי בחיי אנשים".

זה לא עוזר, כמובן, כשגם בצד הישראלי גוברים הלחצים נגד העסקה – בעיקר מהצד הימני של המפה הפוליטית, ובעיקר מפי אלה שרואים בעצירת הלחימה, גם אם זמנית, ככניעה לחמאס וכישלון במיטוט הארגון.

אתמול הפגינו נציגי "פורום תקווה" ו"פורום גבורה" – משפחות חטופים ומשפחות שכולות התומכות בהמשך הלחימה בעזה ומתנגדות למתווה עסקת החטופים הכולל עצירת מלחמה – מול משרד ראש הממשלה בירושלים.

אל המפגינים הצטרפו לא פחות מתריסר שרי ממשלה – כשליש מהממשלה – באותה דרישה. כאילו היו ח"כים מהאופוזיציה. "סביר להניח שאם היה מדובר במשפחות חטופים שתובעות להפסיק את המלחמה בתמורה לשחרורם של יקיריהן – השרים היו מליטים את הווילונות ומאיצים בנהגים לתת גז", כותב הבוקר שלום ירושלמי, הפרשן הפוליטי של זמן ישראל.

"חמאס לא יוכל לשלוט יותר בעזה", אמר השר מיקי זוהר למפגינים שאליהם יצא. "אם זה יקרה, לממשלה הזו אין זכות קיום". ירושלמי שאל את זוהר מה משמעות הדברים – האם השרים יתפטרו בהמוניהם אם תהיה עסקת חטופים? זוהר הסתפק בחזרה על דבריו כי אין זכות קיום לממשלה שלא תמוטט את חמאס.

וכך מחלחלת לה ההכרה כי עסקה לשחרור החטופים כנראה לא תתאפשר תחת ההנהגה הנוכחית. בשני הצדדים.

הפסקת שידורי אל-ג'זירה בישראל, 5 במאי 2024 (צילום: RONALDO SCHEMIDT / AFP)

ממשלת ישראל הצביעה אתמול פה אחד בעד ההחלטה לסגור את ערוץ אל-ג'זירה בישראל. לא זו אף זאת: הממשלה הסמיכה את שר התקשורת להורות על הפסקת שידורי הערוץ בארץ, בערבית ובאנגלית, לסגור את משרדיו, להחרים חלק מהציוד של הערוץ ולהגביל את הגישה לאתר האינטרנט שלו.

בכך צועדת ישראל בעקבות מצרים ומדינות המפרץ, שפעלו באותו אופן נגד הערוץ הקטארי.

ישראל נוקטת כך במדיניות בת יענה: עם כל הטענות – ויש טענות רבות ומוצדקות נגד הערוץ, בוודאי בכל מה שנוגע לישראל ובוודאי בכל הנוגע לסיקור אירועי שבעה באוקטובר והמלחמה בעזה – מדובר בכלי תקשורת שישראלים רבים, ערבים ויהודים, פונים אליו כדי לקבל מידע שלא נמצא באף ערוץ אחר על הנעשה בעולם הערבי ועל הנעשה ברצועת עזה.

ערוצי התקשורת הישראלים ממעטים מאוד לסקר את הנעשה ברצועת עזה, ובלי לדעת (ולראות ולשמוע) מה קורה שם, הזעזוע בעולם ביחס לישראל נראה חסר הקשר ונתפס אך ורק כאנטישמיות.

"ההחלטה שקיבלה הממשלה פה אחד, כאילו מדובר באויב המסוכן ביותר שאיתו ישראל מתמודדת, נראית יותר כתוצר של תסכול והתחשבנות עם קטאר", מעריך הבוקר צבי בראל ב"הארץ", "אך תרומתה הממשית למערכה הכושלת על 'ההסברה' – מחדל קולוסאלי ענק נוסף של הממשלה – שואפת לאפס".

עשן מיתמר לאחר שיגור רקטות מלבנון לעבר קריית שמונה, 5 במאי 2024 (צילום: Jalaa MAREY / AFP)

• צה"ל יירט בהצלחה כטב"ם שעשה את דרכו לישראל מכיוון מזרח. דובר צה"ל מסר כי הכלי היה במעקב על ידי כוחות צה"ל, לא היווה איום ולא הופעלו התרעות בהתאם למדיניות. אין נפגעים ולא נגרם נזק. לא נמסר מהיכן שוגר.
• צה"ל ושב"כ תקפו מרכז פיקוד ושליטה של חמאס במתחם אונר"א במרכז רצועת עזה, ממנו הוכוונו בשבועות האחרונים מספר פעולות טרור לעבר כוחות צה"ל במסדרון נצרים ואל עבר שיירות סיוע הומניטרי.
• במהלך הלילה תקפו מטוסי חיל האוויר מתחם צבאי של חיזבאללה במרחב א-ספרי שבעומק לבנון. בנוסף, תקף חיל האוויר אמש מבנים צבאיים של חזבאללה במרחבים רמיה, עייתא א-שעב ומרווחין, לצד תשתית טרור של הארגון במרחב ג'בל בלט שבדרום לבנון.
• שלושה ערבים אזרחי ישראל נרצחו ביממה האחרונה, בשלושה אירועי ירי נפרדים. בכך עולה מנין הערבים שקיפחו את חייהם מתחילת 2024 בנסיבות הקשורות לאלימות ולפשיעה ל-69. בתקופה המקבילה אשתקד היו 70 קורבנות.