"פנתרי הימין של נס ציונה" היא קבוצת וואטסאפ של פעילי ימין בנס ציונה, אשר חברים בה פעילי ימין שונים. עד לאחרונה היה בין מנהליה גם פעיל הימין רן כרמי בוזגלו. קבוצה זו שמה לעצמה כמטרה לארגן הפגנות נגד להפגנות שאורגנו על ידי פעילי "מחאת הדגלים השחורים" בנס ציונה. אלה שמדי שבוע נאספים בצומת הקניותר בנס ציונה, צומת הכניסה לנס ציונה על מנת להביע את מחאתם נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו.

אלא ש"פנתרי הימין של נס ציונה" לא הסתפקו בהפגנות נגד ובמחאה לגיטימית. בדומה לארגון טרור, בקבוצה הזו תוכננו אירועי אלימות שונים. בין היתר, תוכנן פיגוע דריסה נגד פעילי המחאה, כאשר אחד מחברי קבוצת הימין הקליט את עצמו תוך כדי התכנון.

אלא ש"פנתרי הימין של נס ציונה" לא הסתפקו במחאה לגיטימית. כמו ארגון טרור תוכננו בקבוצה אירועי אלימות שונים. בין היתר, פיגוע דריסה נגד פעילי המחאה, כשאחד מחברי הקבוצה מקליט עצמו במהלך התכנון

הוא סיפר כי יש לו חבר שמחזיר את הרכב ביום שישי, והציע לחברי הקבוצה שיקחו את הרכב ואמר:

"נדרוס חתולות, נדרוס שמאלנים, נדרוס זונות".

בעקבות הדברים, הגיש הח"מ תלונה למשטרת ישראל. כמו כן הוגשו בקשות לצווי הרחקה נגד רן כרמי בוזגלו שהיה אז אחד ממנהלי הקבוצה בוואטסאפ, וכן נגד אור שטיינמן, אחד הפעילים הבולטים בקבוצה.

חברים בקבוצה מתגאים באלימות שכבר הפנו כלפי מפגינים בהפגנות בשבוע שעבר: pic.twitter.com/bxWCrfrsyr

— עמרי מניב omri maniv (@omrimaniv) October 22, 2020

בעקבות ההליך המשפטי זכה הח"מ לשיחת איומים בה הוזהר ש:

"לא כדאי לך להתעסק עם רן כרמי בוזגלו".

השיחה, אגב, הגיעה ממספר טלפון מזוהה. גם במקרה זה הוגשה תלונה למשטרת ישראל.

בית המשפט דחה את בקשת הח"מ לצווי הרחקה, בקבעו כי ההליך של צו הרחקה לא נועד להגן על מפגינים בסיטואציה מעין זו. בסיום הדיון בו נדחתה בקשת ההרחקה, ולאור השתוללות פעילי ימין בתוך בית המשפט, הובל הח"מ למכוניתו מלווה בחמישה מאבטחי משמר בתי המשפט ושני שוטרים. כך נראה שלטון החוק באספקלריה של מערכת המשפט.

ראו פעילי הימין כי טוב והגבירו הילוך. בהפגנה אחת זעקו:

"סדי סדי (סדי בן שטרית) תישרף".

נוכחות שוטרי משטרת ישראל לא השפיעה כהוא זה על הקריאות האלימות. במקרה אחר תקפו פיזית את אחד המפגינים בנס ציונה, זאת כאשר השוטרים נמצאים במקום ולא נוקפים אצבע. בהתכתבות פנימית של פעילי הימין בקבוצה הם שיבחו והיללו את מפקד נקודת המשטרה בנס ציונה עובד עובדיה.

ביהמ"ש דחה את בקשתי לצווי הרחקה, בקבעו כי ההליך לא נועד להגן על מפגינים בסיטואציה כזו. בסיום הדיון, ולאור השתוללות פעילי ימין בתוך ביהמ"ש, הובלתי למכונית מלווה ב-5 מאבטחי משמר בתיהמ"ש ו-2 שוטרים

לפני מספר ימים סומנו בתיהם של פעילי מחאה בולטים בנס ציונה במדבקות "שמאלנים בוגדים". בנו של אחד הפעילים, שיצא באותו לילה מבית הוריו בנס ציונה, הבחין ברכב שעוקב אחריו. הוא הצליח לצלם את לוחית הרישוי של הרכב. הרכב שייך לאחד מפעילי קבוצת "פנתרי הימין של נס ציונה". תלונה הוגשה למשטרה.

ימים אחדים לאחר מכן סומנו בתים של פעילי מחאה בנס ציונה בכתובות "פה גר סמולן בוגד". השיא היה בהשלכת רימון הלם לבית של אחד מפעילי המחאה. בשלב זה לא ברור אם מדובר על אירוע על רקע פוליטי, אולם פורסם על ידי עיתונאי "הארץ" ג'וש בריינר כי שירות הביטחון הכללי מעורב בחקירת האירוע.

קמפיין "שמאלנים בוגדים" אינו הסתה-מסתבר מתשובה שקיבלתי לפנייתי מעו"ד נורית ליטמן. זה לא הסתה כי אין קריאה לפגיעה במפגינים.
בואו נשחק בנדמה לי
הנה תוצאה של "לא הסתה"https://t.co/RWLcxdOhwA

— Gonen Ben Itzhak גונן בן יצחק (@GONENB1) December 15, 2020

האלימות בנס ציונה היא רק סימפטום לבעיה קשה יותר. משטרת ישראל, אשר מתפקדת כבר שנתיים ללא מפכ"ל קבוע, הפקירה במודע את פעילי המחאה לאלימות ברחוב.

מחקר שבצעה תנועת "הדגלים השחורים" גילה כי מאות מקרי אלימות התרחשו נגד פעילי המחאה בחודשים האחרונים. מספר כתבי האישום בגין אלימות כלפי פעילי מחאה זעום ועומד על בין 5-7 כתבי אישום. ועוד לא אמרנו מילה על אלימות המשטרה כלפי המחאה.

במוצ"ש האחרונה הושלך רימון הלם לבית משפחה בנס ציונה. אנשים ללא שום עבר פלילי ולא מוכרים. בחטיבה היהודית של השב"כ חוקרים את האפשרות שהאירוע היה על רקע הששתתפותם של בני המשפחה בהפגנות נגד ראש הממשלה בעיר.

פרסום ביחד עם עמיתי היקר @bar_peleg https://t.co/yApdupxmZu

— Josh Breiner (@JoshBreiner) December 15, 2020

בירושלים פועלת קבוצת פעילי ימין הקשורה לתנועת הליכוד אשר שמה לה כמטרה לפגוע במחאה בבלפור. בראשה עומדת פעילת הימין מוריה תשובה אשר עובדת במשרדו של השר דודי אמסלם. תשובה פרסמה ציוץ בטוויטר הקושר אותה לכאורה לאירוע בו נזרקה פצצת סירחון לעבר פעילי המחאה בבלפור.

מעבר לעובדה שיידוי פצצת סירחון מוגדר על ידי החוק הפלילי כעבירת תקיפה, הרי שמדובר באירוע חמור, משום שתיאורטית זה יכול היה להוביל למהומה ולפגיעה בנפש. תלונה הוגשה על ידי הח"מ למשטרת ישראל. ככל הידוע לי, עד כה התלונה כלל לא טופלה. איש לא הורחק מההפגנות, והפעילה מוריה תשובה הגיעה לאחר הגשת התלונה לבלפור באין מפריע. זאת כאשר פעילי מחאה הנחשדים בשימוש במגפון בעשר בלילה נחקרים באזהרה ומורחקים מירושלים.

האלימות בנס ציונה היא רק סימפטום לבעיה קשה יותר. משטרת ישראל, שמתפקדת כבר שנתיים ללא מפכ"ל קבוע, הפקירה במודע את פעילי המחאה לאלימות ברחוב, נגדם התרחשו מאות מקרי אלימות בחודשים האחרונים

מדינה שבה המשטרה פועלת באופן חד צדדי ומוטה פוליטית איננה יכולה להיחשב מדינה דמוקרטית. משטרה שפועלת בצורה כזו, ראוי שתשנה את שמה מ"משטרת ישראל" ל"פנתרי הימין של אוחנה".

עו"ד גונן בן יצחק, בן 48 נשוי + 4. ממייסדי ארגון העובדים "תנופה לעובד". בעבר איש שב"כ ומפעילו של "הנסיך הירוק", והיום פעיל חברתי וחבר עמותת "חוזה חדש" נגד השחיתות השלטונית, ועמותת "ישראל יקרה לנו" הנלחמת ביוקר המחייה בישראל

במהלך העשור האחרון, בו שלטו בנימין נתניהו והגוש החרד"לי-פופוליסטי במדינה ביד רמה, נסקו השנאה והקיטוב. למרות שזה קרה במשמרתו של נתניהו ובעידודו המלא, אי אפשר להאשים רק אותו ואת תומכיו במצב שנקלענו אליו. נתניהו ליבה את אש השנאה לקול תשואות מעריציו, אך לא הוא יצק את היסודות שלה. זה לא פוטר אותו מאחריות, אך גם הצד השני צריך לקחת אחריות על מעשי ומחדלי אבותיו וסביו, שבתקופתם נזרעו זרעי הפורענות.

נתניהו ליבה את אש השנאה לקול תשואות מעריציו, אך לא הוא יצק את היסודות שלה. זה לא פוטר אותו מאחריות, אך גם הצד השני צריך לקחת אחריות על מעשי ומחדלי אבותיו וסביו, שבתקופתם נזרעו זרעי הפורענות

ברשומה שפרסמתי לפני כשבוע כתבתי על הצורך של הימין לחשב מסלול מחדש, אם אינו חפץ להוביל את המדינה הזאת לאבדון.

אך לא רק הימין אשם בעובדה שהחברה הישראלית היהודית מתפרקת לשבטים עוינים ומנוכרים זה לזה, עד למצב בו כל עתיד המפעל הציוני בסכנה.

אם מישהו עוד היה צריך תזכורת לכך, הדברים שפורסמו אחרי פטירתו של א.ב. יהושוע סיפקו אותה, ובגדול. לכאורה אין שום קשר בין א.ב. יהושוע למושג אאוטסיידר. הוא הרי היה אייקון תרבותי במשך יותר מחמישה עשורים של יצירה ספרותית פורייה ומשובחת. למרות זאת, מפרסום מאמרים שעד עתה לא ראו אור, מתברר שגם הוא חש לא פעם מידה של ניכור כלפי החברה הישראלית, ניכור שמקורו במוצא הספרדי שלו.

אם אדם שהיה מנכסי צאן הברזל של התרבות הישראלית חש כך, אפשר רק לדמיין את מידת הניכור והעוינות שהצטברו במשך 3 דורות בקרב הציבור המזרחי, בראש ובראשונה בקרב עולי צפון אפריקה.

את הזרעים זרעו האבות המייסדים של המדינה, כלומר אלו שיסדו את הממסד ששלט כאן ביד רמה מקום המדינה ועד 1977. היחס שלהם כלפי אותם מאות אלפי עולים שהיגרו ארצה במהלך שני העשורים הראשונים של המדינה ממרוקו, טוניס, עירק, תימן ועוד מדינות הערביות מוסלמיות בהן חיו קהילות יהודיות במשך מאות שנים – היחס הזה התאפיין בשילוב של התנשאות, גזענות וניצול.

בעבר כתבתי על הצורך של הימין לחשב מסלול מחדש אם אינו חפץ להוביל את המדינה הזאת לאבדון. אך לא רק הימין אשם בהתפרקות החברה הישראלית היהודית לשבטים עוינים ומנוכרים זה לזה

הם לא טרחו במיוחד לנסות להסתיר את העובדה שראו באותם עולים סוג של ברירת מחדל, שנאלצו לקבל אחרי שיהדות מזרח אירופה. אותה יהדות מזרח אירופית, שנחשבה מאז ראשית הציונות כעתודה הדמוגרפית של המדינה היהודית העתידה לקום – חוסלה בשואה. פתאום יהודי ארצות האסלאם והספרדים הפכו מהערת שוליים של המפעל הציוני לעתודה הדמוגרפית עליה תקום או תיפול מדינת ישראל.

מפרשת ילדי תימן (שעל קורבנותיה נמנו לא רק עולים מתימן אלא גם עולי צפון אפריקה, מדינות הבלקן ואפילו משפחות ספרדיות ותיקות בעלות היסטוריה של דורות רבים בארץ), ועד מערכת חינוך, שאחת ממטרותיה העיקריות הייתה לוודא כי רוב ילדי אותם עולים ינותבו מראש למסלול שיועד להם – חוטבי העצים ושואבי המים של החברה הישראלית.

סדרת התעודה של דוד דרעי, "סלאח פה זה א"י", המחישה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים את עוצמת הניכור והמידור שהיו מנת חלקם של אותם עולים. ההבדל בין ירוחם, דימונה, קריית גת ויתר עיירות העולים המזרחיים שנקראו "עיירות פיתוח" אך בפועל היו עיירות קיפוח – לבין בנטוסטנים, לא היה גדול במיוחד.

היום מאשימים את מדינת ישראל שהיא מדינת אפרטהייד. זו עלילת דם. בפועל, הכי קרוב שישראל אי פעם הגיעה לאפרטהייד אינו קשור כלל לערביי ישראל אלא ליחס כלפי המזרחים בשנות החמישים, השישים ורוב שנות השבעים.

סדרת התעודה של דוד דרעי, "סלאח פה זה א"י", המחישה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים את עוצמת הניכור והמידור שהיו מנת חלקם של אותם עולים

דור העולים עצמם הבינו שהם חלשים מכדי לנסות להתקומם נגד הממסד. מחאתם התרכזה סביב העברת המרירות, הכעס והניכור לדור הבא.

בניהם, הדור הראשון של צברים מזרחיים, היו אלו שהעזו, בין היתר בגלל מחדל מלחמת יום הכיפורים, לקרוא תיגר על מפא"י. ואכן במאי 1977 חוללו את המהפך שהעלה את בגין לשלטון.

זה אומנם היה מהפך, אך ממש לא מהפכה. לא בגין והנהגת הליכוד ולא הציבור שהעלה אותם לשלטון רצו מהפכה. הם לא רצו לפרק את הממסד ואת מוסדות המדינה, אלא רק לקבל את המקום שלהם סביב מדורת השבט ולא להיות נדחקים לשורות האחרונות, כאשר החום בקושי מגיע אליהם.

זאת הסיבה שבשנת 92', כשהיה ברור שהליכוד הצליח תוך 15 שנה להגיע לסף של שחיתות וסיאוב שלקח למפא"י 30 שנה להגיע אליו, מפלגת העבודה זכתה לקמבק גדול.

ההתחלה הייתה מבטיחה, ובפעם הראשונה היה נראה שיש סיכוי לחלום השלום עם הפלסטינים לקרום עור וגידים. שברו של החלום ורצח של ראש הממשלה יצחק רבין יצרו הזדמנות לליכוד לחזור לשלטון, כאשר בראשו עומד פוליטיקאי צעיר וחסר ניסיון יחסית בשם בנימין נתניהו.

מערכת הבחירות של 96' הייתה הראשונה בה סוגיית הזהות שיחקה תפקיד. זוכרים את הסיסמה "ביבי טוב ליהודים"? שימו לב, לא "טוב לישראל", לא "טוב לישראלים", אלא טוב ליהודים. שם החל המסע של נתניהו לקרוא תיגר על הזהות הישראלית ועל היות מדינת ישראל מדינה ציונית, כלומר יהודית בעיקר במובן הלאומי, לא הדתי.

מערכת הבחירות של 96' הייתה הראשונה בה סוגיית הזהות שיחקה תפקיד. זוכרים את הסיסמה "ביבי טוב ליהודים"? שימו לב, לא "טוב לישראל", לא "טוב לישראלים", אלא טוב ליהודים

הוא הבין שבניגוד לדור הבנים, שרצה רק מקום שווה סביב המדורה הישראלית, דור הנכדים רצה להתנער כליל מהמדורה הישראלית, ולהחליף אותה במדורה יהודית, ממנה יודר כל מי שלא מוכן לאמץ את הזהות הזאת.

אך קרתה לו תקלה. חוסר ניסיונו הפוליטי גרם לו לבצע שורה של טעויות שהביאו להפסד הצורב שנחל ב-1999, לפני שהתודעה שרצה ליצור הספיקה להתקבע.

זה היה הרגע שהשמאל פספס. אהוד ברק קלט באופן אינטלקטואלי את התהליכים שעוברים על דור הנכדים המזרחיים, ולכן הבין שהשמאל חייב להתנצל בפני דור הבנים והנכדים על העוולות שנעשו לאבותיו בשנות ה-50 וה-60. הבעיה הייתה שהמחנה שלו לא קיבל את הגישה שלו. ההתנצלות נשארה בגדר מילים ללא כיסוי. במקום להתחיל תהליך של איחוי, זה רק הגביר את העוינות והניכור.

אם זה לא הספיק, מבחינה מדינית השמאל גם נשאר תקוע אי שם בשנות התשעים. הרי כל בר דעת מבין כי לאור מה שעבר על העולם הערבי בעשור האחרון, סוגיית פתרון שתי מדינות הפכה לבדיחה לא רלוונטית. אך השמאל הישראלי ממשיך לסרב לראות את המציאות וממשיך למכור אשליות.

ההתעקשות הזאת של להיות צדקן בסוגיות עוולות העבר שנעשו לציבור המזרחי, וצודק אך מאוד לא חכם בהיבט המדיני, נתנה לנתניהו את ההזדמנות לקאמבק.

הפעם לא ביצע טעויות של טירון. התוצאה הייתה כהונה רצופה של מעל עשור, במהלכה הצליח לקבע את מלחמת הזהויות בין הזהות הישראלית של השמאלנים לבין הזהות היהודית של הימנים כשדה הקרב הכמעט יחידי של הפוליטיקה הישראלית.

במהלך כהונה רצופה של מעל עשור הצליח נתניהו לקבע את מלחמת הזהויות בין הזהות הישראלית של השמאלנים לבין הזהות היהודית של הימנים – כשדה הקרב הכמעט יחיד של הפוליטיקה הישראלית

הסיכוי היחידי של השמאל לנצח בשדה הקרב הזה טמון בכך שללא דיחוי יחשב מסלול מחדש, או ליתר דיוק שני מסלולים חדשים, זהותי-חברתי ומדיני.

מסלול חברתי חדש חייב להתמקד בהתנצלות, ועוד יותר מזה, בצורך של המדינה להודות בעוולות שעשתה לאבותיהם וסביהם של הציבור המזרחי, להכיר בהם, ולפעול סוף סוף לתיקונם. למושג תשובה חשיבתו רבה במסורת היהודית, אך תשובה מותנית בהתנצלות ובלקיחת אחריות. בלי זה, ההתנצלות לא רק שאינה שווה, אלא רק מגבירה את הכעס, העלבון והניכור.

במסלול המדיני, השמאל חייב להפנים שפתרון שתי המדינות מת, לפחות בעתיד הנראה לעין, ולהגיד לעם ישראל שמבחינתו האתגר המדיני העומד על הפרק הינו כיצד עלינו להתמודד עם המציאות החד-מדינתית אליה נקלענו, כאשר ברור שבעתיד הנראה לעין תהיה רק ישות מדינית אחת בין הירדן לים – מדינת ישראל.

שני הצעדים הללו לא יבטיחו ניצחון על הליכוד, אך בלעדיהם אין כל סיכוי לכך. ללא מהלך שובר שוויון כזה, ישראל תמצא עצמה ניצבת מול שלושה תסריטים, כולם גרועים:

1

הראשון – נמשיך להתגלגל מבחירות לבחירות ללא יכולת להקים ממשלה יציבה שתוכל לכהן יותר משנתיים.

2

השני – עליה חדה באחוז ההצבעה של הציבור הערבי, שהבין כבר שהמצב הנוכחי מאפשר לו סוף סוף לרדת מהיציע ולהעלות על המגרש. כרגע יש פער של מעל 20% בין אחוז ההצבעה של הציבור היהודי לערבי. עליה של 10% בקרב אחוז ההצבעה הערבי משנה את כללי המשחק, והם יחליפו את החרדים כלשון המאזניים. זה לגיטימי, אך בעייתי.

3

התסריט השלישי הוא הכי גרוע. גוש נתניהו, שהפך לגוש עליונות הזהות היהודית וריסוק הישראלית, יצליח לקושש 61 או 62 מנדטים. התנאי של המרכיבים החרד"לים והחרדים של הגוש הזה יהיו פשוטים – חקיקה שהופכת את ישראל למדינת יהודה, תמורת חקיקה שתאפשר לנתניהו לשים פס על מערכת המשפט שתרוסק. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שתסריט זה יסתיים במלחמת אחים בין היהודים לישראלים.

בתסריט השלישי גוש נתניהו, שהפך לגוש עליונות הזהות היהודית, יצליח לקושש רוב. מרכיביו החרד"לים והחרדים ידרשו חקיקה שתהפוך את ישראל ליהודה, תמורת חקיקה שתאפשר לנתניהו ריסוק מערכת המשפט

שורה תחתונה, השמאל חייב להבין שנתניהו והביביזם אינם החטא, אלא העונש על חטאי שנות ה-50 וה-60. בסדרת התעודה "סלאח פה זה א"י", אחת הנכדות של גיבורי הסרט, בחורה רהוטה שעומדת בפני גיוס, מתלבטת קשות בינה לעצמה על יחסה לישראל, ישראל שעוללה את אשר עוללה לסביה ומעולם לא ביקשה סליחה. ואז היא מודה בניכור שחשה כלפי הזהות הישראלית, לכאורה הזהות שלה.

עיתונאי במשך כשני עשורים (עורך כלכלי ג'רוזלם פוסט, עורך ראשי מעריב בינלאומי, עורך חדשות מקור ראשון, עורך ראשי אתר אינטרנט אנגלית של חדשות ערוץ 2). קצין מודיעין לשעבר ב-ANC המחתרת שפעלה נגד משטר האפרטהייד בדרא"פ, אחרי זה עבד עם מנדלה. מנכ"ל CISec - http://www.cisec.info חברה העוסקת בעיצוב תודעה ולוחמת שיח.

הלקח המרכזי והמידי לקראת עוד סיבוב בחירות הוא הכבוד שיש לתת להכרעת האזרחים. כבר הצעתי בעבר לנבחרי הציבור להקדים ולאמץ קוד אתי שלא יאפשר לח"כים לפרוש ממפלגותיהם לאחר הבחירות. קוד אתי שיקבע כי מי שעומד למשפט לא יוכל להתמודד על מקום בכנסת.

בכוונת מכוון אני מדבר על קוד אתי ולא על חוק. הגיעה העת לשנות כיוון ולפעול מתוך ערכי מוסר ולא להסתמך רק על חוקים, שלא אחת מייצגים הסכמות רדודות ולא מוסריות, תולדה של פשרות שמזכירות את שוק הירקות והפירות.

בכוונת מכוון אני מדבר על קוד אתי ולא על חוק. הגיעה העת לשנות כיוון ולפעול מתוך ערכי מוסר ולא להסתמך רק על חוקים, שלא אחת מייצגים הסכמות רדודות ולא מוסריות, תולדה של פשרות שמזכירות שוק

הקוד האתי משקף הסכמה גורפת על המותר והאסור, על הראוי לנבחרי ציבור. עקרונות הקוד האתי יחזירו את האמון בכנסת, אמון שנשחק בגלל סדרת חוקים לא סבירה, שמאפשרת כמעט בכל רגע לשבור את הכלים ולצאת לבחירות.

ברור לי שכל מי שקורא את המשפטים הללו מהנהן בראשו לאות הסכמה, אבל מיד עולה השאלה: מה עושים אם הם לא מוכנים לאמץ קוד אתי? התשובה לשאלה הזאת נמצאת באחריות כל אחד ואחת מאתנו.

בבחירות הקרובות, נצביע עבור מפלגות שדוגלות באתיקה ובמוסר. מפלגות שהעומד בראשן שומר על כללי התנהגות ראויים ופועל על פי עקרונות המוסר. למשל, דוחה מתנות מאילי הון. מפלגות, שבהן ברור לכל מי שמתמודדת או מתמודד במסגרתן, שהמנדט ניתן למפלגה והוא לא אישי.

במילים אחרות וברורות, מפלגה שחבריה בכנסת פרשו יכולה להימחק על ידינו, הבוחרות והבוחרים. כך גם לגבי מפלגה שהעומד בראשה מבלה ימים בהיכל בית המשפט ומבייש את מעמד הפוליטיקה הישראלית.

אינני חורץ את גורלו של בנימין נתניהו ספציפית, ואני מאחל לו הצלחה מכל הלב, רק שיעשה זאת כאזרח מהשורה. גם מבחינה עניינית, לאחר שתיים עשרה שנים בתפקיד ראש הממשלה אפשר לומר: "די, עייפתי", ולאפשר למישהי או מישהו אחר למלא את התפקיד.

הבחירות הנוכחיות הן גם כישלון שלנו כחברה שלא רוצה להגיע לטוב משותף. הממשלה הנוכחית היא לא משאת לב למרבית הציבור, כולל אני, אך היא סוג של פתרון ביניים למדינת ישראל. מדינה מפותחת, מובילה בתחומי דעת רבים, אך כישלון חרוץ בכל הקשור לחתירה לטוב משותף.

זו מדינה שמצליחה למרות המחלוקות בתוכה ולמרות הרוע הזורם בנהרות הרשת הדיגיטלית, אך הרוע הזה מאפיין גם את ההתנהלות בבית הנבחרים שלה. למעשה, מאז הקמת המדינה ועד היום לא נמצאה הדרך להגיע להסכמות ולהבנות. יש שיאמרו שזו החוקה שצריכה לעשות את המלאכה. החוקה אכן חשובה, אך אתיקה ומוסר חשובים פי כמה וכמה.

הקוד האתי משקף הסכמה גורפת על המותר והאסור ועל הראוי והפסול לנבחרי ציבור. עקרונות הקוד האתי יחזירו את האמון בכנסת, שנשחק בגלל סדרת חוקים לא סבירה, המאפשרת כמעט בכל רגע לשבור את הכלים

זו הפניה האחרונה לפני שיוצאים לעוד סיבוב בחירות. ישראל נמצאת במשבר חברתי עמוק, משבר דיור, אלימות, עוני וכיבוש מתמשך שאוכל בנו מדי יום ביומו. ברור לי שכל עוד הפרטנר מהצד השני מגמגם ולא פונה לשלום – המרחק לפתרון הכיבוש עוד רחוק.

התפקיד של ממשלות ישראל הוא לשרטט את יתרונות הטוב המשותף. עקרון שניתן ליישם כלפי פנים וכלפי חוץ. במקום לשחק בכיסאות מוסיקליים, חייבים לשבת ביחד ולעבוד בצוות, עם מנהיגים שמבינים מהי עבודת צוות.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.