חגיגות שחרורו של קאיד פרחאן אלקאדי משבי חמאס יסתיימו היום, ותשומת הלב הציבורית של המנהיגים, כתבי הטלוויזיה ועם ישראל תנדוד הלאה. זה הטבע האכזרי של הגלגל הענק של החדשות: רגע אתה למעלה, באור הזרקורים ועל שערי העיתונים, ואז אתה נשכח (עד שמישהו נזכר בך ביום שנה זה או אחר ויוצא לברר "איפה הוא היום?").
רגע לפני שנמשיך הלאה ונשכח בהדרגה את כל מה ששמענו ביממה האחרונה, הנה סיכום קצר ותמציתי של כמה נקודות חשובות שצפו אל פני השטח בזכות שחרורו של אלקאדי, ושכדאי להקדיש להן תשומת לב, אם אנחנו חפצי חיים.
רגעי המפגש של החטוף שחולץ פרחאן אל-קאדי עם משפחתו בסורוקה, 27 באוגוסט 2024 (צילום: יוסי איפרגן / לע"מ)
החיים מתחת לאדמה בעזה הם גיהינום
אחרי שחרורו, אלקאדי סיפר לקרוביו על ימים קשים, על שבי אכזרי מאוד. הוא העיד שאחד החטופים הישראלים שהיה עמו כמה חודשים במנהרות מת לידו. אלקאדי עצמו כמעט שלא נחשף לאור השמש במשך שמונה חודשים. הוא הפציר בנשיא המדינה יצחק הרצוג, שהתקשר לברך אותו על השחרור:
"אנשים סובלים שם. תעשו הכול כדי להחזיר את האנשים הביתה. 24 שעות צריך לעבוד, לא לישון כדי שיחזרו, אנשים ממש סובלים".
אלה היו הדברים החשובים באמת שאלקאדי אמר אתמול, לא האנקדוטה שהוא קרא לראש הממשלה בנימין נתניהו "אבו יאיר".
מהתחקור הראשוני של אלקאדי עולים הפרטים הבאים: בחודשים האחרונים הוא היה לבדו. להערכתו הוא הופרד מהחטופים האחרים לקראת סוף דצמבר. בשבוע האחרון שוביו השאירו אותו לבדו במנהרה עם מעט מזון. המשפט המפחיד שהוא חוזר עליו שוב ושוב הוא: "אתם לא מבינים, יש עזה של מעלה ועזה של מטה".
הלחץ הצבאי מציל מעט חטופים, אבל מסכן את כולם
פאדי אבו סהיבאן, בן דודו של אלקאדי, סיפר מפיו כי "הוא היה שומע את ההפצצות של צה"ל בלי סוף. הוא סיפר שהגוף שלו רעד. כל יום הוא היה בטוח שזה יומו האחרון, ולא רק בגלל השובים שלו, אלא גם בגלל ההפצצות של הצבא. הוא אמר שכל יום זאת סכנת חיים".
"הוא היה שומע את ההפצצות של צה"ל בלי סוף. הוא סיפר שהגוף שלו רעד. כל יום הוא היה בטוח שזה יומו האחרון"
הבדואים בנגב הם לא אויבי המדינה
היה די מדהים לראות אתמול את החגיגה התקשורתית סביב הבדואים בנגב. חוץ משטחיות בואכה גזענות ("תהיה חפלה גדולה? הרבה כבשים?") נשכחו ליום אחד כל הסיפורים הקבועים שהתקשורת הישראלית מפמפמת בשנים האחרונות על "הפזורה" (משתוללים בכבישים, פורצים לבסיסים, משתלטים על שטחים, מסכנים את הריבונות, מטרידים בחורות תמימות, ועוד ועוד).
מזל שאלוף (מיל') יוסי פלד הוזמן גם הוא לאולפנים החגיגיים אתמול, כדי להזכיר לכולם ש"הבדואים הצילו עשרות אם לא מאות יהודים בנובה… הם הסבירו לי שהם יכלו להגיד 'רגע רגע, אנחנו ערבים, אנחנו מוסלמים'. אבל לא. הם אמרו לי: 'אנחנו ישראלים, אנחנו נציל ישראלים'. והם עשו את זה בכמויות".
זה לא מקרי שראש הממשלה בנימין נתניהו בחר לצרף לנסיעתו לקונגרס את החייל הבדואי אשרף אל-בחירי. נתניהו מבין את הראש האמריקאי וניצל את אל-בחירי כ"בדואי-ווש", להראות לעולם שישראל אינה גזענית כפי שטוענים נגדה.
הבדואים בנגב חיים בתנאים בלתי נסבלים
רגע לפני שנשכח את יקיר האומה לרגע אלקאדי, כדאי שניזכר לאן הוא חזר אתמול. אלקאדי ומשפחתו הגדולה מתגוררים בכפר לא מוכר בשם כרכור (ולא בעיר רהט, כמו הרושם שאפשר היה לקבל מהשידורים הרבים אתמול).
עטא אבו מדיע'ם, ראש עיריית רהט לשעבר, שהפך אתמול לרגע למרואיין מבוקש, סיפר למראיינת מגי טביבי מערוץ 14 שאלקאדי "חי ליד מזבלת דודאים. האיש הזה חי בצריפים. די עם הסבל הזה. האיש הזה לא צריך לסבול עוד שנייה אחת".
"אלקאדי חי ליד מזבלת דודאים. האיש הזה חי בצריפים. די עם הסבל הזה. האיש הזה לא צריך לסבול עוד שנייה אחת"
תחזית: זו תהיה הפעם האחרונה שבה מצוקותיהם של הבדואים יוזכרו בערוץ 14. אתמול הם היו לרגע יקירי האומה, מהיום הם יחזרו להיות מה שהיו תמיד: סיכון ביטחוני ובעיית משילות שרק איתמר בן גביר יוכל לפתור.