אישיות
חסן נסראללה

פרשנות סבב הלחימה בצפון: הצלחה של שני הצדדים

נסראללה הבטיח שהחיזבאללה ינקום על תקיפת צה״ל בסוף השבוע - וצה״ל, כך נראה, איפשר לו לרדת מהעץ בסבב לחימה נטול נפגעים ● אחרי ארועי אתמול, שני הצדדים יכולים להיות מרוצים ● אבל אף אחד לא משלה את עצמו שהסיבוב הבא לא מחכה מעבר לפינה

סבב הלחימה הקצר אתמול (ראשון) בין ישראל לחיזבאללה לא חרג מכללי המשחק שגובשו ב-13 השנים האחרונות בין ארגון הטרור הגדול במזרח התיכון לבין הצבא החזק במזרח התיכון.

גם חסן נסראללה וגם בנימין נתניהו יכולים להביט לאחור בסיפוק: הראשון הבטיח לנקום והצליח לקיים בהשמדת כלי משוריין של צה"ל בשטח הישראלי, והשני הצליח (על פי פרסומים זרים) לפגוע בפרויקט הטילים המדויקים ועדיין להישאר מתחת לסף מלחמה כוללת. בכדורגל קוראים לזה תיקו מכובד.

כוח צה״ל בגבול לבנון, ב-1 בספטמבר 2019 (צילום: דובר צה״ל)
כוח צה״ל בגבול לבנון, ב-1 בספטמבר 2019 (צילום: דובר צה״ל)

ואם בכדורגל עסקינן, הרי שהכדור נמצא עכשיו במגרש הישראלי. מה יקרה כשבעתיד מודיעין מדויק יצביע על שיקום פרויקט דיוק הטילים של חיזבאללה? האם ישראל תחשוש לתקוף מטרות על אדמת לבנון? על פי תכיפות ועוצמת ההצהרות שקדמו למתקפת הטילים של חיזבאללה על אביבים אתמול, לא בטוח שבאירוע הבא חיזבאללה יסתפק בתקיפה מינורית של מה שנראה כמטרות פתיון שהשאיר לו צה"ל.

בכלל, האירוע אתמול מזכיר מאד אירוע קודם שבו חיזבאללה נלחץ אל הקיר, בעקבות מה שהוא פירש כפגיעה ישראלית לא מידתית.

בינואר 2015, על פי פרסומים, חיסלה ישראל ברמת הגולן את ג'יהאד מורנייה, בנו של עימאד מורנייה. חיזבאללה הגיב אז בירי טילים לעבר סיור של חטיבת גבעתי בהר דב, שני חיילים נהרגו ובפיקוד הצפון הסיקו מסקנות. במתיחות הבאה, צה"ל ינקוט במדיניות של "אפס מטרות": פחות תנועה על הגדר, פחות פעילות לא נחוצה.

בדצמבר 2015 חוסל ליד דמשק סמיר קונטאר, רוצח משפחת הרן בנהריה ואחד המשוחררים בעסקת רגב-גולדווסר ב-2008. על מקורות זרים, ישראל עמדה מאחורי החיסול. חיזבאללה הגיב במתקפת טילים בהר דב לעבר סיור של צה"ל. הושמד כלי משוריין. לא היו נפגעים.

כח צה״ל על גבול לבנון, ליד קריית שמונה, ב-1 בספטמבר 2019 (צילום: Basel Awidat/Flash90)
כח צה״ל על גבול לבנון, ליד קריית שמונה, ב-1 בספטמבר 2019 (צילום: Basel Awidat/Flash90)

אתמול צה"ל הגיב בתקיפה נרחבת יחסית של אזור התקרית בכפרים בינת ג'ביל ומרון א-ראס. תוך כדי חילופי האש קרא ראש ממשלת לבנון סעד אל-חרירי לאו״ם להתערב ולעצור את הלחימה. כביכול מדובר במהלך צפוי, אלא שמבחינת ישראל הושג כאן יעד מדיני חשוב.

חלק מההרתעה הישראלית נשען על תקיעת טריז בין חיזבאללה לשאר העדות בלבנון. תקיפת שני הכפרים השיעים אתמול הייתה רמז. ישראל רואה עצמה פטורה מהאבחנה בין חיזבאללה למדינת לבנון. המשוואה הזו, שנכפתה על ישראל ב-2006 על ידי ארצות הברית, איננה קיימת עוד. חרירי ומאות אלפי תושבי דרום לבנון מבינים היטב שבעימות הבא לבנון כולה תשלם מחיר.

אף אחד לא משלה את עצמו באשר לנחישות של חיזבאללה ואיראן לשנות את מאזן ההרתעה מול ישראל, עם הצבת טילים מדויקים על אדמת לבנון.

עשן באזור היישוב אביבים בעקבות תקיפה מלבנון, ה-1 בספטמבר 2019
עשן באזור היישוב אביבים בעקבות תקיפה מלבנון, ה-1 בספטמבר 2019

ניסיון העבר מלמד שאחרי אירועים כאלה, איראן עוצרת לכמה חודשים את התהליך, מתחקרת את האירועים ומיישמת לקחים. כך קרה אחרי התקיפות התכופות של משלוחי הנשק מסוריה ללבנון, כך קורה עם תקיפות מצבורי נשק ותשתיות ייצור טילים בעיראק וכך סביר להניח יקרה גם בלבנון.

בעניין הזה ישראל לא מתכוונת לוותר. עצירת פרויקט הטילים המדויקים מוגדר כיעד אסטרטגי. לכן, זה מתכון בטוח להתנגשות נוספת שאף אחד, כולל מקבלי ההחלטות, לא יכול לצפות את עוצמתה.

עוד 421 מילים

פרשנות הנקמה תבוא: איראן וחיזבאללה ממתינים לשעת כושר

אף אחד בישראל לא השלה את עצמו שהכתישה המתמשכת כנגד מטרות איראניות במרחב הערבי תעבור לאורך זמן בשקט בצד האיראני ● שעת הכושר הגיעה בשבועות האחרונים ● איראן זיהתה בקיעים בנחישות האמריקאית, ו״כוח קודס״ בראשות קסאם סולימאני קיבל אור ירוק לבצע את פיגוע הרחפנים, שסוכל אתמול על ידי צה״ל ● עכשיו צריך לדאוג מהתגובה הצפויה גם מכיוון איראן וגם מחיזבאללה

עוד 812 מילים

מומחי ביטחון מעריכים: מלחמה אחרי הבחירות

תא"ל במיל' אסף אוריון וסא"ל בדימוס אורנה מזרחי תמימי דעים: הסיכוי ל"מערכה צבאית גדולה" זמן קצר אחרי הבחירות גבוה מאוד ● על מה הם כן חלוקים? היכן זה יקרה - בעזה או בצפון

עוד 601 מילים

הכל דיבורים? הקאמבק של נסראללה והאמוניה

מנהיג חיזבאללה הצליח להפר בסוף השבוע את שלוות החיפאים, כשאיים להרים על טיל את מפרץ חיפה על תושביו ● אז בואו נעשה סדר בדברים: מיכל האמוניה בחיפה רוקן לפני שנתיים, והאמוניה מגיעה כיום למפעלים במיכלים קטנים שיהיה קשה מאוד לפגוע בהם ● מצד שני, אין דבר כזה "אפס סיכון" כאשר מתעסקים עם חומרים מסוכנים

ביום שישי לקראת ערב התחיל הטלפון שלי לפלוט הודעות בקצב מואץ. על הקו: חיפאים מודאגים שחסן נסראללה הצליח להפר את שלוות הסופ"ש שלהם.

שוב אמוניה, שוב איומים להרים על טיל (תרתי משמע) את מפרץ חיפה על תושביו. מאז שמיכל האמוניה המפורסם רוקן לפני כשנתיים, זכו החיפאים לשקט לפחות בחזית הזו, והנה – קאמבק.

בראיון לערוץ הבית, "אל מנאר", שחלקים ממנו שודרו וצוטטו גם בתקשורת הישראלית, הציג מנהיג חיזבאללה את בנק המטרות בעורף הישראלי, בראשו "המתנחלים" שמתגוררים בין אשדוד לנתניה.

נסראללה נהנה מאמינות לא מבוטלת בציבור הישראלי. חיפאים ששמעו אותו שולף את איומי האמוניה תהו למה בעצם הוא מתכוון? אולי הוא יודע משהו שלא מספרים לנו?

בהמשך הזכיר גם את מיכל האמוניה שבאמצעות פגיעה בו אפשר יהיה לפגוע ברבבות ואפילו במאות אלפי ישראלים.

אז מצד אחד ידוע שמיכל האמוניה ריק ולא מהווה שום סכנה, אבל מצד שני חסן נסראללה נהנה מאמינות לא מבוטלת בציבור הישראלי. לא מעט חיפאים ששמעו אותו שולף מהבוידעם את איומי האמוניה תהו למה בעצם הוא מתכוון? אולי הוא יודע משהו שלא מספרים לנו?

אז הנה ניסיון לעשות סדר בדברים: מיכל האמוניה של "חיפה כימיקלים" אכן ריק ולא נעשה בו כיום שימוש. לחברה בכלל אין היתר להחזקת רעלים וחומרים מסוכנים.

ובכל זאת, יש אמוניה במפרץ חיפה. הרי התעשייה בישראל ממשיכה להשתמש באמוניה לשתי מטרות עיקריות – קירור וייצור דשנים, והמפעל שהיה אמור לקום במישור רותם בדרום, ולספק את צורכי התעשייה טרם קם (המכרז שהממשלה פרסמה נכשל).

במשרד להגנת הסביבה עדיין מאמינים שהמפעל הדרומי יקום, אבל מן הסתם התהליך הזה ייקח זמן, ובינתיים צריך אמוניה. אז איך היא מגיעה ואיפה היא מאוחסנת?

הסוגיה הזו עמדה במרכז מחלוקת סוערת לקראת סגירת מיכל האמוניה. בשלב מסוים עלתה הצעה להחליף את המיכל היבשתי באניית אמוניה שתעגון במפרץ חיפה, שתוכל להרים עוגן ולהימלט בזמן מלחמה.

המתנגדים, ביניהם אנשי עמותת "צלול", טענו שזה אומר להחליף סכנה בסכנה – אנייה אולי ניידת יותר ממיכל, אבל ממוגנת הרבה פחות.

מיכל האמוניה בחיפה (צילום: Flash90)
מיכל האמוניה בחיפה (צילום: Flash90)

במקביל נבחנו כ-12 חלופות שונות, שנבדקו על ידי כל גורמי הסביבה והביטחון, ביניהם פיקוד העורף והמועצה לביטחון לאומי. בתום הבדיקה נבחרה חלופה שככל הנראה אין לה תקדים בעולם בהיקפים כאלה – "איזוטנקים".

האמוניה מגיעה למפרץ חיפה באניות בתוך איזוטנקים, שהם מיכלים אטומים ייעודיים. כל מיכל מכיל 11-12 טונות אמוניה (לשם השוואה – במיכל האמוניה הגדול היו 12 אלף טונות), ובכל אנייה יש כמה עשרות מיכלים כאלה.

האיזוטנקים נפרקים בנמל ומובלים במשאיות למפעלים ולאתרי התעשייה, שבהם האמוניה נדרשת.

לא רק גורמי הביטחון סברו שזו החלופה המועדפת – גם ב"צלול" מסכימים שכל עוד המפעל בדרום לא קם, האיזוטנקים הם הדרך הבטוחה ביותר לשנע את האמוניה.

האם, אם כך, אין כל סיכון? כשעוסקים בחומרים מסוכנים אין דבר כזה "אפס סיכון". תאורטית, חיזבאללה יכול באמצעות טיל מדויק (מאוד) לפגוע באנייה שעוגנת בנמל ובבטנה יש איזוטנקים עם כמה מאות טונות אמוניה. בפועל, יש סכנה הרבה יותר גדולה שטיל יפגע באניית נוסעים, ברכבת, או סתם ברחוב חיפאי סואן.

הסתברותית כנראה נשקפת לציבור הישראלי סכנה גדולה יותר מהאפשרות שמשאית שמובילה אמוניה תתהפך בכביש, או שתהיה דליפה מאחד המפעלים (כמו זו שהתרחשה לאחרונה בעכו), מאשר מהנשק של נסראללה.

קשה להאמין, אגב, שנסראללה לא יודע שלהפחדות שלו אין בסיס; כשמיכל האמוניה רוקן, מנהיג חיזבאללה פרסם הודעות חגיגיות שבהן טען – במידה מסוימת של צדק – שהמיכל נסגר בגלל האיומים שלו.

אבל נסראללה גם יודע שדי באזכור המילה אמוניה כדי להקפיץ את הישראלים. רק שבניגוד לעבר, יש סיכוי קטן מאוד שלצ'ק הזה יהיה כיסוי.

עוד 519 מילים ו-1 תגובות

החיפאים ייאלצו להמתין כדי לדעת כיצד תסכן אותם מלחמה עתידית

המשרד להגנת הסביבה קובע כי המפעלים במפרץ חיפה לא יהוו סכנה מידית לתושבים במגוון תרחישים ● אבל תרחישי הקיצון האמיתיים - מלחמה ורעידת אדמה - ייבדקו רק בפעימות הבאות

מישהו כבר אמר פעם שיש שני דברים חשובים בחיים – תזמון וטיימינג. בשניהם כנראה המשרד להגנת הסביבה לא מצטיין.

יותר משלוש שנות עבודה הושקעו בדוח הסיכונים במפרץ חיפה, אבל לפרסם אותו שבועיים אחרי דוח מבקר המדינה על המפרץ זו ירייה ברגל.

הרי המבקר, בלשון עדינה, לא התפעל מההתנהלות ויכולת העמידה של המשרד מול המפעלים והתעשייה, ולכן כל מסקנה או קביעה שתצא מהמשרד להגנת הסביבה כעת – מנומקת ומבוססת ככל שתהיה – תעמוד בצל מסקנות המבקר.

ואגב טיימינג: בהחלטת הממשלה שהתקבלה ב-2015 נקבע שהמשרד להגנת הסביבה צריך לבצע סקר סיכונים לגבי מפרץ חיפה עד 31.12.2016. הסקר הסתיים כמעט 3 שנים אחר כך, איחור "קל" שצוין על ידי המבקר בדוח שלו.

"מהר מאוד הבנו שהלו"ז שלקחנו על עצמנו לא ראלי", מודה רומי אבן דנן, מנהלת אגף חומרים מסוכנים במשרד להגנת הסביבה. "בחירת היועצים, גיבוש המתודולוגיה, גיוס של ארבע חברות חיצוניות שיבצעו ביקורים ב-67 מפעלים – אין סיכוי לסיים את זה בשנה, והודענו לממשלה מראש שלוח הזמנים יתארך".

באשר לתזמון – הסמיכות לדוח המבקר – היא אומרת "אנו מודעים לכך שזה לא עיתוי טוב, אבל הוא נקבע מראש, ואם יש לנו דוח מוכן חובתנו לפרסם אותו".

מדובר במבצע שאפתני, מורכב ורחב יריעה, שמכניס למרכז השיח הציבורי סביב התעשייה בחיפה זווית שבדרך כלל נדחקת לשוליים. הפעם לא מדובר בזיהום האוויר והשלכותיו על איכות החיים והחיים עצמם; הדוח עוסק בסיכונים שנשקפים לאוכלוסייה המתגוררת במפרץ מאירועי קיצון נקודתיים וחד פעמיים – שריפה, התפוצצות מיכל גז, דליפת חומר מסוכן וכו'.

"מה שבדקנו זה את הסכנה המצרפית", אומר ד"ר אלי שטרן, שביצע את הדוח, "להבדיל מהסכנה הספציפית מכל מפעל. מדובר באזור קטן עם כ-800 חומרים מסוכנים וכ-1500 גורמי סיכון, ובשלב ראשון היינו צריכים לבנות את המתודולוגיה שתאפשר לחשב את הסיכון המשולב שעולה מהם".

מפעל במפרץ חיפה (צילום: Basel Awidat/FLASH90)
מפעל במפרץ חיפה (צילום: Basel Awidat/FLASH90)

פרק ראשון בסדרת דוחות

חשוב לציין שהדוח הזה הוא רק הפרק הראשון בסדרה: הוא לא כולל את הסיכונים שנגזרים מאיומי מלחמה או מרעידת אדמה. זמנם של אלה יגיע בהמשך.

האירוניה היא שהמתקן שנחשב למסוכן ביותר בהקשר של אירוע קיצון – מיכל האמוניה – כבר איננו פעיל. למעשה הוא רוקן תוך כדי העבודה על הדוח, מה שייתר את הצורך לנתח את הסכנות הנשקפות ממנו.

בשורה התחתונה, צוות המומחים בראשות ד"ר שטרן קובע שהתעשייה בחיפה לא מהווה סיכון בלתי קביל לאוכלוסייה על פי המדדים הבינלאומיים המקובלים. המשמעות היא שגם בתרחישי קיצון של תאונות או תקלות תפעוליות, הסבירות שהציבור החיפאי ייפגע שואפת לאפס.

המסקנה המעודדת הזו נגזרת מחישובים הסתברותיים סבוכים, אלא שיש מרכיב אחד שקצת קשה לתרגם לסטטיסטיקה: המרכיב הישראלי; הסבירות שתתרחש תקלה במפעל בישראל לעומת הסבירות שהיא תתרחש במפעל בגרמניה, למשל. אם תשאלו את החיפאים למודי הדליפות והתקלות, מדובר בהסתברויות שונות לגמרי.

על אף שמסקנת המחברים היא שאין שום "רצפטור ציבורי" – מבנה ציבור, מרכז קניות או בתי מגורים – שנמצא בטווח של סכנה בלתי קבילה, יש 4 מפעלים שמוזכרים ככאלה שרמת הסיכון מהם גבוהה יחסית: "דשנים", "דור", "גדיב" (מקבוצת בז"ן) ו"גדות מזרח".

לדברי אבן דנן, הם יידרשו ליישם צעדים מידיים להפחתת הסיכון ולאחר מכן ייכנסו, כמו שאר המפעלים באזור, לתכנית מפורטת של ניהול סיכונים.

אחד השימושים החשובים שעשויים להיות לדוח כזה, הוא מניעת קידום תכניות בנייה שמכניסות בתי מגורים ומבני ציבור לטווח הסכנה כפי שמוגדר במפות ששורטטו על ידי מחברי הדוח.

הבעיה היא, שפעמים רבות עמדתו של המשרד להגנת הסביבה – המשרד שמחזיק בידע המקצועי המוסמך באשר לחומרים מסוכנים – לא נספרת. ראו הקירבה המופרכת – שעלתה השבוע לכותרות אחרי דליפת אמוניה ששיתקה את כל האזור – בין קניון עזריאלי בעכו למיכל האמוניה שבמפעל "יוניליוור" הצמוד לו, קירבה שנוצרה על אף התנגדותו הנחרצת של המשרד להגנת הסביבה.

הכור בצ'רנוביל, 1986 (צילום: AP Photo/Volodymyr Repik)
הכור בצ'רנוביל, 1986 (צילום: AP Photo/Volodymyr Repik)

ומה עם דימונה?

החיפאים, כאמור, ייאלצו להמתין לפרקים הבאים כדי לדעת איך המומחים מעריכים את מצבם בזמן מלחמה עתידית. חבל שמחברי הדוח לא יוכלו לראיין את אחד הגורמים הרלוונטיים ביותר לסוגיה – חסן נסראללה, שבמלחמת לבנון השנייה כבר נפלו כמה טילים מטעמו במתחם בז"ן ובמזל גדול גרמו נזק מוגבל.

והערה אחרונה, בהשראת סידרת המופת "צ'רנוביל': צריך להעריך את השקיפות שבה נוקט המשרד להגנת הסביבה, ואולי זה המקום להצטער שאין לו סמכות לפרסם דוח כזה על המפעל המסוכן ביותר בישראל, זה ששוכן הרחק ממפרץ חיפה וממוקם ליד דימונה. עד להודעה חדשה, הדיון על הסיכונים הנגזרים ממנו מתנהל במחשכים, אם בכלל.

[pdf-embedder url=""]

עוד 642 מילים ו-1 תגובות

כל עוד ישכון במפרץ חיפה ריכוז בלתי סביר של מפעלי תעשייה כימית כבדה, המירוץ של החיפאים אחר אוויר נקי משול למרדף אחרי הרוח ● דוח מבקר המדינה מצטרף לזרם שקורא לשקול ברצינות את הוצאת המפעלים משם

1.

במשרד להגנת הסביבה בוודאי מתוסכלים הבוקר. מדובר במשרד עתיר חולשות שבהחלט ראוי לביקורת, אבל בשנים האחרונות שמו שם את מפרץ חיפה על המוקד והשקיעו בו משאבים ומאמצים רבים, עד כדי הזנחת תחומים אחרים שהמשרד אמור לטפל בהם. סדר העדיפויות הזה גרם למבקרים לטעון שהמשרד להגנת הסביבה הפך למשרד להגנת האוויר. אבל מתברר שגם זה לא מספיק. כמו רבים מתושבי המפרץ וארגוני הסביבה, גם מבקר המדינה יוסף שפירא סבור, בלשון המעטה, שהמצב לא משהו.

מסקנה: כל עוד ישכון במפרץ חיפה ריכוז בלתי סביר של מפעלי תעשייה כימית כבדה, המירוץ אחר אוויר נקי משול למרדף אחרי הרוח. המשרד להגנת הסביבה משווה את מצב הפליטות במפעלים למה שהיה לפני עשר שנים, רואה ירידות של עשרות אחוזים (גם המבקר מציין את העובדה הזו) וטופח לעצמו על השכם; תושבי חיפה רואים בדמיונם עיר של הר ירוק, ים כחול ואוויר צלול כיין, ואז פותחים את החלון, רואים ארובות ונושמים אדי בנזן. הפער הזה בלתי ניתן לגישור ומייצר כמויות גדולות של כעס וחוסר אמון.

הפגנה נגד בז"ן, 2017 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
הפגנה נגד בז"ן, 2017 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

2.

המבקר שפירא מציין את "ריבוי החריגות, הפרות החוקים וההוראות והתקלות במפעלי קבוצת בז"ן בשנים האחרונות". שמישהו יעדכן את השקנאים מסרטון התדמית של בז"ן שכדאי להלביש בחזרה את המטפחת על המקור.

3.

המבקר מציין את כניסתו של חוק אוויר נקי לתוקף, לפני כעשור, כאירוע משמעותי במאבק לשיפור איכות האוויר במפרץ חיפה. הח"כ שעמד מאחרי החוק הזה, דב חנין, נפרד לאחרונה מהכנסת עם רזומה מפואר של חקיקה בתחום הסביבה. נקווה שגם בכנסת הבאה יהיה מי שיחוקק חוקים סביבתיים שבעוד עשור או שניים כולנו נכיר להם תודה.

4.

כמו שקורה לעתים קרובות בדוחות של מבקר המדינה, יש מחלוקת בינו לבין המבוקרים על מידת הרלוונטיות והאקטואליות של הביקורת. המבקר, למשל, טוען שרוב המפעלים לא עמדו בנהלי הדיגומים בארובות. במשרד להגנת הסביבה טוענים שזה היה נכון עד לפני שנה-שנתיים, אבל שהיום המצב שונה לחלוטין. תשובות כנראה בדוח של 2027. כידוע, ראש הממשלה וחלק משריו, בראשם בצלאל סמוטריץ', טוענים שמבקר המדינה צריך להתמקד בביקורת על העבר. אלא שכבר היום המציאות מוכיחה שכשהביקורת היא רטרואקטיבית, היא פשוט לא רלוונטית.

5.

המשרד להגנת הסביבה מתגאה בריקון מיכל האמוניה אחרי שנים של דיבורי סרק, אבל המבקר מותח ביקורת חריפה על הכישלון בהקמת מפעל אמוניה חלופי בדרום וכל ההתנהלות שסבבה את המכרז שלא צלח. הלקח לא נעצר באמוניה: אם רוצים לפנות עוד מפעלים גדולים מהמפרץ, חובה לוודא שזה נעשה אחרת לגמרי מאשר במקרה האמוניה. הפרטאץ' הזה לא יכול לחזור על עצמו עם מתקני ענק כמו בז"ן.

6.

מבקר המדינה כותב: "רשות כבאות והצלה עדיין אינה ערוכה לאירוע חומרים מסוכנים שעלול לגרום להיווצרות תגובת שרשרת במפעלים באזור מפרץ חיפה ולשרפות שיפרצו בהם". הקורא חסן נסראללה רשם לפניו בסיפוק.

הלבניות של בז"ן, אוקטובר 2006 (צילום: Yossi Zamir / Flash90)
הלבניות של בז"ן, אוקטובר 2006 (צילום: Yossi Zamir / Flash90)

7.

בתגובה לטענות המבקר, המשרד להגנת הסביבה מציג שורה ארוכה של נתוני אכיפה, התראות, בדיקות פתע, קנסות, שימועים וכו' שננקטו על ידו בשנים האחרונות. אבל בשורה התחתונה יוצאת גם האמת העירומה על מצב כוח האדם במשרד: "תוספת של 2.5 משרות בחמש שנים". משרד שמיובש על ידי האוצר לא באמת יכול להיות יריב שווה כוחות לתעשייה עתירת המשאבים והמשפטנים.

8.

בסופו של דבר, חוזרים לנקודת המוצא: המשרד להגנת הסביבה צודק – מצב איכות האוויר במפרץ חיפה כיום, והביצועים של התעשייה, משופרים ברוב הפרמטרים מכפי שהיו בעידן המערב הפרוע, כלומר רק לפני כעשור. וגם הציבור וארגוני הסביבה צודקים: המצב לא טוב, לחיפאים מגיעה איכות חיים ואיכות אוויר הרבה יותר גבוהות.

המבקר לא אומר זאת במפורש, אבל הוא למעשה מצטרף לזרם הקולות ההולך וגובר הקוראים לשקול ברצינות את הוצאת התעשייה הכבדה ממפרץ חיפה. כדי לבחון את המהלך הזה, הוא מציע להקים ועדה. תרשו לי לחלוק עליו. אם יש דבר שמפרץ חיפה לא זקוק לו, זו עוד ועדה, עוד דיונים ועוד דוחות. הוא זקוק להחלטות ומעשים.

עוד 555 מילים
סגירה