היעדרם של שלושה פוליטיקאים מישיבת הוועדה לבחירת שופטים, שהתקיימה שלשום בלשכת שר המשפטים בירושלים, מאיימת להפוך לאחת מנקודות השיא המשונות, והמטופשות, בעימות המתמשך שבין המערכת הפוליטית לבין בתי המשפט.
השלושה – השרה מירי רגב וחברי הכנסת אוסנת מארק וצבי האוזר – נעדרו בהפגנתיות מישיבת הוועדה, תוך שהניחו שהיעדרותם תנטרל את עבודתה של הוועדה. אך ההימור נכשל – וכעת הוא מוכפל.
אמש הגישו רגב ומארק – נראה שהן פועלות יחד בתיאום מלא, כאשר האוזר משתף פעולה רק באופן חלקי – עתירה לבג"ץ. בעתירה, שהוגשה באמצעות היועץ המשפטי של הליכוד, עו"ד אבי הלוי, מתבקש בג"ץ לקבוע כי כל ההחלטות שקיבלה הוועדה בטלות, וכי אף שופט לא ימונה ולא יקודם בשל המינויים שביצעה הוועדה.
לא רק שהעתירה עצמה מופרכת מבחינה משפטית, היא גם מגוחכת מבחינה פוליטית, שכן עצם נקיטת העמדה הזו עשויה להסב נזק ניכר דווקא למעמדם של הפוליטיקאים בוועדה לבחירת שופטים.
כל הסאגה סביב ההיעדרות של מארק, האוזר ורגב נסובה סביב הדיון בקידומו של השופט עבאס עאסי מבית משפט השלום בירושלים, לבית המשפט המחוזי. על-פי הפרסומים, טענו השלושה כי מדובר בשופט "אנטי ציוני".
בעבר דן השופט עאסי בתביעת לשון הרע שרגב הייתה צד לה – והוא פסק נגדה. עאסי מונה שלשום למחוזי, על אפם וחמתם של השלושה, אחד מ-61 מינויים שעליהם הספיקה הוועדה להחליט.
עתירתן של רגב ומארק הגיעה לשופט העליון ג'ורג' קרא, שקבע כי הפרקליטות והכנסת יגיבו לבקשה לצו-ביניים (המקפיא את תוקף המינויים עד להכרעה בעתירה) עד היום (שלישי) אחר הצהריים, ובתוך שבוע תוגש התגובה לעתירה כולה. ממילא, אף מינוי חדש לא ייכנס לתוקף עד לטקס ההשבעה המסורתי בבית הנשיא, עניין שלוקח כמה שבועות לארגן.
הליכוד נותר במיעוט
הצעד שנקטו רגב ומארק הוא אחד הרגעים המדהימים של חוסר שיקול דעת מצד פוליטיקאים, שלכל הפחות אמורים להתנהל בצורה מושכלת.
בעתירה הן טוענות כי נעדרו מישיבת הוועדה לא בשל נסיבות אקראיות, אלא מאחר שהוברר להן כי "בכוונת החברים בוועדה לפעול בדרך כוחנית ואגרסיבית, ולהתעלם לחלוטין מעמדת נציגי הכנסת ועמדתה של שרת התחבורה, תוך שימוש ברוב האוטומטי העומד לרשותם ובאמצעות דילים שנסגרו מראש, ללא כל הפעלת שיקול דעת".
או בקיצור – לראשונה זה כמה שנים, נציגי הליכוד בוועדה לבחירת שופטים נותרו במיעוט, וכעת הם מזילים דמעות על כך שההחלטות המתקבלות מנוגדות לעמדתם. את המצב הזה מכנות רגב ומארק "פגם מהותי היורד לשורשו של הליך המינוי".
לראשונה זה שנים, נציגי הליכוד בוועדה נותרו במיעוט, וכעת הם מזילים דמעות על כך שההחלטות המתקבלות מנוגדות לעמדתם. את המצב הזה מכנות רגב ומארק "פגם מהותי היורד לשורשו של הליך המינוי"
כידוע, בוועדה לבחירת שופטים מכהנים תשעה חברים – שלושה שופטי בית המשפט העליון (אחת מהם היא הנשיאה); שני שרים (אחד מהם הוא שר המשפטים, והוא יו"ר הוועדה); שני חברי כנסת; ושני נציגי לשכת עורכי הדין.
טענתן של רגב ומארק, כי הישיבה הייתה בלתי חוקית וכל ההחלטות שהתקבלו בה בטלות, מתבססת על סעיף 4(ג) לחוק יסוד השפיטה, המסדיר את עבודת הוועדה לבחירת שופטים, וקובע כי "הוועדה רשאית לפעול אף אם פחת מספר חבריה, כל עוד לא פחת משבעה".
לפי הטענה, הסעיף הזה אינו מתייחס לחברות בוועדה, אלא להתייצבות לישיבה ספציפית (קוורום). במילים אחרות, שהיעדרות של שלושה מחברי הוועדה עשויה לנטרל את הוועדה ולמנוע ממנה להתכנס ולקבל החלטות בדבר מינויים חדשים.
זו טענה שהיא גם שגויה, וגם הרסנית ממש מבחינת האינטרס של הפוליטיקאים עצמם.
היא שגויה מאחר שהסעיף המדובר מתייחס להקמת הוועדה ובחירת החברים בה – ולא במתכונת ישיבותיה. כללי העבודה של הוועדה נקבעו במקום אחר בספר החוקים – חוק בתי המשפט.
למעשה, אם רגב, מארק והאוזר היו מתפטרים מהוועדה במקום רק להיעדר מהישיבה, אז אכן סעיף 4(ג) היה רלוונטי שכן מספר חברי הוועדה היה פוחת מתחת לשבעה.
למעשה, אם רגב, מארק והאוזר היו מתפטרים מהוועדה במקום רק להיעדר מהישיבה, אז אכן סעיף 4(ג) היה רלוונטי שכן מספר חברי הוועדה היה פוחת מתחת לשבעה
היועצת המשפטית למשרד המשפטים, עו"ד לאה רקובר, הגישה לשר המשפטים אבי ניסנקורן חוות דעת בנושא לפני כשלושה שבועות, וזו נשלפה שלשום ברגע המתאים. לפי רקובר, משמעות הסעיף היא ש"אם מכהנים בוועדה פחות משבעה חברים, מטעם זה או אחר, החוק קובע כי היא אינה רשאית למלא את תפקידה הסטטוטורי ואינה יכולה לפעול".
לדעת רקובר, המספר המינימלי של חברים שצריכים להשתתף בישיבת הוועדה לבחירת שופטים, על-מנת שזו תיחשב לישיבה חוקית, הוא חמישה – כלומר, המספר המינימלי שמהווה רוב של חברי הוועדה.
מהיכן היא מסיקה זאת? התשובה נמצאת בסעיף 20 לחוק הפרשנות, שזהו נוסחו: "פעולה שהוטלה על מספר בני אדם, כשרה אם נעשתה בידי רובם". האם זהו הסעיף המתאים להסתמך עליו, והאם הוא הוביל את רקובר לפרשנות הנכונה?
תשובה אפשרית אפשר למצוא בפסק דינו של בג"ץ מדצמבר 2001, שעסק בוועדה למינוי קאדי מד'הב בבתי הדין הדרוזיים. גם ועדת המינויים בהתאם לחוק בתי הדין הדרוזיים מונה תשעה חברים, ובישיבה שקיימה הוועדה ההיא בשנת 2001 השתתפו שישה מתשעת החברים – ממש כמו בוועדה לבחירת שופטים שלשום.
בג"ץ פסק אז כי "אין ממש בטענת העותרים לפיה הוועדה לא יכלה לפעול אלא אם ינכחו בדיונים ובהצבעות כל חבריה על פי דין. אין לקבוע בהכרח כי כל חברי הוועדה הנדרשים לשם קיומה, יידרשו גם ליטול חלק בכל פעולותיה לשם הקניית תוקף להן".
מהי, אם כך, דרישת הנוכחות (קוורום) המינימלית בוועדה לבחירת שופטים? במקרה של ועדת המינויים לבתי הדין הדרוזיים, בית המשפט שאל את עצמו האם סעיף 20 לחוק הפרשנות עוסק בדרישת הנוכחות בדיון, או ברוב הנדרש לצורך הצבעה מבין הנוכחים בדיון, והחליט שלא להחליט.
רקובר, בחוות דעתה מהחודש שעבר, מציעה לבחור בפרשנות המחמירה של הסעיף, ולקבוע כי "נדרשת נוכחות של רוב חבריה החוקיים של הוועדה, דהיינו חמישה חברים ומעלה".
רקובר, בחוות דעתה מהחודש שעבר, מציעה לבחור בפרשנות המחמירה של הסעיף, ולקבוע כי "נדרשת נוכחות של רוב חבריה החוקיים של הוועדה, דהיינו חמישה חברים ומעלה".
מארק שלחה עוזר
הנה מהלך האירועים בשעות אחר הצהריים והערב של יום ראשון השבוע, בבניין משרד המשפטים בירושלים, שם מתכנסת הוועדה, בלשכתו של שר המשפטים:
תשעת חברי הוועדה הוזמנו לישיבה כבר לפני כשלושה חודשים, והיו אמורים להתייצב בשעת הדיון – חמש אחר הצהריים.
בשעה היעודה התברר שרק שישה מחברי הוועדה נמצאים – נשיאת העליון אסתר חיות והשופטים ניל הנדל ועוזי פוגלמן, שני נציגי לשכת עורכי הדין מוחמד נעאמנה ואילנה סקר, וכמובן שר המשפטים ניסנקורן עצמו.
חברי הוועדה החליטו להמתין לבואם של שלושת החברים הנוספים, עוד כ-15 דקות. לאחר שהזמן חלף, החליטו להתחיל בישיבה ולהתחיל בביצוע המינויים הנדרשים.
צריך לזכור כי מדובר בישיבה שנייה של הוועדה בהרכבה החדש, לאחר קרוב לשנתיים שבהם לא הייתה קיימת הוועדה לבחירת שופטים בשל תקופת הבחירות האינסופית ששררה החל מדצמבר 2018, שבה לא פעלה הוועדה כלל. החוסרים בשופטים בכלל הערכאות גדולים, ועל הפרק עומד מילוי של מאות תקנים פנויים.
היעדרותם של רגב, מארק והאוזר לא באה בחלל ריק. מתברר שהאוזר פנה לפני הישיבה לניסנקורן והתנה את השתתפותו בדיון בכך שסדר היום של הוועדה ישונה, כך שחלק מהמועמדויות לא יועלו לדיון. ניסנקורן סירב, והאוזר בחר שלא להגיע.
רגב ביררה, דקות אחדות לפני תחילת הדיון, מה הקוורום הנדרש לשם קיום דיון בוועדה. הוסבר לה שבהתאם לחוות הדעת של רקובר, נוכחות של חמישה חברים מספיקה – אך היא בכל זאת בחרה שלא להגיע.
רגב ביררה, דקות אחדות לפני תחילת הדיון, מה הקוורום הנדרש לשם קיום דיון בוועדה. הוסבר לה שבהתאם לחוות הדעת של רקובר, נוכחות של חמישה חברים מספיקה – אך היא בכל זאת בחרה שלא להגיע
מארק הגדילה לעשות ושלחה את אחד מעוזריה למשרד המשפטים בטרם תחילת הישיבה, אך היא עצמה לא הופיעה.
ששת חברי הוועדה שנכחו בדיון הוציאו בסיום הדיון הודעה, ולפיה "חברי הוועדה שנכחו בדיון קיבלו החלטה לקיים את הדיון כמתוכנן, לאחר שלא מצאו שקיימת הצדקה להיעדרות של שלושת חברי הוועדה, לבד מטעמים שאינם ענייניים ובכללם רצון לסיכול עבודת הוועדה".
מארק ורגב שלחו מצידן מכתב לניסקורן, שבו חזרו על טענתן בדבר "משבר אמון הקיים בנושא הוועדה לבחירת שופטים" ועל כך ש"הוועדה פועלת מבלי שנציגי הריבון, הרשות המחוקקת, נוכחים בה".
עוזר דווקא לשופטים
כאמור, הצעד של רגב ומארק אינו רק שגוי, אלא גם הרסני מבחינתן, ומבחינת הנציגות הפוליטית כולה בוועדה לבחירת שופטים. שהרי, מה העמדה העומדת בבסיס הטענה שלהן? שכל שלושה חברים בוועדה, המחליטים להיעדר מישיבותיה, יכולים לנטרל את הוועדה מלקבל החלטות.
לא די בכך שהוועדה לבחירת שופטים משותקת כליל מפעילות מרגע שהוכרזה רשמית תקופת בחירות – על ידי קבלת חוק התפזרות הכנסת בקריאה שלישית, או מרגע שהוראה סטטוטורית אחרת כופה הליכה לבחירות, למשל אי העברת תקציב במועדו.
כעת, לשיטת נציגות הליכוד בוועדה לבחירת שופטים, יכול מיעוט מבין חברי הוועדה לכפות עליה שיתוק. השופטים, שנאלצו בתקופת איילת שקד כשרת המשפטים לצפות במאות החלטות בדבר מינויים של שופטים מתקבלות בניגוד לעמדתם, יודעים היטב שאין למיעוט בוועדה אפשרות לשתק אותה.
השופטים, שנאלצו בתקופת איילת שקד כשרת המשפטים לצפות במאות החלטות בדבר מינויים של שופטים מתקבלות בניגוד לעמדתם, יודעים היטב שאין למיעוט בוועדה אפשרות לשתק אותה
אם עמדה זו הייתה מתקבלת, היה הדבר נותן דווקא בידי השופטים כוח אדיר למנוע כל מינוי שיפוטי שהם אינם חפצים בו.
נכון להיום, נתון בידי כל שלושה מחברי הוועדה הכוח למנוע מינויים לבית המשפט העליון – תיקון לחוק בתי המשפט הקרוי "חוק סער", על שם יוזמו גדעון סער, קובע כי מינויים לעליון יתקבלו רק ברוב של שבעה מתשעה חברי הוועדה, ופירוש הדבר זכות וטו דה-פקטו לשופטים.
אם יש סקטור כלשהו מבין הסקטורים המיוצגים בוועדה, שיש סבירות גבוהה שיפעל כגוף אחד, אלה השופטים. מתן זכות וטו דה-פקטו לכל שלושה מנציגי הוועדה לבצע מינויים לכל ערכאה שהיא ייתן כוח רב דווקא בידי השופטים בוועדה, יותר מאשר בידי הפוליטיקאים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו