"הכיבוש", שומעים השכם והערב פעילי הגוש נגד הכיבוש משותפיהם למחאה הכללית, "זה נושא מאוד מאוד חשוב. בזה אנחנו אתכם לגמרי. אבל למה עכשיו? אתם הורסים! מרחיקים ימנים! חכו לאחרי שתתבטל הרפורמה. זה לא רלוונטי עכשיו. יש קדימויות. נושאים אחרים יכולים לחכות".
הטיעון הזה מופרך מכל מיני סיבות. אחת המרכזיות בהן היא שמאחורי המאמץ לסרס את בג"ץ עומד הרצון המופרע, האנטי-מוסרי וגם האנטי-בטחוני של נערי הגבעות שהגיעו לבית המחוקקים, לבסס את הכיבוש ולהרחיב את מפעל ההתנחלויות.
אפרת בן-ברק עוסקת בפיתוח כלי מיון והערכה לאקדמיה, אמא לשניים ואקטיביסטית פוליטית. עוסקת ביחסי הדת והמדינה ובעוולות הכיבוש.
שלל צילומי היח"צ של הזוג בנימין ושרה נתניהו מוושינגטון מציגים עובדה ברורה: בראשות ממשלת ישראל עומדים שניים. לא אחד. אחד נבחר ואחת נדחפת, כופה, משתלטת ושולטת בבעלה ראש הממשלה.
אי אפשר להכחיש את התמונות. הגברת שרה נתניהו יצאה ראשונה מהמטוס ללחוץ ידיים לצוות השגרירות, לפניו, עד שהעירו לה והיא פינתה לו את הכבוד. היא פרסמה ראשונה תצלומים מהמטוס ודיווחה שהיא ("אני רעיית ראש הממשלה" בניסוח שלה) משוחחת עם אימהות החטופות.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תושבי שדרות תקועים בלי רכבת עד לניצחון המוחלט
התחקירים על המחדל של ה-7 באוקטובר, שימשיכו להתפרסם במהלך השבועות הקרובים, יתמקדו, מטבע הדברים, בכשלים של ההתנהלות הפיקודית. ניחשף לפרטים רבים הנוגעים לאופן ההיערכות, להתעלמות מהמידע הקריטי שהצטבר אצל הגורמים השונים, ולאי-התגובה לקריאות המצוקה שהגיעו מרחבי העוטף.
למול גודש הפרטים נחזור ונשאל כיצד התעצב העיוורון הארגוני בהבנת הסימנים המוקדמים, והמחסום המחשבתי שמנע את הבנת גודל הזוועה שהתרחשה מעבר לגדר בקיבוצים.
מומחית לאתיקה ניהולית יישומית. משלבת זה שנים בין הוראה באקדמיה בתחומי הניהול והאתיקה לבין פיתוח והכשרת מנהלים. כיום, מרצה באוניברסיטת רייכמן בתוכנית "משפטים וממשל" בצה"ל לסגלי פיקוד בכירים ולמנהלים בסקטור ציבורי ועסקי. ספרה "צלילה במים עכורים - פרשת הצלילות בקישון כתופעה ארגונית" יצא לאור בהוצאת פרדס (2021)
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כל הכבוד! משהו שהיה צריך להיכתב ולהתפרסם זה מכבר.
נקודה בקשר למחאה: כל עוד המחאה לא תכיר בבעיית הכיבוש ולא תכלול את הכיבוש בדרישותיה, כל איומיה יהיו איומי סרק, בלוף שייחשף באמצעות מבצע בעזה. ובעצם המחאה לא תוכל להציב אלטרנטיבה לביטחוניזם, שהוא מחלתן של כל המפלגות כרגע.
וואו, קשוח מאד!
גם אני חי בהדחקה רוב הזמן. – קשה להישאר מודע לעובדה שכמעט מידי יום יש אירוע כזה או אחר של אלימות מתנחלים כלפי שכניהם הפלסטינים – יידוי אבנים או ירי על חקלאי שיצא למסיק הזיתים שלו או תחזוקה שוטפת של מטע או חלקה…, הצקות ויידוי אבנים על ילדות וילדים בדרכם לביה"ס, ועוד ועוד… – כי להיות מודע פוגע בשפיות…
הרבה פעמים כשאנחנו צועדים וצועקים "ישראל לא תהיה דיקטטורה" אני חושב לעצמי *"תהיה?"* – היא הרי כבר דיקטטורה לבני אדם רבים כל כך, פלסטינים רבים כל כך…
והרי זה מה שאימרתו של הכומר נימלר מהתקופה הנאצית "כשלקחו את הקומוניסטים לא צעקתי כי לא הייתי קומוניסט, כשלקחו את הסוציאליסטים לא צעקתי כי לא הייתי…, כשלקחו את היהודים לא צעקתי…" רוצה ללמד אותנו… – שכשאנחנו מתחילים להסכים להחרגה של חלק מהאזרחים או התושבים מתוך משטר זכויות האזרח והאדם הדמוקרטי, אנחנו מנסרים ומחלישים ומקעקעים את הענף שאמור ברגע האמת להגן על כל אחד מאיתנו משרירות לב פוטנציאלית של רשויות השלטון …