שר החוץ האמריקאי אנתוני בלינקן במסיבת עיתונאים בת"א. 19 באוגוסט 2024 (צילום: Kevin Mohatt/Pool Photo via AP)
שר החוץ של ארצות הברית אנתוני בלינקן יצא אתמול אל העיתונאים הרבים שחיכו לו בתום פגישתו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו והצהיר בצורה המפורשת ביותר: ישראל מקבלת את הצעת ארה"ב, וכעת על חמאס להודיע שגם הוא מסכים, כדי שתצא לדרך העסקה המיוחלת, הכוללת שחרור חטופים והפסקת אש, שאולי גם תמנע התלקחות מלחמה אזורית.
ישראל מקבלת את הצעת ארה"ב, וכעת על חמאס להודיע שגם הוא מסכים, כדי שתצא לדרך העסקה המיוחלת
האם אלה סיבות לאופטימיות זהירה הבוקר? אולי. אבל גם לא צריך למהר. אנחנו בכל זאת במזרח התיכון.
"בחמאס מביטים על הנוסחים המרובים והמתחלפים של הצעות המתווכות ורואים מלכודת שרק הגדרתה משתנה", כותב הבוקר ג'קי חורי ב"הארץ" ומזכיר:
"ליחיא סנוואר נשארו שני קלפים מרכזיים, מעין מקל וגזר: החטופים, ששחרורם יחייב שחרור אסירים, את הפסקת המלחמה ואת הסגת כוחות צה"ל; ומנגד מלחמת גרילה בשטח, ניסיון להבעיר את הגדה ופיגועי נקמה בתוך ישראל".
ולכן, כשסנוואר מקבל לידיו – בדרך לא דרך – את הנוסחים השונים של המדינות המתווכות ובראשן ארה"ב, כל מה שהוא רואה זו מלכודת שנועדה לספק לאמריקאים הישג בדמות שחרור חטופים, ולאפשר לישראל להתארגן, להתחמש ולהתרענן לקראת השלב הבא, שבו היא תחזור ללחימה בתנאים טובים יותר.
כלומר, מנקודת המבט של סנוואר, ארה"ב בעצם אימצה את עמדת ישראל, ולכן היא מאפשרת לה גם וטו על יותר ממאה שמות מחבלים שישוחררו בעסקה, וגם לא כופה עליה נסיגה מלאה והתחייבות להפסקה מוחלטת של המלחמה.
וזו לא הסיבה היחידה שצריכה לגרום לנו להנמיך ציפיות לקראת ההמשך. בישראל התקבעה בימים האחרונים התפיסה (או שמא מדויק יותר לכתוב: התקווה) שאם יוסכם השבוע על עסקה עם חמאס, המשמעות היא ש"ניצלנו" מתגובת הנקם המובטחת של איראן וחזבאללה על החיסולים בביירות ובטהרן. גם את התחזית האופטימית הזו כדאי לקחת בעירבון מוגבל.
איראן וחזבאללה אמנם התנו את ה"נקמה" בהסכם עם חמאס, ולכאורה העניקו לישראל תמריץ נוסף לחתום על הסכם כזה, אבל – כפי שכותב הבוקר בן-דרור ימיני ב"ידיעות אחרונות" – אין להוציא מכלל אפשרות ש"העיכוב הזה הוא מהלך אסטרטגי של ציר הרשע. הם ימתינו עד שהאמריקאים יסתלקו.
"איראן וחזבאללה מעריכים, אולי בצדק, שהם מסוגלים לתת מכה קשה לישראל, גם אם לא אנושה, וגם לספוג מכת נגד"
"ציר הרשע הבטיח תגובה. הוא לא יוותר עליה. עניין של כבוד. אבל לא כשהאמריקאים, עם כוח האש האדיר שלהם, להגנה ולהתקפה, עם התגבורת הנדירה מאוד של מטוסי F-22, נמצאים כאן עם היד על ההדק. הרי איראן וחזבאללה מעריכים, אולי בצדק, שהם מסוגלים לתת מכה קשה לישראל, גם אם לא אנושה, וגם לספוג מכת נגד. ובתנאי שישראל ניצבת מולם לבדה. יש להם סבלנות".