אתמול מלאו 80 אביבים לאחד האלילים שלי. התובנה הזו הציתה בי אפיזודה נוסטלגית ודחף לכתוב.

סיפורנו, אם כן, מתחיל אי שם בכיתה ו' – רגע לפני בר המצווה והעלייה לחט"ב. הייתי תלמיד מצטיין, ועדיין לא הכי טוב בכיתה. התואר הזה נשמר לאחד עודד, שלכל היותר הצלחתי להשתוות לו מדי פעם בגובה הציונים ששנינו קיבלנו.

קורא לפני שכותב, מקשיב לפני שאומר, צופה לפני שמופיע – ותמיד, תמיד מסויג.

את הטקסט הזה כתבתי  כדברי סיכום ורשמים מקורס אקדמי חלוצי שכותרתו "יצירתה של אוקראינה המודרנית" בהנחיית פרופ' טימותי סניידר. יד המקרה היא שהמחזור הראשון של הקורס התקיים ממש במקביל לפרוץ המלחמה האיומה הזו.

כל מפגשי הקורס הוקלטו ונמצאים ביוטיוב לצפייה חופשית. למי שמעוניינ/ת להאזין לקורס, אני ממליץ להקשיב קודם כל לשיעור מס' 18 במקביל לקריאת הסקירה שלי כאן, או מייד לאחריה.

קורא לפני שכותב, מקשיב לפני שאומר, צופה לפני שמופיע – ותמיד, תמיד מסויג.

בסקירתו את המסורת האמריקאית, מדגיש הסוציולוג דונלד לווין את מרכזיות החוויה האמפירית – על פני החוויה המנטלית, כפי שזו עולה מההגות השכלתנית יותר, שנפוצה בגרמניה וצרפת. לא בכדי הוא מציין מפקד אוכלוסין חלוצי כמיזם החברתי האמריקאי החשוב הראשון.

בסקירתו את המסורת האמריקאית, מדגיש הסוציולוג דונלד לווין את מרכזיות החוויה האמפירית – על פני החוויה המנטלית, כפי שזו עולה מההגות השכלתנית יותר, שנפוצה בגרמניה וצרפת

קורא לפני שכותב, מקשיב לפני שאומר, צופה לפני שמופיע – ותמיד, תמיד מסויג.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.