אני מזהה את עצמי עם המחנה שבאחת מסערות הטוויטר האחרונות הואשם בהתנשאות ובאלימות. לצורך העניין נקרא לו השמאל הרדיקלי. לצורך העניין, למחנה המאשים נקרא השמאל-מרכז הליברלי. וסליחה אם זו הפשטה קצת גסה.

צודקים חברי מחנה השמאל-מרכז הליברלי כשהם טוענים שבקרב אנשי השמאל הרדיקלי יש התנשאות ותחושת צדק אולטימטיבית, ויש גם אלימות. גם אצלי לא פעם עולות כל אלו.

אפרת בן-ברק עוסקת בפיתוח כלי מיון והערכה לאקדמיה, אמא לשניים ואקטיביסטית פוליטית. עוסקת ביחסי הדת והמדינה ובעוולות הכיבוש.

טרום ימי ההפיכה יצא לי להתעמת עם ילד מתנחל חרדי שניסה לעקור גפנים של חקלאי פלסטיני. "זה גזל", אמרתי לו. "זה לא גזל, זה שלנו", ענה בביטחון.

ניסיתי לדבר על ליבו: "יש פה ילדים רעבים שצריכים אוכל ואתה לוקח להם אותו. גם הם בני אדם". הוא נשא אלי מבט מבולבל וילדי, ואמר בטון שלא השתמעה ממנו אלא תמיהה על כך שאשה מבוגרת שכמותי חסרה את הידע הבסיסי הזה: "אבל הם לא בני אדם".

אפרת בן-ברק עוסקת בפיתוח כלי מיון והערכה לאקדמיה, אמא לשניים ואקטיביסטית פוליטית. עוסקת ביחסי הדת והמדינה ובעוולות הכיבוש.

אין איך לתאר זאת אחרת: צבא ההגנה לישראל תקף אותנו, אזרחים ישראלים, תוך סיכון חיינו, מפני שאחזנו בדעה הלא נכונה, משל היינו האויב.

ביום שישי האחרון (7.7.2023), יצאנו, כארבע מאות פעילים ופעילות, במשלחת סולידריות בהובלת "שלום עכשיו" ובהשתתפות תנועות שמאל רבות נוספות למפגש עם תושבי הכפר בורקה, על מנת לקרוא יחד עמם לפירוק המאחז הלא-חוקי "חומש", שהמתנחלים המתגוררים בו ממררים את חייהם.

אסף קולינר הוא דוקטורנט בחוג להיסטוריה של האוניברסיטה העברית. מתמחה בהיסטוריה של הקולנוע, בקולנוע ומהפכות, בהיסטוריה של איטליה המודרנית, ובאסתטיקה.

אפרת בן-ברק עוסקת בפיתוח כלי מיון והערכה לאקדמיה, אמא לשניים ואקטיביסטית פוליטית. עוסקת ביחסי הדת והמדינה ובעוולות הכיבוש.

"הכיבוש", שומעים השכם והערב פעילי הגוש נגד הכיבוש משותפיהם למחאה הכללית, "זה נושא מאוד מאוד חשוב. בזה אנחנו אתכם לגמרי. אבל למה עכשיו? אתם הורסים! מרחיקים ימנים! חכו לאחרי שתתבטל הרפורמה. זה לא רלוונטי עכשיו. יש קדימויות. נושאים אחרים יכולים לחכות".

הטיעון הזה מופרך מכל מיני סיבות. אחת המרכזיות בהן היא שמאחורי המאמץ לסרס את בג"ץ עומד הרצון המופרע, האנטי-מוסרי וגם האנטי-בטחוני של נערי הגבעות שהגיעו לבית המחוקקים, לבסס את הכיבוש ולהרחיב את מפעל ההתנחלויות.

אפרת בן-ברק עוסקת בפיתוח כלי מיון והערכה לאקדמיה, אמא לשניים ואקטיביסטית פוליטית. עוסקת ביחסי הדת והמדינה ובעוולות הכיבוש.

ביום שישי האחרון שאלתי את ילדת גן החובה הממלכתי, בחשש כתמיד, מה עשו בקבלת-שבת בגן. הילדה סיפרה שעשו חלות. שאלתי אם הייתה גם ברכה או תפילה. אמרה שלא. רק ברכת המזון וזהו. עבור רוב ההורים בגן, המצב הזה ממש בסדר. הציבור החילוני בישראל נכנס מזמן להיברנציה בכל הקשור לתכנים שילדיו נחשפים אליהם במערכת החינוך, ורובו לוקה בעצלות מחשבתית בהידרשו לשאלה האולטימטיבית בהקשר זה: "אבל מה רע בקצת מסורת?".

הציבור החילוני בישראל נכנס מזמן לתרדמה בנוגע לתכנים שילדיו נחשפים אליהם במערכת החינוך, ורובו לוקה בעצלות מחשבתית בהידרשו לשאלה: "אבל מה רע בקצת מסורת?"

אפרת בן-ברק עוסקת בפיתוח כלי מיון והערכה לאקדמיה, אמא לשניים ואקטיביסטית פוליטית. עוסקת ביחסי הדת והמדינה ובעוולות הכיבוש.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

ישראל היא גן עדן לנאשמים בעבירות מין. יהיו שיאמרו שהקביעה הזו מעט מוגזמת, אך מבט על הכרעות הדין בפרשיות האחרונות בתחום, מחזק ומאמת את החשש.

יוסי שוורץ, הבעלים לשעבר של מועדון הפורום בבאר שבע, שהואשם בתחילה באונס של מבלה במועדון וביצוע מעשה מגונה בצעירה אחרת (בתחילת הפרשה, יוחסו לו גם מעשה מגונה בכוח, הטרדה מינית ואספקת סמים) חתם על הסדר טיעון. במסגרת ההסדר, שוורץ הודה בשתי עבירות של מעשים מגונים. הוא ירצה תשעה חודשי עבודות שירות ויפצה את שתי המתלוננות בסך כולל של 130 אלף שקל.

תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).

זו הייתה תקווה מזוקקת. אלפים נאספו בבנייני האומה בסוף השבוע האחרון בכנס "ועידת השלום העממית", ובפיהם זעקה חדה וברורה: הפסיקו את המלחמה והשיבו את החטופים. על סף 600 יום לטבח, לחטיפה, לרעידת האדמה שפקדה את החברה הישראלית, הם הגיעו מלאי מוטיבציה לחולל את השינוי. וביחד איתם עוד אלפים בעשרים מוקדים נוספים ברחבי העולם.

קואליציה של ששים ארגונים, מבוגרים הנושאים את צלקות המלחמות שהיו, יחד עם צעירים שעל שמם נרשמו הישגים במלחמה הזו, הגיעו יחד אל האירוע הענק בדרישה, בתחינה, באמירה ברורה – חייב להיות פה אחרת. דם הנרצחים וההרוגים זועק אלינו מן האדמה -די.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.

כמעט שני עשורים שמדינת ישראל מנהלת מערכה שקטה אך עקבית נגד הפליטים ומבקשי המקלט החיים בה. זו לא טעות, לא תקלה בירוקרטית, ולא "מורכבות משפטית" — זו בחירה. ממשלות ישראל לדורותיהן בחרו להתעמר בקבוצה שלמה של אנשים: לשלול מהם זכויות בסיסיות, למנוע מהם גישה לתעסוקה הוגנת, לבריאות, ולחיים בכבוד.

בא.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל אנחנו פוגשות מדי יום את המשבר ההומניטרי שמתרחש כאן, בישראל. בין אם מדובר במשפחות פליטים מאוקראינה שהגיעו בשלוש השנים האחרונות, ובין אם באנשים שנמלטו מרדיפות באפריקה וחיים כאן כבר כמעט שני עשורים – המצוקה עצומה. אבל אין מדינה, אין נתונים, ואין עובדות רשמיות שמתארות את מה שאנחנו רואות בעיניים מדי יום.

גלעד פלומבו הוא רכז קידום מדיניות בא.ס.ף. - ארגון סיוע לפליטים, ומכותבי הדו״ח ״עניים שלא נספרים״ - עוני, ביטחון תזונתי ורווחה כלכלית בקרב מבקשות ומבקשי מקלט בישראל, המשותף לא.ס.ף ולמכון אדוה.