"החרדים לא באמת ימניים", אתם אולי אומרים לעצמכם. "הם יכולים ללכת עם השמאל, בדיוק כמו שהם הולכים עם הימין. מי שייתן להם תקציבים ופטור מגיוס, אתו הם ילכו. חרדים היו בעבר שותפים למפלגת העבודה בממשלה".

ובכן, אתם טועים. הלכי רוחות הם ענין משתנה. מה שהיה – היה, ועכשיו זה אחרת. היות שהחברה החרדית היא משמעותית בציבור הישראלי והדמוגרפיה לטובתה, כדאי שתכירו את המצב.

"החרדים לא באמת ימנים", אתם אולי אומרים לעצמכם. "הם יכולים ללכת עם השמאל כמו שהלכו עם הימין. מי שייתן תקציבים ופטור מגיוס, אתו ילכו. חרדים היו בעבר שותפים למפלגת עבודה בממשלה". ובכן, אתם טועים

"ישראל היום" יכול ללמוד מעתון "המודיע"  (העתון היומי רב הקוראים ביותר בציבור החרדי, המנוהל ונשלט על ידי ליצמן וחסידות גור) איך מפרגנים לנתניהו ואיך מגוננים עליו מהאשמות.

זו לא הגזמה ולא הלצה. בעיתון החרדי מספרים יום יום על פעילותו המבורכת: על "מדינות העולם לומדות מאתנו", על נחישותו מול השמאל ותומכי הטרור, ועל העוול שגורמים לו בחקירות ובנסיון להעמידו לדין.

לאורך שלוש השנים האחרונות לא הופיעו ב"המודיע" אף כתבה או מאמר שביקרו את שחיתות נתניהו. ההפך, כל הכתבות והמאמרים ניסו להמעיט בערך האישומים ולהוכיח שהם נובעים מעוינות ומשנאה, "תפירת תיקים" ו"הפרקליטות רודפת אותו". כנ"ל בעיתוני "המשפחה" ו"המבשר".

זה, כמובן, לא רק העיתונים. הילדים שלי חוזרים ממקומות הלימוד שלהם – הישיבות, בתי הספר והחיידרים, והם מלאי כעס על מנדלבליט, על השמאל, על שי ניצן המושחת, על כל מי שמעז לפקפק בהגינותו של נתניהו. "רוצים פה ממשלה עם ערבים", הם מסבירים לי. "רוב העם רוצה את ביבי, זאת דמוקרטיה. מה זה להתעלם מרוב העם? אם הוא היה אשם, רוב העם לא היה רוצה אותו. לכל אחד אפשר לתפור תיקים, אמא. גם לך ולסבא". לסבא, אואוו! הוא הדמות המנהלית הכי הגונה שהם מכירים.

זה לא רק העיתונים. ילדיי חוזרים ממקומות הלימוד שלהם – הישיבות, בתי הספר והחיידרים – מלאי כעס על מנדלבליט, על השמאל, על שי ניצן המושחת, על כל מי שמעז לפקפק בהגינותו נתניהו

יש לי אחות שמתנהגת לבריות בנועם מיוחד, מגישה סעד ועזרה בחן, בחסד וברחמים. כל כך רגישה למצוקה ולכאב! משום ששירה רבן חברה שלי, ישבתי בספסלי  הקהל באחד הדיונים בבית משפט בתביעה של שירה נגד שרה נתניהו. ניסיתי לספר על כך לאחותי, להסביר לה איזה עוול נגרם לעובדות החרדיות המוחלשות האלו, כמה השפלה, איזו התעמרות. ואז, אחותי הרגישה כל כך שואלת אותי:

"כמה זמן לקח להן להבין שזה היחס שהן מקבלות?".
"לא יותר מכמה ימים", עניתי לה.
"אז למה הן לא הלכו? מי שרע לו – שיעזוב".

ניסיתי להזכיר לה שגם נשים שחוות התעללות ואלימות לא הולכות, לחלש קשה לקום וללכת. כאן זה גם ענין של פרנסה, והן גם מרגישות שלא ראוי לספר שאשת ראש הממשלה מתעמרת. נשארות, עד שאינן יכולות יותר. יש שם, באמת, תחלופה גבוהה של עובדות. אחותי לא קיבלה זאת בשום פנים ואופן. "הן צריכות לעזוב מיד, ואם לא – לסבול בשקט, כי נשארו למטרות שלהן. אין להן שום זכות לתבוע את המעסיקה שלהן ולספר דברים גרועים על רעיית ראש הממשלה. איש לא הכריח אותן לעבוד שם".

"גם לפי ההלכה ניתן לתבוע מעסיק שלא התייחס כשורה לעובדים שלו", אמרתי לאחותי. "נכון", היא הודתה, "אבל כל מקרה לגופו. לעובדות האלו היה אסור לתבוע. איך שרה הרשימה אותך בדיון?"

"היא עשתה רושם טוב", אמרתי לה. "דיברה במתינות, לא השתוללה".

"זהו", חגגה אחותי. "את רואה? סתם מעלילים עליה. אם את, שאת נגדם, אומרת ככה, סימן שזו סתם עלילה". פינאלה, לא היה יותר למי לדבר.

ניסיתי להזכיר שגם לנשים שחוות התעללות ואלימות קשה לקום וללכת. ויש גם את ענין הפרנסה, וההרגשה שלא ראוי לספר שאשת רה"מ מתעמרת. אחותי לא קיבלה זאת: "הן צריכות לעזוב מיד, ואם לא – לסבול בשקט"

ובכן, החרדים נהיו ביביסטים. אפשר לתלות זאת בתקציבים היפים שהם מקבלים בשנים האחרונות למוסדותיהם השונים, שהם חמצן החיים שלהם. הברית עם הליכוד נותנת להם תפקידים מצויינים בעלי השפעה ושליטה, וכספים שמקיימים את צורת החיים החרדית. אפשר להגיד שארץ ישראל יקרה להם מאד, ולכן הנטיה שלהם היא בלאו הכי ימינה.

תחושת הקיפוח, ההרגשה שהממסד מציק להם ורודף אותם – גם היא משפיעה, כי הם מזדהים עם נתניהו (שהוא-הוא הממסד) הנרדף לשווא, מסכן.

לחרדים יש עוינות בסיסית כלפי מערכת המשפט; בעיניהם דין תורה הוא המשפט האמיתי, ולשופטים אין כלים אמיתיים לשפוט. בג"צ קנה אצלם מזמן דימוי של עוכר ישראל. פסקת ההתגברות ממש מסעירה את דמיונם וחלומותיהם. ילד חיידר בכתה ו', שלא מכיר לפחות חצי מן הדברים שעליהם אתם משוחחים בלהט – יודע מה זו פסקת ההתגברות וכמה היא רצויה.

החיבור של החרדים לימין טבעי יותר מלשמאל, כי הימין עממי ומסורתי יותר, והשמאל אתאיסט ואליטיסט. הרב שך זצ"ל שאל בשעתו: "במה אתם יהודים?" השאלה עדיין מהדהדת בציבור החרדי. הם חשים שהימין מכבד יותר את ערכי הדת העומדים במרכז עולמם.

ומעבר לכל, אתם יודעים – על אהבה לא שואלים שאלות. החרדים, במיוחד הצעירים ביניהם, ביביסטים מושבעים. כל מאורע וכל מה שקורה הם יודעים להסביר לטובת נתניהו. וכדברי גנץ, "שאף אחד לא ילמד אותם מה זה יושר ומה זה צדק".

אסתר קופמן, בת 43. מזכירה בבית ספר באזור המרכז, ואם לשבעה ילדים. השתיים הגדולות נשואות והיא כבר סבתא. אוהבת מאד לשחות, בעיקר חתירה, פעם חלמה להיות מדריכת שחיה. כנראה לא יקרה בגלגול הזה. הגדרת הזהות הראשונה שלה, בעיני עצמה, היא 'אשה'. לפני אמא, לפני חרדית. קודם כל אשה.