היום, 2 בפברואר, הוא היום המכונה בארה"ב "יום המרמיטה" – או Groundhog Day באנגלית. זה חג עממי עתיק, שמקורו כנראה בגרמניה, וסובב סביב יציאת המרמיטה (מין מכרסם) ממאורתה, מה שאמור לבשר על תחילת האביב (או על התארכות החורף).
כנראה שלא היינו יודעים כלל על החג האזוטרי הזה אלמלא סרט הפולחן המעולה "לקום אתמול בבוקר" שהארולד ראמיס ביים ב-1993 והוכנס בדיוק לפני שלושים שנה לארכיון הסרטים הלאומי של ארה"ב אחרי שהוכר כ"סרט חשוב מבחינה היסטורית ותרבותית".
ביל מארי בסרט "לקום אתמול בבוקר" (צילום: נטפליקס)
בסרט "לקום אתמול בבוקר" ביל מארי מגלם שדר טלוויזיה אגוצנטרי בשם פיל קונורס, שנשלח על ידי תחנת הטלוויזיה שלו לפנסילבניה לסקר שם את אירועי "יום המרמיטה" ולהפתעתו מתעורר מדי בוקר באותה מיטה, עם אותו שיר (של סוני ושר) ונאלץ לחוות את היום הזה שוב ושוב ושוב, כשהוא כלוא בלולאת זמן שחוזרת על עצמה, כשרק הוא יודע מזה.
מי מאיתנו לא הרגיש כך בישראל בשנים האחרונות?
הנה שוב מתקדרים ענני מלחמה מעל איראן, אחרי שבשנה שעברה "השמדנו" את תוכנית הגרעין ואת מערך הטילים האיראני
הנה שוב מתקדרים ענני מלחמה מעל איראן, אחרי שבשנה שעברה "השמדנו" את תוכנית הגרעין ואת מערך הטילים האיראני; והנה שוב פותחים הבוקר את סלע קיומנו ב"מעבר רפיח";
והנה שוב מתפרסמים אימיילים מארכיון האימיילים האינסופי של ג'פרי אפשטיין, וכל אחד מוצא בהם בדיוק את מה שהוא רצה למצוא שם מלכתחילה; והנה שוב יוצאת תנועת הליכוד למתקפה על "דיפ סטייט" המסתורי, שכביכול הכריז מלחמה על ראש הממשלה ובני ביתו; והנה שוב דנים ברצינות בסגירת גלי צה"ל.
והנה שוב הכנסת חוגגת היום את יום הולדתה – כי היום יוצא במקרה גם ט"ו בשבט לפי הלוח העברי – ושוב לא מזמינים את נשיא העליון יצחק עמית לטקס החגיגי, למרות שעל פי הפרוטוקול יש נוהל לעשות זאת, מה שהוביל לכך שהבוקר "הדמוקרטים", "ישראל ביתנו" ו"כחול לבן" כבר הודיעו שלא ישתתפו במליאה החגיגית, שלא תהיה לפיכך חגיגית כלל, אלא חמוצה וזועפת.
נדמה שבישראל כל יום אנחנו קמים אתמול בבוקר ונדונים לחיות את החיים פה בלופ חמצמץ ואגרסיבי, כשרק מי שאיבדו את חייהם, את אהוביהם או את ביתם, כבר לא יכולים יותר ליטול חלק במשחק המשונה הזה.