כאשר קמה מדינת ישראל לפני שבעה עשורים, העסיקה אותה שאלת "מיהו יהודי". כעת, הגיע הזמן לברר "מה הוא יהודי".

לגבי השאלה "מיהו יהודי" נקבע כי היהודי של מדינת ישראל הוא אורתודוכסי, שאמו יהודייה או שגויר בידי רב אורתודוכסי.

ישראל שילמה מחיר יקר על ההגדרה הזאת, כי היא נתנה כוח גדול לקבוצה כמו העסקונה החרדית, שקיבלה כלים להתעמר בציבור שלם, ויצרה שסע עם יהדות ארצות הברית, שהפך בימינו לקרע של ממש.

לגבי השאלה "מיהו יהודי" – נקבע כי היהודי של מדינת ישראל הוא אורתודוכסי, שאמו יהודייה או שגויר בידי רב אורתודוכסי. ישראל שילמה מחיר יקר על ההגדרה הזאת, כי היא נתנה כוח גדול לעסקונה החרדית

הציבור החילוני היה מוכן לשלם את המחירים האלה, אם כי באי רצון, כי העדיף לשמור על שגרת חייו, בלי להיכנס למלחמות דת. אבל כעת הגיעה ישראל למצב של להיות או לחדול בגלל הגדרתה הדתית, וכעת היא חייבת להגדיר – לא מיהו יהודי, זה הוגדר לצערנו בהגדרה מוטעית, אלא מהו יהודי.

ישראל צריכה להגדיר מהי יהדות. לא מבחינת הגדרתה הטכנית, אלא מבחינת תכניה – וזאת מכיוון שהיהדות של ישראל העכשווית היא כהניסטית, ובתכניה העכשוויים היהדות הולכת ונדמית לפשיזם, אם לא גרוע מזה. ויהדות שהיא פשיסטית – שוברת את הדת היהודית, ללא יכולת תקומה.

כולנו מדברים על חורבנה של מדינת ישראל בעטיה של ממשלת הימין-ימין, אבל הדברים עמוקים הרבה יותר — אנו ניצבים על סף חורבנה של הדת היהודית.

מי ששבר את הסטטוס קוו הייתה העסקונה החרדית, מכיוון שחשה מאוימת מן הדמוקרטיה הישראלית לגורלו של "עולם התורה" ורצתה לעגן את האופי החרדי של המדינה בחוקי היסוד, ועל ידי כך לשמר את ההשתמטות. איך אמר ח"כ משה גפני: "שחצי עם ילמד וחצי עם יילחם".

למען האמת, הערך דמוקרטיה איננו חלק מהדנ"א של היהדות. הדמוקרטיה כתרבות שלטון נולדה באתונה, צביונה הפרלמנטרי התפתח לאטו באנגליה, והיא קיבלה תנופה במהפכה הצרפתית שקבעה את עקרון השוויון כערך מנחה של התרבות השלטונית המערבית.

רוב מניינה ובניינה של היהדות היה מחוץ למעגלי ההתפתחויות האלה. היהדות הלא חרדית של מרכז אירופה, גרמניה ואוסטרו-הונגריה, התפתחה במשטרים קיסריים, והיהדות החרדית התפתחה בתחום המושב של ירכתיה העגומים של הצארות הרוסית. היהדות של עולם האסלאם באה מתרבויות עוד יותר רחוקות מערכי הדמוקרטיה המערבית.

מי ששבר את הסטטוס קוו היה העסקונה החרדית, שחשה מאוימת מן הדמוקרטיה הישראלית לגורלו של "עולם התורה". היא רצתה לעגן את האופי החרדי של המדינה בחוקי יסוד, ובכך לשמר את ההשתמטות

כך שעצם זה שישראל נולדה כמדינה דמוקרטית היה בבחינת נס גלוי, וכאשר "היהדות" קמה עליה לכלותה, לא היה לה הכוח להשיב מלחמה שערה. ישראל חייבת לבנות את ערכיה הדמוקרטיים מתוך שיקום היהדות, כדתה של ישראל הדמוקרטית.

במידה רבה מאוד, מצבה של היהדות בת זמננו דומה למצבה של היהדות במאה ה-12, כאשר הרמב"ם, הנשר הגדול, פרסם את "מורה נבוכים" שלו, כדי להוציא את היהודים מן המבוכה הדתית שבה היו שרויים.

זה התאפשר מכיוון שהרמב"ם היה קשור לתרבות המוסלמית המתקדמת של תקופתו, ובמקורות המוסלמיים הוא מסווג כפילוסוף השייך לזרם המועתזילי של האסלאם, שדגל בעליונות השכל והתבונה, ואת תפיסתו הדתית פיתח על פי הפילוסופיה האריסטוטלית. כלומר: היהדות התפתחה מתוך דו שיח עם התרבויות המתקדמות של התקופה, בימי הרמב"ם זה היה הזרם של התבונה, ובימינו אלה עקרונות הדמוקרטיה.

בין היהדות של ישראל לבין הדמוקרטיה חוצץ עקרון אחד בסיסי – עקרון השוויון. הדמוקרטיה יוצאת מתוך ערך השוויון, ואולי ליהדות של ישראל יש בעיה עם זה.

התפיסה הדתית של היהדות היא שהיא עליונה על הגויים. ועל החילונים. כל עוד התפיסה הזאת דוגלת בהצטיינות מקצועית ומוסרית, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, זאת תפיסה מפרה ההופכת את היהדות לממריץ תרבותי ומוסרי של העולם. זה התפקיד החיוני שמילאה בהתפתחות התרבותית והמדעית של אירופה, ואחר כך של ארצות הברית.

ישראל חייבת לבנות את ערכיה הדמוקרטיים. בין היהדות של ישראל לבין הדמוקרטיה חוצץ עקרון אחד בסיסי – עקרון השוויון. הדמוקרטיה יוצאת מתוך ערך השוויון, ואולי ליהדות של ישראל יש בעיה עם ערך זה

עקרונות היהדות של ישראל הם בדיוק הפוכים. רדיפת המשכילים, "האליטות", והעצמת הבערות ותגרנות השוק. מכיוון שדתות הן דינמיות, הגענו לשלב של "חוק לאום" שמוחק את עקרון השוויון, ועכשיו הדיבורים של גורמים דתיים הם בכיוון של העצמת "המנהיגות", "המשילות", "העוצמה", ו"כיבוש שטחי מחיה". איך לומר זאת: בגרמנית זה נשמע יותר טוב.

רוב הישראלים לא יוכלו לחיות במדינה שהדת שלה היא דת פשיסטית. זה יהיה קו השבר שבו היהדות תתפצל. היהדות החילונית של ישראל בהכרח תתחבר עם היהדות האמריקאית, שהיא חלק מן התרבות האמריקאית הרחבה, ומסרבת להיות גטו חרדי.

מכיוון שהרבנים של ימינו מובלים בידי "מורי דור" מסוגם של הרב מאיר מאזוז, שמת בסוף השבוע, שהיה הרבי של שלמה קרעי, אשר מבסס את פסיקותיו גם על ספריו של הרב מאיר כהנא, או על הרב דב ליאור, הפוסק של איתמר בן גביר – מלאכת שיקום היהדות מוטלת על החילונים. עלינו המלאכה לנסח את מהי יהדות. הרבנים הפוליטיים משמידים אותה, ותפקידנו להציל אותה.

ואין זמן – כאשר עוברים על אתרי "היהדות" מבינים שהיא כבר בעיצומו של השלב הבא בהשתלטות התכנים שלה על חיינו.

כך, למשל, אנחנו החילונים, מוגדרים כ"ערב רב" שמכשילים בכל דור את היהדות ומעכבים את המשיח. כך, למשל, מי שבנה את עגל הזהב והסית את אהרון הכהן מדרך הישר היה הערב רב של דורו. ואני חשבתי לתומי שהגרגרנות והחמדנות של העסקונה החרדית הם הערב רב. אם כבר.

עקרונות היהדות של ישראל הם בדיוק הפוכים. רדיפת המשכילים, "האליטות", והעצמת הבערות ותגרנות השוק. מכיוון שדתות הן דינמיות, הגענו לשלב של "חוק לאום" שמוחק את עקרון השוויון

מי שחושב שמדובר במין ויכוח תיאולוגי מופשט המצומצם למביני דבר, אז לא. זה קשור לכל אחת ואחד מאתנו. למשל בסיור בירושלים בימים אלה מצאתי את שלטים של חב"ד עם המסר "ברוך הנמצא מלך המשיח" ו"המשיח טוב לכולם".

שלט בירושלים "ברוך הנמצא מלך המשיח", אפריל 2024 (צילום: פנחס ענברי)

אם עד כה ידענו שהמשיח מלובביץ' יגיע "תכף ומייד", הרי שבירושלים הוא כבר הגיע. אז מה מונע ממנו להיראות ברבים? ברור, אנחנו, הערב רב שבימי משה רבנו בנינו את עגל הזהב.

אז מה עושים אליבא דחב"ד? חוזרים בתשובה, או על פי השלט האחר של חב"ד – המשיח טוב לכולם.

חוד החנית של הכהניזציה – כלומר: הפשיזציה של ישראל מן ההיבט של שינוי תכניה התרבותיים\דתיים של המדינה, הוא קרעי, שלוחו של הרב מאזוז. הוא מוביל את סגירת התאגיד וגלי צה"ל, כדי להשליט על ישראל את כלי התקשורת החרדיים.

אני מקשיב למסרים של התאגיד שבהם הם מבליטים את הפופולריות הרבה של התכנים שלהם. יפה, אבל לא מספיק. דווקא התכנים האלה, למרות שהישראלים אוהבים את התכנים של התאגיד, ממריצים את קרעי לסגור אותו. את הפופולריות הזאת הוא רוצה לגדוע.

אז מה לעשות? אני הייתי מציע לתאגיד שתי סדרות דוקו: מהי דמוקרטיה – האלף בית של חינוך לדמוקרטיה, שיכול גם לשמש חומר לימודי לשיעורי אזרחות בבתי הספר, כי לא תהיה דמוקרטיה בלי שעם ישראל יידע מהי. וסדרה אחרת – הרבנים – מיהם הרבנים "מורי הדור" של ימינו ועד כמה משנתם נוגעת בפשיזם.

הייתי מציע לתאגיד שתי סדרות דוקו: מהי דמוקרטיה – מה שיכול גם לשמש חומר לימודי לשיעורי אזרחות בבתי הספר, כי אין דמוקרטיה בלי שהעם יודע מהי. והשנייה – מיהם הרבנים "מורי הדור" של ימינו ונגיעתם בפשיזם

עקרון הממלכתיות המנחה את התאגיד בלם אותו עד היום מלהיכנס לשדה המוקשים הזה. אבל אנחנו כבר בשדה המוקשים, וזאת הדרך לצאת ממנו.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.