אחרי 13 שנים שבהן גברהיווט מלס לא פה ולא שם, חסר מעמד והגדרה, 13 שנים שבהן הרשויות בישראל נמנעו מלפסוק בנוגע לבקשה שהגיש לקבל מקלט מדיני בישראל, זכה לבסוף המהגר האריתריאי לקבל את המעמד המיוחל כפליט. אבל לא בישראל, כי אם בקנדה. בשיתוף פעולה עם הרשויות באוטווה, הזמין משרד הפנים טיסות למלס ולבני משפחתו ב-25 במרץ – לכיוון אחד, לטורונטו.

מלס, 40, התכונן למעבר כשמגפת הקורונה התחילה להתפשט ברחבי העולם, וקיווה שיצליח לצאת מישראל לפני שהרשויות בקנדה יסגרו את השערים בפני זרים. אבל שבוע לפני העזיבה המתוכננת, הוא קיבל הודעה ששמי קנדה נסגרו.

שלושה חודשים חלפו מאז ומלס, אשתו ושלושת ילדיהם הקטנים תקועים עדיין בישראל יחד עם עוד כמה משפחות אריתריאיות, מחכים לעדכון מהרשויות הקנדיות ולאישור לעלות על הטיסה לטורונטו. "אנחנו רוצים להתחיל את חיינו מחדש", הוא אומר לי, ומספר שחייו "הוקפאו" מאז שהגיע לגבול המצרי ב-2007.

מלס, שבהתחלה לא ידע מה לעשות עם עצמו, מתגאה בכך שניצל את שהותו בארץ לתמוך בקהילה שלו. המהגרים נפגעו קשות על ידי המגפה שהותירה 80% מהם מחוסרי עבודה, ובלי הזכויות שהיו זמינות קודם לכן למהגרים חסרי מעמד.

מלס חושב על השנים שחי פה – תקופה שהוא מקווה שתגיע בקרוב לקצה – ומתאר חוויה מאכזבת ברובה במדינה היהודית. הוא רק אחד מ-21,000 מהגרים מאריתריאה ומסודן, שלא קיבלו תגובה מרשות האוכלוסין וההגירה של משרד הפנים, גם שנים רבות אחרי הגשת הבקשה למקלט מדיני.

"באוניברסיטה לימדו אותנו שישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", אמר לי מלס בשיחה בבית קפה בדרום תל אביב בתחילת החודש. "חשבתי שנהיה מוגנים, אבל למרבה הצער, זאת לא הייתה החוויה שלי כאן".

"באוניברסיטה לימדו אותנו שישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", אמר לי מלס בשיחה בבית קפה בדרום תל אביב בתחילת החודש. "חשבתי שנהיה מוגנים, אבל למרבה הצער, זאת לא הייתה החוויה שלי כאן"

מלס הוא דמות מוכרת בקהילת המהגרים ומבקשי המקלט, וב-2016 אף הצטלם לסרט התיעודי "אקסודוס אפריקאי", שביקש להעלות את המודעות לצורכיהם.

מעבדות לחירות?

באריתריאה לא התקיימו בחירות כלליות מאז ההכרזה על עצמאותה ב-1993. היא מנוהלת כרפובליקה נשיאותית ע"י איסאייס אפוורקי, הנשיא, ראש המדינה, רה"מ והמפקד העליון של הצבא. הוא הוציא מחוץ לחוק את כל המפלגות האחרות, למעט "החזית העממית לשחרור אריתריאה", מפלגת שמאל קיצונית.

גם אחרי שהעימות האלים עם אתיופיה, שנמשך 20 שנה, הסתיים בחתימה הסכם ב-2018, עדיין קיים באריתריאה גיוס חובה. משמר זכויות האדם מכנה את הגיוס הזה "שעבוד" של מיליוני אזרחים צעירים מרגע שמלאו להם 18.

על אף שפרק הזמן לגיוס לעבודות הכפייה אמור להימשך 18 חודשים, קבוצות לזכויות אדם טוענות שהוא נמשך לעתים עד אין קץ.

ב-2006 החליט מלס, שהיה אז בן 26, לעזוב את משפחתו ולברוח מהמדינה. הוא חצה את הגבול בצורה לא חוקית ומסוכנת ונכנס לאתיופיה, שם חי שנה במחנה פליטים. מכיוון שהיה עדיין חשוף לאלימות כתוצאה מהעימות בין המדינות, הוא החליט לברוח לסודן, בתקווה ששם יוכל להגיש בקשה ליישוב מחדש באירופה.

בסודן, מלס ושאר המהגרים מאריתריאה גילו שאלפים כמוהם הצליחו להגיע לארץ, שם לא נכלאו. עם מעט הכסף שנותר לו, הוא שילם למבריחים מצרים כדי שיעבירו אותו דרך סיני. כל זה התרחש לפני שישראל השלימה את בניית החומה בגבול עם מצרים ב-2013, ואלפי מהגרים הצליחו לחצות את הגבול מדי שנה.

מלס מספר כי החיילים המצרים ירו לעבר קבוצת המהגרים שניסתה לחצות את הגבול לישראל יום קודם, אך אומר שהמסע שלו היה שקט יחסית. הוא, ואיתו קבוצה של 30 מהגרים נוספים, עוכבו על ידי חיילי צה"ל בגבול – בדיוק כפי שצפו.

מלס שהה שבוע בבסיס ליד הגבול הדרומי לפני שהקבוצה הועברה לבית הסוהר סהרונים למבקשי מקלט. "למרבה המזל הגענו לשם בשבת, ולא היה מספיק סגל לקבל אותנו, אז הסיעו אותנו באוטובוס לבאר שבע ואמרו לנו שאנחנו חופשיים".

מלס שהה שבוע בבסיס ליד הגבול לפני שהועבר לבית הסוהר סהרונים. "למרבה המזל הגענו לשם בשבת, ולא היה מספיק סגל לקבל אותנו, אז הסיעו אותנו באוטובוס לבאר שבע ואמרו לנו שאנחנו חופשיים", הוא מספר

מלס, שלא הבין שהצליח לחמוק מחודשים של מעצר, התחנן בפני החיילים שלא ישחררו אותו, כדי שיוכל לעבור ריאיון רשמי ולהגיש בבקשה למקלט מדינה. "בסופו של דבר, האנשים שאיתם הייתי שכנעו אותי שזאת הזדמנות להגיע לתל אביב, שם יש עוד הרבה כמונו", הוא אומר. כולם שילמו ביחד על מונית לתחנה המרכזית בתל אביב, ואת הימים הבאים העביר במקלט סמוך לתחנה.

"החיים מאז לא היו קלים. תל אביב מאוד גדולה – כמו ג'ונגל – והישראלים לא ידעו עלינו שום דבר. הם התייחסו אלינו כאל קבוצה אחת עם כל האפריקאים, כאילו שכולנו אותו הדבר", אומר מלס. יותר מ-31,000 מבקשי מקלט מאפריקה חיים בארץ, יותר מ-70% מהם מאריתריאה ורוב האחרים מסודן.

בסוף 2007 קיבל מלס ויזת עבודה, שבה השתמש כדי לעבוד בתפקידים שונים בתעשייה. השנים חלפו. בזמן הזה הוא עבר לגור בדירה בשכונת התקווה, למד עברית ואנגלית, פגש את אשתו והקים משפחה. אבל לאורך כל התקופה הזאת לא הצליח להגיש בקשה רשמית למקלט מדיני.

רק ב-2014 קיבל משרד הפנים בקשות ממהגרים אפריקאים. מלס הגיש בקשה במהירות, והוזמן לריאיון שנה אחר כך. מאז, לדבריו, לא שמע שום דבר. "כמובן שאני מאמין שמגיע לי מעמד של פליט. אבל גם אם הם חושבים שלא, לפחות תנו לי תשובה כדי שאוכל לדעת איך להמשיך מפה", הוא אומר.

השנים חלפו. בזמן הזה הוא עבר לגור בדירה בשכונת התקווה, למד עברית ואנגלית, פגש את אשתו והקים משפחה. אבל לאורך כל התקופה הזאת לא הצליח להגיש בקשה רשמית למקלט מדיני

דוברת מטעם רשות האוכלוסין וההגירה לא הגיבה בנוגע למקרה הספציפי של מלס, אך ציינה שבמשך תקופה מסוימת בדיקת הבקשות למקלט מדיני התבצעה בקצב אטי מהרגיל, מכיוון שממילא לא התקיימו באותה תקופה גירושים מישראל. יחד עם זאת, היא אומרת שעכשיו "נבדקות כל הבקשות שהתקבלו".

שירה עבו, דוברת המוקד לפליטים ולמהגרים מסבירה שרשות האוכלוסין וההגירה מעדיפה בקשות ממהגרים ממזרח אירופה, מכיוון שקל יותר, משפטית, לדחות את בקשותיהם. מהגרים אפריקאים, שבקשותיהם לקבלת מקלט מדיני נתפסות כלגיטימיות יותר, זוכים לרוב להתעלמות.

גברהיווט מלס בתל אביב, מאי 2020 (צילום: ג'ייקוב מגיד)

להפוך לימונים ללימונדה

מכיוון שהאמין שלעולם לא יקבל תשובה מרשות האוכלוסין וההגירה, מלס פנה לקרובי משפחה בקנדה, בתקווה שיסכימו להיות הספונסרים שלו בבקשה ליישוב מחדש. "לילדים שלי אין פה שום עתיד", הוא אומר ומסביר את ההחלטה שלו להגיש בקשה לקנדה ב-2018. כמעט שנה וחצי חלפו לפני שבקשתו התקבלה, אבל בסופו של דבר, בפברואר הונפקו למלס ולמשפחתו כרטיסי טיסה.

פחות מחודש אחר כך שינתה להם הקורונה את התכניות. מלס אומר שהוא יודע על 10 משפחות נוספות, לפחות, שנמצאות באותו המצב. אך מחלקת ההגירה, הפליטים והאזרחות של קנדה מסרבת לנקוב במספר המדויק מטעמי צנעת הפרט.

דוברת מטעם המשרד מסרה בהצהרתה ש"בעקבות התקופה הבלתי שגרתית הזו, קנדה מיישמת מספר אמצעי זהירות זמניים, בהם מגבלות על טיסות, כדי להגן על בריאותם וביטחונם של תושבי קנדה ולצמצם את התפשטות נגיף הקורונה.

"הגירה לצורך יישוב מחדש תתחדש ברגע שזה יתאפשר, וכאשר שנוכל להבטיח כי מתקיימים כל התנאים הדרושים כדי לוודא שלמהגרים יהיה מקום שיתמוך בהם עם הגעתם", הוסיפה. היא לא מסרה לנו לוחות זמנים או צפי להסרת המגבלות.

אבל מלס אומר שהוא "מנצל את העיכוב לעשות משהו חיובי". הוא הצטרף לפעילים אחרים בקהילת מבקשי המקלט האריתריאים בישראל, שמכירים בעומק האתגר שמציבה המגפה לאלפי הפליטים שלא זכאים לזכויות רפואיות ועובדים בתעשיות שרוסקו כמעט לחלוטין במהלך הסגר.

מכיוון שממילא אין להם עבודה היה לפעילים שפע זמן להתנדב. הם תרגמו את ההנחיות הממשלתיות והעדכונים בנוגע לווירוס, ופנו לתקשורת בשאיפה להגביר את המודעות למצוקת הקהילה. "פעלנו לעזור לחברים החלשים ביותר בקהילה שלנו, ולהאכיל 400 משפחות", הוא אומר. "אין להם אף אחד אחר לפנות אליו".

מלס, שעובד כמתרגם בקו החם, הצליח לשמור על עבודתו במהלך המגפה. הוא אומר שהוא העדיף להתנדב עם שאר הפעילים. "האנרגיה שלנו הפכה לסמל של תקווה לכל הקהילה", הוא מעז להשתפך.

מלס, שעובד כמתרגם בקו החם, הצליח לשמור על עבודתו במהלך המגפה. הוא אומר שהוא העדיף להתנדב עם שאר הפעילים. "האנרגיה שלנו הפכה לסמל של תקווה לכל הקהילה", הוא מעז להשתפך

ברחבי העולם ציינו השבוע את יום הפליטים הבינלאומי, ומלס אומר לי שהוא שמח על ההזדמנות "להחזיר לקהילה", אך מודה שהוא מוכן כבר להתחיל בפרק הבא של חייו בקנדה. "זה יהיה מעבר קשה, אבל אשתי ואני רוצים הזדמנות לגדל את הילדים שלנו בכבוד", הוא אומר ומוסיף כי הוא לא לחוץ מהמעבר, בידיעה שהוא כבר לא צריך לחשוש מגירוש או לסבול ממדיניות מעודדת הגירה.

"למה לגרום לנו למלא את כל הבקשות האלה למקלט, אם אתם לא מתכוונים אפילו להגיב עליהן?", הוא תוהה בקול רם, ומוסיף שהיעדר התגובה מצד הממשלה הפך אותו, ואלפים כמוהו, ל"בני ערובה" בפועל, במשך שנים. ובאשר לחוויה שלו בישראל לאורך השנים, אומר מלס, "זה לא היה צריך להיות ככה".

גברהיווט מלס בתל אביב, מאי 2020 (צילום: ג'ייקוב מגיד)