חלון ההזדמנויות של טראמפ לתקיפה באיראן מתנגש עם האינטרס של ישראל

קולות הבוחרים עדיין נספרים, אבל המגמה ברורה – אין הכרעה חד-משמעית בפוליטיקה הישראלית, שנכנסת לתקופה של אי-בהירות מנהיגותית. לעומת זאת, סדר היום הביטחוני לא השתנה; החזיתות השונות נותרו כמות שהן, ובראשן איראן והאיום האזורי המתגבר שלה.

לוח הזמנים הצפוי לתקיפה באיראן מתקדם בינתיים בהתאם להערכות המוקדמות, תחת קצב ושליטה מוחלטים של ארצות הברית. השלב הקריטי הראשון בתוכנית של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ צלח. הבחירות בישראל כבר מאחוריו, ללא תקיפה ישראלית מקדימה באיראן, ועכשיו ממתינים בבית הלבן לבחירות האמצע ביום שלישי הבא.

כאן צריך לשים לב שוב להחלטות ולתיכנון של הנשיא טראמפ, ובראשן הסירוב להיענות לדרישת ראש הממשלה בנימין נתניהו לתקוף לפני הבחירות בישראל.

טראמפ במערכה המתוכננת מוביל ולא מובל – ייתכן כלקח משתי המערכות הקודמות. הוא מבקש לשלוט לכל אורך הדרך במועד, בעוצמה ובתמהיל התקיפה, וכאן נכנס מרכיב לוחות הזמנים לתמונה

טראמפ במערכה המתוכננת מוביל ולא מובל – ייתכן כלקח משתי המערכות הקודמות. הוא מבקש לשלוט לכל אורך הדרך במועד, בעוצמה ובתמהיל התקיפה, וכאן נכנס מרכיב לוחות הזמנים לתמונה. הקונגרס האמריקאי החדש צפוי להתכנס בתחילת ינואר, מה שמשאיר לטראמפ חלון פעולה של חודשיים ללא לחץ פוליטי משמעותי.

ההערכה היא שטראמפ לא ימתין הרבה, אלא אם תהיה פריצת דרך כלשהי במגעים עם איראן. כרגע הסיכוי לכך נראה קלוש, כל שכן אם תוצאות הבחירות בארצות הברית יהיו לרעת הרפובליקאים. במקרה כזה, סביר להניח שהמשטר האיראני ישאב עידוד מהכתף הקרה שהפנו הבוחרים לנשיא, ויקשיח עמדות ומסרים.

הנשיא דונלד טראמפ מגיע במטוס אייר פורס 1 לנמל התעופה הבינלאומי ריקנבאקר בקולומבוס, אוהיו. 28 באוקטובר 2026 (צילום: AP Photo/Mark Schiefelbein)

חיזוק להתכנסות לוח הזמנים הזה לקראת תקיפה קרובה ראינו בפרסום אתמול (רביעי) של "הוול סטריט ג'ורנל", ולפיו ארצות הברית העבירה התרעה מקדימה למספר מדינות ערביות באזור. על פי הדיווח, המדינות קיבלו מסרים בשני צינורות מקבילים – דיפלומטיים וצבאיים – להיערך לסבב לחימה נוסף בן כמה ימים עם איראן.

במקביל, ישנם דיווחים על העלאת כוננות של פיקוד המרכז של צבא ארה"ב (סנטקום), פינוי בסיסים ותיגבור כוחות הגנה מפני טילים. במילים אחרות: קוראלס לתקיפה.

במקביל, ישנם דיווחים על העלאת כוננות של פיקוד המרכז של צבא ארה"ב (סנטקום), פינוי בסיסים ותיגבור כוחות הגנה מפני טילים. במילים אחרות: קוראלס לתקיפה

לא בכדי, כנראה, רמז לכך נתניהו בנאום הניצחון שלו אתמול לפנות בוקר: "ישראל עומדת בפני הזדמנות היסטורית חד-פעמית להסיר את האיום הקיומי מאיראן, אסור ששיקולים זרים כלשהם יסיטו אותנו מהמשימה. בכוחנו, יחד עם הנשיא טראמפ, להסיר את האיום אחת ולתמיד".

וכאן נכנסת לתמונה שוב הפוליטיקה הישראלית. החל מאתמול נתניהו הוא ראש ממשלת מעבר, עם כל מה שנלווה לכך בהקשר של לגיטימיות קבלת החלטות אסטרטגיות. סביר להניח שאם עד עכשיו הוא לא המרה את פיו של הנשיא האמריקאי, הוא גם לא יעשה את זה בשבוע הקרוב, משום שזה לא משרת אף מטרה.

בעניין האיראני, את ליטרת הבשר הפוליטית שלו נתניהו השיג – ובגדול. הוא הצליח לשכנע את קהל הבוחרים שלו כי האיום מאיראן רציני, וכי רק ליכוד חזק בראשותו יכול לטפל באיום כזה. מכאן, התרגום למנדטים היה קצר.

ראש הממשלה ויו"ר הליכוד בנימין נתניהו במטה הבחירות של מפלגת הליכוד בבנייני האומה בירושלים, לאחר הבחירות לכנסת, לפנות בוקר. 28 באוקטובר 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

ההיערכות בישראל היא לתקיפה אמריקאית באיראן שתצא לפועל לא הרבה אחרי בחירות האמצע, אלא שכאן נכנסת לתמונה שאלה מהותית לגבי אופי המערכה. האמריקאים מתכננים מערכה קצרה, כזו שאמורה להביא להגמשה משמעותית של העמדה האיראנית. לא במקרה נתניהו לא הזכיר בנאום שלו שלשום את הקרסת המשטר; גם הוא יודע שזה לא על השולחן מבחינת טראמפ.

ההנחה של מערכה קצרה ובשליטה אמריקאית היא הנחה מסוכנת. שני סבבי הלחימה האחרונים הוכיחו שמרחק הבלימה מהחלטה לביצוע הוא לעיתים ארוך, ולא בשליטה של צד אחד בלבד.

ההנחה של מערכה קצרה ובשליטה אמריקאית היא הנחה מסוכנת. שני סבבי הלחימה האחרונים הוכיחו שמרחק הבלימה מהחלטה לביצוע הוא לעיתים ארוך, ולא בשליטה של צד אחד בלבד

במובן מסוים, לחימה מתמשכת משרתת את האינטרס האיראני משום שהיא מגבירה את הלחץ על טראמפ בזירה הפנים-אמריקאית. בתרחיש כזה, של חוסר יכולת לסגור את הלחימה בתוך ימים, עלול להיווצר מצב הפוך – טראמפ הוא זה שיידרש להתגמשות.

מבחינת ישראל זהו תרחיש מסוכן, משום שהלחימה עלולה להיעצר לא בהתאם לאינטרס הביטחוני הישראלי, אלא בהתאם לאינטרס הפוליטי האמריקאי.

גורם ביטחוני בכיר סיפר בשבוע שעבר לזמן ישראל כי צה"ל הכין רשימת מטרות חיוניות באיראן שחייבים לתקוף בזמן הקרוב, כחלק משימור ההישג של המערכות הקודמות.

טילים איראניים וכרזות הנושאות את דיוקנאותיהם של מנהיגה העליון של איראן, האייתוללה מוג'תבא חמינאי (במרכז), ובכירי צבא ומדעני גרעין שחוסלו בתקיפות ישראליות ואמריקאיות, מוצגים בתערוכה צבאית לציון יום השנה לפרוץ מלחמת איראן–עיראק (1988–1980) בכיכר בהארסתאן בטהרן. 28 בספטמבר 2026 (צילום: AP Photo/Vahid Salemi)

לכן מסתמן שסד הזמנים והאילוצים הפוליטיים יחייבו את וושינגטון וירושלים לתקיפות עצימות, אולי אפילו יותר מאלה שראינו עד כה במבצע "עם כלביא" ביוני 2025 ובמבצע "שאגת הארי" בפברואר 2026.

בשורה התחתונה, טראמפ רוצה הישג שיכול לסגור לו מהר את הזירה, בעוד שישראל רוצה מהלך אפקטיבי עם הרחקת שורת איומים לשנים קדימה – גרעין, טילים בליסטיים ומעורבות אזורית

בשורה התחתונה, טראמפ רוצה הישג שיכול לסגור לו מהר את הזירה, בעוד שישראל רוצה מהלך אפקטיבי עם הרחקת שורת איומים לשנים קדימה – גרעין, טילים בליסטיים ומעורבות אזורית. כרגע, לפחות, לא נראה ששני האינטרסים האלה חופפים.