ישראל היא מדינה מאני-דפרסיבית. תמיד הייתה. מדינת שואה ותקומה. "אין לי רגע דל, או סקנדל או פסטיבל" ניסחה בהומור נעמי שמר (ושרה נהדר רבקה מיכאלי).

רק שאם בישראל של פעם עוד התקיים איזה פער סביר בין הסקנדל לפסטיבל, בישראל שלנו – עם ניוז-סייקל שמחזיק מעמד 24 דקות ולא 24 שעות – נדמה שאנחנו כל הזמן במקביל גם בתוך ה"סקנדל" וגם בתוך ה"פסטיבל".

הטבעות האולימפיות וטבעות האש (צילום: AFP, AP Photos, Flash, מונטז')

אנחנו מרחפים כמו ארטיום דולגופיאט בין חמש הטבעות האולימפיות וההצלחות חסרות התקדים של המשלחת הישראלית לפריז, לבין החרדות מהדלקת ארבע "טבעות האש" סביבנו – מאיראן, חזבאללה, חמאס והחות'ים.

אנחנו חוגגים את חיסול "ראשי הנחש" במבצעים מתוחכמים שמותירים את העולם פעור פה – כשבראש המדינה, בראש מערכת הביטחון, בראש הצבא ובראש המודיעין, עומדים אנשים שמידת האמון הציבורי בהם היא הנמוכה ביותר בהיסטוריה שלנו.

טיל איראני חולף על פני דיוקנו של המנהיג העליון עלי חמינאי במצעד צבאי בטהרן, 17 באפריל 2024 (צילום: ATTA KENARE / AFP)

זה נאמר ונכתב כבר כל כך הרבה פעמים, עד שנדמה שהמילים הללו איבדו את משמעותן המקורית. אבל גם היום אנחנו עומדים בפתחו של שבוע שעשוי להיות דרמטי וגורלי.

כל מומחי הביטחון, בארץ ובעולם, מאוחדים בדעה שתגובה קשה מצד הציר האיראני נגד ישראל בלתי נמנעת, והשאלות הפתוחות הן מתי ובאיזה היקף היא תתממש, כמה הרס והרג היא תחולל ולפיכך מה יהיה אופי התגובה של ישראל ובנות בריתה.

נחום ברנע מצטט הבוקר ב"ידיעות אחרונות" גורם במערכת שאומר שישראל "עברה מניהול סיכונים לניהול הימורים: הדיון על הצעדים הנדרשים מול איראן מתקיים כאשר אין למקבלי ההחלטות ידיעה מה יעשו האיראנים ואיך לנהל את שרשרת התגובות אחר כך".

והדיונים האלה נערכים בצמרת ביטחונית מסוכסכת וחשדנית, עם ראש ממשלה שאיבד כל רסן, כשכנסת ישראל בפגרה והציבור הישראלי מותש. מזל שהאולימפיאדה מספקת נחמה ועידוד.

זוכי המדליות בג'ודו, שייט והתעמלות מכשירים באולימפיאדת פריז, 1-3 באוגוסט 2024 (צילום: הוועד האולימפי בישראל, מונטז')

המשלחת הישראלית למשחקים האולימפיים – ספורטאים נהדרים, מתייוונים אחד אחד, שהקדישו את עצמם לתרבות הגוף ההלניסטית, זכו דווקא בשבת קודש ליום הגדול ביותר בתולדות הספורט הישראלי.

השייטת שרון קנטור זכתה בכסף, השייט תום ראובני הדהים וזכה בזהב, המתעמל ארטום דולגופיאט עמד בלחץ וזכה בכסף (ולא מן הנמנע שזהב היסטורי שני ברציפות נלקח ממנו שלא בצדק). הם הצטרפו לחברי משלחת הג'ודו הישראלית רז הרשקו וענבר לניר (כסף) ופיטר פלצ'יק (ארד) למפגן הכישרון והצלחה חסרי תקדים על הבמה הבינלאומית החשובה ביותר.

בתום החגיגות וההתרגשות, יש כאן גם שיעור לחיים. "כמו תמיד, צריך גם הנהגה", כותב עוזי דן ב"הארץ", "אלו האנשים שמשפיעים, מקבלים החלטות וקובעים את הרוח. בעשור האחרון עבר הספורט האולימפי בישראל מניהול על ידי עסקנים, למנהלים. והמעבר הזה תרם רבות לספורט.

"מנכ"ל הוועד האולימפי גיל לוסטיג ומנהל היחידה לספורט הישגי דני אורן הם אנשי המקצוע הבכירים, אבל מסביבם פועלים עוד עשרות. מעליהם אפשר למצוא גם את יעל ארד, ואת שר הספורט מיקי זוהר – שלא רק הגדיל את המענקים, אלא נלחם על תקציבים בזמן מלחמה וקיצוצים".

איש זק"א בזירת פיגוע הדקירה בחולון, 4 באוגוסט 2024 (צילום: GIL COHEN-MAGEN / AFP)

שני ישראלים נרצחו ושניים נפצעו הבוקר בפיגוע שהתרחש בשלוש זירות בחולון, סמוך לחניון אגד בעיר. רינה דניב (בת 66) נדקרה למוות ובעלה שמעון דניב (בן 69) נפצע קשה. גבר נוסף, בן 80, נדקר ומת מפצעיו וצעיר בן 26 נפצע באורח קל-בינוני. הדוקר, עמר רזק כמאל עודה, פלסטיני בן 34 מסלפית ללא אישורי שהייה, נורה למוות בידי שוטר.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שהדבר היחיד שהבטיח לבוחריו הוא "משילות", הגיע לזירת הפיגוע וקרא לאזרחים להתחמש בנשק כי "המלחמה שלנו היא לא רק מול איראן, אלא גם כאן ברחובות".

ובמקביל, צה"ל ממשיך לחסל את "ראשי הנחש" איפה שרק אפשר. בתוך חגיגות הזכייה במדליות בשבת, מעטים שמו לב שאתמול בשמונה וחצי בבוקר חוסלו מהאוויר חמישה מחבלים באזור טולכרם ("חמש דקות מכפר סבא"), וכעבור ארבע שעות חוסלו שם מהאוויר ארבעה מחבלים נוספים.

באחת וחצי בצהריים חוסל בלבנון מי שמוגדר "מחבל מרכזי בחזית הדרום של חזבאללה", וכעבור שעה חוסל בכיר נוסף בטיל שפגע במכוניתו על כביש ביירות-דמשק.

השבוע ימלאו עשרה חודשים לשבעה באוקטובר ולמלחמה שמטרותיה המוכרזות היו "חיסול החמאס והשבת החטופים". חמאס עוד לא חוסל, החטופים עוד לא חזרו.

הבוקר ירו אנשי חמאס לפחות חמישה מטחים מרצועת עזה לאזור השפלה. אחת הרקטות התפוצצה במועצת חוף אשקלון. וראש הממשלה בנימין נתניהו הרגיע בפתח ישיבת הממשלה היום כשהכריז "אנחנו ערוכים לכל תרחיש – הן בהגנה והן בהתקפה".

נציגי "אחים לנשק" במסיבת עיתונאים בבית חיל האוויר בהרצליה, 22 ביולי 2023 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

נתניהו, כך מדווחים ביומיים האחרונים בכל כלי התקשורת, שוקל להחליף את שר הביטחון יואב גלנט (שמו של גדעון סער מככב בספקולציות השונות), ועל פי דיווח של טל שלו ב"כאן 11" גם שוקל ברצינות להדיח את הרמטכ"ל ואת ראש שב"כ ולמנות במקומם קצינים שנאמנים לו אישית.

במקביל למהלכים הללו, שהם לבדם אמורים להדיר שינה ממי שעתיד המקום הזה יקר לו, תומכיו ונאמניו של ראש הממשלה פתחו בסוף השבוע במתקפה רב-זירתית ("ערוץ 14", "גלי ישראל", "מקור ראשון", בגיבוי מכונת הרעל ברשתות החברתיות) על ארגון "אחים לנשק", בטענה שאיומי הפסקת ההתנדבות למילואים במהלך המחאה נגד ההפיכה המשטרית, הם שהובילו את ישראל לאסון השבעה באוקטובר.

"אחים לנשק" – ולא הנהגה משולחת רסן שיצאה למתקפה פרועה על מוסדות הדמוקרטיה הישראלית, בלי להתחשב בשלל האזהרות, התמרורים והאורות האדומים שנדלקו מולה, והובילה את ישראל למלחמה הקשה בתולדותיה, כשהיא שקועה בפילוג העמוק בתולדותיה.

וממש כמו בימים שאינם זכורים לטובה, אחרי רצח רבין, מתפרסמת הבוקר עצומה ברוח "צו פיוס" הקוראת ל"חשבון נפש" של כולנו ביחס לאחריותנו לשבת השחורה (כלל אצבע: אם כולם נקראים לערוך חשבון נפש, לא ייערך חשבון נפש. אם כולנו אשמים – לעולם לא נדע מי אשם. אם האחריות מוטלת כולנו – אף אחד לא יהיה אחראי).

העצומה הזו – עליה חתומים כ-200 ישראלים "מכל גווני הקשת בישראל" – מתפרסמת בכל כלי התקשורת מלבד ב"הארץ" שבחר באומץ וביושר לא לפרסם אותה.

מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, מסביר הבוקר מדוע:

ושוקן מסכם:

במשחקים האולימפיים של המאמרים החשובים – המאמר הזה עוד יזכה במדליית זהב. במציאות העגומה של חיינו – הוא יוקף היום ב"טבעת האש" של ציוצים עילגים וקריאות געוואלד מזויפות על חופש הביטוי ועל צביעות הליברלים.