נו טוב, זה נושא כואב, או שלא.
המקרה שהבאת כאן, מתאים לאישה הספציפית עליה את מספרת. כל אדם שמחפש זוגיות, הזוגיות שלו תהיה ייחודית לה ו/או לו. אין פה תבניות של "נכון או לא נכון". אם גבר תלותי מחפש זוגיות, הוא יחפש את זאת שתחליט בשבילו ותטפל בו, כי בוודאי שיש נשים שמחפשות גברים כאלה.
עשית יותר מדי הכללות. מכיר אישית חברה, שסיימה מערכת יחסים של כחצי שנה של זוגיות כמו שאת מתארת בכתבה שלך. כך גם היא ראתה את עצמה בזוגיות. היא נפרדה אגב, כי בן הזוג שלה התחיל להיות אובססיבי לגביה. חשוב לזכור שבגילנו, אנחנו פשוט יכולים לגדוע מערכות יחסים שמגבילות את החופש שלנו וכך היא נהגה. עכשיו היא בזוגיות שגם היא וגם בן זוגה מרגישים שהם פשוט רוצים לחיות ביחד, אחרי פחות מחודשיים של היכרות. הפרטים הטכניים זניחים כשיש קשר כזה, שמביא זוג לרצות לחיות ביחד.
מה הסביבה חושבת או אומרת, לא מעניינת זוג שרוצה זוגיות חדשה. גם לא תמיד מה המשפחה הקרובה אומרת. גם לאנשים מבוגרים יש את הזכות להתאהב ולחיות את שארית חייהם באהבה ולמי שזה לא מתאים, אז זו בעיה שלו.
המסר הוא פשוט: תעופו על החיים, תתאהבו ותלכו עם מה שהלב אומר לכם וגם קצת עם השכל.
בהצלחה.
הכתבה מעניינת ומעוררת מחשבה כרגיל. לא מכיר מספיק את המערכות התומכות, אבל כנראה שצריך דמויות יזמיות ואכפתיות כמו ד"ר יונית סטרולוב, שירימו פרויקט כזה. במקרה הזה מדובר על קהילה בעלת אמצעים ואנחנו נחשפים להרבה פרויקטים שמיועדים לגיל השלישי, שתמורת סכום "סימלי", המתחם לבעלי היכולת ידאג לדיירים לכל צרכיהם.
אולי הרשויות סומכות על הדיירים בעלי היכולת שידאגו לעצמם? כי הרי הכסף הציבורי הולך לצרכים פוליטיים. כנראה שזאת המציאות, ובלי יזמויות מקומיות, כנראה שלא יקרה כלום.
אז המסקנה היא, אם אין אני לי מי לי. מצער כמו שזה נשמע. כנראה שהפתרונות של חיבור דיירים או תושבים לקהילות, יגיעו מיוזמות מקומיות כמו של ד"ר יונית ודומיה, ועל כך, מגיע לה כל הכבוד!
כרגיל דפנה, ממש תענוג לקרוא אותך. "זכינו" השבוע לבקר במקלט "שלך", בשעות היום, ולא זכינו להכיר את כל השכנים והדמויות שאת מספרת לנו עליהם.
עם התיאור שלך, אני כמעט מצטער שיש לנו ממ"ד :)…
נקודת אור קטנה בתוך חשכת המלחמה.
כתבה מעניינת שמעוררת שאלות:
1. האם אנחנו מתחילים להדמות לעולם המערבי, בו יש פחות חיים זוגיים, פחות ילודה ויותר בדידות כבר בגיל צעיר?
2. סקר אפליקציות ההיכרויות שכ־70%-75% מהמעוניינים בזוגיות, מצהירים שהם מחפשים דווקא קשר רציני ויציב. מה עם השאר?
3. התמונה לא נראית אופטימית. הלוואי ואתבדה ובהצלחה לכל הרווקים
הכתבה סופר מעניינת וממוקדת. המכעיס הוא, שכל הסיפור הזה של "סל המדינה", הוא לא כדי להקל על האוכלוסיה, אלא כדי לפזול לבייס הפוליטי, בו הם תלויים. מזור לצרותינו, לא נקבל מהממשלה הכושלת הזאת. אז פשוט נצביע ברגליים ולא נגיע לסופרים לא מתחשבים.
אני עושה הרבה מהקניות בבית ואף פעם לא הסתכלתי על האספקט הזה של חוויית הקניה, ועל זה תודה לך דפנה, על זה שהארת את עינינו. אתחיל לשים לב.
יופי של כתבה שמעלה את שאלת השאלות של אנשים מבוגרים.
מניסיון של בן 70, שעוד יש לו חלומות להגשים, תעשו הכל, גם מבחינה גופנית (כושר ותזונה) וגם מבחינה מנטלית (תמשיכו להיות סקרנים), כדי שתוכלו להגשים אותם.
תהיו שלמים עם עצמכם, אבל תזכרו שאתם כבר לא יכולים לעשות דברים שעשיתם כאנשים צעירים. זה לא אומר שצריך לוותר, אלא תעשו התאמות.
ומאד חשוב, שתקבלו את עצמכם, עם כל המגבלות שהגיל מכתיב.
וואו. כתבה כל כך מדויקת, גם היסטורית וגם אקטואלית. כרגיל, עם המנהיגות הדתית-משיחית של עכשיו, שלא למדה מההיסטוריה של עם ישראל ושלא מקיימת את המצוות החשובות של היהדות של בין אדם לחברו, מובילות את עם ישראל אל פי התהום. מקווה שבקרוב מאד, הם ירדו מהמפה הפוליטית ושקיומם יעלם בתהום הנשייה.
כתבה מעניינת, ששוב נוגעת באחד מהחולאים של החברה הישראלית. כשיש מחסור של אלפי נהגים שלחלקם יש עשרות עבירות תנועה, ואכיפה אין, וכשנהגים מתוגמלים לפי המהירות בה הם מסיימים את הקווים שלהם, אז איזה ציפייה יש לנו שמשהו ישתפר? עצוב וחבל.
תודה על הכתיבה דפנה, צריך לשמור את הנושא הזה במודעות גבוהה כל הזמן.
המדיניות של ממשלות ישראל ב-25 השנים האחרונות, היא לא לתת לעניים להרים את הראש כדי שיהיו קלים לשליטה מבחינה פוליטית. שיהיו תלויים במנהיג העליון, כמו שרואים את זה ביתר שאת, אצל המפלגות החרדיות.
לא רואה סיכוי לשכבה היצרנית במדינה, שרוב המיסים שהם משלמים, הולכים כדי לתחזק את אותם אנשים עניים ולא יצרניים.
כשהכסף של העובדים היצרניים הולך לשלמונים פוליטיים, הדור הצעיר צריך להתנהל ביתר זהירות, ולא לסמוך על ה"מערכת". הם צריכים לחשוב מחוץ לקופסה, להתייעץ עם יועצי פנסיה ולהתחיל לדאוג לעצמם עוד "היום", כפי שהצעת בכתבה.
יפה הבעת את הדיסוננס, בין המציאות שבה אנחנו חיים לבית תוצאות הסקר. אנחנו המבוגרים שממלאים את כיכרות המחאה, כי אנחנו מרגישים שגונבים לנו את המדינה, איך זה בא לידי ביטוי במדד האושר? האם אי הנחת, הכעס ותחושת הייאוש, יגיעו רק בסקרים הבאים?
כששואלים אותנו לשלומינו, אנחנו מפרידים את התשובה, ל-"ברמה האישית"… ו-"הרמה הלאומית". האם בסקר לוקחים בחשבון אר את הרמה האישית?
השנה אני מרגיש הרבה פחות מאושר מאשר לפני שנתיים, למרות שאני מנסה להמשיך לחיות. אם היו שואלים אותי את שאלות הסקר, לא בטוח שהיית יוצא "מאושר".
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
