הבידוד שנכפה על כולנו מעורר מתחים גדולים בתוכנו, מתחים שלפי דעתי איננו מבינים אותם, ומתמודדים איתם על ידי הדחקה כללית של הבלבול שבתוכנו. אבל מבלי שהבחנו בזה – קבלנו הזדמנות פז של החיים. זמן וחופש להרהר בשאלות הקיומיות הגדולות האלו, בבדידות ובלי לחצים מהעולם החיצוני.

הבידוד שנכפה עלינו מעורר מתחים גדולים ולא מובנים בתוכנו, ואנו מתמודדים איתם בהדחקה כללית של הבלבול. אבל מבלי שהבחנו – קבלנו גם הזדמנות פז: זמן וחופש להרהר בשאלות הקיומיות הגדולות

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אבל מה הן השאלות הקיומיות האלו? איפה נתחיל להתמודד ועם מה? אני מציע מדריך מקוצר להתמודדות אישית עם עצמי, מתי שאני בוחר, במהלך הימים שבהם אני לבד.

הכל סובב סביב השאלה המרכזית: "מי הוא האדם" (דהיינו "מי הוא האדם מיכאל גרץ" – שבצ/י כאן את שמך)?

כפי שמורי הרב אברהם יהושע השל ניסח את זה: "למה אני פה בכלל, מהי התכלית שלי? איך לבטא דאגה זאת? איך אדם שנברא בצלם אלוהים אמור לחשוב, להרגיש ומה הוא אמור לעשות?". בדרך כלל אין לנו זמן או פנאי להתבוננות רצינית בשאלה קיומית זאת, אבל פתאום יש לנו  אז מה אעשה עם עצמי עכשיו?

אני עובד על סידור על פי נוסח התפילה המקורית של חכמי המשנה. זה ניסיון להחיות את המילים של תפילת חכמי העם שהמציאו את זה. אני מתאים את הנוסח עם כמה הוספות ששייכות לעובדה שאנו חיים במאה ה-21 ובמדינה יהודית עצמאית, דבר שלא היה קיים מאז עד 1948.

קבעתי אפשרות לקרוא שלושה קטעים מן המקורות כדלת כניסה לחווית התפילה. הקטעים האלו נראים לי כסיכום של תשובה יהודית לשאלה מה דרוש ממני להיות אדם.

1. הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב, וּמָה יְיָ דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ: כִּי אִם עֲשוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ [מיכה ו', ח]. כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא־זָבַח, וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת [הושע ו', ו].  וְיִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן.  [עמוס ה', כד]

2. מֵעִיד אֲנִי עָלַי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, בֵּין גּוֹי וּבֵין יִשְׂרָאֵל, בֵּין אִישׁ וּבֵין אִשָּׁה, בֵּין עֶבֶד בֵּין שִׁפְחָה – הַכֹּל לְפִי מַעֲשֶׂה שֶׁעוֹשֶׂה, כַָּךְ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו. [אליהו רבה פרשה י']

3. אָמַר הִלֵּל: "דַּעֲלָךְ סְנֵי לַחֲבֵרְךָ לָא תַּעֲבֵיד [מה ששנוא עליך לחברך אל תעשה] – זוֹ הִיא כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְאִידָךְ – פֵּירוּשָׁא הוּא. זִיל גְּמוֹר" [והשאר – פירוש הוא, לך ולמד]. [תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א עמוד א]

אני מוצא את עצמי מתבונן בקטעים הללו מתוך מטרה להפוך אותם להרגלים בהתנהגות האישית שלי עם עצמי וביחסים שלי עם כל בן אנוש שאני נפגש עמו.

• לרדוף ליישם משפט וצדקה וחסד בחברה הקרובה שלנו מתוך צניעות.
• להתייחס לכל אדם על פי מעשיו, וזה אומר שיש אנשים שאני רשאי להוכיח אותם מתוך ניסיון לעזור להם להיטיב, ויש אנשים שאני אצטרף אליהם כדי לקדם ערכים אלו בחברה.
• וגם הלקח החשוב שלכל אדם בעולם יש פוטנציאל שרוח הקודש תשרה עליו. ואני אהיה מודע לכל התנהגות שהיתה עלולה להיות שנואה עלי אם היו עושים לי את זה, ועצם הסלידה שלי מדבר זה יגרום לי לא לעשות את זה לאף אדם אחר.

אני מוצא את עצמי מתבונן בקטעים הללו מתוך מטרה להפוך אותם להרגלים בהתנהגות האישית שלי עם עצמי וביחסים שלי עם כל בן אנוש שאני נפגש עמו

בסופו של דבר זה די פשוט, ואני מתפלל לכוח ולנחישות להמשיך להתנהג כך אחרי שנחזור לעולם עם המורכבות הרגילה שלו, עולם שיש בו קשת של אנשים רשעים ואנשים טובים, אבל שתמיד אהיה נאמן לדרכים אלו. חלומות של בידוד שהתקווה הזאת שלי תצא לפועל במציאות, במרוצת הזמן, כל יום.

הרב מיכאל גרץ שימש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים לאנציקלופדיה על מחשבת ישראל בעת המודרנית. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושימש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושימש כמרצה שם בתחילתה. היה במשך כ-20 שנה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדשת לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל.