אחרי השערורייה אתמול בכנסת – המריבות, ההצבעה החוזרת, סרטוני הווידיאו שרצו בכל מקום בהילוך איטי, כמו ה-VAR במגרשי כדורגל אחרי אירועים שנויים במחלוקת; אחרי ההחלטה המנומקת של ממלאת מקום היועצת המשפטית של הכנסת שגית אפיק, שיש לקבל את ההצבעה השמית החוזרת שדחתה את הקמת ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא הצוללות; אחרי כל אלה, דבר אחד צריך להיות ברור: לא גונבים הצבעה.

הצבעה פרלמנטרית בכל נושא צריכה להיות נקייה, מכובדת, רגועה, לא במחטף שנשען על טעות של מישהו, ולא משנה אם הוא מימין או משמאל. את הרוב צריך להשיג ביישוב דעת, בדרך המלך וביושר.

מה שבטוח, אתמול ראינו אירוע בלתי-נתפס של שלומיאליות בצמרת הליכוד. ראש הממשלה וכל שומרי הסף שלו נכשלו בזה אחר זה, והביאו על בנימין נתניהו את הסכנה המוחשית להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הצוללות שסופה מי ישורנו. אני לא יושב על הקו של נתניהו, אבל אפשר להעריך כי הצרחות על איוב קרא עלו אתמול בכמה דציבלים בשיחות עם דוד אמסלם, מיקי זוהר, יריב לוין ומירי רגב.

מיקי זוהר צועק לעבר מנסור עבאס על הדוכן, במליאת הכנסת אחרי ההצבעה הראשונה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת הצוללות (צילום: שמוליק גרוסמן/דוברות הכנסת)

הליכוד רצה הצבעה שמית. הצבעה כזו משיגים אם מגישים בזמן 20 חתימות של חברי כנסת או אם נציג הממשלה מגיש בקשה למזכירות הכנסת. לפי הנוהג, יו"ר הקואליציה יכול לבקש ולקבל הצבעה שמית, גם אם זה לא כתוב בתקנון הכנסת. זה קרה בעבר.

השר אמסלם ישב במליאה. מדוע הוא לא דרש הצבעה שמית? הוא רק היה צריך לצעוק. זה הכול. במה הוא היה עסוק? בנאום המניאקים שלו על שי ניצן ואביחי מנדלבליט? על התיאורים הפלסטיים אודות דרכי הלפיתה והאחיזה בגרון, שאותם שמענו בנאום?

ומה עשה יו"ר הקואליציה זוהר? איך הוא הפקיר הצבעה כזו? למה הוא לא דאג לרוב מובהק של הקואליציה באולם מבעוד מועד? למה לא הקפיד שכולם יישבו במקומם? זו הייתה אחת הסיבות לכישלון בהצבעה שנפסלה, שבה כולם הסתובבו בין קומת המליאה ליציע המוזמנים, שגם שם יושבים חברי הכנסת בנסיבות הקורונה.

מיקי זוהר במליאה בדיון על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת הצוללות (צילום: שמוליק גרוסמן/דוברות הכנסת)

יו"ר הכנסת יריב לוין ישב במליאה וראה מקרוב את כל הבלאגן. לוין ראה שיש בעיה עם הרוב ועם ההצבעה השמית הנדרשת. יו"ר הכנסת יכול להחליף בכל רגע נתון את היו"ר שעל הדוכן. מדוע הוא לא קם להחליף את מנסור עבאס, כשראה שאין רוב? הוא הרי יכול היה להתיישב על כס היו"ר, לדפוק בפטיש ולהכריז על 10 דקות הפסקה. מה הבעיה?

וחוץ מזה, מדוע מלכתחילה ביטל היו"ר לוין את זמנו על כיסא מזדמן במליאה בשיחות עם חבריו בליכוד, ולא ניהל בעצמו ישיבה כל כך חשובה ורגישה לבוס?

שגית אפיק, ממלאת מקום היועץ המשפטי של הכנסת, קבעה כאמור כי התוצאות בקריאה השמית מתקבלות, ונתניהו שחרר אנחת רווחה. ועדת חקירה פרלמנטרית היא אירוע נדיר. זו אינה ועדת חקירה ממלכתית, ואין לה מלתעות, אבל חברי הכנסת היו יכולים לזמן עדים מסקרנים ולהיחשף לחומרים אינסופיים בפרשה שאף פעם כנראה לא תסתיים. אם זה לו היה כל כך חשוב, נתניהו לא היה שולח את שליחיו (השלומיאלים) להפיל את הקמת הוועדה.

תמר זנדברג מגיבה כשיריב לוין מכריז על פסילת ההצבעה הראשונה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת הצוללות (צילום: שמוליק גרוסמן/דוברות הכנסת)

אגב, מדוע נתניהו קבע ישיבת של קבינט הקורונה בדיוק בשעה שבה התקיימה הצבעה שכל כך גורלית לו?

"בושה, בושה", צעקו חברי הכנסת של האופוזיציה אתמול. זו אכן הייתה פארסה עצומה, שאולי עוד תתגלגל לפתחו של בג"ץ, אבל לא היה כאן ירי מכוון על הדמוקרטיה כפי שצעקו חברי הכנסת מ"יש עתיד" ו"ישראל ביתנו" מהיציע העליון (ואילו ח"כ מאי גולן מהליכוד עמדה שם ומחאה כפיים, גם כן בניגוד לתקנון).

מבוכה, בלבול וגם טמטום קיבלנו ביד רחבה. שחיתות? לא הפעם. "ביטולה של הצבעה אחת וקיומה של הצבעה אחרת על פניה במטרה לעוות ולהסוות תוצאה של הצבעה – חותרת תחת עקרונות היסוד של השיטה ויש בה כדי לפגוע באמון הכנסת, אך אין זה המצב שלפנינו", קבעה היועצת המשפטית אפיק, וכנראה שצדקה.