פערים קיצוניים, מטרידים ממש, נפערו בשבת בין ישראל לבין העולם, וגם בין הישראלים לבין עצמם.
תשומת הלב בכלי תקשורת מרכזיים רבים בעולם הופנתה בשבת אחר הצוהריים לעזה. הגיעו משם דיווחים ראשונים על עשרות הרוגים, בהם ילדים רבים, בהתקפה של צה"ל על בית ספר בעיר.
ילדה פלסטינית בבית הספר שהפך למחסה לפליטים בעיר עזה, אחרי הפצצת צה"ל במקום, 10 באוגוסט 2024 (צילום: Omar AL-QATTAA / AFP)
העובדות עדיין אינן ברורות וגם פרשנותן נתונה למחלוקת: על פי דובר צה"ל, זה לא היה בית ספר אלא מפקדה קדמית של חמאס; התקיפה הייתה מדודה וזהירה ונועדה להימנע ככל הניתן מפגיעה באזרחים; ומספר ההרוגים שפורסם על ידי חמאס – מעל 90 – מוגזם ומנותק מהמציאות.
ובכל מקרה, הבהיר דובר צה"ל, "טרם התקיפה ננקטו צעדים רבים כדי לצמצם את הסיכוי לפגיעה באזרחים רבים, לרבות שימוש בחימוש מדויק, אמצעי חיזוי ומידע מודיעיני".
מהצד השני, על פי חמאס, הפלסטינים, "אל ג'זירה" ורבים אחרים זה היה, ובכן – ג'נוסייד.
התמונות הראשונות שהגיעו מאתר התקיפה בעזה קשות לצפייה: נערות ונשים מקוננות על מות יקיריהן מעל גופות מרוטשות בתוך הריסות מבנה שהיה פעם בית ספר.
רק שבישראל מעטים בלבד צפו בהן, כי ישראל הייתה שקועה בשבת בחגיגה על מדליה אולימפית שביעית במשחקים האולימפיים בפריז, לנבחרת ההתעמלות האמנותית.
כשראש הממשלה צייץ ברכה נלהבת ל"נבחרת הנפלאה שלנו להתעלמות אומנותית", זה היה נראה כמו שגיאת הגהה שהיא ההמחשה המושלמת למה שמכונה בפסיכולוגיה "טעות פרוידיאנית": שגיאה שנראית כמקרית, שטותית או סתמית, אבל יש לה משמעות עמוקה בהרבה.
נבחרת ישראל זכתה במדליית כסף בהתעמלות. ממשלת ישראל זוכה במדליית זהב בהתעלמות.
התעלמות מזעקתן של משפחות החטופים שנותרו כמעט לבדן, תחת מתקפות ארסיות ומתוזמרות. התעלמות משוועתם של תושבי הצפון שמפונים מבתיהם כבר עשרה חודשים ומרגישים שנשכחו מלב. התעלמות מצרכי הכלכלה הישראלית, מיחסי החוץ של ישראל, משלטון החוק.
התעלמות מכל מה שלא משרת את צרכי ההישרדות הפוליטית של ראש הממשלה ושל קואליציית המתנחלים והחרדים שתומכת בו.