מותו של מתי כספי לא נחת עלינו הבוקר בהפתעה. כבר לפני עשרה חודשים כספי עדכן בעמוד הפייסבוק שלו כי חלה "בסרטן מתקדם עם גרורות בכל הגוף" ובישר בעצב שהוא מבטל את כל ההופעות שנקבעו לו.
ספק אם הוא דמיין אז את האהבה הרבה שתורעף עליו מכל עבר – אהבה שהגיעה לשיא במופע הצדעה נדיר שנערך לכבודו באוגוסט האחרון, בהשתתפות הצמרת של אמני ישראל. מופע שלמרבה השמחה הוא עוד זכה לראות בעצמו, הגם שכבר היה חלש מכדי להשתתף בו.
מתי כספי (צילום: עומר מסינגר, "הליקון")
ולמרות שהידיעה על מותו לא נחתה בהפתעה, בכל זאת הבוקר הורגש בישראל גל מטלטל של עצב, שרבים מאיתנו חשים היטב. אולי כי אנחנו לא נפרדים רק ממתי כספי האיש, הפסנתרן, המוזיקאי, המלחין, הזמר, יזם התרבות, המפיק – אלא גם מהתקופה שבה אדם מורכב ויוצא דופן כמוהו יכול היה להיות גיבור תרבות ישראלי, בלי שנדרש להתחנף לאיש או לציית לאיזה קוד מדומיין של התנהגות מקובלת.
למרות שהידיעה על מותו לא נחתה בהפתעה, בכל זאת הבוקר הורגש בישראל גל מטלטל של עצב, שרבים מאיתנו חשים היטב
ישראל של ימינו היא מדינה שסועה, שבה כל אחד מאיתנו – על אחת כמה וכמה אמנים מפורסמים – נדרש כל הזמן להגדיר את עצמו ולהתאים עצמו למגירה כלשהי. זו ישראל של "או או". תחליט: אתה אשכנזי או מזרחי, קיבוצניק או מתנחל, דתי או חילוני, שמאלני או ימני, תומך או מתנגד חיסונים, מהאליטה או מהפריפריה?
מתי כספי היה תוצר מובהק וגם יוצר מובהק של ישראל "גם וגם". הוא היה חניך של התנועה הקיבוצית (מחניתה, שם נולד ב-1949), שהתחיל את דרכו המוזיקלית בלהקה צבאית, גדל על לחניו הפתלתלים והיפהפיים של סשה ארגוב, אותו העריץ וגם זכה לשתף אתו פעולה ("מתי כספי שר סשה ארגוב" מ-1982 ו"מתיתיהו ואלכסנדר" מ-1984). והוא כמובן הלחין ושר את מיטב יצירתו בשיתוף פעולה פורה במיוחד עם חברו הקרוב, אהוד מנור מבנימינה.
אבל למרות שיצירתו שלו התאפיינה באיפוק רגשי, והוא נתפס כאמן צונן, שלא לומר קריר, הוא ידע להפיק, לעבד (וגם לנגן כמעט בכל הכלים) במפגני הרגש המתפרץ של מאיר בנאי ("גשם" מ-1987) וריקי גל ("מה זאת אהבה" מ-1988).
מתי כספי ב-1972 (צילום: מיקי צרפתי/במחנה, ארכיון משרד הביטחון)
ולמרות שהתפרסם כבעל פני פוקר, אחד שבקושי מחייך, הוא הזריק לעורקים הישראלים את מפגן העליצות הברזילאי של "ארץ טרופית יפה" (1987), שמחת החיים מרומניה ובולגריה ("שירי הבלקן" מ-1980) והקופצנות של הקאנטרי האמריקאי ("עמק הנהר האדום" מ-1981).
ולמרות שנחשב נציג מובהק של התחכום האליטיסטי האשכנזי – עם שירי המשוררים המולחנים בשנות השבעים, שהקליט לבדו או יחד עם שלמה גרוניך ב"מאחורי צלילים", ועם השירים שהלחין לאלבומי הסולו שלו, שירים שכל מי שניסה להתמודד איתם יודע עד כמה הם קשים לביצוע – כשהוא זיהה את כישרונו הנדיר של ארז הלוי, זמר צנוע עם ח' ו-ע' משכונת שעריים ברחובות, שכתב והלחין שירים "קטנים" ומפלחי לב, כספי הפיק לו אלבום מופתי וגם ניגן בו בכל הכלים ("הלילה" מ-1984).
בין כל האלבומים והשירים שהוזכרו פה, ובעוד רבים-רבים אחרים שהיריעה הצנועה הזו קצרה מלהכיל – כספי חתום כמלחין, כמבצע, כנגן, כמפיק וכמעבד, על יותר מאלף שירים – מתחבאת תרבות עברית וישראלית ייחודית ומפוארת, שהייתה אפשרית פעם, ושנדמה היום שכל מה שנותר ממנה אלה רק השירים.
כספי חתום כמלחין, כמבצע, כנגן, כמפיק וכמעבד על יותר מאלף שירים, מאחוריהם מתחבאת תרבות ישראלית ייחודית ומפוארת
הבוקר, כשאנחנו נפרדים לתמיד ממתי כספי, כל שנותר לעשות זה להרכין ראש ולהודות על כך שזכינו לגדול עם פסקול מפואר, מקורי, מפעים ונדיר כזה.
![מתי כספי (צילום: עומר מסינגר, "הליקון")](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/02/20260208-Omer-Messinger-Mati-Caspi-1024x640.jpg "מתי כספי (צילום: עומר מסינגר, "הליקון")")
