לרצים למרחקים ארוכים יש בדיחה, שהולכת בערך כך: אתה מתחיל את הריצה הכי מהר שלך, ואז, ככל שאתה מתעייף מהריצה, אתה מגביר את הקצב. אבל מי שבאמת מכיר את הריצה למרחקים ארוכים – ואת ריצת המרתון במיוחד – יודע שהגם שרצוי לרוץ את חצי המרתון השני מהר יותר מאשר את חציו הראשון – רק מעטים מצליחים לעשות זאת. ריכוז חומצת חלב בשריר, ההתנגשות בקיר בקילומטר השלושים ועוד. ככה זה גם בקרב דוקטורנטים.
רצוי לרוץ את חצי המרתון השני מהר יותר מאשר את חציו הראשון – אך רק מעטים מצליחים בכך. ריכוז חומצת חלב בשריר, ההתנגשות בקיר בקילומטר ה-30 ועוד. ככה זה גם בקרב דוקטורנטים
פרופ' גד יאיר הוא מרצה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו בעשור האחרון מתמקדים בתרבות, הגות ומדע בגרמניה, צרפת, ארצות הברית וישראל (צילום: באדיבות דוברות האוניברסיטה העברית)
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
שתי שרות בממשלה הכריזו לאחרונה שהקורונה זו בעיה שלנו, לא של הממשלה. הממשלה מציעה חיסונים, תגדיל קצת תקנים למערכת הבריאות, אבל מכאן ואילך זו בעיה שלכם. אנחנו הזהרנו אתכם, נתנו קצת כלים, וכעת העניין על אחריותכם. כי ההחלטה האסטרטגית שלנו היא להיות ממשלה בע"מ – ממשלה בעירבון מוגבל. הקורונה זבשכ"ם.
שתי שרות בממשלה הכריזו לאחרונה שהקורונה זו בעיה שלנו, לא של הממשלה. הממשלה מציעה חיסונים, תגדיל קצת תקנים למערכת הבריאות, אבל מכאן ואילך זו בעיה שלכם
פרופ' גד יאיר הוא מרצה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו בעשור האחרון מתמקדים בתרבות, הגות ומדע בגרמניה, צרפת, ארצות הברית וישראל (צילום: באדיבות דוברות האוניברסיטה העברית)
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני ממש לא מסחדיה של השרה שקד, אבל ההיגיון המדובר, שאתה מציג כבעייתי, דווקא הגיוני לדעתי.
המדינה מציעה לכל אזרחיה, בפריסה ארצית, בחינם, פתרון פשוט וקל למגפה – חיסון.אדם שבוחר לפעול ממניעים לא רציונליים כאלו ואחרים – צריך לקחת אחיות על מעשיו.
החרדים לא תורמים לכלכלת המדינה, אך ניזונים ממנה, ולא היו יכולים להתקיים בלעדיה. הם גם לא תורמים לבטחון המדינה, אך גורמי הבטחון מגינים על חיי כולנו, וגם על שלהם. למה? בגלל כח פוליטי שנובע ממספרם.
עכשיו צריך האזרח העובד, המפרנס, המשרת בצבא, לסבול שוב, רק מפני שהם בוחרים גם שלא לקחת את התפרון הנגיש הפשוט והחינמי שהמדינה מציעה להם כדי לשמור על חייהם?
ודאי שלמדינה יש אחריות, אבל היא לא מבטלת את האחריות האישית.
ברמה הסימלית חמאס הכריע את המערכה. ביציאה לסבב הנוכחי, מנהיגיו הכריזו כי מטרתם להבטיח שליטה של חמאס באל-אקצה, ועל הדרך, הם ביקשו לתמוך במשפחות בשייח ג'ראח, שעשויות לאבד את ביתן. אבל המטרה הייתה באמת סימלית-דתית: להבטיח את קודש הקודשים של הפלסטינים. לא להתיר ליהודים להיכנס למסגד אל אקצה, בטח לא עם רימוני הלם וגז מדמיע.
ברמה הסימלית חמאס הכריע את המערכה. ביציאה לסבב הנוכחי, מנהיגיו הכריזו כי מטרתם להבטיח שליטה שלו באל-אקצה, ועל הדרך, ביקשו לתמוך במשפחות בשייח ג'ראח, שעשויות לאבד את ביתן
פרופ' גד יאיר הוא מרצה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו בעשור האחרון מתמקדים בתרבות, הגות ומדע בגרמניה, צרפת, ארצות הברית וישראל (צילום: באדיבות דוברות האוניברסיטה העברית)
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הגדרת נצחון איננה כל כל פשוטה והראיה – מלחמת לבנון השניה 2006. ישראל אמנם יצאה בהרגשה רעה של הפסד וטעויות אין סוף, אבל חיזבאללה למד לקח חשוב וכנראה שאיננו מוכן לאבד את תחנות הכח פעם נוספת.
לגבי המצב עם הפלסטינאים הסיטואציה פשוטה הרבה יותר: ישראל איננה מקדמת פתרון. ואם מדינת ישראל בראשות הליכוד ומנהיגם נתניהו מקדמים משהו זה בדיוק ההפך: מחזקים את החלש וגונבים קלפים למתונים בגדה.
משום כך לא משנה אם יורים או לא. אנחנו בצד המפסיד
איך בדיוק אתה מודד נצחון ? על סמך מה אתה מכריז חמאס ניצח ? שאלה קטנה באיזה צד הייתה רוצה להיות , שם הניצחון .
הנהגת חמאס אינה מובילה ,ואינה מחליטה מתי היא תירא טילים על העוטף .. לירושלים היא לא הגיע אבל אתם כל כך שונאים את נתניהו שסיפחתם את הר אדר לירושלים . … חמאס בסך הכל מחליט מתי עוד בנימנים ומנהרות יהרסו . זהוא זאת ההחלטה היחידה שלו .
ארבע קבוצות של פלסטינים נוצרו במפגש עם ישראל. ערביי 1948 – הלוא הם אזרחי ישראל עם מלוא הזכויות ועם ייצוג פוליטי מלא – אלו הם הערבים מלוד, עכו ובאקה. מולם יש את ערביי 1967, הלא הם הפלסטינים בעזה, יהודה ושומרון ומזרח ירושלים. רק לערביי 1948 יש אזרחות ישראלית, רק הם יכולים להצביע לכנסת, ורק הם מקימים מפלגות פוליטיות, שמשתתפות במשחק הפוליטי בישראל. והם כמובן נהנים מכל הזכויות בתחומי הבריאות, החינוך, התברואה, הביטוח הסוציאלי, דמי אבטלה ועוד.
לעומתם, לערביי 1967, שנוספו בשטחים לאחר מלחמת ששת הימים, אין מעמד פוליטי בישראל ואין להם פתחון פה פוליטי בישראל. הפלסטינים של 1967 אינם אזרחים, הם אינם יכולים לבטא את שאיפותיהם במסגרות פוליטיות בישראל. ובכל זאת, גם בקרב הפלסטינאים של 1967 יש הבחנות. ואני מתמקד במזרח ירושלמים. הם בסטטוס חברתי ופוליטי ייחודי. הם לא רמאללה, גם לא עזה, הם גם לא אזרחי ישראל.
רק לערביי 1948 יש אזרחות ישראלית, רק הם יכולים להצביע לכנסת ורק הם משתתפים במשחק הפוליטי בישראל. לעומתם, לערביי 1967 אין מעמד פוליטי בישראל ואין להם פתחון פה פוליטי בישראל
המזרח ירושלמים הם תושבי מדינת ישראל. הם לא אזרחי ישראל, אך הם כן נחשבים לתושבים בירושלים ויש להם תעודת זהות כחולה עם אפשרות תנועה. כתושבי ישראל, הם נהנים כמעט מכול שירותיה של ישראל ושל עיריית ירושלים, כאחד העם: חינוך, בריאות, קצבאות, תברואה וכדומה. כל מה שיש לאזרח ישראלי, יש גם להם.
אדרבה, לו רצו, לו הסכימו, ערביי מזרח ירושלים, התושבים, הם יכלו להצביע בבחירות לראשות העיר ירושלים ולמועצת העירייה – ואפילו למנות על ירושלים ראש עיר מזרח ירושלמי, פלסטיני. אלא שהשתתפות בבחירות פירושה הכרה בריבונות ישראל בירושלים. לפיכך, עד היום, מאז 1967, בחרו המזרח ירושלמים שלא להשתתף במערכת הפוליטית העירונית בירושלים ולא להכיר בריבונות ישראל על העיר. הם כן נהנים מהשירותים, אך אינם מיוצגים פוליטית.
לא בכדי סירבה מדינת ישראל לאפשר את השתתפות ערביי מזרח ירושלים בבחירות לרשות הפלסטינית. מבחינתה, פלסטין היא ארץ קנטונים נפרדים – עזה בנפרד, יהודה ושומרון בנפרד, ותושבי מזרח ירושלים בנפרד, שלא לדבר על ערביי 1948, הפלסטינאים אזרחי ישראל. גם הם בנפרד.
והנה, כששומעים את דוברי החמאס מדברים, שומעים אותם נואמים על המאבק למען ירושלים. זה כמובן נוגע להר הבית ואל אקצא, אבל חייבים להקשיב ממש טוב לדוברים כדי להבין את המסרים שהם מפיצים. הם חוזרים ומזכירים לפלסטינים כולם, בכל הקנטונים המופרדים – אנחנו עם אחד. יש לנו זהות פוליטית ותרבותית משלנו. עליכם לסרב לכיבוש ולהצטרף למאבק לשחרור פלסטין. הם קוראים לפלסטינים אזרחי ישראל להתקומם, בדיוק כמו שהם קוראים לתושבי מזרח ירושלים להתקומם. חיזרו והתחברו לפלסטין אחת, הם מבקשים ואומרים. האם הם יצליחו לעשות זאת, כעת?
דוברי החמאס חוזרים ומזכירים לפלסטינים כולם, בכל הקנטונים המופרדים – אנחנו עם אחד. יש לנו זהות פוליטית ותרבותית משלנו. עליכם לסרב לכיבוש ולהצטרף למאבק לשחרור פלסטין
כשעושים לינצ'ים ברחובות נוהגים לחשוב על רגשיות מתפרצת, ועל צעירים שאיבדו רסן. וכשטילים מתעופפים, קשה לחשוב על דינמיקות היסטוריות גדולות, על 1948, על 1967 ועל אוסלו. וקשה לנו, דור וחצי עד שלושה דורות אחרי, לראות את הקשר, את הזיקה, את הושטת היד של העבר אל חיינו, את הלפיתה של התרבות וקריאתה להתכנס סביב הדגל הלאומי, או השבטי. קשה לנו לראות היום את ההיגיון הפנימי של המאבק הגדול על ירושלים ועל הזהות ההיסטורית של פלסטין.
המאמץ הישראלי לאינטגרציה של מזרח ירושלים ולביצוע קנטוניזציה של יהודה ושומרון ועזה חווה כעת גל של התנגדויות. כי מתחת לחיי היומיום פועמים יסודות פרימורדיאליים של זהות, שביום פקודה מרימים ראשם ואוחזים בנשק. ואתם, אנחנו, ובכן – אנחנו רק תורני השמירה של הזרמים ההיסטוריים הגדולים הללו.
פרופ' גד יאיר הוא מרצה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו בעשור האחרון מתמקדים בתרבות, הגות ומדע בגרמניה, צרפת, ארצות הברית וישראל (צילום: באדיבות דוברות האוניברסיטה העברית)
איך יכול להיות, שאלו רבים את עצמם על פרשת יהודה משי-זהב, שהיה בו לכאורה מיזוג של רוע מוחלט עם טוב אלטרואיסטי כל כך – לפחות על פי הפרסומים האחרונים בתקשורת? איך יכול להיות, שבחשיכה, לכאורה, יהודה משי-זהב היה עסוק בניצול מיני סדרתי של ילדות וילדים, של נשים וגברים, אך לאור יום היה עסוק בחסד של אמת? איך התחברו הטוב והרע? איך יכול אדם למזג שני ניגודים נפשיים קיצוניים כל כך?
איך יתכן, שבחשיכה, לכאורה, יהודה משי-זהב היה עסוק בניצול מיני סדרתי של ילדות וילדים, נשים וגברים, אך לאור יום עסק בחסד של אמת? איך התחברו הטוב והרע? איך יכול אדם למזג שני ניגודים נפשיים קיצוניים כל כך?
פרופ' גד יאיר הוא מרצה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו בעשור האחרון מתמקדים בתרבות, הגות ומדע בגרמניה, צרפת, ארצות הברית וישראל (צילום: באדיבות דוברות האוניברסיטה העברית)
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
חייב לשתף, זו הסיבה שאני מקפיד לעלעל מחדש בספרים שאהבתי, אפילו אם הם זכורים לי מצויין:
ב"תפשן בשדה השיפון", לקראת סופו, מופיעה דמות-שולית של מורה "אידאליסט" וכריזמטי שהיה הראשון לרוץ לעברו של תלמיד שהתאבד בקפיצה, כשהוא מוריד את המעיל שלו ומכסה בו את גופת המת.
הפלא ופלא – אותו מורה ממש, שמציע להולדן לישון בביתו – באקט שנדמה אלטרואיסטי – מתגנב לעבר גופו של הולדן כשהוא ישן ונוגע בו באופן מעורר חשד. הולדן, שניעור משנתו, אפילו לא טורח להוכיח אותו או לשמוע את תירוציו. הוא פשוט לוקח את הרגליים ונמלט משם. Good call.
מצ"ב לינק לניתוח של הדמות באנגלית:
https://villains.fandom.com/wiki/Mr._Antolini#:~:text=Antolini%20is%20the%20main%20antagonist,the%20novel%20narrator%20Holden%20Caulfield.
מאד חכם מצידך להגיע לתובנות כאלו. מן הסתם המוח הפורנוגרפי שלך מכיר תופעה נדירה שכזו להתאוות לגופות. כי מהיכרות שלי עם משי זהב. הוא כמעט לא התעסק עם גופות עצמן. התאווה הגדולה שלו היתה בעיקר לייצר טוב לאנשים. אפשר להסתכל על זה כאינטרסנטיות אבל עדיין הטוב שעשה גובר פי מליון על הרע. ומעבר לכך.. לקחת עיסוק של חסד.. איסוף גופות וקידושן וקישרת אותן לראיה המעוותת שלך…. אלפי חלקי אדם שנאספו בקדושה על ידי מתנדבי זקא.. מתהפכים כעת באדמה…
ובעיקר תזכור… לא כל ספוקלציה שעולה לך במוח.. אפשרי לפרסם אותה. מילה בסלע אבל שתיקה בתריי
אני לא הייתי ממליץ לנשיא אמריקה להתייעץ אתך לפני החלטה לשגר או לא פצצה אטומית
עם כל הכבוד שיש לי אליך בלי להכיר אותך , חפשת כביש מהיר באמצע הרי האלפים …
עכשיו אולי ( באם יש לך את הכח הנפשי והאינטילקטואלי ) תספר לנו קצת עליך …
רק שהעובדות הן שמשי זהב לא חיפש גופות אלא רק מצלמות. ליתר דיוק את הפרסום והכסף שבאים בעקבות המצלמות.
מי שמכיר איך עובדת המערכת של זק"א, אז בדומה למערכות אחרות, 'הבוס הגדול' לא נמצא בשטח, אלא במשרדים.
יהודה מעולם לא חיבב גופות ומבחינתו היה מקים (או 'משתלט' על) כל ארגון שיכול להביאו לתוצאה המבוקשת: כבוד, כוח כסף.
הניתוח נשאר מעניין ומעשיר, אבל אם נרצה לדייק יותר, נצטרך למצוא את הסיבה שגורמת לאנשים שלא להסתפק עם מה שהם באמת ודוחפת אותם לייצר דמות-נחזית.
למה אנשים משקיעים כל כך הרבה בלהשיג את שלושת הכפי"ם הנ"ל? מהו החסך הזה שמניע אנשים כה רבים לדברים כה הזויים?
תחשוב על זה רגע באובייקטיביות: האם יש בנאדם שפוי ומאוזן שיסכים ליטול על עצמו לחץ ואחריות כה גדולה כמו ראש ממשלה??? ובכל זאת, אנשים מכלים את ימיהם ודמיהם רק בשביל להגיע לתפקידים שכל בר דעת היה בורח מהם. לא כך?
למקרה שפיספסת
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
תגובות אחרונות
רוברט אופנהיימר, ראש פרוייקט מנהטן, נחשב לאבי הפצצה האטומית שהוטלה בסיום מלחמת העולם השנייה על הירושימה ואחר כך על נגסקי. אופנהיימר חש רגשי אשמה ופעל אחרי המלחמה למען הקמת פיקוח בינלאומי על המשך פיתוח הנשק הגרעיני.
אופנהיימר המשיך לעסוק עד שנות השישים במחקר מדעי של מבנה גרעין האטום. יחד עם שאר המדענים הוא הופתע לגלות שהפרוטונים והניוטרונים בגרעין, שאותו פוצצו בסוף מלחמת העולם השנייה, אינם חלקיקי יסוד ויש עשרות חלקיקים לא מוכרים שהתקבלו בניסויים של מאיצי חלקיקים אשר נעשו לאחר המלחמה. בשנות השישים עדיין לא היה ברור מי הם החלקיקים הנוספים, גן חיות של חלקיקים קוונטיים.
ד"ר רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור.
יום ראשון בבוקר, נכנס ללמד בכיתה שהיא לא לגמרי כיתה, אלא אולם אכסניה שהוסב לכיתת לימוד. שולחנות מתקפלים מסודרים ב-ח', עטופים מפות לבנות חד פעמיות. סביב השולחנות תלמידות ותלמידי י"ב מתיכון "נופי הבשור", שהתאספו מחדש, ביוזמתם, לסיים יחד את שנת הלימודים האחרונה שלהם – בתנאי פנימייה בעין גדי.
"אמרו לך כבר שאנחנו מהעוטף?", שואל אחד התלמידים, במבט מעט מעורר רחמים.
דניאל טופז הוא מנחה בכיר במכון החינוך דרך כפר, שפעיל בלמעלה מ-70 קהילות חינוך בפריפריה החברתית של ישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
תודה על שבוע משמעותי לנוער הנפלא שלנו שמסב לנו גאווה עצומה. הבן שלי חזר מהשבוע הזה עם אור בעיניים. אכן מה שהם עשו מרגש אותנו מאוד ומלמד מאוד אותנו שיעור. ההורים. על תקומה מהאבל. הם דור התקומה ואנחנו גאים בהם על כך כל כך
תודה רבה דניאל על המעשה וסיכומו הכתוב. היטבת.ם להבין את נפש הנוער שלנו.
כבת למורה למקרא, לשמוע דור שלישי חוזרת מהשבוע המרוכז ואומרת "היה מעניין, נהניתי ללמוד"- דייני.
ממש היום שיחה עם בתי שאומרת -" תנו לחזור להיות אנחנו. בשום אופן לא קורבנות מסכנים, אבל גם לא סמל, לא שליחות". ואני מסבירה שקצת מאוחר מדי כי אכן הם נותנים לכולנו כוחות והוכחה שאפשר לצאת מהסיפור הזה אחרת. לפחות ברמה האישית של כל אחד מאיתנו. ושכל המסביב רק לא יפריע…
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם