דואר היום? מה קורה פה? זו לא טעות. זה אותו ניוזלטר של זמן ישראל שקיבלת מדי בוקר בשנה האחרונה, רק בלבוש חדש, לכבוד האביב ולרגל חמש שנים לזמן ישראל, שציינו בסוף השבוע. וגם יש שם חדש-ישן.

"דואר היום" היה יומון עברי שפורסם בישראל בין 1919 ל-1936. ערך אותו איתמר בן-אב"י, שנכנס לנעליו הגדולות של אביו אליעזר בן-יהודה. השם העברי היה תרגום של "הדיילי מייל" הבריטי.

אנשי מערכת עיתון דואר היום ב-1920. במרכז, יושבים: איתמר בן אב"י ורעייתו לאה אבושדיד (צילום: הארכיון הציוני המרכזי בישראל)

בעמודים של "דואר היום" נולדו חידושי עברית רבים שמשמשים אותנו עד היום – ביניהם "מכונית" ו"עצמאות". המוטו של "דואר היום" היה "עיתון יומי עממי". אימצנו גם אותו לדואר היום שלנו, הדיילי אימייל.

"דואר היום" של איתמר בן-אב"י עלה חצי גרוש, לעומת העיתונים האחרים בארץ שעלו אז גרוש שלם. אנחנו נמשיך להגיע בכל בוקר לתיבת הדואר שלך בחינם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנסת, 19 בפברואר 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בישראל עדיין ממתינים לתשובת חמאס להצעת מצרים לעסקת החטופים והפסקת אש. קבינט המלחמה אמור להתכנס היום בחמש אחר הצהריים, כשברקע ניטשים ויכוחים מרים מי מעוניין בעסקה ומי מנסה לטרפד אותה.

אתמול, בעקבות גל פרסומים בכלי תקשורת ערביים על כך שחמאס עומדים לקבל את עסקת החטופים, הזדרז "גורם מדיני בכיר" – שכולם יודעים מיהו, ומכירים היטב גם את משפחתו ואת פקעת האינטרסים שמניעה אותו – להוציא במהלך השבת שתי הודעות שונות, שהבהירו שישראל לא תסכים בשום אופן לסיום המלחמה ותיכנס בכל תנאי לרפיח.

בני גנץ, חבר קבינט המלחמה, הוציא מצידו הודעה חריגה שבה דרש מ"הגורם המדיני הבכיר" "לנהוג בקור רוח ולא להיכנס להיסטריה משיקולים פוליטיים".

"מצב הדברים הזה חושף כנראה עד כמה הולכים ומעמיקים הפערים בין גנץ וגדי איזנקוט לבין נתניהו, סמוטריץ' ובן-גביר", כותב הבוקר אמיר בר-שלום, הפרשן לענייני ביטחון של זמן ישראל, והוא מסביר כי הוויכוח הוא לא האם צריך לטפל בגדודי חמאס שמסתתרים ברפיח, אלא מתי ואיך לעשות את זה.

גם גנץ ואיזנקוט משוכנעים שצריך לפרק את גדודי חמאס האחרונים, רק שזה לא צריך לקרות בהכרח לפני עסקה להצלת כמה שיותר חטופים. "נתניהו, לעומת זאת, משדר שהפעולה ברפיח היא מהלך הכרחי ודחוף", כותב בר-שלום, "משל היה מדובר במהלך מט על חמאס – או, במילותיו של הגורם המדיני הבכיר, 'ניצחון מוחלט'".

מתקפת ההודעות המבוהלת של אותו "גורם מדיני בכיר" – מי שבערב כל הכתבים המדיניים החליטו פשוט לכנות אותו בשמו: בנימין נתניהו – התקבלה הבוקר במתקפת נגד של בכירי הפרשנים.

"ראש הממשלה בחר לברוח מהמסלול האסטרטגי אל המסלול הפוליטי", כותב הבוקר נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות", "העובדה שהתפתה להוציא את ההודעות ועוד בשבת, מלמדת שהוא מבוהל באמת".

נדב איל, עמיתו של ברנע ב"ידיעות אחרונות", כותב את הדברים החריפים הבאים:

בצלאל סמוטריץ' נושא דברים בישיבת הסיעה של הציונות הדתית, 4 במרץ 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

שר הביטחון יואב גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי החליטו שתא"ל עופר וינטר – שכבר שנה וחצי לא ממלא תפקיד בצה"ל – ישוחרר בקרוב מהשירות ולא יקודם.

ההודעה על כך גרמה לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' – שהוא גם שר במשרד הביטחון – לפרסם הבוקר ציוץ חריף הקובע:

ה"חדות המחשבתית" שאליה מתייחס סמוטריץ' היא – לדוגמה – קריאה של וינטר לחייליו ערב היציאה למבצע "צוק איתן" להילחם למען "אדוני אלוקי ישראל, כנגד אויב המנאץ את שמך".

שאלה עקרונית לא פחות היא איך מעז סמוטריץ' – שכיהן בתפקיד בכיר בממשלה שהובילה את ישראל לשבעה באוקטובר, וכשר אוצר חתום על דרדור הכלכלה הישראלית ודירוג האשראי של המדינה – לחשוב שיש לו עדיין זכות לבוא בטענות למי שכשלו בשבעה באוקטובר.

וינטר – שבין היתר פיקד על חטיבת גבעתי ועל דובדבן והיה רמ"ט פיקוד מרכז ומזכיר צבאי של שרי הביטחון אביגדור ליברמן, בנימין נתניהו, נפתלי בנט ובני גנץ – הוא אחד האנשים הנערצים בציונות הדתית.

מאחר שלא קודם לדרגת אלוף, וינטר מחויב לתקופת צינון של מאה ימים בלבד. תחזית: הוא עוד ישוב למרכז הבמה, מהדלת הפוליטית, כבר בבחירות הקרובות. כנראה שברשימה של סמוטריץ'.

אנשי כוחות הביטחון עוצרים פלסטיני בדיר אל-ע'וסון, שבקרבת טולכרם, 4 במאי 2024 (צילום: AP Photo/Majdi Mohammed)

13 שעות נמשך בסוף השבוע הקרב הקשה שניהלו כוחות של הימ"מ, שב"כ וצה"ל עם מחבלים שהתבצרו בבית ליד טולכרם. בסיומו של הקרב חוסלו חמישה מחבלים ואחד הסגיר את עצמו לכוחות הביטחון. בקרב הארוך נפצע לוחם ימ"מ שפונה לבית החולים בילינסון ומצבו מוגדר "קשה מאוד".

חוליית המחבלים שחוסלה במבצע היא זו שרצחה בחודש נובמבר שעבר את אלחנן קליין מההתנחלות ענב בשומרון. קליין חזר משירות מילואים והותקף על ידי רכב מחבלים שעקף את רכבו כשנסע בחזרה הביתה.

תשומת הלב של כולנו ממוקדת בחודשים האחרונים ברצועת עזה, בגבול הלבנון ובאיראן – אבל גם בגדה המערבית המצב רחוק מלהיות רגוע.

"גרעיני טרור נמצאים במוטיבציית שיא", כותבים הבוקר יואב זיתון ועינב חלבי ב"ידיעות אחרונות", "ישנם כוחות רבים, בהם איראן, שמעבירים כספים רבים בשיטות שונות לארגוני הטרור באזור כדי להבעיר את הגזרה… עם האתגרים האלה יצטרך להתמודד תא"ל אבי בלוט, שיתמנה בקיץ הקרוב לאלוף פיקוד מרכז".

סטודנטים אמריקאים עוטים כאפייה כחלק מהמחאה הפרו-פלסטינית נגד ישראל בקמפוס של אוניברסיטת קולומביה בניו יורק, 24 באפריל 2024 (צילום: AP Photo/Ted Shaffrey)

כבר שבועות רבים מנסים בארה"ב להבין איך נולד גל המחאה האנטי-ישראלי ואף אנטישמי שמטלטל את הקמפוסים של האוניברסיטאות החשובות ביותר באמריקה.

איך קרה שדור חדש של סטודנטים צעירים, מי שאמורים להיות התקווה של אמריקה לעשורים הבאים, מפגינים בורות ופינוק שלא יאמנו ממש? כך, לדוגמה, מפגינים המתבצרים באוניברסיטת קולומביה דרשו שהנהלת האוניברסיטה תספק להם משלוחי מזון "הומניטריים", כולל אוכל טבעוני ונטול גלוטן, ואף דרשו אספקה של גלולת היום שאחרי.

ב"וול סטריט ג'ורנל" פורסם בסוף השבוע תחקיר המגלה כי חודשים רבים לפני גל המחאה הנוכחי, נבנו באוניברסיטאות העילית תאים של אקטיביסטים פרו-פלסטינים, שקיימו ימי עיון וסדנאות בהנחיית פעילים שעודדו את הסטודנטים לתמוך במנהיגי חמאס ובלוחמי חמאס הניצבים בחזית המאבק להגן על פלסטין.

עבודת ההכנה הזו התחברה לזעם אמיתי של סטודנטים אמריקאים רבים למראה ההרס והמוות ברצועת עזה, שאליהם הם נחשפו בחודשים האחרונים ברשתות החברתיות – בזמן שזוועות השבעה באוקטובר נדחקו הצידה, או אפילו נתפסו בעיניהם כפייק שמופץ על ידי התעמולה הציונית שנתמכת בידי התקשורת המסורתית.

מצד אחד – מפתה לזלזל ולבוז לסטודנטים האלה, ויש על מה.

מצד שני – אפשר גם לתהות איך ראש ממשלת ישראל, שהתגאה תמיד במעמדו הבינלאומי, בקשריו ההדוקים באמריקה, ובהיותו "מר סייבר" של ישראל, הצליח להנהיג את האומה גם אל הכישלון הקולוסלי הזה בקמפוסים של אמריקה, שנותר כמעט ללא מענה ישראלי הולם.

הִיפּ הוֹפּ (צילום: AP Photo, עיבוד מחשב)

עם כל הכבוד למחאה בקמפוסים, האירוע שהכי מסעיר את אמריקה בסוף השבוע, הוא המלחמה שניטשת בין שני נפילי ההיפ הופ קנדריק לאמאר ודרייק.

ביום שישי בצהריים פרסמתי במדור "אוצר מילים" את תקציר המלמה עד כה. בשעות שחלפו מאז נוספו לא פחות מארבעה שירים נוספים – אחד של דרייק ולא פחות משלושה (!) של קנדריק לאמאר, שגם חשף פרטים מביכים ולא ידועים בהיסטוריה של יריבו הקנדי.

מי שרוצה להתעדכן ולהשתלב מוזמן לכתוב בגוגל "Kendrick Lamar Drake diss" ולהתחבר למהומה התרבותית שעוד תפרנס בעתיד ספרים וסדרות דוקומנטריות.