אני מזהה את עצמי עם המחנה שבאחת מסערות הטוויטר האחרונות הואשם בהתנשאות ובאלימות. לצורך העניין נקרא לו השמאל הרדיקלי. לצורך העניין, למחנה המאשים נקרא השמאל-מרכז הליברלי. וסליחה אם זו הפשטה קצת גסה.
צודקים חברי מחנה השמאל-מרכז הליברלי כשהם טוענים שבקרב אנשי השמאל הרדיקלי יש התנשאות ותחושת צדק אולטימטיבית, ויש גם אלימות. גם אצלי לא פעם עולות כל אלו.
אפרת בן-ברק עוסקת בפיתוח כלי מיון והערכה לאקדמיה, אמא לשניים ואקטיביסטית פוליטית. עוסקת ביחסי הדת והמדינה ובעוולות הכיבוש.
טרום ימי ההפיכה יצא לי להתעמת עם ילד מתנחל חרדי שניסה לעקור גפנים של חקלאי פלסטיני. "זה גזל", אמרתי לו. "זה לא גזל, זה שלנו", ענה בביטחון.
ניסיתי לדבר על ליבו: "יש פה ילדים רעבים שצריכים אוכל ואתה לוקח להם אותו. גם הם בני אדם". הוא נשא אלי מבט מבולבל וילדי, ואמר בטון שלא השתמעה ממנו אלא תמיהה על כך שאשה מבוגרת שכמותי חסרה את הידע הבסיסי הזה: "אבל הם לא בני אדם".
אפרת בן-ברק עוסקת בפיתוח כלי מיון והערכה לאקדמיה, אמא לשניים ואקטיביסטית פוליטית. עוסקת ביחסי הדת והמדינה ובעוולות הכיבוש.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
יש הרבה אמת במה שאת כותבת, אבל המחשבה שהפלסטינים ביהודה והשומרון פשוט מחכים שנעשה אתם שלום ואז הם יהיו חברים שלנו, היא מוטעת ביסודה.
הפלסטינים אומרים מעל כול במה שהם רוצים להשמיד את מדינת ישראל ותושביה היהודים. כדי להקשיב להם!
אין איך לתאר זאת אחרת: צבא ההגנה לישראל תקף אותנו, אזרחים ישראלים, תוך סיכון חיינו, מפני שאחזנו בדעה הלא נכונה, משל היינו האויב.
ביום שישי האחרון (7.7.2023), יצאנו, כארבע מאות פעילים ופעילות, במשלחת סולידריות בהובלת "שלום עכשיו" ובהשתתפות תנועות שמאל רבות נוספות למפגש עם תושבי הכפר בורקה, על מנת לקרוא יחד עמם לפירוק המאחז הלא-חוקי "חומש", שהמתנחלים המתגוררים בו ממררים את חייהם.
אסף קולינר הוא דוקטורנט בחוג להיסטוריה של האוניברסיטה העברית. מתמחה בהיסטוריה של הקולנוע, בקולנוע ומהפכות, בהיסטוריה של איטליה המודרנית, ובאסתטיקה.
אפרת בן-ברק עוסקת בפיתוח כלי מיון והערכה לאקדמיה, אמא לשניים ואקטיביסטית פוליטית. עוסקת ביחסי הדת והמדינה ובעוולות הכיבוש.
"הכיבוש", שומעים השכם והערב פעילי הגוש נגד הכיבוש משותפיהם למחאה הכללית, "זה נושא מאוד מאוד חשוב. בזה אנחנו אתכם לגמרי. אבל למה עכשיו? אתם הורסים! מרחיקים ימנים! חכו לאחרי שתתבטל הרפורמה. זה לא רלוונטי עכשיו. יש קדימויות. נושאים אחרים יכולים לחכות".
הטיעון הזה מופרך מכל מיני סיבות. אחת המרכזיות בהן היא שמאחורי המאמץ לסרס את בג"ץ עומד הרצון המופרע, האנטי-מוסרי וגם האנטי-בטחוני של נערי הגבעות שהגיעו לבית המחוקקים, לבסס את הכיבוש ולהרחיב את מפעל ההתנחלויות.
אפרת בן-ברק עוסקת בפיתוח כלי מיון והערכה לאקדמיה, אמא לשניים ואקטיביסטית פוליטית. עוסקת ביחסי הדת והמדינה ובעוולות הכיבוש.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כל הכבוד! משהו שהיה צריך להיכתב ולהתפרסם זה מכבר.
נקודה בקשר למחאה: כל עוד המחאה לא תכיר בבעיית הכיבוש ולא תכלול את הכיבוש בדרישותיה, כל איומיה יהיו איומי סרק, בלוף שייחשף באמצעות מבצע בעזה. ובעצם המחאה לא תוכל להציב אלטרנטיבה לביטחוניזם, שהוא מחלתן של כל המפלגות כרגע.
וואו, קשוח מאד!
גם אני חי בהדחקה רוב הזמן. – קשה להישאר מודע לעובדה שכמעט מידי יום יש אירוע כזה או אחר של אלימות מתנחלים כלפי שכניהם הפלסטינים – יידוי אבנים או ירי על חקלאי שיצא למסיק הזיתים שלו או תחזוקה שוטפת של מטע או חלקה…, הצקות ויידוי אבנים על ילדות וילדים בדרכם לביה"ס, ועוד ועוד… – כי להיות מודע פוגע בשפיות…
הרבה פעמים כשאנחנו צועדים וצועקים "ישראל לא תהיה דיקטטורה" אני חושב לעצמי *"תהיה?"* – היא הרי כבר דיקטטורה לבני אדם רבים כל כך, פלסטינים רבים כל כך…
והרי זה מה שאימרתו של הכומר נימלר מהתקופה הנאצית "כשלקחו את הקומוניסטים לא צעקתי כי לא הייתי קומוניסט, כשלקחו את הסוציאליסטים לא צעקתי כי לא הייתי…, כשלקחו את היהודים לא צעקתי…" רוצה ללמד אותנו… – שכשאנחנו מתחילים להסכים להחרגה של חלק מהאזרחים או התושבים מתוך משטר זכויות האזרח והאדם הדמוקרטי, אנחנו מנסרים ומחלישים ומקעקעים את הענף שאמור ברגע האמת להגן על כל אחד מאיתנו משרירות לב פוטנציאלית של רשויות השלטון …
ביום שישי האחרון שאלתי את ילדת גן החובה הממלכתי, בחשש כתמיד, מה עשו בקבלת-שבת בגן. הילדה סיפרה שעשו חלות. שאלתי אם הייתה גם ברכה או תפילה. אמרה שלא. רק ברכת המזון וזהו. עבור רוב ההורים בגן, המצב הזה ממש בסדר. הציבור החילוני בישראל נכנס מזמן להיברנציה בכל הקשור לתכנים שילדיו נחשפים אליהם במערכת החינוך, ורובו לוקה בעצלות מחשבתית בהידרשו לשאלה האולטימטיבית בהקשר זה: "אבל מה רע בקצת מסורת?".
הציבור החילוני בישראל נכנס מזמן לתרדמה בנוגע לתכנים שילדיו נחשפים אליהם במערכת החינוך, ורובו לוקה בעצלות מחשבתית בהידרשו לשאלה: "אבל מה רע בקצת מסורת?"
אפרת בן-ברק עוסקת בפיתוח כלי מיון והערכה לאקדמיה, אמא לשניים ואקטיביסטית פוליטית. עוסקת ביחסי הדת והמדינה ובעוולות הכיבוש.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני גדלתי בקיבוץ. לא היה אלוהים בכלל. כשהבת שלי הלכה לכיתה ב' בבית ספר איזורי קיבוצי הוזמנתי לטקס "קבלת ספר תנך". די התפלאתי כי לנו לא היה טקס כזה. למדנו תנך.. בלי שום טקס.. בטקס ישבה לידי אמא שגדלה בהתנחלות דתית. בסוף הטקס היא אמרה: וואוו, הטקס הזה יכול היה להערך בכל בית ספר דתי.. הוא אותו הדבר..
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
למקרה שפיספסת
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
הנה נפטרנו מחום הקיץ המתיש ושוב הגיע סתיו מענג, שאמור היה כבר להתחלף בחורף אך נראה שזה מתמהמה. האוויר הצטלל ואפשר כבר לשאוף את הניחוח הדק שלאחר הגשם. ממטרות העוז שהגיעו אחרי הגשם הראשון הותירו אחריהם אוויר רווי ריח גשם כמעט ממכר. אבל הפעם קשה לחגוג את הקרירות ואת הקסם הסתווי, בגלל העצב, הבלבול, תחושות הכאוס, החרדות, הלחצים.
גם במלנכוליה הקלה הנלווית כתמיד לסתיו יש נעימות כלשהי. ואני נזכרת איך שמעתי לראשונה את אריק איינשטיין. הייתי אז בת בגיל 15 16. נדמה לי ששירו הראשון ששמעתי היה "רוח סתיו" עם המילים שחיבר יחיאל מוהר והלחן של יוחנן זראי. השיר הזה חוזר אלי מדי שנה בהגיע הסתיו.
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.
תגובות אחרונות
"אני לא מרגישה עכשיו בטוחה בשום מקום. אני מרגישה כלואה. בלילות, אני ישנה עם ג'ינס וחולצה כדי שאם חלילה מישהו ייכנס, לפחות אהיה לבושה"
תלמי יוסף. אם יחידנית לשתי בנות. פונתה למושב פארן
באחד הסקרים האחרונים על התאמה לראשות הממשלה, עלה שרק כרבע מהבוחרים וכמחצית ממצביעי הליכוד סבורים שהבנימין הנוכחי, נתניהו, יותר מתאים מהשני. גנץ, לעומתו, זוכה לתמיכת מחצית הציבור, כפול מראש הממשלה המכהן.
אין פלא שאלו המספרים של גנץ – בתקופה קשה אנשים מחפשים תקווה ושינוי. אך אני מנסה להבין מה עובר בראש של אותו מעט יותר מרבע מהציבור שעדיין חושב שנתניהו הכי מתאים לתפקיד. מה לדעתו עשה המכהן, שמצדיק נאמנות כזו?
טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הכתוב הנ"ל שכח להזכיר כי קיסינג'ר אמר לגולדה ביום כיפור לא לא ולא שלא תעזו להגיב להתקפה של המצרים רק אחרי שהם יתקפו. ודבר שני למה הוא התכוון שהוא אמר בוועידת האום בשנת 2012 ש"בעוד 10 שנים ישירה תחדל מלהתקיים"?? מעניין…
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם