פרופ' גד יאיר הוא מרצה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו בעשור האחרון מתמקדים בתרבות, הגות ומדע בגרמניה, צרפת, ארצות הברית וישראל (צילום: באדיבות דוברות האוניברסיטה העברית)
לרצים למרחקים ארוכים יש בדיחה, שהולכת בערך כך: אתה מתחיל את הריצה הכי מהר שלך, ואז, ככל שאתה מתעייף מהריצה, אתה מגביר את הקצב. אבל מי שבאמת מכיר את הריצה למרחקים ארוכים – ואת ריצת המרתון במיוחד – יודע שהגם שרצוי לרוץ את חצי המרתון השני מהר יותר מאשר את חציו הראשון – רק מעטים מצליחים לעשות זאת. ריכוז חומצת חלב בשריר, ההתנגשות בקיר בקילומטר השלושים ועוד. ככה זה גם בקרב דוקטורנטים.
רצוי לרוץ את חצי המרתון השני מהר יותר מאשר את חציו הראשון – אך רק מעטים מצליחים בכך. ריכוז חומצת חלב בשריר, ההתנגשות בקיר בקילומטר ה-30 ועוד. ככה זה גם בקרב דוקטורנטים
פרופ' גד יאיר הוא מרצה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו בעשור האחרון מתמקדים בתרבות, הגות ומדע בגרמניה, צרפת, ארצות הברית וישראל (צילום: באדיבות דוברות האוניברסיטה העברית)
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
שתי שרות בממשלה הכריזו לאחרונה שהקורונה זו בעיה שלנו, לא של הממשלה. הממשלה מציעה חיסונים, תגדיל קצת תקנים למערכת הבריאות, אבל מכאן ואילך זו בעיה שלכם. אנחנו הזהרנו אתכם, נתנו קצת כלים, וכעת העניין על אחריותכם. כי ההחלטה האסטרטגית שלנו היא להיות ממשלה בע"מ – ממשלה בעירבון מוגבל. הקורונה זבשכ"ם.
שתי שרות בממשלה הכריזו לאחרונה שהקורונה זו בעיה שלנו, לא של הממשלה. הממשלה מציעה חיסונים, תגדיל קצת תקנים למערכת הבריאות, אבל מכאן ואילך זו בעיה שלכם
פרופ' גד יאיר הוא מרצה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו בעשור האחרון מתמקדים בתרבות, הגות ומדע בגרמניה, צרפת, ארצות הברית וישראל (צילום: באדיבות דוברות האוניברסיטה העברית)
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
אני ממש לא מסחדיה של השרה שקד, אבל ההיגיון המדובר, שאתה מציג כבעייתי, דווקא הגיוני לדעתי.
המדינה מציעה לכל אזרחיה, בפריסה ארצית, בחינם, פתרון פשוט וקל למגפה - חיסון.אדם שבוחר לפעול ממני... המשך קריאה
אני ממש לא מסחדיה של השרה שקד, אבל ההיגיון המדובר, שאתה מציג כבעייתי, דווקא הגיוני לדעתי.
המדינה מציעה לכל אזרחיה, בפריסה ארצית, בחינם, פתרון פשוט וקל למגפה – חיסון.אדם שבוחר לפעול ממניעים לא רציונליים כאלו ואחרים – צריך לקחת אחיות על מעשיו.
החרדים לא תורמים לכלכלת המדינה, אך ניזונים ממנה, ולא היו יכולים להתקיים בלעדיה. הם גם לא תורמים לבטחון המדינה, אך גורמי הבטחון מגינים על חיי כולנו, וגם על שלהם. למה? בגלל כח פוליטי שנובע ממספרם.
עכשיו צריך האזרח העובד, המפרנס, המשרת בצבא, לסבול שוב, רק מפני שהם בוחרים גם שלא לקחת את התפרון הנגיש הפשוט והחינמי שהמדינה מציעה להם כדי לשמור על חייהם?
ודאי שלמדינה יש אחריות, אבל היא לא מבטלת את האחריות האישית.
ברמה הסימלית חמאס הכריע את המערכה. ביציאה לסבב הנוכחי, מנהיגיו הכריזו כי מטרתם להבטיח שליטה של חמאס באל-אקצה, ועל הדרך, הם ביקשו לתמוך במשפחות בשייח ג'ראח, שעשויות לאבד את ביתן. אבל המטרה הייתה באמת סימלית-דתית: להבטיח את קודש הקודשים של הפלסטינים. לא להתיר ליהודים להיכנס למסגד אל אקצה, בטח לא עם רימוני הלם וגז מדמיע.
ברמה הסימלית חמאס הכריע את המערכה. ביציאה לסבב הנוכחי, מנהיגיו הכריזו כי מטרתם להבטיח שליטה שלו באל-אקצה, ועל הדרך, ביקשו לתמוך במשפחות בשייח ג'ראח, שעשויות לאבד את ביתן
פרופ' גד יאיר הוא מרצה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו בעשור האחרון מתמקדים בתרבות, הגות ומדע בגרמניה, צרפת, ארצות הברית וישראל (צילום: באדיבות דוברות האוניברסיטה העברית)
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
הגדרת נצחון איננה כל כל פשוטה והראיה - מלחמת לבנון השניה 2006. ישראל אמנם יצאה בהרגשה רעה של הפסד וטעויות אין סוף, אבל חיזבאללה למד לקח חשוב וכנראה שאיננו מוכן לאבד את תחנות הכח פעם נו... המשך קריאה
הגדרת נצחון איננה כל כל פשוטה והראיה – מלחמת לבנון השניה 2006. ישראל אמנם יצאה בהרגשה רעה של הפסד וטעויות אין סוף, אבל חיזבאללה למד לקח חשוב וכנראה שאיננו מוכן לאבד את תחנות הכח פעם נוספת.
לגבי המצב עם הפלסטינאים הסיטואציה פשוטה הרבה יותר: ישראל איננה מקדמת פתרון. ואם מדינת ישראל בראשות הליכוד ומנהיגם נתניהו מקדמים משהו זה בדיוק ההפך: מחזקים את החלש וגונבים קלפים למתונים בגדה.
משום כך לא משנה אם יורים או לא. אנחנו בצד המפסיד
איך בדיוק אתה מודד נצחון ? על סמך מה אתה מכריז חמאס ניצח ? שאלה קטנה באיזה צד הייתה רוצה להיות , שם הניצחון .
הנהגת חמאס אינה מו... המשך קריאה
איך בדיוק אתה מודד נצחון ? על סמך מה אתה מכריז חמאס ניצח ? שאלה קטנה באיזה צד הייתה רוצה להיות , שם הניצחון .
הנהגת חמאס אינה מובילה ,ואינה מחליטה מתי היא תירא טילים על העוטף .. לירושלים היא לא הגיע אבל אתם כל כך שונאים את נתניהו שסיפחתם את הר אדר לירושלים . … חמאס בסך הכל מחליט מתי עוד בנימנים ומנהרות יהרסו . זהוא זאת ההחלטה היחידה שלו .
ארבע קבוצות של פלסטינים נוצרו במפגש עם ישראל. ערביי 1948 – הלוא הם אזרחי ישראל עם מלוא הזכויות ועם ייצוג פוליטי מלא – אלו הם הערבים מלוד, עכו ובאקה. מולם יש את ערביי 1967, הלא הם הפלסטינים בעזה, יהודה ושומרון ומזרח ירושלים. רק לערביי 1948 יש אזרחות ישראלית, רק הם יכולים להצביע לכנסת, ורק הם מקימים מפלגות פוליטיות, שמשתתפות במשחק הפוליטי בישראל. והם כמובן נהנים מכל הזכויות בתחומי הבריאות, החינוך, התברואה, הביטוח הסוציאלי, דמי אבטלה ועוד.
לעומתם, לערביי 1967, שנוספו בשטחים לאחר מלחמת ששת הימים, אין מעמד פוליטי בישראל ואין להם פתחון פה פוליטי בישראל. הפלסטינים של 1967 אינם אזרחים, הם אינם יכולים לבטא את שאיפותיהם במסגרות פוליטיות בישראל. ובכל זאת, גם בקרב הפלסטינאים של 1967 יש הבחנות. ואני מתמקד במזרח ירושלמים. הם בסטטוס חברתי ופוליטי ייחודי. הם לא רמאללה, גם לא עזה, הם גם לא אזרחי ישראל.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
רק לערביי 1948 יש אזרחות ישראלית, רק הם יכולים להצביע לכנסת ורק הם משתתפים במשחק הפוליטי בישראל. לעומתם, לערביי 1967 אין מעמד פוליטי בישראל ואין להם פתחון פה פוליטי בישראל
המזרח ירושלמים הם תושבי מדינת ישראל. הם לא אזרחי ישראל, אך הם כן נחשבים לתושבים בירושלים ויש להם תעודת זהות כחולה עם אפשרות תנועה. כתושבי ישראל, הם נהנים כמעט מכול שירותיה של ישראל ושל עיריית ירושלים, כאחד העם: חינוך, בריאות, קצבאות, תברואה וכדומה. כל מה שיש לאזרח ישראלי, יש גם להם.
אדרבה, לו רצו, לו הסכימו, ערביי מזרח ירושלים, התושבים, הם יכלו להצביע בבחירות לראשות העיר ירושלים ולמועצת העירייה – ואפילו למנות על ירושלים ראש עיר מזרח ירושלמי, פלסטיני. אלא שהשתתפות בבחירות פירושה הכרה בריבונות ישראל בירושלים. לפיכך, עד היום, מאז 1967, בחרו המזרח ירושלמים שלא להשתתף במערכת הפוליטית העירונית בירושלים ולא להכיר בריבונות ישראל על העיר. הם כן נהנים מהשירותים, אך אינם מיוצגים פוליטית.
לא בכדי סירבה מדינת ישראל לאפשר את השתתפות ערביי מזרח ירושלים בבחירות לרשות הפלסטינית. מבחינתה, פלסטין היא ארץ קנטונים נפרדים – עזה בנפרד, יהודה ושומרון בנפרד, ותושבי מזרח ירושלים בנפרד, שלא לדבר על ערביי 1948, הפלסטינאים אזרחי ישראל. גם הם בנפרד.
והנה, כששומעים את דוברי החמאס מדברים, שומעים אותם נואמים על המאבק למען ירושלים. זה כמובן נוגע להר הבית ואל אקצא, אבל חייבים להקשיב ממש טוב לדוברים כדי להבין את המסרים שהם מפיצים. הם חוזרים ומזכירים לפלסטינים כולם, בכל הקנטונים המופרדים – אנחנו עם אחד. יש לנו זהות פוליטית ותרבותית משלנו. עליכם לסרב לכיבוש ולהצטרף למאבק לשחרור פלסטין. הם קוראים לפלסטינים אזרחי ישראל להתקומם, בדיוק כמו שהם קוראים לתושבי מזרח ירושלים להתקומם. חיזרו והתחברו לפלסטין אחת, הם מבקשים ואומרים. האם הם יצליחו לעשות זאת, כעת?
דוברי החמאס חוזרים ומזכירים לפלסטינים כולם, בכל הקנטונים המופרדים – אנחנו עם אחד. יש לנו זהות פוליטית ותרבותית משלנו. עליכם לסרב לכיבוש ולהצטרף למאבק לשחרור פלסטין
כשעושים לינצ'ים ברחובות נוהגים לחשוב על רגשיות מתפרצת, ועל צעירים שאיבדו רסן. וכשטילים מתעופפים, קשה לחשוב על דינמיקות היסטוריות גדולות, על 1948, על 1967 ועל אוסלו. וקשה לנו, דור וחצי עד שלושה דורות אחרי, לראות את הקשר, את הזיקה, את הושטת היד של העבר אל חיינו, את הלפיתה של התרבות וקריאתה להתכנס סביב הדגל הלאומי, או השבטי. קשה לנו לראות היום את ההיגיון הפנימי של המאבק הגדול על ירושלים ועל הזהות ההיסטורית של פלסטין.
המאמץ הישראלי לאינטגרציה של מזרח ירושלים ולביצוע קנטוניזציה של יהודה ושומרון ועזה חווה כעת גל של התנגדויות. כי מתחת לחיי היומיום פועמים יסודות פרימורדיאליים של זהות, שביום פקודה מרימים ראשם ואוחזים בנשק. ואתם, אנחנו, ובכן – אנחנו רק תורני השמירה של הזרמים ההיסטוריים הגדולים הללו.
פרופ' גד יאיר הוא מרצה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו בעשור האחרון מתמקדים בתרבות, הגות ומדע בגרמניה, צרפת, ארצות הברית וישראל (צילום: באדיבות דוברות האוניברסיטה העברית)
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
איך יכול להיות, שאלו רבים את עצמם על פרשת יהודה משי-זהב, שהיה בו לכאורה מיזוג של רוע מוחלט עם טוב אלטרואיסטי כל כך – לפחות על פי הפרסומים האחרונים בתקשורת? איך יכול להיות, שבחשיכה, לכאורה, יהודה משי-זהב היה עסוק בניצול מיני סדרתי של ילדות וילדים, של נשים וגברים, אך לאור יום היה עסוק בחסד של אמת? איך התחברו הטוב והרע? איך יכול אדם למזג שני ניגודים נפשיים קיצוניים כל כך?
איך יתכן, שבחשיכה, לכאורה, יהודה משי-זהב היה עסוק בניצול מיני סדרתי של ילדות וילדים, נשים וגברים, אך לאור יום עסק בחסד של אמת? איך התחברו הטוב והרע? איך יכול אדם למזג שני ניגודים נפשיים קיצוניים כל כך?
פרופ' גד יאיר הוא מרצה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו בעשור האחרון מתמקדים בתרבות, הגות ומדע בגרמניה, צרפת, ארצות הברית וישראל (צילום: באדיבות דוברות האוניברסיטה העברית)
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
חייב לשתף, זו הסיבה שאני מקפיד לעלעל מחדש בספרים שאהבתי, אפילו אם הם זכורים לי מצויין:
ב"תפשן בשדה השיפון", לקראת סופו, מופיעה דמות-שולית של מורה "אידאליסט" וכריזמטי שהיה הראשון לרוץ לע... המשך קריאה
חייב לשתף, זו הסיבה שאני מקפיד לעלעל מחדש בספרים שאהבתי, אפילו אם הם זכורים לי מצויין:
ב"תפשן בשדה השיפון", לקראת סופו, מופיעה דמות-שולית של מורה "אידאליסט" וכריזמטי שהיה הראשון לרוץ לעברו של תלמיד שהתאבד בקפיצה, כשהוא מוריד את המעיל שלו ומכסה בו את גופת המת.
הפלא ופלא – אותו מורה ממש, שמציע להולדן לישון בביתו – באקט שנדמה אלטרואיסטי – מתגנב לעבר גופו של הולדן כשהוא ישן ונוגע בו באופן מעורר חשד. הולדן, שניעור משנתו, אפילו לא טורח להוכיח אותו או לשמוע את תירוציו. הוא פשוט לוקח את הרגליים ונמלט משם. Good call.
מצ"ב לינק לניתוח של הדמות באנגלית:
https://villains.fandom.com/wiki/Mr._Antolini#:~:text=Antolini%20is%20the%20main%20antagonist,the%20novel%20narrator%20Holden%20Caulfield.
מאד חכם מצידך להגיע לתובנות כאלו. מן הסתם המוח הפורנוגרפי שלך מכיר תופעה נדירה שכזו להתאוות לגופות. כי מהיכרות שלי עם משי זהב. הוא כמעט לא התעסק עם גופות עצמן. התאווה הגדולה שלו היתה בע... המשך קריאה
מאד חכם מצידך להגיע לתובנות כאלו. מן הסתם המוח הפורנוגרפי שלך מכיר תופעה נדירה שכזו להתאוות לגופות. כי מהיכרות שלי עם משי זהב. הוא כמעט לא התעסק עם גופות עצמן. התאווה הגדולה שלו היתה בעיקר לייצר טוב לאנשים. אפשר להסתכל על זה כאינטרסנטיות אבל עדיין הטוב שעשה גובר פי מליון על הרע. ומעבר לכך.. לקחת עיסוק של חסד.. איסוף גופות וקידושן וקישרת אותן לראיה המעוותת שלך…. אלפי חלקי אדם שנאספו בקדושה על ידי מתנדבי זקא.. מתהפכים כעת באדמה…
ובעיקר תזכור… לא כל ספוקלציה שעולה לך במוח.. אפשרי לפרסם אותה. מילה בסלע אבל שתיקה בתריי
אני לא הייתי ממליץ לנשיא אמריקה להתייעץ אתך לפני החלטה לשגר או לא פצצה אטומית
עם כל הכבוד שיש לי אליך בלי להכיר אותך , חפשת כביש מהיר באמצע הרי האלפים ...
עכשיו אולי ( באם יש לך את ה... המשך קריאה
אני לא הייתי ממליץ לנשיא אמריקה להתייעץ אתך לפני החלטה לשגר או לא פצצה אטומית
עם כל הכבוד שיש לי אליך בלי להכיר אותך , חפשת כביש מהיר באמצע הרי האלפים …
עכשיו אולי ( באם יש לך את הכח הנפשי והאינטילקטואלי ) תספר לנו קצת עליך …
רק שהעובדות הן שמשי זהב לא חיפש גופות אלא רק מצלמות. ליתר דיוק את הפרסום והכסף שבאים בעקבות המצלמות.
מי שמכיר איך עובדת המערכת של זק"א, אז בדומה למערכות אחרות, 'הבוס הגדול' לא נמצא בשטח... המשך קריאה
רק שהעובדות הן שמשי זהב לא חיפש גופות אלא רק מצלמות. ליתר דיוק את הפרסום והכסף שבאים בעקבות המצלמות.
מי שמכיר איך עובדת המערכת של זק"א, אז בדומה למערכות אחרות, 'הבוס הגדול' לא נמצא בשטח, אלא במשרדים.
יהודה מעולם לא חיבב גופות ומבחינתו היה מקים (או 'משתלט' על) כל ארגון שיכול להביאו לתוצאה המבוקשת: כבוד, כוח כסף.
הניתוח נשאר מעניין ומעשיר, אבל אם נרצה לדייק יותר, נצטרך למצוא את הסיבה שגורמת לאנשים שלא להסתפק עם מה שהם באמת ודוחפת אותם לייצר דמות-נחזית.
למה אנשים משקיעים כל כך הרבה בלהשיג את שלושת הכפי"ם הנ"ל? מהו החסך הזה שמניע אנשים כה רבים לדברים כה הזויים?
תחשוב על זה רגע באובייקטיביות: האם יש בנאדם שפוי ומאוזן שיסכים ליטול על עצמו לחץ ואחריות כה גדולה כמו ראש ממשלה??? ובכל זאת, אנשים מכלים את ימיהם ודמיהם רק בשביל להגיע לתפקידים שכל בר דעת היה בורח מהם. לא כך?
"חברי הגינה היקרים. החל מיום שישי, חל איסור להשקות את הגינות במי תעלות מ־06:00 עד לשעה 22:00. בברכה, ז'קלין דה ויט, מזכירת אמסטלהוף, בשם הוועד".
גלית, ישראלית שחיה באמסטרדם כבר כשני עשורים, מטפחת בשנים האחרונות חלקה קסומה שהיא שוכרת במחיר רצפה בגינה הקהילתית השכונתית. היא מגדלת שם קישואים ועגבניות, מלפפונים ופלפלים, ארטישוק ואפילו רברבר (ירק שמזכיר סלרי) – ומעולם לא קיבלה הודעה כמו זו שנחתה במהלך אוגוסט בתיבת המייל שלה מטעם הממונה על הגינה.
בהוראת עיריית אמסטרדם, ובשל הבצורת הקשה שפוקדת את הולנד ואת אירופה, ההשקיה אסורה בשעות היום כדי למנוע התאיידות ובזבוז מים.
בהתחשב בחמשת גלי החום הקשים שכבר פקדו בקיץ הזה את היבשת, היינו ברי מזל: רק יומיים מתוך החמישה ששהינו בכל עיר היו חמים מאוד
אירופה משתנה במהירות. כבר שנים אני משתדל להדיר רגליי מהיבשת באוגוסט, אבל בקיץ הנוכחי, בשל צבר של אילוצים משפחתיים, מצאתי את עצמי מדלג בין פריז לאמסטרדם (ברכבת "יורוסטאר" היקרה והמאכזבת שאיחרה ב־40 דקות משום שמישהו שכח למלא את המזנון).
בהתחשב בחמשת גלי החום הקשים שכבר פקדו בקיץ הזה את היבשת, היינו ברי מזל: רק יומיים מתוך החמישה ששהינו בכל עיר היו חמים מאוד. החום כבד ומכביד, השמש קשוחה, בעיקר כשאתה תייר שחורש את העיר ברגליים, אבל זה עדיין עדיף על אוגוסט מהביל בתל אביב.
"חוף" רחצה באמסטרדם, אוגוסט 2026 (צילום: אביב לביא)
הדילוג בין שתי הערים הנהדרות האלה נתן מקום להשוואה: באמסטרדם הייאוש מהחום יותר נוח. בפריז, כיאה למי שממוקמת בפנים היבשה, האוויר עומד.
אמסטרדם חשופה למשבי רוח מהאטלנטי, רשת התעלות מצננת, 36 מעלות באמסטרדם הרגישו פחות מ־33 בפריז. ובאמסטרדם מאמצים במהירות רבה יותר את המצאת המזגן ויותר חנויות ומסעדות מציעות מפלט מצנן בשעות החמות.
מעבר להתנגדויות המוכרות למזגנים – עלות החשמל, תרומה להתחממות הגלובלית, אסתטיקה של חזיתות המבנים – יש בפריז חסם נוסף: לחנויות ועסקים קטנים רבים פשוט אין קיר חיצוני שמאפשר להתקין אותם.
מעבר להתנגדויות המוכרות למזגנים – עלות החשמל, תרומה להתחממות הגלובלית, אסתטיקה של חזיתות המבנים – יש בפריז חסם נוסף: לחנויות ועסקים קטנים רבים פשוט אין קיר חיצוני שמאפשר להתקין אותם
במקום זה יש חזית זכוכית מעוצבת למשעי, וכך ניתן לראות בתי קפה מתוקים שהצטיידו בפריט הלוהט (תרתי משמע) של הקיץ – מזגן נייד – הוציאו חתיכה מהזגוגית והצמידו אליה את הצינור של המזגן. המשימה גדולה בכמה מידות על המיני־מזגנים האלה, וכך השולחן הצמוד למזגן הופך למקום המבוקש בבית הקפה, בעוד יושבי שאר השולחנות מחפשים, פיזית ממש, אוויר לנשימה.
את הלקח העיקרי מהגיחה הקיצית הקצרה לאירופה ניסח עבורי צעיר בניה של המשפחה הטורקית שבבעלותה המלון הצנוע שבו התארחנו (Alp hotel). הוריו היגרו מטורקיה בשנות ה־80', הוא כבר נולד בהולנד, שולט באנגלית, אוהב לפטפט והשיחות שלנו נדדו בין פוליטיקה לאקלים.
מזגן נייד מנסה לקרר בית קפה בפריז, אוגוסט 2026 (צילום: אביב לביא)
"בשנים האחרונות כולם אומרים שהכי חשוב שיהיה בחדר מזגן", הוא סיכם את אחת השיחות, "ואני אומר שזה לא נכון. באמסטרדם הכי חשוב זה להזמין את החדר העורפי".
והוא כל כך צדק. החדר שהזמנו פנה אל רחוב ראשי. במצב רגיל הרעש – טראם שחורקת על המסילה ב־02:00 לפנות בוקר; צעירים שיוצאים מפאב אחרי כמה בירות וצחוקם מתגלגל הישר לתוך הכרית בקומה הראשונה – לא אמור להטריד, משום שאפשר לסגור את החלונות שמספקים בידוד מושלם.
אבל כשאין מזגן, וכשחם, אי אפשר לסגור ואי אפשר לישון: הבחירה בין הרעש לבין החום מחסלת את הלילה.
למזלנו, היה חדר עורפי פנוי. מרפסת שפונה לגן קטן, עתיר עצים, רק ציוץ הציפורים נשמע. מרחק של חמישה מטרים באותו מסדרון הביא אותנו לאזור אקלים אחר ולמידור מוחלט משאון העיר
למזלנו, היה חדר עורפי פנוי. מרפסת שפונה לגן קטן, עתיר עצים, רק ציוץ הציפורים נשמע. מרחק של חמישה מטרים באותו מסדרון הביא אותנו לאזור אקלים אחר ולמידור מוחלט משאון העיר. בימים החמים ישנו עם חלונות פתוחים ולא הזדקקנו למזגן. את הלקח הזה כבר לא אשכח: באמסטרדם, רק חדר לגן.
הדבר שהגוף והנפש הכי עורגים אליו ביום אירופי חם הוא טבילה בגוף מים צונן. בפריז הכשירו כמה מתחמים לשחייה בנהר הסן, אחד מהם לא רחוק מהאייפל, אבל הוא יכול להכיל עד 200 מתרחצים אז אפשר לשכוח מזה.
ריסוס מים על גדת הסן, פריז, אוגוסט 2026 (צילום: אביב לביא)
באמסטרדם יש שלושה אזורים שבהם רשמית ניתן לשכשך בתעלות, אחד מהם נצפה היטב מהגג המקסים (עם בית הקפה הממוזג!) של מוזאון המדע "נמו", שמומלץ לטפס אליו. למרבה התמיהה, במקום לטבול במים צעירי אמסטרדם העדיפו להצטופף על הדק, להפקיר את גופם הלבנבן לשמש הבוהקת ולהגדיל את סיכוייהם לחטוף סרטן עור.
במרחק של כמה עשרות מטרים מהדק הראשי איתרנו מזח קטן ונטול משתזפים עם סולם ירידה למים, והו! איזו הקלה זו הייתה. המים הקרים של נהר האמסטל עטפו את הגוף הלוהט, הורידו בבת אחת את הטמפרטורה שלו לטריטוריה שפויה ובתום הטבילה היינו אנשים אחרים, רעננים ונחושים להמשיך במסעותינו בעיר המקסימה.
2
רבות דובר – גם בהקשר של ההכנות לאולימפיאדה – על המהפך האקולוגי שעברה פריז בשנים האחרונות בהובלת ראשת העיר הירוקה אן אידלגו. תשע שנים חלפו מהביקור האחרון שלי בבירת צרפת, והשינוי אכן ניכר.
בכל הנוגע לרכיבה על אופניים פריז היא עדיין לא אמסטרדם, אבל מאזן התנועה בעיר וחלוקת התשתיות בין משתמשי הדרך השתנו בחדות. מאות קילומטרים של נתיבי אופניים נסללו או סומנו, כבישים נסגרו לתנועת מכוניות
בכל הנוגע לרכיבה על אופניים פריז היא עדיין לא אמסטרדם, אבל מאזן התנועה בעיר וחלוקת התשתיות בין משתמשי הדרך השתנו בחדות. מאות קילומטרים של נתיבי אופניים נסללו או סומנו, כבישים נסגרו לתנועת מכוניות. קשה להחמיץ את הנוכחות של שבילי האופניים ברבים מהרחובות המרכזיים.
בחלק מהרחובות הצרים, המדרכה הורחבה באופן מלאכותי באמצעות סימון והצבת מעקה בטיחות על הכביש עצמו, נוסף על נתיב אופניים. למכוניות נותר נתיב בודד. התוצאה: תנועת המכוניות בעיר דלילה, לא נתקלנו בפקק אחד במהלך שהייתנו בעיר. ולא, זה לא רק בגלל הווקאנס.
תנועה דלילה בפריז מתצפית שער הניצחון, אוגוסט 2026 (צילום: אביב לביא)
מי שרוצה לראות את השינוי מוזמן לטפס על שער הניצחון (עדיף ברגל, אתגר נחמד בדמות 284 מדרגות): מהתצפית נשקפות כל השדרות שמתנקזות אל כיכר האטואל (כוכב), ואפשר לראות היטב כמה תנועת המכוניות בהן מנומנמת.
"אני לא רוצה לחשוב איך היינו עוברים את גלי החום אם העיר הייתה פקוקה ומלאה בעשן כמו בעבר", אמר לי ישראלי שגר בפריז
בהתאם, ובסיוע אלפי עצים חדשים שננטעו ברחובות והעובדה שנאסרה כניסתן לעיר של מכוניות ישנות ומזהמות, נתוני השנים האחרונות מלמדים על שיפור באיכות האוויר בפריז.
"אני לא רוצה לחשוב איך היינו עוברים את גלי החום אם העיר הייתה פקוקה ומלאה בעשן כמו בעבר", אמר לי ישראלי שגר בפריז.
שביל אופניים בשאנז אליזה (משמאל), עמדות לקשירת אופניים והרחבה של המדרכה בפריז, אוגוסט 2026 (צילום: אביב לביא)
3
שינוי גדול ניכר גם על גדת הסן, שהפכה לפארק/טיילת מושקע, והתושבים מגיבים ברגליים. רצים, הולכים, מדוושים, נחים, שותים בירה, מפטפטים, מבלים. כמו ההדסון בניו יורק, הסן הונגש לפריזאים והפך לחלק אינטגרלי מהעיר.
את ערי ישראל לא חוצים נהרות כמו הסן, אבל בערים רבות יש נחלים, או היו נחלים, ובמקום לנצל אותם כנכס טבעי, ירוק וקריר בלב עיר צפופה, הכניסו אותם לתוך צינורות בטון והפכו אותם לתעלות ניקוז עלובות
את ערי ישראל לא חוצים נהרות כמו הסן, אבל בערים רבות יש נחלים, או היו נחלים, ובמקום לנצל אותם כנכס טבעי, ירוק וקריר בלב עיר צפופה, הכניסו אותם לתוך צינורות בטון והפכו אותם לתעלות ניקוז עלובות. החדשות הטובות הן שזה הפיך, ושאף פעם לא מאוחר להחזיר את הנחל לעיר.
מכשיר למילוי מים באמסטרדם, אוגוסט 2026 (צילום: אביב לביא)
חוץ משלל אביזרי הצללה, על גדת הסן יש גם אזור צינון שבו מפזרים ערפילים של רסס קר. בכלל, בפריז מנסים להנגיש את המים כמה שיותר: העירייה הציבה ברחבי העיר יותר מ־1,200 נקודות אסתטיות ונוחות למילוי בקבוקים במים קרירים וטובים לשתייה. אין סיבה לקנות מים בבקבוק פלסטיק בסופר. בחלק מהנקודות הללו אפשר לבחור גם בסודה. מתי אצלנו?
4
ההיי ליין – פסי רכבת ישנים שהפכו לפארק מוגבה – הוא אחת האטרקציות המפורסמות של מנהטן בשנים האחרונות. גם לפריז יש היי ליין, ולמעשה הוא ותיק יותר מזה של ניו יורק.
הטיילת המוגבהת מציעה צעידה מהנה במסלול טובל בירוק, בין צמרות ומעל בניינים, גינות ורחובות. רק הקפידו ללכת בימין כדי לאפשר לרצים לעקוף אתכם
מדובר בפרומנד פלאנטה, 4.7 קילומטרים שמתחילים ברובע ה־12 שבמזרח העיר ומגיעים עד כיכר הבסטיליה.
הטיילת המוגבהת מציעה צעידה מהנה במסלול טובל בירוק, בין צמרות ומעל בניינים, גינות ורחובות. רק הקפידו ללכת בימין כדי לאפשר לרצים לעקוף אתכם.
ההיי ליין בפריז, אוגוסט 2026 (צילום: אביב לביא)
5
גם גלידה היא תרופה בדוקה לחום, ואני מסתכן בקביעה שאת הגלידה הכי טובה באמסטרדם תוכלו למצוא בפארק אוסטר המקסים, בין 14:00 ל־18:00, מאפריל עד אוקטובר.
את הגלידה הזו מכין נילס נאוון (Nouwen), תושב אמסטרדם, ויש לה טעם אחר – טעם של גלידה שהיא לא עסק אלא נעשית מתוך אהבה גדולה וכבוד גדול לחומרי הגלם ולאנשים שמלקקים אותה. וגם לסביבה.
את החלב האורגני נילס מביא מחווה שעובדת בשיטות ביו־דינמיות (זרם של חקלאות אקולוגית) וממוקמת כמה קילומטרים מחוץ לעיר. את הכול הוא מכין בעצמו, עבודת יד, עם חומרי גלם משובחים שהוא בוחר בקפידה.
על אף הצעות שכבר קיבל, נילס מסרב להתרחב, לפתוח סניפים, לחלק זיכיונות, להעסיק יותר משניים–שלושה צעירים שמסייעים לו
מגוון הטעמים מסחרר: שוקולד סחר הוגן, וניל מטהיטי, פיסטוק מחקלאי אורגני מסיציליה, צימוקים ומרסלה, קפה ערבי עם הל, יוגורט דובדבנים, וגם שלל מיני סורבה – מנדרינה מסיציליה, אשכולית ברגמוט, אבטיח, אננס ג'ינג'ר ועוד. גלידה כל כך אמיתית עם טעמים כה מודגשים לא טעמתי מזמן, כנראה אף פעם.
על אף הצעות שכבר קיבל, נילס מסרב להתרחב, לפתוח סניפים, לחלק זיכיונות, להעסיק יותר משניים–שלושה צעירים שמסייעים לו.
נילס נאוון בדוכן הגלידה שלו באמסטרדם, אוגוסט 2026 (צילום: אביב לביא)
כסף גדול לא מעניין אותו. איכות חיים ואיכות הגלידה שהוא מכין דווקא כן. מדי צוהריים בקיץ הוא מגיע לפארק, מציב את הרכב הקטן שנפתח לצדדים והופך לדוכן מתוק, ומייד משתרך תור של ילדים והורים.
הסיפור שאספר כאן קרה בימים הרחוקים ההם, כשעדיין לא הושתל בגופי קוצב.
זו עובדה שחשוב לציין אותה, כי כיום מושתל בחזה שלי קוצב מסוג דפיברילטור, ואסור לי להתקרב אל כל מיני דברים חשמליים שמייצרים סביבם שדה אלקטרומגנטי, דברים שפעם היו ההמשך הטבעי של הידיים שלי והיו חלק ממני: מקדחה חשמלית, דיסק חיתוך וליטוש, והגרוע מכול – אסור לי להפעיל מכשיר ריתוך ואסור לי לרתך חלקי מתכת אחד לשני, כי רתכת יוצרת קשת חשמלית שתפעיל את הקוצב שלי.
"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
יש אנשים שנכנסים לפוליטיקה כדי לשנות את המדינה. אחרי זמן מה חלקם מגלים שהמשימה הדחופה יותר היא למנוע מהמדינה – ובעיקר מהמפלגה – לשנות את מיקומם ברשימה.
מה מושך אנשים לעולם הפוליטי, מה צריך לעשות כדי לשרוד בו והאם אפשר להחזיק בו-זמנית גם בכיסא וגם בעקרונות?
עו"ד בני דון-יחייא הוא מבכירי עורכי הדין בתחום הירושה והמשפחה. כתב 19 ספרים.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
ולכן הגבלת הכהונה צריכה להיות כלל בסיסי בדמוקרטיה. במקרה של ישראל הגבלת כהונת ראש ממשלה ל-2 קדנציות, והגבלת חברי כנסת ל-4 קדנציות.
הגבלת קדנציות מקטינה את המוטיבציה של ח״כים ללכת לבחיר... המשך קריאה
ולכן הגבלת הכהונה צריכה להיות כלל בסיסי בדמוקרטיה. במקרה של ישראל הגבלת כהונת ראש ממשלה ל-2 קדנציות, והגבלת חברי כנסת ל-4 קדנציות.
הגבלת קדנציות מקטינה את המוטיבציה של ח"כים ללכת לבחירות מוקדמות שמקצרות את פוטנציאל הקריירה שלהם. ממשלות בישראל לא נופלות – כמעט תמיד זו הכנסת שמחוקקת את פיזורה ובחירות מוקדמות. וח"כים לא ישתפו פעולה עם טריקים ושטיקים של ביבי כמו לא להעביר תקציב כדי ללכת לבחירות ולא לקיים הסכם רוטציה.
מאמר ראוי וחשוב.
אני רק אוסיף כלל אחד, והוא: הגבלת כהונת הפוליטיקאי מראש לפרק זמן מסויים (בפרט כאשר מדובר בפוליטיקאים בכירים). זאת מתוך הבנה שפוליטיקאי אינו יכול להישאר צח לאחר תקופה... המשך קריאה
מאמר ראוי וחשוב.
אני רק אוסיף כלל אחד, והוא: הגבלת כהונת הפוליטיקאי מראש לפרק זמן מסויים (בפרט כאשר מדובר בפוליטיקאים בכירים). זאת מתוך הבנה שפוליטיקאי אינו יכול להישאר צח לאחר תקופה מסויימת בפוליטיקה, ובכך אנו, כציבור, מגינים על עצמנו מפוליטיקאים מושחתים.
בנוסף, עצם העובדה שהפוליטיקאי יודע מראש שכהונתו מוגבלת בזמן, מחייבת אותו לשערך את הדברים שאותם הוא רוצה להספיק לעשות, ובכך להציב קווים אדומים לעצמו. הרי אם אתה יודע מראש שאינך יכול להמשיך לקדנציה הבאה, אין לך סיבה להתפשר על עקרונותיך לטובת גמול ערטילאי בעתיד.
בנוסף, וחשוב מכל – זה עוזר לך להפנים שהכיסא שייך לציבור ולא לך. לפוליטיקאים שהתיישבו על כיסא במשך זמן רב מדי, יש נטייה לזהות את עצמם עם הכיסא הזה. למרבה הצער, פעמים רבות גם הציבור מתחיל לזהות אותם עם הכיסא הזה. וזה הרסני לרעיון הדמוקרטי כולו.
ולכן יש להגביל את כהונת הפוליטיקאים מראש לפרק זמן מסויים. אמנם אנחנו נשלם על כך, במידה מסויימת, בחוסר ניסיון וחוסר מקצועיות של מועמדים חדשים ולא מנוסים. כדי לפתור זאת עלינו לשקול לדרוש מהפוליטיקאים שלנו גם סף מינימלי כלשהו של השכלה וניסיון בניהול, לפני שהם נבחרים לתפקידם. אמנם זה לא נשמע הכי דמוקרטי בעולם, אבל זה נצרך.
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
לכל
תגובהופוסט
עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
בונוס:
הצטרפות לקבוצה הסגורה של זמן ישראל בפייסבוק המספקת הצצה מאחורי הקלעים של המערכת (למתחברים באמצעות פייסבוק בלבד)
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
!["חוף" רחצה באמסטרדם, אוגוסט 2026 (צילום: אביב לביא)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/08/20260813_171230.jpg ""חוף" רחצה באמסטרדם, אוגוסט 2026 (צילום: אביב לביא)")
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו