"החיים עדיין בסימן שאלה גדול ולאט לאט מחלחלת ההבנה שהם לא יחזרו לקדמותם וצריך להצמיח משהו חדש שלא ברור מה הוא, אבל אין טעם להיתקע"
ליאת קמחי בראודה
בת 51 מקיבוץ מפלסים. נשואה לניר ואם לשישה. מאז תחילת המלחמה, חיה במלון בהרצליה
מדור
עשרות אלפי עקורים חיים כעת בישראל. כל אחד ואחת נושאים געגוע לבית. עבור רבים זהו געגוע למה שכבר איננו. הסופרת והעיתונאית תמר מור סלע והצלמת דפנה טלמון מסתובבות ברחבי הארץ, פוגשות את המפונים בבתי מלון, במושבים, בקיבוצים, בבתים פרטיים, מדברות איתם – ובעיקר מקשיבות להם.
מדור
עקורים
"הקשר אל הבית ואל האדמה הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות שלנו. לא מקובל אצלנו לחיות בשיכון. נאלצתי להתמודד עם אינספור תלונות. אנשים לא הבינו איפה הם נמצאים ומה לעשות"
אדיב מזעל
בן 35, מנהל הקהילה של הכפר הבדואי ערב אל-עראמשה. פונה לנצרת, משם לעכו, משם לשבי ציון
"לא חשבתי שבגיל 89 אצטרך להתחיל חיים חדשים אחרי קטסטרופה כזאת. עברנו לצרעה כדי שיהיה לילדים לאן לבוא, אבל זה לא הבית. בארי היה הבית"
מירהל'ה חרובי
בת 89, מוותיקות קיבוץ בארי. אם לארבעה. פונתה לים המלח ומשם לקיבוץ צרעה. אחיה נרצח בניר עוז
"אחרי האופוריה של החזרה הביתה, האדמה משמיעה את קול הכאב שנספג בה. אנחנו מתקשים להשריש את עצמנו בחזרה. למעשה, הנפש עדיין עקורה"
ד"ר גילי זיוון
בת 68 מקיבוץ סעד. נשואה, אם לחמישה, דוקטור לפילוסופיה יהודית. פונתה למלון בים המלח וחזרה לקיבוץ אחרי חצי שנה
"הדרך הטובה ביותר עבורי לצלוח את המצב המחורבן הזה, היא לקבל אותו בלי ויכוח. סיגלתי מעין צ'יל שלא אופייני לי. מתברר שאני חזקה יותר ממה שחשבתי"
נעמה שקד
בת 51 מקיבוץ כיסופים. אם יחידנית. פונתה למלון בים המלח
"החיים יכולים להיגמר ברגע. יש אנשים שזה אכן קרה להם. זה אומר שבכל יום אני יכול לפגוש את המוות והוא שם, אורב. מחכה. בחרתי להשקיע בלהתרחק ממנו"
ניצן מנו
בן 20 מקיבוץ רעים. פונה לאילת ומשם לתל אביב. ספורטאי. בעוד שבועיים מתגייס לצה"ל
"כן, קרו דברים איומים, אבל היו גם מיליוני ניסים. עצם העובדה שאנחנו קמים בבוקר ונושמים, זה כבר נס"
תמר נוי
בת 77 מקיבוץ עלומים. אם לחמישה וסבתא ל-25. חזרה לקיבוץ אחרי חמישה חודשים במלון בנתניה
"יש בדפנה דיור מוגן שעכשיו עומד ריק. מייד פינו מפה את כולם, ולא מעט נפטרו בחודשים שחלפו. הלוויות עורכים פה רק בלילות. לא רוצים שתהיה התקהלות באור יום"
אהרונה סדן
בת 77 מקיבוץ דפנה. אם לארבעה ואחות במקצועה. כעבור חודש, חזרה להתגורר בקיבוץ הנטוש
"אין שום דבר טוב במה שקרה, אבל אני רוצה להרים ראש ולהביט קדימה. ואני לא רואה את עצמי לא חוזרת לקיבוץ. מבחינתי, זה חלק מהצוואה של עמית"
עדי גבאי
בת 45 מקיבוץ רעים. נשואה ואם ל-3. פונתה לאילת ומשם לתל אביב. עמית בנה נרצח ב-7 באוקטובר
"יש לי רגשות אהבה עזים, ברמה הרומנטית, לבעלי מאיר ולמדינת ישראל. מאיר חושש שאם פעם תהיה התנגשות, הוא יפסיד"
ליאת כהן רביב
בת 49 ממטולה. נשואה ואם לשתיים. פונתה לראש פינה
סגירה
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
סגירה
בחזרה לכתבה