אישיות
חסן נסראללה

הכל דיבורים? הקאמבק של נסראללה והאמוניה

מנהיג חיזבאללה הצליח להפר בסוף השבוע את שלוות החיפאים, כשאיים להרים על טיל את מפרץ חיפה על תושביו ● אז בואו נעשה סדר בדברים: מיכל האמוניה בחיפה רוקן לפני שנתיים, והאמוניה מגיעה כיום למפעלים במיכלים קטנים שיהיה קשה מאוד לפגוע בהם ● מצד שני, אין דבר כזה "אפס סיכון" כאשר מתעסקים עם חומרים מסוכנים

ביום שישי לקראת ערב התחיל הטלפון שלי לפלוט הודעות בקצב מואץ. על הקו: חיפאים מודאגים שחסן נסראללה הצליח להפר את שלוות הסופ"ש שלהם.

שוב אמוניה, שוב איומים להרים על טיל (תרתי משמע) את מפרץ חיפה על תושביו. מאז שמיכל האמוניה המפורסם רוקן לפני כשנתיים, זכו החיפאים לשקט לפחות בחזית הזו, והנה – קאמבק.

בראיון לערוץ הבית, "אל מנאר", שחלקים ממנו שודרו וצוטטו גם בתקשורת הישראלית, הציג מנהיג חיזבאללה את בנק המטרות בעורף הישראלי, בראשו "המתנחלים" שמתגוררים בין אשדוד לנתניה.

נסראללה נהנה מאמינות לא מבוטלת בציבור הישראלי. חיפאים ששמעו אותו שולף את איומי האמוניה תהו למה בעצם הוא מתכוון? אולי הוא יודע משהו שלא מספרים לנו?

בהמשך הזכיר גם את מיכל האמוניה שבאמצעות פגיעה בו אפשר יהיה לפגוע ברבבות ואפילו במאות אלפי ישראלים.

אז מצד אחד ידוע שמיכל האמוניה ריק ולא מהווה שום סכנה, אבל מצד שני חסן נסראללה נהנה מאמינות לא מבוטלת בציבור הישראלי. לא מעט חיפאים ששמעו אותו שולף מהבוידעם את איומי האמוניה תהו למה בעצם הוא מתכוון? אולי הוא יודע משהו שלא מספרים לנו?

אז הנה ניסיון לעשות סדר בדברים: מיכל האמוניה של "חיפה כימיקלים" אכן ריק ולא נעשה בו כיום שימוש. לחברה בכלל אין היתר להחזקת רעלים וחומרים מסוכנים.

ובכל זאת, יש אמוניה במפרץ חיפה. הרי התעשייה בישראל ממשיכה להשתמש באמוניה לשתי מטרות עיקריות – קירור וייצור דשנים, והמפעל שהיה אמור לקום במישור רותם בדרום, ולספק את צורכי התעשייה טרם קם (המכרז שהממשלה פרסמה נכשל).

במשרד להגנת הסביבה עדיין מאמינים שהמפעל הדרומי יקום, אבל מן הסתם התהליך הזה ייקח זמן, ובינתיים צריך אמוניה. אז איך היא מגיעה ואיפה היא מאוחסנת?

הסוגיה הזו עמדה במרכז מחלוקת סוערת לקראת סגירת מיכל האמוניה. בשלב מסוים עלתה הצעה להחליף את המיכל היבשתי באניית אמוניה שתעגון במפרץ חיפה, שתוכל להרים עוגן ולהימלט בזמן מלחמה.

המתנגדים, ביניהם אנשי עמותת "צלול", טענו שזה אומר להחליף סכנה בסכנה – אנייה אולי ניידת יותר ממיכל, אבל ממוגנת הרבה פחות.

מיכל האמוניה בחיפה (צילום: Flash90)
מיכל האמוניה בחיפה (צילום: Flash90)

במקביל נבחנו כ-12 חלופות שונות, שנבדקו על ידי כל גורמי הסביבה והביטחון, ביניהם פיקוד העורף והמועצה לביטחון לאומי. בתום הבדיקה נבחרה חלופה שככל הנראה אין לה תקדים בעולם בהיקפים כאלה – "איזוטנקים".

האמוניה מגיעה למפרץ חיפה באניות בתוך איזוטנקים, שהם מיכלים אטומים ייעודיים. כל מיכל מכיל 11-12 טונות אמוניה (לשם השוואה – במיכל האמוניה הגדול היו 12 אלף טונות), ובכל אנייה יש כמה עשרות מיכלים כאלה.

האיזוטנקים נפרקים בנמל ומובלים במשאיות למפעלים ולאתרי התעשייה, שבהם האמוניה נדרשת.

לא רק גורמי הביטחון סברו שזו החלופה המועדפת – גם ב"צלול" מסכימים שכל עוד המפעל בדרום לא קם, האיזוטנקים הם הדרך הבטוחה ביותר לשנע את האמוניה.

האם, אם כך, אין כל סיכון? כשעוסקים בחומרים מסוכנים אין דבר כזה "אפס סיכון". תאורטית, חיזבאללה יכול באמצעות טיל מדויק (מאוד) לפגוע באנייה שעוגנת בנמל ובבטנה יש איזוטנקים עם כמה מאות טונות אמוניה. בפועל, יש סכנה הרבה יותר גדולה שטיל יפגע באניית נוסעים, ברכבת, או סתם ברחוב חיפאי סואן.

הסתברותית כנראה נשקפת לציבור הישראלי סכנה גדולה יותר מהאפשרות שמשאית שמובילה אמוניה תתהפך בכביש, או שתהיה דליפה מאחד המפעלים (כמו זו שהתרחשה לאחרונה בעכו), מאשר מהנשק של נסראללה.

קשה להאמין, אגב, שנסראללה לא יודע שלהפחדות שלו אין בסיס; כשמיכל האמוניה רוקן, מנהיג חיזבאללה פרסם הודעות חגיגיות שבהן טען – במידה מסוימת של צדק – שהמיכל נסגר בגלל האיומים שלו.

אבל נסראללה גם יודע שדי באזכור המילה אמוניה כדי להקפיץ את הישראלים. רק שבניגוד לעבר, יש סיכוי קטן מאוד שלצ'ק הזה יהיה כיסוי.

עוד 519 מילים ו-1 תגובות
מערכת כיפת ברזל ליד חיפה, 2013 (צילום: גיל יערי פלאש 90)
גיל יערי פלאש 90
חלקו הראשון של דוח המסוכנות בחיפה אינו עוסק במלחמות וברעידות אדמה

החיפאים ייאלצו להמתין כדי לדעת כיצד תסכן אותם מלחמה עתידית

המשרד להגנת הסביבה קובע כי המפעלים במפרץ חיפה לא יהוו סכנה מידית לתושבים במגוון תרחישים ● אבל תרחישי הקיצון האמיתיים - מלחמה ורעידת אדמה - ייבדקו רק בפעימות הבאות

מישהו כבר אמר פעם שיש שני דברים חשובים בחיים – תזמון וטיימינג. בשניהם כנראה המשרד להגנת הסביבה לא מצטיין.

יותר משלוש שנות עבודה הושקעו בדוח הסיכונים במפרץ חיפה, אבל לפרסם אותו שבועיים אחרי דוח מבקר המדינה על המפרץ זו ירייה ברגל.

הרי המבקר, בלשון עדינה, לא התפעל מההתנהלות ויכולת העמידה של המשרד מול המפעלים והתעשייה, ולכן כל מסקנה או קביעה שתצא מהמשרד להגנת הסביבה כעת – מנומקת ומבוססת ככל שתהיה – תעמוד בצל מסקנות המבקר.

ואגב טיימינג: בהחלטת הממשלה שהתקבלה ב-2015 נקבע שהמשרד להגנת הסביבה צריך לבצע סקר סיכונים לגבי מפרץ חיפה עד 31.12.2016. הסקר הסתיים כמעט 3 שנים אחר כך, איחור "קל" שצוין על ידי המבקר בדוח שלו.

"מהר מאוד הבנו שהלו"ז שלקחנו על עצמנו לא ראלי", מודה רומי אבן דנן, מנהלת אגף חומרים מסוכנים במשרד להגנת הסביבה. "בחירת היועצים, גיבוש המתודולוגיה, גיוס של ארבע חברות חיצוניות שיבצעו ביקורים ב-67 מפעלים – אין סיכוי לסיים את זה בשנה, והודענו לממשלה מראש שלוח הזמנים יתארך".

באשר לתזמון – הסמיכות לדוח המבקר – היא אומרת "אנו מודעים לכך שזה לא עיתוי טוב, אבל הוא נקבע מראש, ואם יש לנו דוח מוכן חובתנו לפרסם אותו".

מדובר במבצע שאפתני, מורכב ורחב יריעה, שמכניס למרכז השיח הציבורי סביב התעשייה בחיפה זווית שבדרך כלל נדחקת לשוליים. הפעם לא מדובר בזיהום האוויר והשלכותיו על איכות החיים והחיים עצמם; הדוח עוסק בסיכונים שנשקפים לאוכלוסייה המתגוררת במפרץ מאירועי קיצון נקודתיים וחד פעמיים – שריפה, התפוצצות מיכל גז, דליפת חומר מסוכן וכו'.

"מה שבדקנו זה את הסכנה המצרפית", אומר ד"ר אלי שטרן, שביצע את הדוח, "להבדיל מהסכנה הספציפית מכל מפעל. מדובר באזור קטן עם כ-800 חומרים מסוכנים וכ-1500 גורמי סיכון, ובשלב ראשון היינו צריכים לבנות את המתודולוגיה שתאפשר לחשב את הסיכון המשולב שעולה מהם".

מפעל במפרץ חיפה (צילום: Basel Awidat/FLASH90)
מפעל במפרץ חיפה (צילום: Basel Awidat/FLASH90)

פרק ראשון בסדרת דוחות

חשוב לציין שהדוח הזה הוא רק הפרק הראשון בסדרה: הוא לא כולל את הסיכונים שנגזרים מאיומי מלחמה או מרעידת אדמה. זמנם של אלה יגיע בהמשך.

האירוניה היא שהמתקן שנחשב למסוכן ביותר בהקשר של אירוע קיצון – מיכל האמוניה – כבר איננו פעיל. למעשה הוא רוקן תוך כדי העבודה על הדוח, מה שייתר את הצורך לנתח את הסכנות הנשקפות ממנו.

בשורה התחתונה, צוות המומחים בראשות ד"ר שטרן קובע שהתעשייה בחיפה לא מהווה סיכון בלתי קביל לאוכלוסייה על פי המדדים הבינלאומיים המקובלים. המשמעות היא שגם בתרחישי קיצון של תאונות או תקלות תפעוליות, הסבירות שהציבור החיפאי ייפגע שואפת לאפס.

המסקנה המעודדת הזו נגזרת מחישובים הסתברותיים סבוכים, אלא שיש מרכיב אחד שקצת קשה לתרגם לסטטיסטיקה: המרכיב הישראלי; הסבירות שתתרחש תקלה במפעל בישראל לעומת הסבירות שהיא תתרחש במפעל בגרמניה, למשל. אם תשאלו את החיפאים למודי הדליפות והתקלות, מדובר בהסתברויות שונות לגמרי.

על אף שמסקנת המחברים היא שאין שום "רצפטור ציבורי" – מבנה ציבור, מרכז קניות או בתי מגורים – שנמצא בטווח של סכנה בלתי קבילה, יש 4 מפעלים שמוזכרים ככאלה שרמת הסיכון מהם גבוהה יחסית: "דשנים", "דור", "גדיב" (מקבוצת בז"ן) ו"גדות מזרח".

לדברי אבן דנן, הם יידרשו ליישם צעדים מידיים להפחתת הסיכון ולאחר מכן ייכנסו, כמו שאר המפעלים באזור, לתכנית מפורטת של ניהול סיכונים.

אחד השימושים החשובים שעשויים להיות לדוח כזה, הוא מניעת קידום תכניות בנייה שמכניסות בתי מגורים ומבני ציבור לטווח הסכנה כפי שמוגדר במפות ששורטטו על ידי מחברי הדוח.

הבעיה היא, שפעמים רבות עמדתו של המשרד להגנת הסביבה – המשרד שמחזיק בידע המקצועי המוסמך באשר לחומרים מסוכנים – לא נספרת. ראו הקירבה המופרכת – שעלתה השבוע לכותרות אחרי דליפת אמוניה ששיתקה את כל האזור – בין קניון עזריאלי בעכו למיכל האמוניה שבמפעל "יוניליוור" הצמוד לו, קירבה שנוצרה על אף התנגדותו הנחרצת של המשרד להגנת הסביבה.

הכור בצ'רנוביל, 1986 (צילום: AP Photo/Volodymyr Repik)
הכור בצ'רנוביל, 1986 (צילום: AP Photo/Volodymyr Repik)

ומה עם דימונה?

החיפאים, כאמור, ייאלצו להמתין לפרקים הבאים כדי לדעת איך המומחים מעריכים את מצבם בזמן מלחמה עתידית. חבל שמחברי הדוח לא יוכלו לראיין את אחד הגורמים הרלוונטיים ביותר לסוגיה – חסן נסראללה, שבמלחמת לבנון השנייה כבר נפלו כמה טילים מטעמו במתחם בז"ן ובמזל גדול גרמו נזק מוגבל.

והערה אחרונה, בהשראת סידרת המופת "צ'רנוביל': צריך להעריך את השקיפות שבה נוקט המשרד להגנת הסביבה, ואולי זה המקום להצטער שאין לו סמכות לפרסם דוח כזה על המפעל המסוכן ביותר בישראל, זה ששוכן הרחק ממפרץ חיפה וממוקם ליד דימונה. עד להודעה חדשה, הדיון על הסיכונים הנגזרים ממנו מתנהל במחשכים, אם בכלל.

[pdf-embedder url=""]

עוד 642 מילים ו-1 תגובות

חיפה עייפה מדוחות

כל עוד ישכון במפרץ חיפה ריכוז בלתי סביר של מפעלי תעשייה כימית כבדה, המירוץ של החיפאים אחר אוויר נקי משול למרדף אחרי הרוח ● דוח מבקר המדינה מצטרף לזרם שקורא לשקול ברצינות את הוצאת המפעלים משם

מפעל במפרץ חיפה (צילום: Basel Awidat/FLASH90)
Basel Awidat/FLASH90

כל עוד ישכון במפרץ חיפה ריכוז בלתי סביר של מפעלי תעשייה כימית כבדה, המירוץ של החיפאים אחר אוויר נקי משול למרדף אחרי הרוח ● דוח מבקר המדינה מצטרף לזרם שקורא לשקול ברצינות את הוצאת המפעלים משם

1.

במשרד להגנת הסביבה בוודאי מתוסכלים הבוקר. מדובר במשרד עתיר חולשות שבהחלט ראוי לביקורת, אבל בשנים האחרונות שמו שם את מפרץ חיפה על המוקד והשקיעו בו משאבים ומאמצים רבים, עד כדי הזנחת תחומים אחרים שהמשרד אמור לטפל בהם. סדר העדיפויות הזה גרם למבקרים לטעון שהמשרד להגנת הסביבה הפך למשרד להגנת האוויר. אבל מתברר שגם זה לא מספיק. כמו רבים מתושבי המפרץ וארגוני הסביבה, גם מבקר המדינה יוסף שפירא סבור, בלשון המעטה, שהמצב לא משהו.

מסקנה: כל עוד ישכון במפרץ חיפה ריכוז בלתי סביר של מפעלי תעשייה כימית כבדה, המירוץ אחר אוויר נקי משול למרדף אחרי הרוח. המשרד להגנת הסביבה משווה את מצב הפליטות במפעלים למה שהיה לפני עשר שנים, רואה ירידות של עשרות אחוזים (גם המבקר מציין את העובדה הזו) וטופח לעצמו על השכם; תושבי חיפה רואים בדמיונם עיר של הר ירוק, ים כחול ואוויר צלול כיין, ואז פותחים את החלון, רואים ארובות ונושמים אדי בנזן. הפער הזה בלתי ניתן לגישור ומייצר כמויות גדולות של כעס וחוסר אמון.

הפגנה נגד בז"ן, 2017 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
הפגנה נגד בז"ן, 2017 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

2.

המבקר שפירא מציין את "ריבוי החריגות, הפרות החוקים וההוראות והתקלות במפעלי קבוצת בז"ן בשנים האחרונות". שמישהו יעדכן את השקנאים מסרטון התדמית של בז"ן שכדאי להלביש בחזרה את המטפחת על המקור.

3.

המבקר מציין את כניסתו של חוק אוויר נקי לתוקף, לפני כעשור, כאירוע משמעותי במאבק לשיפור איכות האוויר במפרץ חיפה. הח"כ שעמד מאחרי החוק הזה, דב חנין, נפרד לאחרונה מהכנסת עם רזומה מפואר של חקיקה בתחום הסביבה. נקווה שגם בכנסת הבאה יהיה מי שיחוקק חוקים סביבתיים שבעוד עשור או שניים כולנו נכיר להם תודה.

4.

כמו שקורה לעתים קרובות בדוחות של מבקר המדינה, יש מחלוקת בינו לבין המבוקרים על מידת הרלוונטיות והאקטואליות של הביקורת. המבקר, למשל, טוען שרוב המפעלים לא עמדו בנהלי הדיגומים בארובות. במשרד להגנת הסביבה טוענים שזה היה נכון עד לפני שנה-שנתיים, אבל שהיום המצב שונה לחלוטין. תשובות כנראה בדוח של 2027. כידוע, ראש הממשלה וחלק משריו, בראשם בצלאל סמוטריץ', טוענים שמבקר המדינה צריך להתמקד בביקורת על העבר. אלא שכבר היום המציאות מוכיחה שכשהביקורת היא רטרואקטיבית, היא פשוט לא רלוונטית.

5.

המשרד להגנת הסביבה מתגאה בריקון מיכל האמוניה אחרי שנים של דיבורי סרק, אבל המבקר מותח ביקורת חריפה על הכישלון בהקמת מפעל אמוניה חלופי בדרום וכל ההתנהלות שסבבה את המכרז שלא צלח. הלקח לא נעצר באמוניה: אם רוצים לפנות עוד מפעלים גדולים מהמפרץ, חובה לוודא שזה נעשה אחרת לגמרי מאשר במקרה האמוניה. הפרטאץ' הזה לא יכול לחזור על עצמו עם מתקני ענק כמו בז"ן.

6.

מבקר המדינה כותב: "רשות כבאות והצלה עדיין אינה ערוכה לאירוע חומרים מסוכנים שעלול לגרום להיווצרות תגובת שרשרת במפעלים באזור מפרץ חיפה ולשרפות שיפרצו בהם". הקורא חסן נסראללה רשם לפניו בסיפוק.

הלבניות של בז"ן, אוקטובר 2006 (צילום: Yossi Zamir / Flash90)
הלבניות של בז"ן, אוקטובר 2006 (צילום: Yossi Zamir / Flash90)

7.

בתגובה לטענות המבקר, המשרד להגנת הסביבה מציג שורה ארוכה של נתוני אכיפה, התראות, בדיקות פתע, קנסות, שימועים וכו' שננקטו על ידו בשנים האחרונות. אבל בשורה התחתונה יוצאת גם האמת העירומה על מצב כוח האדם במשרד: "תוספת של 2.5 משרות בחמש שנים". משרד שמיובש על ידי האוצר לא באמת יכול להיות יריב שווה כוחות לתעשייה עתירת המשאבים והמשפטנים.

8.

בסופו של דבר, חוזרים לנקודת המוצא: המשרד להגנת הסביבה צודק – מצב איכות האוויר במפרץ חיפה כיום, והביצועים של התעשייה, משופרים ברוב הפרמטרים מכפי שהיו בעידן המערב הפרוע, כלומר רק לפני כעשור. וגם הציבור וארגוני הסביבה צודקים: המצב לא טוב, לחיפאים מגיעה איכות חיים ואיכות אוויר הרבה יותר גבוהות.

המבקר לא אומר זאת במפורש, אבל הוא למעשה מצטרף לזרם הקולות ההולך וגובר הקוראים לשקול ברצינות את הוצאת התעשייה הכבדה ממפרץ חיפה. כדי לבחון את המהלך הזה, הוא מציע להקים ועדה. תרשו לי לחלוק עליו. אם יש דבר שמפרץ חיפה לא זקוק לו, זו עוד ועדה, עוד דיונים ועוד דוחות. הוא זקוק להחלטות ומעשים.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 555 מילים
כל הזמן // שבת, 17 באוגוסט 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו
גיא זהר גיא זהר
צבר מצוי נגוע בכנימה (צילום: באדיבות פרופ' צביקה מנדל ממינהל המחקר החקלאי מרכז וולקני))
באדיבות פרופ' צביקה מנדל ממינהל המחקר החקלאי מרכז וולקני)

הבננות לא לבד כנימה קטלנית מאיימת להשמיד את הסברסים

דרמה בגבול הצפון: חוקרים ממכון וולקני ייבאו שני מינים של טורפי חרקים שניזונים מהכנימה המזיקה ● אלפי מושיות מקסיקניות כבר שוחררו בגליל, ולאחרונה הצטרפו אליהן נחילי זבובים מקסיקניים ● "אנחנו בעיצומו של התהליך, אז זה קצת כאוטי, אבל יש סיבה לתקווה" ● ובלבנון, שם גם נפגעים שיחי הצבר, מאשימים את ישראל

עוד 886 מילים

שיר אהבה מצולם לאופקים - המותשת, החולית והמאובקת

  •  (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  • אופקים3
  • אופקים1 (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  •  (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  • אופקים2 (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  •  (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  •  (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  •  (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי
  •  (צילום: נעמה כספי)
    נעמה כספי

מדי כמה ימים אני נוסעת לאופקים, העיר הגדולה לעשות בה קניות. "סידורים" מה שנקרא. אופקים היא העיר הכי קרובה למושב שלי אי שם במועצה אזורית אשכול – עוטף עזה.

והאמת, אני רק מחפשת תירוצים לנסוע אליה. יש בה משהו באופקים, איזשהו קסם שאני לא יכולה להסביר. קסם שמושך אותי אליה נפשית.

אני יכולה להרחיק עוד טיפה ולהגיע לבאר שבע (או נתיבות) שבה יש הרבה יותר, והכל. באר שבע גדלה וקיבלה נפח רציני בכל תחום – חברתי, תרבותי וקולינרי- גדלה בלי עין הרע לתפארת מדינת הנגב. באמת. וזה כל כך משמח שעיר הבירה הדרומית ממלאה כמעט את כל הפונקציות עבור אזרחית סקרנית, צמאה לתרבות (ואוכל טוב) כמותי. למעט ים. אין בה ים. אבל יש בה ים אפשרויות אחרות.

אני יכולה להרחיק עוד טיפה ולהגיע לבאר שבע (או נתיבות) שבה יש הרבה יותר. אבל בואו נדבר על אופקים, העיירה עם המראה המותש, החולי והמאובק, והניחוח ששייך רק לה

אבל לא בשביל באר שבע הגעתי עד הלום, בואו נדבר על העניין שלשמו התכנסתי חגיגית – אופקים – העיירה בעלת המראה המותש, החולי והמאובק – והניחוח ששייך רק לה.

נכון, לא ניתן להתחמק מזה – התחושה היא אמיתית, תחושה שהזמן עצר בה מלכת. וכל פעם כשאני מוצאת את עצמי כותבת או מספרת על אופקים, במין דוק של עצבות, מיד החברים שלי קופצים ואומרים לי "אוי די, באמת, אופקים מתפתחת למופת, עם תנופת בניה אדירה, יש בה ראש עיר בולדוזר שמתכנן מלא פרויקטים, היא עברה מהפך אדיר, תפסיקי לקונן".

אבל אני, נשמה רומנטית, מקוננת לא מעט, לבי נכמר על העיירה-ספק-עיר הזאת. עיר או עיירה. אני תוהה. מה היא אופקים. היא מסקרנת אותי כל כך. אני יכולה למצוא את עצמי שוהה בה שעות.

רוב מי שמגיע אליה, עושה קניות בסופר, קצת בנק, קופ"ח, פיצוחים, ומיד ממהר חזרה למועצה שלנו. אני נשארת, שוהה עוד קצת. צופה. מחפשת אחר המשהו הזה לחקור, לצפות באנשים, בהתנהלות שלהם. לבדוק אם הם מאושרים. נראה שכן. לנסות להבין את הלך הרוח בה. אולי אמצא אוצר, איזו חנות שטרם גיליתי שיתאפשר לי לקנות בה, ללכת בה לאיבוד, להתרגש.

לבי נכמר על העיירה-ספק-עיר הזאת. עיר או עיירה. אני תוהה. מה היא אופקים. היא מסקרנת אותי כל כך. אני יכולה למצוא את עצמי שוהה בה שעות

לא תמצאו שם ארומה, לא סטימצקי. לא גן סיפור. המון מכולות קטנות. חנויות דחוקות וצפופות ובתוכן נערמים כלי בית, כלי ניקוי, כלי פלסטיק, סירים, מטאטאים, דליים. גומחות קטנות שיש בהן הכל. חנויות פיצוחים ותבלינים, קוקוס בתפזורת, שומשום, קטניות. אגוזים. פפריקה וכמון. והשירות הכי לבבי בעולם. הכי ביתי. הכי נגיש. בלתי אמצעי.

חרדים לצד אתיופים לצד רוסים. דתיים, לצד חילונים, עיר מתוקה, שטופת שמש, לוהטת, מוזנחת מאוד במרכזה. מטופחת יותר ברחובות העוטפים אותה. מרכז ביג אחד מינימליסטי, שאין בו חנות ספרים אחת.

ולמה שוב חנות ספרים? כי חנות ספרים מסמלת עבורי חופש. אפשרויות לצאת למסע חובק עולם גם כשפיזית אין את היכולת. העמקת ידע. ואופציה למתנה שהכי תשמח אותי. אם וכאשר. איך זה שאין באופקים חנות ספרים, בית קפה צוהל, מעוצב ומגניב לשבת בו להתפנק.

חרדים לצד אתיופים לצד רוסים. דתיים, לצד חילונים. עיר מתוקה, שטופת שמש, לוהטת, מוזנחת מאוד במרכזה. מטופחת יותר ברחובות העוטפים. מרכז ביג אחד מינימליסטי, שאין בו חנות ספרים אחת

אני יודעת את התשובה. אבל לא אשיב עליה בקול רם. נכון, יש קצת מסעדות בשרים על האש, יש פלאפל. את המקסיקני, יש את האטליז של מוטי. ושני סופרים גדולים. יש מלא מכולות. וחנויות לכלי בית. ונעליים. שתי חנויות לפיתוח תמונות. חנות לווילונות. ופוקס אחד. וסופרפארם. וחדש! נפתח ללין. ויש גם קולנוע במרכז הצעירים.

והכי הכי יש את גוזלן, גומחה פיצית שיש בה "הכל לילד" כמו שכתוב בשלט – חומרים למלאכת יד. ציוד משרדי, משחקים, צבעים ומכחולים. מין ארטא-קרביץ, אבל הרבה יותר, הרבה הרבה יותר. חוטים. ומדבקות. וניירות. ועפרונות. שם מצאתי ממלכה משלי.

אחר כך קונים במאפיה הצמודה, קצת לחמניות, בורקסים ורוגלך. אחר כך כפכפים, כי אלה שהלכתי איתם בדיוק נקרעו ואני יחפה, עם מצלמה באמצע אופקים. חנות פרחים אחת. כמה מספרות, שלושה בנקים. גורילה אחת. וטיפה גרפיטי. ואני אוהבת אותה, את אופקים. נקשרתי אליה. גם לתושבים. הם לא יודעים.

נעמה כספי היא אמא, גרה בעוטף עזה, צלמת ומהגגת הגיגים, בעיקר על מה שמפריע. ובין לבין גם על הנאות, אבל מזעריות. כשהבינה שהמצלמה היא כלי טיפולי להרגעת הנפש הסוערת - החלה לשאת אותה כמו תיק גב שסוחבים בו את המסמכים החשובים, כמו תעודת הזהות שלה. היא נפש חופשיה, טוטאלית, שבודקת קצוות, וחייבת לצאת מהפריים כדי להיות שלמה עם התוצאה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 627 מילים

למקרה שפיספסת

הדו-קרב היומי: אמירה אומללה של ברק, תגובה חריפה של עודה

אהוד ברק, בעקבות המעצרים אתמול: "פתח תקווה זה לא אום אל חיראן" ● איימן עודה לאהוד ברק: "הסר את מועמדותך" ● ברק: "אתה מסכסך בין יהודים לערבים" ● יאיר לפיד כתב מגילה על אירוע ההפרדה בעפולה ● דונלד טראמפ, על פרשת רשידה טליב: "סבתא שלה הרוויחה, היא לא תצטרך לראות אותה"

ברק ועודה (צילום: פלאש 90)
פלאש 90
ברק ועודה
14:20 עריכה

ח"כ מטאנס שחאדה (הרשימה המשותפת), בתגובה לציוץ השנוי במחלוקת של אהוד ברק:

"למרות ניסיונותיו הנואשים של ברק לכסות או לטשטש את תפיסת עולמו הגזענית והמתנשאת כלפי האוכלוסייה הערבית הוא נכשל מחדש ואומר את האמת שלו. ברק היה ונשאר גזען כלפי האוכלוסייה הערבית, מאמין עד עומק לבו בנחיתות מעמדה ומגלה שאכן יש פריווילגיות ליהודים. אותו ברק שמודאג מהפרת חופש הביטוי, נתן הוראה לרצוח 13 בחורים ערבים באירועי אוקטובר 2000" .

13:51 עריכה

ליאיר לפיד היה ה-מ-ו-ן מה להגיד על האירוע בעפולה – והוא אמר הכל בפוסט ארוך מדי בפייסבוק (הנה, פה למטה).

אמ.לק: "העובדה שגם החרדים בעפולה וגם המפגינים נגד חוק המרכולים במתחם ״ביג״ באשדוד השתמשו בעצם באותו טיעון – חופש הבחירה – שמה אותנו על מסלול התנגשות.

"הנפש מתקוממת בכל כוחה נגד הרעיון שתגרום לילד שלך לסכן את חייו.  ובכל זאת אנחנו עושים את זה. למה? מפני שמישהו צריך לוודא שמחבל לא יתפוצץ באמצע ההופעה בעפולה. מי שלא מוכן להיות חלק מהסיכון הזה, שלא ידבר אתנו על שיוויון.

"החרדים והחרד״לים לא באמת יכולים להתקרבן. הם השלטון. הכוח אצלם. דווקא אנחנו, החילונים, מקבלים מהם כל הזמן תכתיבים לגבי נישואין וגירושין, תחבורה בשבת, גיור וכשרות.

"עם כל הכאב והזעם שעלו באירוע בעפולה, יש גם מקום לשביב אופטימיות: אם החרדים משתמשים בטיעונים דמוקרטיים בעוד החילונים תובעים את זכותם על היהדות, התקדמנו קצת".

נפרדים או נשארים?—אני הולך לנסות משהו שייכשל: לדבר על סיפור ההפרדה המגדרית בעפולה לא כדי לנצח בויכוח, אלא כדי לבדוק אם…

פורסם על ידי ‏Yair Lapid – יאיר לפיד‏ ב- יום שבת, 17 באוגוסט 2019

13:07 עריכה

עמיר פרץ, בכנס פעילים בחיפה: "החמאס מנהל את נתניהו. ביבי משלה את עצמו שתושבי הדרום לא מבינים שהם בתחתית סולם העדיפויות".

12:56 עריכה

אהוד ברק מסביר את אמירתו הבעייתית וטוען שאיימן עודה "מנצל אי הבנה לחרחור ריב בין יהודים לערבים".

12:46 עריכה

תחת הכותרת "צו 8 אזרחי": איתי אלמוג-בר (המחנה הדמוקרטי) ממשיך לחמם את האווירה לקראת ההפגנה הצפויה הערב בפתח תקווה נגד אלימות המשטרה בהפגנה אמש.

12:42 עריכה

שבתרבות ביסוד המעלה: אלי אבידר (ישראל ביתנו) במסר תקיף לגבי תפקודו של ראש המל"ל הישראלי, מאיר בן שבת: "הוא פקיד בקמפיין הליכוד". עוד אמר אבידר: "ברוח ממשלת הלכה עוד יעשו חדר ממשלה בהפרדה מגדרית עבור רגב, גמליאל וחוטובלי".

שבתרבות בעכו: ח"כ רם בן-ברק (כחול לבן) התייחס להסלמה הביטחונית ואמר: "מדיניות ראש הממשלה בעזה קלוקלת, אין לשתף פעולה עם שלטון החמאס. את הסבב הבא אסור לסיים עד להרס מוחלט של הכוח הצבאי של חמאס. בד בבד יש לשפר את רמת חיי התושבים בעזה.

10:19 עריכה

במהלך הלילה צייץ אהוד ברק (המחנה הדמוקרטי), בעקבות המעצרים בהפגנה בפתח תקווה: "גלעד ארדן, פתח תקווה זה לא אום חיראן. לאזרחים מותר להפגין".

כעת, איימן אודה (הרשימה המשותפת) משיב לו: "אהוד ברק, צריך להשאיר אותך בעבר".

09:55 עריכה

תמר זנדברג (המחנה הדמוקרטי) על המעצרים הלילה בהפגנה בפתח תקווה: "תפקיד המשטרה והיועץ המשפטי הוא גם להגן על זכויות דמוקרטיות בסיסיות ולא להתגייס לדכא המחאה ולהגן על השחיתות מפני האזרחים".

09:39 עריכה

יו"ר בית הנבחרים של ארצות הברית, ננסי פלוסי, אמרה כי היחסים בין ארצות הברית לישראל יכולים לעמוד ב"חולשה של הנשיא דונלד טראמפ ושל ראש הממשלה בנימין נתניהו". כלשונה. פלוסי, שהתייחסה לכך שישראל מנעה מחברות קונגרס להיכנס לישראל, הוסיפה: "הקשר עם ישראל עמוק וארוך שנים, איננו יכולים לתת למה שקורה לעמוד בדרכה של מערכת היחסים הזאת".

ננסי פלוסי (צילום: קובי גדעון, פלאש 90)
ננסי פלוסי (צילום: קובי גדעון, פלאש 90)
09:30 עריכה

איתי אלמוג-בר (המחנה הדמוקרטי) קורא לאזרחי ישראל להגיע הערב להפגנה בפתח תקווה:

ומוסי רז (מרצ, לשעבר), מצטרף לקריאה:

09:11 עריכה

חודש לבחירות: בחדשות 13 הכינו תקציר של אירועי הפרקים הקודמים – כל מה שקרה במערכת הבחירות הנוכחית מאז פיזור הכנסת ועד היום. וקרה הרבה.

09:06 עריכה

דן מרגלית תוהה: האם ישראל ביקשה מטראמפ להתנגד להכנסת חברות הקונגרס לארץ?

09:01 עריכה

אורן נהרי טוען בוואלה! ניוז: טראמפ הפך את חברות הקונגרס לגיבורות. בקונגרס הבא עשויות טאליב ועומאר להגיע לוועדות חשובות – הנוגעות גם לנושאי חוץ.

נהרי טוען שגם אם בישראל הספור יישכח בקרוב, הרי ש"בארצות הברית הסיפור אחר. שם ישראל נקלעה בלא תבונה, למאבק הפוליטי. וישראל שוב מצטיירת כזו שמתייצבת לצד הרפובליקנים – ואפילו לא כל המפלגה הרפובליקנית אלא טראמפ – ונגד המפלגה הדמוקרטית, עד וכולל ההכרזה שנשיאות אובמה הייתה עוינת לישראל. ישראל ויתרה במודע על התמיכה הדו-מפלגתית שהיתה אבן יסוד ביחסים בין ישראל לארצות הברית. ישראל בהובלת נתניהו מטילה את כל יהבה על טראמפ. וזה עובד, בינתיים". 

נהרי מצין את "שנאתו" של הנשיא טראמפ ל"חבורה" הכוללת ארבע חברות קונגרס בהנהגת אלכסנדרה אוקסיו-קורטז, כשהאחרות הן פרסלי, טאליב ועומאר – כולן בנות מיעוטים מהפלג השמאלי ביותר במפלגה. "טאליב ועומאר היו לגיבורות היום במפלגה הדמוקרטית", הוא ממשיך וכותב, "אלה המעוררות את זעמו של הנשיא השנוא על הדמוקרטים, וגיבורות מתנגדי מדינת ישראל, שמספרם גדל במפלגה הדמוקרטית. הקרע בין ישראל לדמוקרטים התרחב עוד יותר בטיפול המגושם של ישראל בפרשת הביקור.

08:04 עריכה

זהבה גלאון, יו"ר מרצ לשעבר, תוקפת את השר לביטחון פנים, גלעד ארדן בנוגע להתנהלות המשטרה בהפגנות בכיכר גורן בפתח תקווה נגד היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט: "ארדן אפשר לשוטרים לעכב ולעצור 18 אזרחים בצורה פסולה ובלתי חוקית".

07:02 עריכה

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על התנהלות ישראל בעניין דרישתה של חברת הקונגרס רשידה טליב לבקר את סבתה באזור יהודה ושומרון: "ישראל פעלה כראוי. ישראל נהגה באופן נחמד ומכבד כלפי טליב, כשאישרה לה לבקר את סבתה".

עוד צייץ טראמפ: "ישראל אישרה לטאליב לבקר את סבתה, והיא דחתה את האישור. איזו תרמית. מי שהרוויחה מכך היא סבתה, שלא תצטרך לראות אותה".

אתמול, כזכור, הודיעה טאליב שהחליטה לא להגיע לביקור בגדה המערבית בשל המגבלות שהטילה עליה ישראל. זאת, לאחר שמוקדם יותר שר הפנים אריה דרעי אישר את בקשתה ההומניטרית לבקר את סבתה בת ה-90 – בתנאי שלא תעסוק בפוליטיקה. "החלטתי שלבקר את סבתי בתנאים המגבילים האלה, עומד בניגוד אל כל מה שאני מאמינה בו – להילחם בגזענות, בדיכוי ובחוסר הצדק", כתבה טליב בחשבון הטוויטר שלה.

"להשתיק אותי ולהתייחס אלי כמו פושעת זה לא מה שסבתי רוצה בשבילי", המשיכה טליב, "זה היה הורג חלק ממני. כשניצחתי, נתתי לעם הפלסטיני תקווה שמישהו סוף סוף יגיד את האמת על התנאים הלא אנושיים שלהם. אני לא יכולה לאפשר למדינת ישראל לקחת את האור הזה, להשפיל אותי ולהשתמש באהבתי לסבתא שלי כדי להיכנע למדיניות מדכאת וגזענית".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 15 עדכונים

סיפור לשבת אהבה היא לא כל הסיפור

הדי וחניה בן-עמר לפי כמה (וכמה) שנים
הדי וחניה בן-עמר לפי כמה (וכמה) שנים

בט"ו באב השנה החלטתי לצום.

חשבתי לעצמי שדי לי כבר בכל הציניות הזו, עייפתי ממנה, ואני רוצה להרגיש כמו כל אזרח נורמלי במדינה. אני רוצה להרגיש שייך.

אז לא אכלתי כלום כל היום.

בערב, בישיבת ההנהלה סביב השולחן העגול, הֵעירה לי החברה שישבה לימיני שיש לי ריח מוזר מהפה. קיבוצניקים מהדור הישן לא מבדילים עדיין בין דוגריות לחוסר נימוס.

"זה בגלל ט"ו באב," אמרתי לה באסרטיביות על גבול התוקפנות הסמויה. "החלטתי לצום השנה. החלטתי שהשנה אני רוצה להיות חלק מעם ישראל."

"ט"ו באב זה חג האהבה," היא אמרה. "אתה בטוח שאתה צם בחג הנכון?"

ראיתי שכולם מביטים בי בדממה. ידעתי שכהרגלם הם מחפשים את המנהל החיצוני לתפוס אותו בקלקלתו, אבל לא איש כמוני ייפול ללא קרב.

"ברור שזה חג האהבה," אמרתי בנימה שבה מדברים אל קשה הבנה. "אני צם כדי להיות חתיך בשביל אשתי. לא מגיע לה שאעשה את המאמץ הקטן הזה עבורה?"

"ברור שזה חג האהבה," אמרתי בנימה שבה מדברים אל קשה הבנה. "אני צם כדי להיות חתיך בשביל אשתי. לא מגיע לה שאעשה את המאמץ הקטן הזה עבורה?"

בעשר בלילה הישיבה נגמרה, ואני מצאתי את עצמי בכביש 6, תוהה איפה אפשר למצוא בשעה כזו פרחים רעננים. עצרתי בחנות הנוחוּת שבכביש ונכנסתי פנימה. על המתקן של ווילי-דוג הסתובבה בעגמומיות נקניקייה אחרונה שנראתה כמו שהייתה זא-זא גאבור נראית אילולא עברה מתיחה.

או עשרים מתיחות.

זכרתי את מה שאמרה לי פעם חניה כשהגעתי הביתה עם אריזה חגיגית של בושם שקניתי במיטב כספי בסופרפארם. היא פתחה את האריזה והביטה בבקבוק.

"לא חשוב," היא אמרה. "העיקר הכוונה. אני מאוד מעריכה את זה. העיקר שחשבת עלי. יש פתק החלפה?"

בשעה הזו של הלילה ואחרי אינספור ישיבות, נקניקייה באריזה בשקית נראתה לי הוכחת כוונות סבירה.

"תארזי לי את הנקניקייה הזו," אמרתי לבחורה שבדלפק.

אחרי יום ללא אוכל לנקניקייה היה ריח משכר ללא גבול.

"אביא לחניה את אהבתי," חשבתי. "זה שווה יותר מהכול."

ולפני שידעתי מה קרה כבר הוצאתי את הנקניקייה מתוך האריזה וערמתי עליה כרוב חמוץ בגבעה קטנה, ועליו זרזפתי שובל אדום של קטשופ ושובל צהוב של חרדל, וזמן קצר מאוחר יותר הייתה הנקניקייה כלא-הייתה, ועל פנַי הייתה הבעה של זאב שזה עתה חיסל את כיפה אדומה. וגם את הסבתא שלה.

ובכל זאת ידעתי שחניה לא תיפגע.

היא לא תיפגע כי בכל יום שישי אני נוסע למשתלה שבמושב ושם מוציאים לי פרחים רעננים וטריים מהמקרר, ואני מביא אותם לחניה אשתי בחבילה גדולה. כל יום שישי, גם אם אני צריך להקיף את חצי עמק חפר כי הגעתי מהכיוון השני.

המוכרת ואני כבר מכרים ותיקים. כתבתי פעם סיפור קצר על מישהו שקנה כל יום שישי פרחים לאשתו ובסוף התגרש ממנה והתחתן עם מוכרת הפרחים, אבל לנו זה כבר לא יקרה, כנראה, אף שהיו שנים שבהן פרחים היו הדבר האחרון שעליו חניה ואני חשבנו בהקשר לזוגיות. אלו היו שנים שבהם סרטי הפולחן אצלנו בבית היו "מלחמת רוז ברוז", "הכבוד של פריצי" וקטעים מסוימים מ"מר וגברת סמית", בעיקר עם הירי ההדדי באקדחים שלופים בבית המשפחה.

אח, הנוסטלגיה לזמנים אחרים.

* * *

חניה ואני סוגרים בקרוב 38 שנות זוגיות. השנתיים הראשונות היו סקס פראי, סוער וחסר גבולות, ובשאר השנים היינו נשואים.

בשנות הנישואים שלנו היו גם כמה ימים ללא ריבים וללא ויכוחים. מאחר שלא סימַנו אותם בלוח השנה אני מתקשה לזכור אותם – הם היו כל כך נדירים.

בכל השנים הללו ידענו שאנחנו אוהבים, האחד את השנייה או האחת את השני, אבל זה בערך כמו לדעת שיש ביקום אינטליגנציות זרות – יום אחד אתה משתוקק גם לפגוש אותן או לפחות לקבל הוכחות לקיומן.

עברנו חמישה מטפלים זוגיים במהלך השנים ושני מטפלים משפחתיים. בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל-אביב יש שלט מוזהב שהשמות שלנו חרוטים עליו.

עברנו חמישה מטפלים זוגיים במהלך השנים ושני מטפלים משפחתיים. בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל-אביב יש שלט מוזהב שהשמות שלנו חרוטים עליו

ארבעה מהמטפלים הזוגיים שלנו התגרשו עם הזמן, אבל אני לא בטוח שזה בהשפעת הטיפול הזוגי שעברנו אצלם. החמישית הייתה קוסמת, אבל על כך מאוחר יותר.

הבית שלנו היה מלא אהבה – אם הצלחת לשמוע אותה בין הוויכוחים. הילדים בבית ידעו שמותר לדבר על הכול, אז בארוחת ליל שישי שבה ישבנו כולנו סביב השולחן, אילי אמר פעם: "אולי תתגרשו כבר ולא תצטרכו לריב כל הזמן?"

"אבל אנחנו אוהבים," אמרנו שנינו בו-זמנית, ולארה כהרגלה הפטירה מתחת לאף: "כן, כן, בטח."

* * *

כשקרתה התאונה של נינה היא יצרה בינינו שסע שנראה כלא ניתן לאיחוי.

אם ראיתם סרטים הוליוודיים שבהם אסון מכה משפחה וגורם לה לאחד כוחות ולהתמודד כגוף אחד מול הקשיים הנערמים, תזכרו שהוליווד בנויה על דמיון. היינו שלוש שנים בבית לוינשטיין, ולמול עינינו ראינו משפחות נהרסות, מתפרקות, נפרדות.

אחת אחרי השנייה.

זה קורה כי במצבים קיצוניים כל כך אוסף כל אחד את כל הכוחות שהוא יכול לאסוף כדי לשרוד נפשית. להחזיק מעמד. כל אחד מתמודד בדרך שלו, ולא פעם הדרך של האחד מאיימת על האחר. לא פעם לאחר אין בכלל מקום – לא נשארים עבורו כוחות.

חניה בחרה מהיום הראשון לתאונה בראייה מפוכחת וקשה. אני בחרתי באופטימיות גדולה. כל אחד ראה בגישתו של האחר אִיום. בזמן קצר יחסית הגענו לישון בחדרים נפרדים.

אני זוכר את היום שישבנו לשיחה ואמרנו: "ככה אין טעם להמשיך. עדיף שניפרד."

ואחר כך אמרנו: "אולי ננסה עוד פעם אחת. ניתן צ'אנס אחרון לעוד טיפול זוגי אחד," אבל איש מאיתנו לא האמין באמת.

ובדרך מקרית לגמרי הגענו אל רות בן-אשר.

אמרתי לפני כמה שורות שהמטפלת החמישית שלנו הייתה קוסמת, אבל האמת היא שהיא סתם הייתה מקצועית מהמעלה הראשונה, עם אינטואיציות טובות, עם קריאת שפת גוף מקצועית לעילא ועם תחושה של האנרגיות שכל אחד מאיתנו הקרין בעת שישבנו מולה.

היא הייתה הרוח המזרחית שהעיפה את החול וחשפה לפנינו את כל המוקשים שדרכנו עליהם כל הזמן והתרסקנו עליהם שוב ושוב.

התחלנו לעקוף אותם, וכך התחלנו להתקרב חזרה.

שנה מתחילת הטיפול נסענו יחד לארגנטינה. נסיעה משותפת לחו"ל היא מוקש ממדרגה ראשונה, אבל אנחנו חזרנו מארגנטינה בהחלטה לרהט מחדש את חדר השינה המשותף ולחזור לישון יחד, ואפילו באותה מיטה – קורבן גדול למי שהתרגל לשכב באלכסון כל הזמן, קורבן שנמוג כשאתה שומע את בת הזוג שלך נושמת או נוחרת לידך ואתה מחייך לעצמך מתוך שינה.

חזרנו בהחלטה לחזור לישון יחד, ואפילו באותה מיטה – קורבן גדול למי שהתרגל לשכב באלכסון כל הזמן, קורבן שנמוג כשאתה שומע את בת הזוג שלך נושמת או נוחרת לידך ואתה מחייך לעצמך מתוך שינה

הדי וחניה בן-עמר, 2017
הדי וחניה בן-עמר, 2017

מאז אנחנו כמו בני שש-עשרה מאוהבים או כמו בתקופת חיזור. כשאני חושב איפה אנחנו נמצאים היום ואיפה עלולים היינו להיות, אני שמח שהתעקשנו כל השנים הללו ושהתעקשנו על הצ'אנס ההוא, האחרון.

אני רואה לא מעט זוגות שנפרדים, ולפעמים זה הדבר הנכון לעשותו.

אבל לפעמים אני רואה כמה כאב מלווה את הפרידה, וחושב: "אולי אם היו נותנים לזה צ'אנס, רק עוד צ'אנס אחד…"

אבל אני מניח שזה כמו בלוטו – אולי תזכה בכרטיס הבא, אבל אולי עוד שבוע נשרף סתם.

והשאלה היא, אם לצטט את הארי ("המזוהם") קלהאן, דמות טיפולית ידועה: "האם אתם מרגישים בני מזל היום?"

אני כן. מאחל גם לכם. מכל הלב.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,047 מילים
עודכן לפני 9 דקות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות
אילוסטרציה (צילום: istockphoto)
istockphoto

בריאות מי שמנמן של סבתא

פרופ' מארי רודולף (68) הצליחה להפחית את השמנת היתר בקרב ילדים בבריטניה ● אחרי שעלתה לישראל, היא חולמת לעשות כאן את אותו הדבר, בדגש על עזרה לאוכלוסיות מוחלשות ● בין לבין היא מטפלת בנכדים התאומים שלה, ואין שום סיכוי שהיא תיתן להם שוקולד ● ראיון

עוד 1,417 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
גֵּירוּשׁ

דווקא אלו שבדרך כלל מתרעמים - ובצדק - נגד השימוש המניפולטיבי המקומם של נתניהו והימין בחרדות השואה, עשו בדיוק את אותו הדבר השבוע במסגרת המאבק בגירושם של העובדת הזרה ובנה ● כאילו אי אפשר יותר להתווכח בישראל על משהו, בלי להגיע תוך דקות לבירקנאו

עוד 1,072 מילים

בעקבות כתב האישום: השר חיים כץ הגיש את התפטרותו

כץ במכתב ההתפטרות: "הניסיון להטיל דופי בניקיון כפי הוא חסר יסוד ונועד לכישלון" ● על אף האישור שניתן לה, חברת הקונגרס טאליב הודיעה כי "ביקור בישראל תחת התנאים שהוצבו נוגד את ערכיי", דרעי: "פרובקציה. שנאתה לישראל גוברת על אהבתה לסבתה"

חיים כץ (צילום: פלאש 90)
פלאש 90
חיים כץ
עוד 18 עדכונים

חודש לבחירות כיצד הפך נתניהו את עצמו לאימפריה

בזמן שגנץ מותקף על עילגותו ועל האנמיות שבה מתנהל קמפיין כחול-לבן, ראש הממשלה ממשיך להתעלם מרעשי הרקע ולבנות את עצמו כדמות גדולה מהחיים ● אבל בכיר בליכוד מדווח על דאגה אמיתית במפלגת השלטון: "המצב כרגע מבחינתנו לא טוב" ● פרשנות

בנימין נתניהו (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
מרים אלסטר/פלאש90
בנימין נתניהו

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 954 מילים
מימין: בנימין נתניהו, בני גנץ ואהוד ברק, ארכיון (צילום: Yossi Zeliger/FLASH90)
Yossi Zeliger/FLASH90
ההסבר המפתיע לשוויון ההיסטורי בין הימין לשמאל:

הישראלים "נולדים ימניים" - אבל מתים שמאלנים

הדמוגרף סרג'יו דה לה-פרגולה מסביר את היציבות ביחסי הכוחות של הגושים הגדולים בבחירות בישראל מאז שנות ה-70: "הישראלים ש'נולדים ימניים' מתקדמים, מתבססים ונעשים שמאלנים יותר - וזה מתקזז עם הילודה הגבוהה בציבור הימני ועם העלייה הימנית" ● ראיון

עוד 1,196 מילים ו-1 תגובות

"אם בית החולים הדסה היה חברה בורסאית, בחיים לא הייתי משקיעה בו"

מעקב זמן ישראל חברת דירקטוריון לשעבר בנשות הדסה: "אם זמן ישראל היה מצטט אותי בתחקיר על ביה"ח, ייתכן שהיה מגיע למסקנות הרבה יותר נחרצות" ● "אולי פעמוני האזהרה יתחילו לצלצל סוף סוף"

זאב רוטשטיין (צילום: by Hadas Parush/Flash90)
by Hadas Parush/Flash90
זאב רוטשטיין
עוד 946 מילים

מתים מבדידות

1 מכל 5 מתאבדים בישראל הוא קשיש ● ההערכות הן שהמספרים האמיתיים גבוהים בהרבה, מאחר שרבים מהמקרים מוגדרים כתאונות או כ"מוות טבעי" ● "רוב המתאבדים הם גברים, כי היכולת שלהם ליצור קשרים ולבקש עזרה נמוכה יותר" ● למרות שהממשלה כבר אימצה תוכנית, הטיפול בתופעה לוקה בחסר

התאבדויות של קשישים (צילום: iStock)
iStock

1 מכל 5 מתאבדים בישראל הוא קשיש ● ההערכות הן שהמספרים האמיתיים גבוהים בהרבה, מאחר שרבים מהמקרים מוגדרים כתאונות או כ"מוות טבעי" ● "רוב המתאבדים הם גברים, כי היכולת שלהם ליצור קשרים ולבקש עזרה נמוכה יותר" ● למרות שהממשלה כבר אימצה תוכנית, הטיפול בתופעה לוקה בחסר

עוד 1,233 מילים

כניסתן למדינה של שתי חברות הקונגרס האמריקאי לישראל תאסר

סקר חדשות 13 וקמיל פוקס: הליכוד וכחול לבן היו מקבלות 31 מנדטים כל אחת. מפלגת ימינה 12 מנדטים, ישראל ביתנו 11, הרשימה המשותפת 9 מנדטים, המחנה הדמוקרטי 8 מנדטים, ויהדות התורה 7 מנדטים ● דרעי החליט לאסור את כניסתן של חברות הקונגרס האנטי-ישראליות לארץ: "מדובר במי שמנצלות את הבמה המרכזית ביותר לתמיכה בארגוני bds הקוראים לחרם נגד ישראל" ● במפה השמאלית זועמים על ההחלטה

טראמפ ונתניהו (צילום: צילום: יעל רוטמן)
צילום: יעל רוטמן
טראמפ ונתניהו
עוד 34 עדכונים
  • בני עייש (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • בני עי"ש (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • בני עייש (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • אחד משני ההוסטלים לקשישים בבני עי"ש (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • בני עי"ש (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
מי עשוי לשלם את מחיר הנאמנות לנתניהו של ראש מועצת בני עי״ש?

מסע בחירות "הקשישים רוצים תקציבים? שלא יצביעו ליברמן"

בני עי"ש הוא היישוב עם האחוז הגבוה של דוברי רוסית בישראל, ועם תמיכה מאסיבית בליברמן ● אריה גארלה, ראש המועצה מטעם הליכוד, משוכנע שאם הוא לא ישנה את הצבעתם, ירושלים תפנה לו עורף ● "הכל עובד על נאמנות", הוא אומר, "ככה זה" ● מסע בחירות 2019

עוד 2,182 מילים
חמאה (צילום: istockphoto.)
istockphoto.

בדיקת זמן ישראל מי הזיז את החמאה שלי

החמאה הישראלית הפכה למצרך נדיר בסופרים וברשתות השיווק ● כאשר ניסינו לברר למה זה קרה, הגורמים בענף מילאו את פיהם מים (הרי חמאה אין) ● בינתיים, הממשלה התירה לייבא חמאה ללא מכס, אבל המחירים בשמיים ● בכיר במשרד החקלאות: "העלאת מחיר מסוימת עדיפה על מחסור" ● הצרכנים זועמים - ורק הטבעונים מרוצים

עוד 1,697 מילים
סגירה