"אתה מוזמן לחקירה במחלקה לחקירת פשעים חמורים", אמרו לאף זמר באף מדינה דמוקרטית אף פעם. בשבוע שעבר זומן לחקירה עו"ד ברק כהן בגלל שיר שכתב ושר בהפגנה בכיכר הדמוקרטיה. אם לא הייתי חובב אירוניה מושבע, מניח שהייתי רותח בגלל זה. האמת? שמחתי. שמחתי שהמשטרה שוב נמצאת על הכביש המהיר בדרך להבכה והשפלה עצמית, וכך אכן קרה.

עו"ד חד לשון, דמוקרט וליברל בכל רמ"ח איבריו – קירקס את המשטרה ועשה מנעמים ומטעמים מהחקירה הבזויה אליה זומן. שוב – המשטרה עזרה למחאה, כאשר במקביל היא מנסה להכשיל אותה.

רק שתדעו שאחרי החקירה אתמול ממש ירדה לי המוטיבציה לביקורת על השלטון. חקירה על הופעה עם שיר גרמה לי לחשוב מחדש על המשטר, ומעתה באופן חיובי. החינוך מחדש עובד.

— Barak cohen – ברק כהן (@barak1cohen) December 17, 2020

במוצ"ש האחרון קרה משהו מוזר. המרפסת המפורסמת המשקיפה על כיכר הדמוקרטיה, עליה הוקם חפ"ק מאולתר, המרפסת עליה נוהגים לעמוד כל הפיקוד הבכיר, ומשקיפים על ה"אנרכיסטים ההזויים" עם התחפושות המוזרות שלהם, כאילו היו מבקרים בספארי – הייתה ריקה. ה"חיות" עדיין היו ב"כלובים" שלהן, במתחם שהמשטרה החליטה שמיועד להפגנה, אז לא ניצב דורון ידיד (שלא יהיה מפכ"ל) ולא קצינים אחרים עמדו עליה. המרפסת, שהיתה מאוכלסת כל שבוע במיטב הקצונה הבכירה של מחוז ירושלים והמשטרה כולה, שכל כך אהבתי לקרוא לעברה במגפון "כמה אירוני שאתם עומדים על המרפסת" – נשארה יתומה. היתה הרגשה כאילו המשטרה לקחה אמש צעד אחורה. כאילו פקדו עליה להפסיק להתעמר במפגינים.

במוצ"ש האחרון קרה משהו מוזר. המרפסת המפורסמת המשקיפה על כיכר הדמוקרטיה, עליה הוקם חפ"ק מאולתר, שכל הפיקוד הבכיר נוהגים לעמוד עליה ולהשקיף על ה"אנרכיסטים ההזויים" עם תחפושותיהם המוזרות, כאילו ביקרו בספארי – הייתה ריקה

גם במצור על בלפור, בניגוד לשבוע שעבר – לא נרשמו עצורים. המשטרה לא התנהגה באלימות, הכילה את המפגינים (אני ביניהם) ואיפשרה לנו לקיים את ההפגנה. אני יודע – זה אבסורד לחשוב כך בכלל, במונחים כמו: "איפשרה". משטרה לא צריכה "לאפשר" לי למחות, ואני כמובן לא צריך לבקש ממנה רשות.

ועדיין, העובדות הפשוטות הן – בשבועות הקודמים המשטרה לא איפשרה את המחאות הללו, שנועדו להבהיר לנאשם כי יש יותר מפגינים משוטרים, וכי אם רק נרצה בזה ואם רק נחליט כך – הוא לא יברח מאיתנו.

שוטרי משטרת ישראל צריכים להודות לאלוהים אליו הם מתפללים בכל בוקר, שאלו המפגינים שעומדים מולם. לפני שלושה שבועות כתבתי על כך, שבעקבות הפעולה של המצור על בלפור, המפגינים הבינו משהו מאוד קריטי – יש יותר מפגינים משוטרים, והמפגינים מאומנים מבחינה טקטית הרבה יותר טוב מהשוטרים. ממש אפשר היה לראות את זה.

השבוע זה היה מוחשי מאין כמותו. קבוצה של 100-120 מפגינים עמדה בפינת הרחובות אחד העם וברנר, אל מול 25 שוטרים (אני וישי הדס ספרנו) ועוד 3-4 סמויים, שקיבלו תגבור משני פרשים שהמתינו במעלה רחוב ברנר.

השוטרים צריכים להודות לאל שלהם, כי 25 שוטרים ועוד כמה סמויים, ועוד שני פרשים – לא יוכלו למנוע מ-100 מפגינים שיהיו נחושים בדעתם להגיע עד הגדר של מעון ראש הממשלה, במקום להסתפק בהפגנה אל מול המחסום הקשיח, 200 מטרים מהכניסה למתחם בית ראש הממשלה בפינת הרחובות בלפור וברנר. בניגוד לפסיקת בג"צ אגב, שקובעת כי מותר להגיע עד למרחק של 80 מטר מהמעון הרשמי.

השוטרים צריכים להגיד תודה שיש להם עסק עם מפגינים שומרי חוק, שלא מחפשים "אקשן". כי עובדתית – 25 שוטרים לא יוכלו לעצור 100 מפגינים, אלא אם כן יעשה שימוש בנשק חם.

בארצות הברית של אמריקה, אותה הנאשם כל כך אוהב והעבריינית המורשעת רואה בה ארץ מפלט אליה "נרד מהארץ ושהמדינה תישרף" – המשטרה והשירות החשאי "מאפשרים" למפגינים להפגין על הגדר השחורה של הבית הלבן.

גם באנגליה, ששיטת הממשל שלה יותר דומה לשלנו, מפגינים על הגדר של דאונינג 10. המפגינים יכולים ממש לאחוז בגדר בידיהם. מוקד ההפגנה צריך להיות כמה שיותר קרוב לאיש הציבור נגדו מפגינים, היגיון פשוט.

משטרת ישראל לא מאפשרת לנו להפגין קרוב ככל האפשר לבית ראש הממשלה, עליו אנו משלמים. למנוע ממני להפגין קרוב ככל האפשר לראש הממשלה זו פגיעה אנושה בזכות להפגין.

לפני 3 שבועות כתבתי, שבעקבות הפעולה של המצור על בלפור, המפגינים הבינו משהו מאוד קריטי – יש יותר מפגינים משוטרים, והמפגינים מאומנים טקטית הרבה יותר טוב מהשוטרים. גם הפעם אפשר היה לראות זאת

כתבתי מספר פעמים בשבועות האחרונים עד כמה האמון שלי במשטרה הלך לפח מאז שהצטרפתי להפגנות. כמה האמנתי בהם פעם, ואז ראיתי במו עיניי כמה הייתי תמים.

אמש, קיבלתי עוד הוכחה לכמה המשטרה והשוטרים שמוצבים בהפגנות פועלים מ"שיקולים זרים". כמה משטרת ישראל היא אכן משטרה פוליטית. ממש היה אפשר להרגיש שהמרוץ למפכ"לות נגמר. לא נתנו דו"חות שקריים, לא הטרידו מפגינות ומפגינים, לא השתמשו בכוח בלתי סביר, פשוט התנהגו כשוטרים שומרי חוק. אם מישהו חושב שהוא יכול לשכנע אותי שזו לא הנחיה מהפיקוד הבכיר ביותר – שינסה.

גיל סולומון הוא עצמאי בן 31. צלם, יועץ פוליטי, יזם, ערכיסט ואקטיביסט. מתעניין בפוליטיקה, ותקשורת.

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ.

אם זה נכון, זוהי עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים לכאורה מצד הנוכל המשסה. האם היועצת המשפטית לממשלה תפעל? האם אחוזי התמיכה בנתניהו ובליכוד יצנחו? האם הפתולוגיה הזו מעניינת מישהו? לא נעצור את הנשימה.

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ – עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים. האם היועמש"ית תפעל? האם התמיכה בליכוד תצנח? לא נעצור את הנשימה

רק הגילוי הזה – בלי המכלול העצום של אלפי הפתולוגיות מהן נאלצנו לסבול – אמור להניב פרידה מהחיים הפוליטיים של כל מנהיג או איש ציבור במדינות דמוקרטיות סבירות. ודאי של מועמד לראש הממשלה. אדם בעל הגינות מינימלית היה מניח את המפתחות על השולחן.

ב-2012 התמודד גיא צור לתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, ומצא את עצמו בראיון אל מול רעייתו. https://t.co/yUmJ812LbW

— ערוץ 7 (@arutz7heb) June 26, 2022

מדינות דמוקרטיות סבירות אמרנו. אדם בעל הגינות מינימלית אמרנו.

אך ישראל לא אמרנו. כי אין דמוקרטיה ששוללת אזרחות ופוגעת בזכויות אדם של מיליונים הנתונים לשליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני. לא קיימת חיה כזו. ואין גרם של הגינות בנתניהו שריסק ועלול לסיים את מלאכת הריסוק של ההיבטים הליברל-דמוקרטיים שעדיין נותרו כאן.

וגם עדותו ביום 20 ביולי בוועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון – שכמובן תהיה מביכה, חלולה ומלאת כזבים – לא תגרע דבר מהתמיכה בפוליטיקאי הנורא הזה.

אמרנו מדינות דמוקרטיות סבירות ואדם בעל הגינות מינימלית. אך אין דמוקרטיה שפוגעת בזכויות אדם של מיליונים תחת שליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני, ואין גרם של הגינות בנתניהו

ריקבון. מק וריקבון. ופתולוגיה.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

אז מסתבר ששופטי בית המשפט העליון האמריקאי הטעו את הסנאט, כאשר בתור מועמדים הבטיחו לא לבטל את הזכות להפלות. גם שמרנים וגם שקרנים? מזעזע!

אבל אם נשים בצד את הרגש, אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (אשר קבעה שהחוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, ושהנושא הוא פוליטי.

אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (שקבעה כי החוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, והנושא הוא פוליטי

למרות שטיעון זה בא מבית מדרשם הקודח של הרפובליקאים, הוא לא בהכרח מטורף, והוא גם מספק לדמוקרטים פתח לא רע לבחירות אמצע הקדנציה בנובמבר.

הרעיון שהזכות להפלה לא מעוגן בחוקה הוא הרבה פחות מטורף, למשל, מההתעקשות שלכל טמבל כן יש זכות חוקתית לשאת תת-מקלע בקניון השכונתי (ולאחרונה בית המשפט שוב תמך בגרסה זו). אינני משפטן, אבל אני יודע לעשות חיפוש, ולא מצאתי את המילה הפלות בחוקה. כל השאר זה פרשנות.

במהלך חצי המאה האחרונה הסוגייה עוותה לחלוטין על ידי כל הצדדים, כולל ליברלים שמתעקשים שההתנגדות להפלות היא סוג של קונספירציה לשעבד נשים ולשלול מהן זכויות על גופן באופן כללי. הם מתעקשים לקרוא לעמדתם "הזכות לבחור" כאילו שמדובר בטעמים של גלידה, ולא מעיזים לומר את האמת: הם תומכים בזכות לבצע הפלות – קרי בהפלות.

ריבונו של עולם, קראו לילד בשמו! הציבור מזהה בהיסוס כזה חולשה – בארה"ב כמו בארץ בנושאים אחרים – וככה זה נגמר.

אני מאמין לשמרנים שהם באמת ובתמים רואים בהפלה סוג של רצח, או למצער הריגה. אני לא מסכים עם הדעה הזו, אבל אני גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות (גם עד שלב מאוחר למדי בהריון).

אני מאמין לשמרנים שהם באמת רואים בהפלה סוג של רצח או הריגה. אני לא מסכים עם דעה זו, אבל גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות

וכן, אני מודה שיש כאן סוגיה מוסרית לא פתורה וכנראה לא פתירה. אינני  לגמרי בטוח שזו לא הריגה; אבל אני מסיק שגם אם כן זה עדיף על להכריח אישה לשאת עובר שאיננה רוצה בו עד הלידה.

אם אתה רואה בזה רצח אז יש להניח, בהקשר האמריקאי, שאתה גם תומך בעונש מוות – שהוא גם כן רצח. החיים לא מושלמים, וגם המוות לא, ואין בחירות קלות, וכולנו צריכים להירגע.

זה לא כל כך מוזר, אם כך, להסיק שהמחלוקת בין נקודת המבט שלי לבין זו שמתנגדת להפלות היא באמת פוליטית יותר מאשר משפטית. החלטת בית המשפט העליון משנת 1972 הייתה סובייקטיבית כמו זו שביטלה אותה בסוף השבוע שעבר. "רו" סיפקה פשוט דרך נוחה להבטיח את הזכות להפלות תוך עקיפת הפוליטיקאים, שבארה"ב הם חכמים עוד פחות ממקביליהם הישראלים.

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות הם שיחליטו בעניין הפלות. זה, שוב, לא לגמרי בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב איננה מדינה אלא סתם אוסף של טריטוריות אוטונומיות; רפובליקאים רבים באמת גורסים כך. אם הימין בארץ (שטוען שהוא המחנה הלאומי) הוא בפועל המחנה הדו-לאומי, הימין בארה"ב הוא המחנה הרב-לאומי. שם כמו כאן הם לא מבינים עד הסוף את המהות של עצמם; בלבול שאינו מודע לבלבולו.

מי שבאמת מאמין בארה"ב כמדינה יכול לטעון שחקיקה פדרלית היא זו שצריכה לתת להפלות את הכיסוי הנדרש. וזו אכן עמדתי.

כך או כך, זה בסדר גמור. רוצים שהנושא יהיה פוליטי? אז אדרבא, שיהיה פוליטי ועוד איך. הזעם על כך שמחצית המדינות עומדות לאסור על הפלות אכן צריך להבהיר לאזרחים (שחלקם הניכר עצלנים מבחינה אינטלקטואלית) שלהצבעות שלהם (וגם להימנעות) יש השלכות. זה צריך לדרבן החלטות פוליטיות המבוססות על הבנה בוגרת של סיבה ומסובב (שם כמו בישראל; רוצים איראן ישראלית וסוף למדינה היהודית? תצביעו לימין!)

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות יחליטו בעניין הפלות. זה לא בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב אינה מדינה אלא אוסף טריטוריות

סקרים מראים שרוב עצום בקרב האמריקאים לא רצה בביטול פסיקת רו ונבעת מאיסורים על הפלות. עד היום היה קשה לרתום את הרוב הזה, בין היתר בגלל שהם היו שאננים. הרי כמועמד לכס המשפט ברט קוואנו אמר לסנאט שרו מהווה תקדים חשוב מאוד. האמינו לו. עכשיו יש להגיש חשבון.

אין סיבה להתייאש ואין סיבה לפחד מהבחירות. כזכור, בארה"ב יש כל שנתיים בחירות לכל בית נבחרים ולשליש מהסנאט. צריך להזכיר לבוחרים שדעותיהם לא יתאימו באופן מושלם לאף מפלגה פוליטית; יש לבחור בהתאמה המרבית ולתעדף נושאים. עבור אמריקאים שאכפת להם מביזיון ההפלות, סביר מאוד שהזכות להפלות תהפוך לנושא המרכזי בבחירות באמצע הקדנציה.

זאת ועוד: מי שתומך בזכות להפלות כנראה גם שייך לרוב שתומך במגוון נושאים חברתיים ליברליים כולל גישה רחבה יותר לשירותי בריאות ובקרה הדוקה יותר על נשק. בנושא אחרון זה, שימו לב שאפילו החקיקה המינימלית שהתקבלה בסנאט בימים האחרונים זכתה להתנגדות של 70% מהסנאטורים הרפובליקאים – כלומר 35 מהם. מלבד קומץ שדרך נס הצטרפו ל-50 הדמוקרטים כדי להעביר את החקיקה, רוב הרפובליקאים לא התרשמו ממעשי הטבח והזוועה שהאמריקאים חווים מדי שבוע.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים שלעיל, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה הברורה שהם ומנהיגם דונלד טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות.

תמיכה ברפובליקאים (במיוחד כאשר לכל מדינונת שמרנית יש את אותם שני סנאטורים כמו שיש לקליפורניה וניו יורק הליברליות) מובילה לבית משפט עליון שמנותק מהמציאות, מהתקופה ומהעם.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים כהפלות ונשק, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה שהם ומנהיגם טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות

בסוף הציבור צריך להבין את זה. אחרת, ואין דרך לומר את זה באופן מנומס, מגיע לו לסבול.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan