ביום ראשון הקרוב המזרח התיכון ייעצר. יקפא על מקומו בשמש היוקדת של מכת החום. מגפת הקורונה תפסיק להדביק. אנשים יחבשו מסכות וירימו עיניהם אל המסכים. חזירי הבר בחיפה ישוטטו כהרגלם אמנם, אך איש לא ישים לב. ביום ראשון 24 במאי 2020 בשעה אחת בצהרי היום, המדינה כולה תעמוד מלכת.

מלחמה לא תפרוץ. תאונות לא יתרחשו. נשים לא תירצחנה. הכיבוש ירחף מעל האדמה ואיש לא ישים לב. משרדי הממשלה החדשים יתרוקנו. המולת הלובי וצלצול הביורוקרטיה ישותקו לחלוטין. כלום לא יקרה. צוללות לא ימכרו. מנהרות לא ייחפרו ואסדות הגז לא יבערו תחת ישבנו של מקבל התספורות.

איראן לא תאיים. העשרת האורניום תיפסק. חיזבאללה לא יתחמש בטילים מדויקים. המשבר הכלכלי ישתחווה אפיים ארצה כמו כלב מאולף, מעולף, בעת שראש ממשלת ישראל יפסיק את עבודתו החשובה להצלת האומה מהמשבר החמור ביותר "מאז ימי הביניים"  ויפסע מעדנות עם הרבה טקס בישבן אל אולם בית המשפט המחוזי בירושלים.

ביום ראשון בצהרים המדינה תעמוד מלכת. איראן לא תאיים. המשבר כלכלי ישתחווה אפיים ככלב מאולף, מעולף, כשרה"מ יפסיק את עבודתו להצלת האומה מהמשבר החמור ביותר "מאז ימי הביניים" ויפסע לביהמ"ש

72 שנות מדינה יעמדו אז דומם. הן לטקס יכונו לובשי חול וחגור. הנאשם יקום על רגליו וישמע את הקראת כתבי האשמה בהן יפורטו מעלליו כלוקח שוחד, עוסק במרמה במסגרת תפקידו הציבורי הממלכתי הבכיר, ומפר אמונים בניגוד לשבועה אותה נשבע כלפי אזרחי ישראל שוב ושוב, במהלך עשר שנות כהונתו כראש ממשלה ואין סוף קדנציות וטקסי השבעה.

למעשה, קרועת לב אך נושמת, תעמוד מדינה שלמה ובעיותיה יחכו. ימתינו בפתח בית המשפט המחוזי בירושלים. ישוחחו עם הש.ג., יחליפו חוויות עם עובדות, מזכירות הרשם או עם מנקה השירותים החביב ובעל הקיוסק האדיב.

בשעות הללו שראש ממשלתה יישב בביהמ"ש, עורכי דין סביבו, שופטים ומאבטחים וערימות של ראיות, סעיפים ועבירות חמורות על הדין – שום דבר לא יוכל להפריע למהלך המשפטי. לא חטיפת חיילים פתאומית בגבול הצפון, לא יירוט מטוס של חיל האוויר בגולן, לא מבצע מסתבך של המוסד בירדן, לא ביקור בלתי צפוי של נשיא או ראש ממשלה כלשהו, לא טלפון מפוטין ולא התייעצות עם בר סימן טוב או טראמפ על סימני התפרצות גל קורונה חדש.

בשעות הללו, ראש ממשלת ישראל יהיה ב"נבצרות משפטית". מעין מצב שאיש ממקימי המדינה לא צפה. היועמ"ש ובג"צ חשבו שזהו מצב סביר ואל להם להתערב ב"רצון הבוחר", ושהוא – הבכיר במשרתי הציבור,  יכול להיבחר ולהמשיך בתפקידו למרות שבשעות הללו הוא תקוע באולם בית המשפט כאחד האדם ואין להפריע לשופטים בזוטות כמו ניהול מדינה.

בשעות הללו רה"מ יהיה ב"נבצרות משפטית". מצב שאיש ממקימי המדינה לא צפה. היועמ"ש ובג"צ חשבו שזה מצב סביר ואל להם להתערב ב"רצון הבוחר", למרות שאין להפריע לשופטים בזוטות כניהול מדינה

מיליון ומשהו בוחרים נתנו לו את ברכתם לשעות הללו, והוא, הצנוע הידוע, החסכן הסמוי מן העין, הודיע כי הוא מסוגל וראוי לשמש ראש ממשלה גם תוך כדי משפטו.

52 חבריו בממשלה ויותר מ-70 חברי כנסת, גם הם החליטו שישראל יכולה לעצור את חייה, צרותיה והחלטותיה, כדי לפנות זמן איכותי רגוע ואת תשומת לבו של הנאשם/רה"מ, להליך הפלילי.

אילו היה חוטף שבץ מוחי לרגע אחד, מיד היה היועמ"ש מורה על מינוי ממלא מקום. אילו היה חלילה מקלקל את קיבתו או חש בליבו, מאבד את הכרתו או את צלילות מחשבתו – מיד היה מוכרז נבצר ומוצא ממעגל מקבלי ההחלטות לפחות למאה ימים. חברי הממשלה היו מתכנסים ובוחרים בדחיפות ראש ממשלה אחר.

הרי ישראל היא וילה בג'ונגל. מוקפת אויבים וקיומה תמיד בסכנה. הוא הרי ראש וראשון למתריעים בשער. והנה הוא הראשון להתעלם מאותן סכנות כאשר הוא ספון בבית המשפט לשעות ארוכות, נמלט ממשמרתו הלאומית ודורש ומקבל מצב שאיש לא יחליף אותו ולו לרגע כ"ראש ממשלת ישראל הנאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים".

רק 11 שופטים יפלבלו בעיניהם בחדרי השן של ביהמ"ש העליון. ינסו למצוא מציאות מקבילה בה נאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים יושב בצהרים בביהמ"ש, לאחר שבבוקר ניהל ישיבת ממשלה, ובערב הוא מיישיר מבט לעיניהם של מפקד חיל האוויר והרמטכ"ל, כדי לאשר תקיפות סודיות בסוריה.

שנים של לימוד מעמיק בספר חוקי מדינת ישראל, והם לא מצאו סעיף אחד המבהיר את גודל האבסורד המטורף שאליו נכנסת מעתה מדינה שלמה באחת בצהרים. יומיום.

רק 11 שופטים יפלבלו בעיניהם בחדרי השן של ביהמ"ש העליון. שנים של לימוד מעמיק בספר חוקי המדינה, ולא מצאו סעיף אחד המבהיר את גודל האבסורד המטורף שאליו נכנסת מעתה מדינה שלמה באחת בצהרים. יומיום

הם יגלגלו עיניהם לשמים, יסתתרו מאחורי מסיכה כדי לא להביט לאזרחי המדינה בפנים ויידעו עמוק בליבם שלרגע האמת הזה, שיימשך עכשיו כל שבוע במשך החודשים והשנים הקרובות, הם לבדם אחראים. הם לבדם פחדנים. הם לבדם שותפים.

המציאות, הם יודעים, לא נעצרת מחוץ לכותלי בית המשפט.
והבושה תהיה מרוחה כמו כתובת גרפיטי ענקית על אבני השיש של בג"צ.

גם האסונות שיבואו לבקר, בלי ספק.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.