כל הכבוד על הכתבה כבר שנים אני טוען שבעיקר בארץ לא יודעים ולא ידעו לפרגן לאבבא גם אני שגדלתי בסוף שנות השבעים תחילת השמונים ראיתי את הזלזול באבבא מי שאהב את אבבא נחשב לחנון אבל במבחן הזמן אנחנו זוכרים את אבבא גם אחרי 50 שנה
השבוע הגיע לסיומו אחד הפרקים המכוננים והסוערים ביותר בתולדות מלחמת האזרחים הסורית. מפקד הכוחות הסוריים הדמוקרטיים (SDF), מזלום עבדי, מסר הודעה דרמטית על פירוקה הרשמי של המיליציה הכורדית, ועל מיזוג לוחמיה ומוסדותיה האזרחיים אל תוך צבא סוריה והמנגנונים הביטחוניים בדמשק.
במשך יותר מעשור נהנו הכורדים בצפון-מזרח המדינה מאוטונומיה דה-פקטו עשירה במשאבים ובנפט, ניהלו ממשל עצמי, והיוו את הכוח הקרקעי שהכריע את דאעש בחסות אמריקאית.
קריסת משטר אסד ועליית ההנהגה הסורית החדשה, בראשות אחמד א-שרע, שינו את המצב ואת כללי המשחק.
במשך יותר מעשור נהנו הכורדים בצפון-מזרח המדינה מאוטונומיה דה-פקטו עשירה במשאבים ובנפט, ניהלו ממשל עצמי, והיוו את הכוח הקרקעי שהכריע את דאעש
שנת שלטונו הראשונה של א-שרע לוותה בחששות כבדים, תסכול עמוק ואי-ודאות קיומית בקרב הציבור הכורדי. הם חששו מהגמוניה סונית ומקיצונים שהקיפו את א-שרע, בנוסף לאיומים צבאיים וללחץ כבד מאנקרה, לצד אובדן ההישגים ההיסטוריים (כבר בדצמבר כוחות ה-SDF נסוגו ממרבית השטחים בצפון-מזרח סוריה שבהם החזיקו במהלך כעשור).
ההחלטה על פירוק האוטונומיה הצבאית והשתלבות מלאה במדינה הסורית החדשה מהווה ללא ספק פשרה היסטורית. אך מדובר גם בהתפתחות כואבת המלווה בחששות ובפחד; היא סותמת את הגולל על שאיפות הפדרליזם וההגדרה העצמית הטריטוריאלית.
עם זאת, המהלך מעניק לכורדים הישגים אזרחיים ותרבותיים חסרי תקדים, החל מהשבת אזרחות שנשללה מהם עוד בשנת 1962, דרך הכרה בלשונם כשפה רשמית, ועד שילובם במוקדי הכוח.
המהלך מעניק לכורדים הישגים אזרחיים ותרבותיים חסרי תקדים, החל מהשבת אזרחות שנשללה מהם עוד בשנת 1962, דרך הכרה בלשונם כשפה רשמית, ועד שילובם במוקדי הכוח
ב-16 בינואר חתם א-שרע על צו המבטיח את זכויותיהם הלאומיות של הכורדים, הכיר בשפה הכורדית כשפה לאומית, וקבע את חג הנורוז – הנחגג על ידי עמים כורדים ופרסים ברחבי האזור – כיום שבתון רשמי.
מדינות וישויות רבות, לרבות ממשלת כורדיסטן העיראקית, בירכו על המהלך הדרמטי הזה.
נראה כי א-שרע עשה השבוע צעד משמעותי נוסף בדרך להשבת המשילות על כל חלקי סוריה לידי המדינה. אם לפני עשור נדמה היה שסוריה כבר אינה קיימת וכי היא מחולקת בין שבטים, מיליציות וארגוני טרור – כעת מצטיירת תמונה שונה.
כמו כן, השבוע זכה א-שרע במתנה משמעותית מאוד מארצות הברית: סוריה הוסרה מרשימת המדינות התומכות בטרור, והסנקציות ארוכות הטווח שהוטלו עליה עוד בשנת 1979 בוטלו. כעת מצפים בדמשק לפריחה כלכלית מהירה, בעוד כל השחקנים האזוריים מתחרים על המכרזים והפרויקטים הגדולים.
כך נראית סוריה בעדשה האזורית והבינלאומית, בעוד שבישראל מציירים תמונה אחרת לגמרי ועדיין מתעקשים על מדיניות כוחנית שפג תוקפה. שני המהלכים שיצאו לפועל בסוריה השבוע מאותתים כי היא משנה את פניה במהירות, ואם ישראל לא תתאים את מדיניותה – היא תפסיד, ובגדול.
מצד אחד, ארה"ב מאותתת לאיראן ולעולם כולו שהיא לא תחזור ללחימה עד לקיום בחירות האמצע בארה"ב, שייערכו ב-4 בנובמבר. מצד שני, הנשיא דונלד טראמפ מבין היטב שהמצב הנוכחי – שבו איראן מצליחה לחסום את מצר הורמוז ולתקוף לסירוגין את שכנותיה הערביות – הוא בלתי מתקבל על הדעת.
טראמפ להכריז על מלחמה כלכלית כוללת נגד איראן והוא עצמו פנה למנהיגי 16 מדינות שחולקות גבול יבשתי או ימי עם איראן, ודרש מהם לנתק עימה את היחסים הכלכליים
אי לכך, החליט טראמפ להכריז על מלחמה כלכלית כוללת נגד איראן, או כלשונו: D-Day כלכלי. לשם כך, ארה"ב ומדינות אירופה החריפו את הסנקציות נגד טהרן. טראמפ עצמו פנה למנהיגי 16 מדינות שחולקות גבול יבשתי או ימי עם איראן, ודרש מהם לנתק עימה את היחסים הכלכליים.
![רוכבי אופנוע חולפים על פני שלט חוצות המציג את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עם ידיים סביב צווארו, תחת הכיתוב "הנקמה בלתי נמנעת", בטהרן שבאיראן, 25 באוגוסט 2026 (צילום: AP Photo/Vahid Salemi)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/08/AP26236475592468.jpg "רוכבי אופנוע חולפים על פני שלט חוצות המציג את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עם ידיים סביב צווארו, תחת הכיתוב "הנקמה בלתי נמנעת", בטהרן שבאיראן, 25 באוגוסט 2026 (צילום: AP Photo/Vahid Salemi)")
בשבוע שעבר, איחוד האמירויות הכריזה על ניתוק היחסים הכלכליים עם איראן, לאחר שזו שוב תקפה את שטחה (הטילים התפוצצו בים) – ככל הנראה בהכוונה מוושינגטון.
אך השאלה הגדולה היא האם מדינות כמו סין (שרוכשת את רוב הנפט האיראני), עיראק (המנהלת קשרים ענפים ביותר עם שכנתה הגדולה), או אפילו טורקיה – שהפכה כרגע לפייבוריטית של טראמפ – מסוגלות או רוצות לנתק את היחסים הכלכליים עם טהרן?
השאלה הגדולה היא האם מדינות כמו סין (שרוכשת את רוב הנפט האיראני), עיראק, או אפילו טורקיה – הפייבוריטית של טראמפ – מסוגלות או רוצות לנתק את היחסים הכלכליים עם טהרן?
נתחיל מעיראק – מדינה בעלת כלכלה חלשה התלויה במידה רבה באיראן. נאמר זאת בפשטות: עיראק אינה יכולה לנתק את יחסיה הכלכליים עם טהרן בטווח הקצר והבינוני מבלי לחוות משבר פנימי חמור. אף שבגדאד מנסה בשנים האחרונות לגוון את מקורותיה, היא עדיין נשענת על טהרן בתחומי האנרגיה והמסחר.
להבדיל מעיראק, טורקיה אינה תלויה באיראן, אף שהסחר הדו-צדדי בין המדינות מגיע לכ-8 מיליארד דולר בשנה. אנקרה איננה תלויה באנרגיה האיראנית לשם ייצור חשמל, בעוד שהגז האיראני מהווה רק כ-10% מכלל צריכת הגז הטורקית, והיא ככל הנראה מסוגלת למצוא חלופות.
![נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן (מימין) בפגישה עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ (משמאל) במתחם הנשיאות בשטפה באנקרה, בשולי פסגת נאט"ו, 7 ביולי 2026 (צילום: Murat Cetinmuhurdar / TURKISH PRESIDENCY PRESS OFFICE / AFP)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/07/AFP__20260707__B9HN243__v1__HighRes__TurkeyUsNatoSummitDefence.jpg "נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן (מימין) בפגישה עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ (משמאל) במתחם הנשיאות בשטפה באנקרה, בשולי פסגת נאט"ו, 7 ביולי 2026 (צילום: Murat Cetinmuhurdar / TURKISH PRESIDENCY PRESS OFFICE / AFP)")
מצדה, סין כבר הצהירה ש"תגן על האינטרסים שלה", כלומר אותתה שאיננה מתכוונת לפעול לפי התכתיב האמריקאי.
המסקנה ברורה: על מנת להגיע להישגים משמעותיים, טראמפ חייב לשכנע (או להכריח) את מדינות המפתח שתלויות באיראן או בוחרות להמשיך לסחור עימה, להצטרף לסנקציות. אחרת, ההשפעה של ה-D-Day הכלכלי שלו על הכלכלה האיראנית תהיה מינורית.
המסקנה ברורה: על מנת להגיע להישגים משמעותיים, טראמפ חייב לשכנע (או להכריח) את המדינות שתלויות באיראן או בוחרות להמשיך לסחור עימה, להצטרף לסנקציות
השבוע התקבל בקהיר פסק דין תקדימי שעשוי להשפיע על גורלם של אלפי ילדים במצרים. בית המשפט לערעורים הכיר, לראשונה בהיסטוריה המשפטית של המדינה, באנס כאביה החוקי של ילדה שנולדה כתוצאה מתקיפה מינית. ההכרה התבססה, בין היתר, על בדיקת דנ"א ועל הרשעתו הפלילית של התוקף.
עד כה, ילדים שנולדו מחוץ לנישואים במצרים לא יכלו לקבל ייחוס אבהות רשמי, שכן חוק המעמד האישי המקומי, המבוסס ברובו על חוקי השריעה, מכיר בקביעת אבהות רק במסגרת נישואים – גם אם קיימת הרשעה פלילית בתיק אונס. המשמעות בפועל: ללא תעודת לידה, ילדים אלה נותרים חסומים מרישום בבתי הספר ואינם זכאים לביטוח בריאות ולזכויות אזרחיות בסיסיות.
הפסיקה נסמכת על פתווה (חוות דעת הלכתית) נדירה שפרסם בפברואר הגוף העליון של אל-אזהר, שאפשרה שימוש בבדיקת דנ"א לקביעת ייחוס במקרה הספציפי הזה. אך היחס במצרים לנפגעות אונס ולילדיהן נותר טעון.
תרבות הבושה מרתיעה נשים רבות מלדווח על תקיפה, הפלה אסורה כמעט בכל מקרה – גם כשההיריון נובע מאונס – ולעיתים תינוקות אלו כלל אינם גדלים עם אימם בשל סטיגמה חברתית עמוקה.
למרות התקדים המשפטי וההלכתי, טרם גובש פתרון חוקתי-חקיקתי אמיתי. חוק המעמד האישי עצמו טרם תוקן, ועורכי דין מזהירים שבלי הוראת חוק מפורשת, כל מקרה דומה בעתיד עשוי להצריך מאבק משפטי נפרד.
למרות התקדים המשפטי וההלכתי, טרם גובש פתרון חוקתי-חקיקתי אמיתי. חוק המעמד האישי עצמו טרם תוקן, ועורכי דין מזהירים שבלי הוראת חוק מפורשת, כל מקרה דומה בעתיד עשוי להצריך מאבק משפטי נפרד
התקדים לא היה נוצר אילולא אישה אמיצה אחת בשם אמל עבד אל-חמיד, שורדת אונס משנת 2018, שהעזה לפתוח את פיה ולזעוק את מצוקתה לתקשורת. בזכותה, בתה בת השמונה תהיה רשומה השנה לראשונה בבית הספר ותוכל לגשת למבחנים (קודם לכן היא נכחה בשיעורים אך לא יכלה להיבחן). האומץ שלה הוא שהניע את התהליך במערכת המשפטית. עתה, המחוקקים המצריים צריכים לומר את דברם.
ב-28 באוגוסט 1990 חתם נשיא עיראק דאז סדאם חוסיין על צו שהפך רשמית את כווית ל"מחוז ה-19" של עיראק. בצעד זה הוא ביקש למחוק את ריבונותה של האמירות בעקבות הפלישה הצבאית שהחלה ב-2 באוגוסט.
עיראק מעולם לא הכירה באופן מהותי בריבונותה של כווית וראתה בה חלק בלתי נפרד משטחיה. היא יצאה למהלך בעקבות שאיפות לאומיות של חוסיין, אך גם בשל המצב הכלכלי הקשה במדינה.
בסוף שנות השמונים, בגדאד שקעה בחובות עצומים של עשרות מיליארדי דולרים בעקבות מלחמתה נגד איראן וניהול כלכלי כושל של משאביה. לכווית לבדה עיראק הייתה חייבת כ-14 מיליארד דולר.
חוסיין האשים את שליטי כווית בהצפת שוק הנפט, שהובילה לצניחת מחירים, וכן בשאיבת נפט בלתי חוקית משדה רומיילה, שהיה שנוי במחלוקת. סיפוח כווית העשירה בנפט נועד לחלץ את עיראק ממשבר כלכלי
סדאם חוסיין האשים את שליטי כווית בהצפת שוק הנפט, שהובילה לצניחת מחירים, וכן בשאיבת נפט בלתי חוקית משדה רומיילה, שהיה שנוי במחלוקת. סיפוח כווית העשירה בנפט נועד לחלץ את עיראק ממשבר כלכלי חונק ולחזק את משטרו של סדאם.
העולם כולו התקומם נגד סיפוח כווית והעניש את עיראק בסנקציות בינלאומיות משתקות ובבידוד מוחלט. אלה הובילו לתבוסתה במבצע "סופה במדבר", לפגיעה קשה בתשתיותיה ולהחלשת המשטר.
![בתגובה לפלישת עיראק לכווית, חיילי דיוויזיית הפרשים הראשונה של צבא ארה"ב נפרסים במדבר בערב הסעודית במסגרת ההיערכות למלחמת המפרץ. 4 בנובמבר 1990 (צילום: AP Photo/ Greg English)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/08/AP901104022.jpg "בתגובה לפלישת עיראק לכווית, חיילי דיוויזיית הפרשים הראשונה של צבא ארה"ב נפרסים במדבר בערב הסעודית במסגרת ההיערכות למלחמת המפרץ. 4 בנובמבר 1990 (צילום: AP Photo/ Greg English)")
מדינות המפרץ השכנות, שנוכחו לדעת עד כמה ביטחונן שברירי, הגבירו את שיתוף הפעולה הביטחוני עם ארצות הברית (ולא עם עיראק).
כך, ארה"ב ביססה לראשונה נוכחות צבאית קבועה במפרץ הפרסי והפגינה את כוחה לאחר נפילתו של הגוש הסובייטי. בידודו של סדאם והפילוג בקרב מדינות ערב סללו את הדרך לוועידת מדריד, ולאחר מכן – להסכמי אוסלו בין ישראל לפלסטינים.
הסיפור שאספר כאן קרה בימים הרחוקים ההם, כשעדיין לא הושתל בגופי קוצב.
זו עובדה שחשוב לציין אותה, כי כיום מושתל בחזה שלי קוצב מסוג דפיברילטור, ואסור לי להתקרב אל כל מיני דברים חשמליים שמייצרים סביבם שדה אלקטרומגנטי, דברים שפעם היו ההמשך הטבעי של הידיים שלי והיו חלק ממני: מקדחה חשמלית, דיסק חיתוך וליטוש, והגרוע מכול – אסור לי להפעיל מכשיר ריתוך ואסור לי לרתך חלקי מתכת אחד לשני, כי רתכת יוצרת קשת חשמלית שתפעיל את הקוצב שלי.
"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
יש אנשים שנכנסים לפוליטיקה כדי לשנות את המדינה. אחרי זמן מה חלקם מגלים שהמשימה הדחופה יותר היא למנוע מהמדינה – ובעיקר מהמפלגה – לשנות את מיקומם ברשימה.
מה מושך אנשים לעולם הפוליטי, מה צריך לעשות כדי לשרוד בו והאם אפשר להחזיק בו-זמנית גם בכיסא וגם בעקרונות?
עו"ד בני דון-יחייא הוא מבכירי עורכי הדין בתחום הירושה והמשפחה. כתב 19 ספרים.
ולכן הגבלת הכהונה צריכה להיות כלל בסיסי בדמוקרטיה. במקרה של ישראל הגבלת כהונת ראש ממשלה ל-2 קדנציות, והגבלת חברי כנסת ל-4 קדנציות.
הגבלת קדנציות מקטינה את המוטיבציה של ח"כים ללכת לבחירות מוקדמות שמקצרות את פוטנציאל הקריירה שלהם. ממשלות בישראל לא נופלות – כמעט תמיד זו הכנסת שמחוקקת את פיזורה ובחירות מוקדמות. וח"כים לא ישתפו פעולה עם טריקים ושטיקים של ביבי כמו לא להעביר תקציב כדי ללכת לבחירות ולא לקיים הסכם רוטציה.
מאמר ראוי וחשוב.
אני רק אוסיף כלל אחד, והוא: הגבלת כהונת הפוליטיקאי מראש לפרק זמן מסויים (בפרט כאשר מדובר בפוליטיקאים בכירים). זאת מתוך הבנה שפוליטיקאי אינו יכול להישאר צח לאחר תקופה מסויימת בפוליטיקה, ובכך אנו, כציבור, מגינים על עצמנו מפוליטיקאים מושחתים.
בנוסף, עצם העובדה שהפוליטיקאי יודע מראש שכהונתו מוגבלת בזמן, מחייבת אותו לשערך את הדברים שאותם הוא רוצה להספיק לעשות, ובכך להציב קווים אדומים לעצמו. הרי אם אתה יודע מראש שאינך יכול להמשיך לקדנציה הבאה, אין לך סיבה להתפשר על עקרונותיך לטובת גמול ערטילאי בעתיד.
בנוסף, וחשוב מכל – זה עוזר לך להפנים שהכיסא שייך לציבור ולא לך. לפוליטיקאים שהתיישבו על כיסא במשך זמן רב מדי, יש נטייה לזהות את עצמם עם הכיסא הזה. למרבה הצער, פעמים רבות גם הציבור מתחיל לזהות אותם עם הכיסא הזה. וזה הרסני לרעיון הדמוקרטי כולו.
ולכן יש להגביל את כהונת הפוליטיקאים מראש לפרק זמן מסויים. אמנם אנחנו נשלם על כך, במידה מסויימת, בחוסר ניסיון וחוסר מקצועיות של מועמדים חדשים ולא מנוסים. כדי לפתור זאת עלינו לשקול לדרוש מהפוליטיקאים שלנו גם סף מינימלי כלשהו של השכלה וניסיון בניהול, לפני שהם נבחרים לתפקידם. אמנם זה לא נשמע הכי דמוקרטי בעולם, אבל זה נצרך.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
| ישר בראשות איזנקוט | הליכוד | ביחד בראשות בנט | ישראל ביתנו | ש″ס | יהדות התורה | הדמוקרטים | חד″ש-תע″ל-בל″ד | עוצמה יהודית | עמך ישראל בראשות וינטר | רע″ם | הציונות הדתית | בית ציוני עם הנדל וטרופר | כחול-לבן | אחדות עם ארדן ואדלשטיין |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 26 | 22 | 14 | 10 | 9 | 8 | 8 | 6 | 6 | 6 | 5 | 0 (2.8%) | 0 (2.4%) | 0 (1.4%) | 0 (0.8%) |
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו