חודש רמדאן נפתח הבוקר והכותרות בישראל מדברות – איך לא – על "כוננות ביטחונית רחבה במיוחד". עצוב לחשוב על זה, אבל אם תשאל את היהודי הממוצע בישראל מה הוא יודע על רמדאן, סביר להניח שהתשובה תכלול "דריכות בהר הבית", "היערכות נרחבת ביישובי קו התפר", "הגבלת תפילות", ו"ידיעות מודיעיניות על כוונה של ארגוני הטרור להוציא לפועל פיגועי ראווה".

זה, פחות או יותר, כל מה שמדווח בעברית על רמדאן כבר עשורים רבים. והשנה אינה יוצאת דופן. בשולי החדשות על דריכות ביטחונית מזכירים גם את מנהגי החג, את העובדה שזהו חודש מוסלמי קדוש, שמציין על פי המסורת המוסלמית את התגלות פסוקי הקוראן למוחמד, וכולל צום בשעות היום שמסתיים בסעודה משפחתית גדולה בשעות הערב (אפטאר).

מתפללים מוסלמים במסגד אל-אקצא בפתח חודש רמדאן, 17 בפברואר 2026 (צילום: Jamal Awad/Flash90)

במסורת המוסלמית רמדאן מוגדר זמן של קדושה, אחווה ושמחה. בישראל של העשורים האחרונים רמדאן הפך לחודש של הגבלות, איסורים, עויינות וחשדנות, כשהמתח ממוקד בעיקר בהר הבית ובמסגד אל-אקצא, שאליהם נשואות עיני המאמינים המוסלמים והמאמינים היהודים – וכמובן עיני כוחות הביטחון.

הרמטכ"ל אייל זמיר הזהיר בתחילת השבוע את הדרג המדיני כי "ערעור היציבות ביהודה ושומרון יחייב את צה"ל להשקיע כוחות רבים על חשבון זירות אחרות ולגייס כוחות מילואים נוספים". זמיר שלח את אזהרתו בכתב והיא גם הגיעה לתקשורת ולא במקרה. איש לא יוכל לטעון מאוחר יותר "לא הזהירו אותי".

מה שלא מנע משר האוצר בצלאל סמוטריץ' להצהיר אתמול בערב כי על הממשלה הבאה "לעודד הגירה" של הפלסטינים מהגדה המערבית ולהחיל בה ריבונות.

סמוטריץ' גם הוסיף שהוא יפעל לבטל את הסכמי אוסלו והכריז על "מהפכת התיישבות הכוללת הקמת עשרות יישובים חדשים, קידום החוות וחיזוק האחיזה היהודית ביהודה ושומרון".

וכך: גם השנה המשטרה, שב"כ וצה"ל דרוכים עד הקצה מחשש להתפרצות של אלימות בגדה המערבית, במזרח ירושלים או בישובים הערבים בישראל, כשאל המתיחות השנתית המוכרת הזו מצטרפת הפעם גם אי הוודאות סביב מה שאולי עתיד להתרחש בחזית המזרחית.

כלי שיט משגר טיל במהלך תרגיל צבאי של משמרות המהפכה והצי האיראני במצר הורמוז, 17 בפברואר 2026 (צילום: SEPAH NEWS / AFP)

כבר שבועות ארוכים כולנו שקועים במעין "ערפל טרום קרב", אזור דמדומים שבו אנחנו מוזנים כל הזמן ברסיסי מידע שמתחברים לתמונה חלקית מאוד וכנראה מניפולטיבית של המצב האמיתי. מותקפים כל העת בהצהרות ובידיעות שלא פעם סותרות זו את זו.

התחושה הברורה היא שמאחורי הקלעים מתקבלות ממש עכשיו הכרעות גורליות לעתידנו ולעתיד ילדינו, כשכל מה שנותר לנו לעשות זה לבלוע את הספינים התקשורתיים היומיים, ולעקוב בחרדה הולכת וגוברת אחרי תנועות הצבא הכבירות במזרח התיכון.

מבזק מהיר מהשעות האחרונות בלבד: מאיראן נשמעים קולות "אופטימיים" שרומזים שהסכם עם ארה"ב נמצא בהישג יד, ממש מעבר לפינה. הושט היד וגע ביונת השלום. גם סגן נשיא ארה"ב ג'יי די ואנס אמר אמש, בעקבות המו"מ שנערך בז'נבה, כי "במובנים מסוימים השיחות עם איראן התנהלו היטב".

מצד שני, איראן סגרה אתמול את מצר הורמוז לכמה שעות לצורך תרגיל צבאי נרחב "להכנת הכוחות לאיומים", בשילוב כוחות מהצי הרוסי.

ארה"ב מצידה שלחה ב-24 השעות האחרונות כ-50 מטוסי קרב מכמה דגמים לישראל ולמזרח התיכון, כשנושאת המטוסים הענקית ג'רלד פורד ועוד כמה משחתות עושות דרכם לאזור, שגם ככה חמוש עד השיניים, כולל משחתת הטילים המונחים "דלברט בלאק", נושאת המטוסים הענקית "לינקולן" וקבוצת התקיפה שלה הכוללת את המשחתות "מייקל מרפי", "פרנק פיטרסן" ו"ספרואנס", כשבנוסף משייטות באזור גם המשחתות "מקפול", "מיצ'ר", "רוזוולט" ו"בלקלי".

זה המון המון צבא.

גם איומים חדשים נוספו אתמול: השליט העליון האייתוללה עלי חמינאי פרסם פוסט בעברית ברשת X שבו איים להטביע ספינות של צבא ארה"ב. חמינאי גם הזהיר אתמול את הנשיא דונלד טראמפ שאם צבא ארה"ב יתקוף את איראן הוא "עלול לספוג מכה כל כך קשה, שהוא לא יצליח להתאושש ממנה. גם הצבא החזק ביותר בעולם יכול לפעמים לספוג מכה הרסנית".

אז "אופטימיות זהירה" או "מכה הרסנית"? "שיחות שהתנהלו היטב" או "תיכף פורצת מלחמת עולם"? בדיוק באמצע אנחנו (ומאות מיליוני איראנים) תקועים וממתינים.

עיתונאי "הניו יורק טיימס" תומאס פרידמן בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, 2 ביוני 2022 (צילום: World Economic Forum / Benedikt von Loebell)

לתומאס פרידמן, בעל הטור הבכיר של "הניו יורק טיימס", ברור מי מחמם את המזרח התיכון ועושה כל שביכולתו לדחוף את האזור לסיבוב מלחמה נוסף: ראש הממשלה בנימין נתניהו.

במאמר שפרסם הלילה תחת הכותרת "שוב נתניהו מתייחס אל טראמפ וליהדות ארה"ב כמו למטומטמים" מזהיר פרידמן שלנתניהו יש אינטרסים רבים אישיים ופוליטיים לדחוף לעימות בין ארה"ב לאיראן, שישרת את צרכיו הבהולים בשנת בחירות.

פרידמן לא מתעלם כמובן מהעובדה שהאיום האיראני אמיתי ומוחשי, אבל מזכיר שיש גם דרכים דיפלומטיות לפתור סכסוכים כאלה, הגם שהם יכולים לקחת זמן רב – מה שלא מתאים לנתניהו שאצה לו הדרך בשנת בחירות.

פרידמן גם מזהיר שצעדים חד-צדדיים והאלימות הרבה מצד ישראלים כלפי פלסטינים בגדה המערבית (אפרופו ההצהרות היהירות של השרים סמוטריץ' ואיתמר בן גביר מהיממה האחרונה) נועדו גם להשכיח את ההרס העצום ברצועת עזה וגם לזרז את הסיפוח הישראלי של הגדה, צעד שעל פי פרידמן יהיה "טירוף דמוגרפי בסדר גודל של סיפוח מקסיקו על ידי ארה"ב".

פרידמן מזהיר עוד:

אלי פלדשטיין בריאיון לעמרי אסנהיים ב"כאן 11" (צילום: צילום מסך, "כאן 11")

בית המשפט המחוזי דחה את הערר שהגיש העיתונאי עמרי אסנהיים ופסק כי על אסנהיים למסור למשטרה את כל חומרי הגלם שלא שודרו מהריאיון המהדהד שאסנהיים ערך עם אלי פלדשטיין.

המדובר בריאיון שבמהלכו תיאר פלדשטיין את מה שנודע מאז כ"הפגישה הלילית", שנערכה בין פלדשטיין לבין צחי ברוורמן, ראש הסגל של בנימין נתניהו, באמצע הלילה בחניון בקריה בתל אביב.

אסנהיים התנגד להגשת חומרי הגלם בטענה לחיסיון עיתונאי. בית המשפט הציע כי אסנהיים יבהיר לשופט מה הם החלקים בריאיון שהוגדרו במפורש כ"לא לציטוט" ובית המשפט ישקול מה מתוכם יימסר בכל זאת למשטרה, שבה מתנהלת חקירה הנוגעת לאותה פגישה לילית והשלכותיה.

המפיקה דנה עדן בפרמיירה של העונה השנייה של הסדרה "טהרן" בעיר ניו יורק, 4 במאי 2022 (צילום: Dia Dipasupil/Getty Images/AFP)

השחקן הבריטי יו לורי ("האוס") נפרד הלילה ברשת X מהמפיקה הישראלית דנה עדן, שמתה בתחילת השבוע בבית מלון ביוון.

לורי, שהצטרף לקאסט הבינלאומי של הסדרה "טהרן" בעונה הקודמת שצולמה ב-2024 (כמפקח גרעין בתפקיד מרכזי לצידה של כוכבת הסדרה, הישראלית ניב סולטן) כתב הלילה:

רבים הכירו את עדן בישראל, והרשתות החברתיות מלאות בהספדים דומים של אנשים שזכו לעבוד איתה ומתארים אותה באהבה ובהערכה רבה.

עדן, בת 52, מהמפיקות הבולטות והמרכזיות בישראל, נמצאה מתה בחדרה במהלך צילומי העונה החדשה של "טהרן" באתונה. הלווייתה תתקיים היום ב-14:00 בקריית שאול.

בנימין נתניהו, מאי 2008