1

זעם בעיראק על חנינה נשיאותית בפרשת "בלאקווטר"

בימים האחרונים חתם הנשיא דונלד טראמפ על עשרות חנינות של בכירים ומקורבים שלו שהועמדו לדין. בין היתר הוא חנן גם את שכירי החרב לשעבר של חברה אמריקאית בשם "בלאקווטר", שהואשמו ברצח של אזרחים עיראקיים בשנת 2007.

אלפי עיראקים נרצחו מאז והפכו לקורבנות האלימות המשתוללת במדינה, אך הפרשה הזאת זכורה היטב במדינה, וההחלטה של טראמפ מעוררת רגשות קשים לגבי תפקידה של ארצות הברית באירוע הדמים, המכונה בעיראק "הטבח בכיכר ניסור".

שוטר בוחן מכונית שנפגעה מהירי של אנשי חברת "בלאקווטר" בבגדאד, 25 בספטמבר 2007 (צילום: Khalid Mohammed, AP)

ב-16 בספטמבר 2007 אנשי "בלאקווטר", שהיו מופקדים על אבטחת דיפלומטים אמריקאים בעיראק, פתחו בירי, כאשר שיירה אמריקאית עברה בכיכר ניסור בבגדאד. לפחות 17 בני אדם נהרגו במקום, ביניהם גם ילד קטן. 20 בני אדם נפצעו בדרגות חומרה שונות.

האירוע העיב על יחסי עיראק וארצות הברית, וארבעת המעורבים בפרשה הועמדו ב-2014 לדין. בית המשפט בארצות הברית פסק כי האזרחים שנרצחו לא היו חמושים ולא היוו סכנה לשיירה או לאנשי "בלאקווטר". אחד מהנאשמים הורשע ברצח ונידון לעונש מאסר ממושך, האחרים הורשעו בהריגה וקיבלו עונשים קלים יותר, אך כעת נראה שאיש מהארבעה לא ירצה את עונשו, כי הנשיא טראמפ החליט לחון אותם.

קשה לומר שמישהו בעיראק באמת הופתע מההחלטה הזאת, ובכל זאת רבים נדהמו מהזלזול הבוטה שהפגין הנשיא האמריקאי בשאלות של צדק, משפט וזכויות אדם.

עקורים שעשויים להיות מגורשים ממחנה הפליטים שבו הם מתגוררים בחמאם אל-עליל בשל החלטת הממשלה, בחודש שעבר (צילום: Samya Kullab, AP)

הפלישה של בעלות הברית והפלתו של סדאם חוסיין לא הפכו – כידוע – את עיראק לדמוקרטיה משגשגת. בסוף שנת 2020 ההיפך הוא הנכון: השחיתות משתוללת, רמת החיים ממשיכה לצנוח, ובמחנות הפליטים עדיין מצטופפים אלפי בני אדם שברחו או גורשו מבתיהם על ידי דאע"ש ואין להם לאן לחזור.

לאחרונה החליט ראש ממשלת עיראק מוסטפא אל-כאזמי לפרק מספר מחנות פליטים במדינה, אך דיירי המחנות טוענים שאין להם לאן לשוב, כי בתיהם נהרסו ורכושם נגזל. 17 שנים אחרי שהמלחמה בעיראק פרצה, אי-צדק ואלימות הפכו לדבר הקבוע היחיד בארץ שפעם הייתה מרכז העולם הערבי והמוסלמי.

2

האם מצרים רוכשת נשק רוסי בכספי הסיוע האמריקאי?

גם לקראת סוף כהונתו הנשיא טראמפ ממשיך לספק כותרות עסיסיות, בזכות אמירות המבוססות על מידע חלקי או שגוי. באחד מנאומיו האחרונים תקף טראמפ את הסיוע ההומניטרי שמספקת ארצות הברית למצרים ולמדינות אחרות בעולם המתפתח וקשר את העניין הזה במתן הסיוע הצבאי המוענק למצרים מאז 1979.

טראמפ טען כי מצרים רוכשת ותמשיך לרכוש נשק רוסי בכספי הסיוע האמריקאי. מדי שנה זכאית קהיר לסיוע שעומד על כ-1.3 מיליארד דולר – דבר שמסייע משמעותית לצבא העצום שלה (כ-80% מתקציב השני של צבא מצרים מגיע מכספי הסיוע האמריקאים).

נשיא רוסיה פוטין מקבל את פניו של נשיא מצרים א-סיסי בסוצ'י בשנה שעברה (צילום: Sergei Fadeyechev, TASS News Agency Pool Photo via AP)

האם מצרים יכולה להשתמש בכספים הללו כאוות נפשה ולרכוש נשק ממדינה אחרת – במיוחד ממדינה שנחשבת למתחרה בשוק הנשק וליריבה בזירה המדינית, כגון רוסיה? התשובה היא חד-משמעית – לא. הפנטגון מקיים פיקוח הדוק על התקציבים הללו, שבחלקם הגדול אף מופנים לרכישת הנשק האמריקאי, חלקי חילוף ועוד.

הדבר המעניין הוא שמה שמפריע לטראמפ זה לכאורה "בזבוז של כספי משלמי המיסים" – ולא הקשר המתהדק בין מצרים לרוסיה. במהלך שש שנים האחרונות נחתמו עסקאות נשק רבות בין קהיר למוסקבה, וכעת על הפרק עומדת רכישה של מטוסי קרב המתקדמים סוחוי Su-35. לפני מספר חודשים איימה מחלקת המדינה האמריקאית בסנקציות נגד קהיר, אם העסקה תצא לפועל.

אף שבשלב זה אין כל חשש לכך שמוסקבה תחליף את וושינגטון – אין לה גם כוונות כאלה – ברור לכל שרוסיה ומצרים רואות עין בעין נושאים רבים ובארץ הנילוס מעדיפים לגוון את רכישות הנשק שלהם כדי לא להיות תלויים אך ורק בוושינגטון.

מטוס סוחוי Su-35 (צילום: Ivan Sekretarev, AP)

אולם ההתפתחות הזאת – שמעידה על פגיעה בהשפעת ארצות הברית על קהיר – כנראה, לא מעסיקה את טראמפ. הוא ממשיך בשלו – הפצה של פייק-ניוז חסר בסיס למען הצרכים הפוליטיים האישיים של עצמו.

3

מרוקו ואלג'יריה לקחו פסק זמן ביריבות למען קוסקוס

אלג'יריה ומרוקו, שלהן גבול משותף, הן יריבות ותיקות. שתי המדינות הצפון-אפריקאיות הגדולות מתנגשות כמעט בכל דבר ועניין, החל משאלת הריבונות על סהרה המערבית וכלה ביחסים עם ישראל.

באופן זמני איחדו שתי המדינות כוחות על מנת לשתף פעולה יחד עם תוניסיה ומאוריטניה ולהכניס את הקוסקוס לרשימת המורשת התרבותית של אונסק"ו. בפנייתן ציינו המדינות כי הקוסקוס הוא לא רק מאכל, וכי מדובר במורשת העוברת מאם לבת, המלמדות ומעבירות את רזי הכנת המאכל המסורתי, בליווי ההווי והאווירה המועברים אף הם מדור לדור.

קוסקוס ופול (צילום: Matthew Mead, AP)

שרת התרבות והספורט האלג'יראית, מאליכה בנדודה, שדיברה בשבח ההחלטה של אונסק"ו אף לקחה את העניין הזה עוד יותר רחוק והכריזה כי "אישה שאיננה יודעת להכין קוסקוס היא איום על המשפחות שלנו" – דבר שעורר עליה ביקורת בקרב חלק מהציבור.

סוגיית הקוסקוס ומוצאו נמצאת מזה שנים בלב מחלוקת בצפון אפריקה. לפני כשנתיים האשים ראש ממשלת אלג'יריה את מרוקו בניכוס של המנה האהובה "לצרכים פוליטיים ומסחריים". מלבד הגאווה על המורשת מדובר גם על ייצוא של קוסקוס, שהפך ללהיט ברחבי העולם, ואלג'יריה נאבקת על נתח השוק שלה גם מול מרוקו וגם נגד מדינות אחרות כגון צרפת ואיטליה.

4

חג המולד בסעודיה

על פי החוק היבש, חגיגות חג המולד אסורות בתכלית האיסור בסעודיה. אך השנה משטרת המוסר לא תתפרץ לחנויות שמעיזות למכור קישוטים לחג המולד ולחגיגות ראש השנה האזרחי. קודם כל, מהסיבה הפרוזאית שמשטרת המוסר בוטלה, על פי ההחלטה של יורש העצר מוחמד בן סלמאן לפני יותר משנה, וכן משום שהרוחות שמנשבות כעת בממלכה השמרנית הפכו להרבה יותר ליברליות ומכילות.

אם עד עכשיו נאלצו העובדים הזרים לרכוש את הקישוטים לחג ואת עצי האשוח בסתר, הרחק מעינם הפקוחה של אנשי ה"מותאווה" -משטרת המוסר – כעת ניתן למצוא את כל מה שצריך לחג גם בחנויות הרגילות, מבלי לחשוש לעונש כזה או אחר.

עץ אשוח מקושט לרגל חג המולד בקניון בדובאי, 2017 (צילום: Kamran Jebreili, AP)

החידושים הללו משמחים מאוד, כצפוי, את הצעירים ואת הליברליים במדינה, ומכעיסים את הפונדמנטליסטים, שהתרגלו שידם נמצאת על העליונה. בשנים האחרונות נפתחת ערב הסעודית למערב, מפתחת את אתרי התיירות שלה, מאפשרת לזרים להיכנס למדינה עם ויזה תיירותית, ועתה היא עומדת להשקיע סכומי עתק בפיתוח של ענף התיירות – הכול בניסיון להקטין את התלות בשווקי הנפט.

השינויים הללו, כמובן, ייקחו זמן וקרוב לוודאי שבשנים הקרובות לא נראה ספירה חגיגית לאחור לקראת סוף השנה בכיכרות המרכזיים בג'דה או בריאד, בדומה לדובאי, אבל ייתכן שדווקא כן נראה את המראות האלה בנאום, העיר החדשה שמוקמת בימים אלה לחופי הים האדום.

5

102 שנים להולדת סאדאת

ב-25 בדצמבר 1918 בכפר קטן בשם מיט אבו אל-קום במחוז מנופיה נולד מוחמד אנואר אל-סאדאת, לימים – נשיאה של מצרים. סאדאת נולד במשפחה ענייה והיה אחד מ-13 אחים ואחיות. הוא בחר בקריירה הצבאית, ובשנת 1938 סיים את האקדמיה הצבאית בקהיר.

בשנות הארבעים הסוערות נטל חלק בפעילות אנטי-בריטית ואף נאסר בגלל ניסיונות סיוע לכוחות האויב הנאצי. יותר מאוחר הצטרף סאדאת לתנועת הקצינים החופשיים והשתתף בהפיכה צבאית שהביאה להפלתו של המלך פארוק. הוא היה זה שהודיע על דבר ההפיכה לאומה המצרית.

סאדאת צופה במצעד הצבאי בקהיר, שבמהלכו נרצח, 6 באוקטובר 1981 (צילום: AP Photo/Bill Foley, File)

לאחר שמילא מספר תפקידים בממשלה המצרית, הוא מונה על ידי גמאל עבד אל נאצר לשמש כסגנו, ולאחר מותו בשנת 1970 התמנה לנשיא. הנשיאות של סאדאת הייתה קצרה מזאת של נאצר לפניו ושל מובארק שבא אחריו – הוא נרצח על ידי מתנקש ב-6 באוקטובר 1981.

אך במהלך 11 שנות שלטונו הוא שינה את פניה של מצרים ללא הכר: הוא פירק את הברית עם מוסקבה ובחר בשותפות עם וושינגטון, פתח במלחמת פתע נגד ישראל והפך לגיבור לאומי במצרים שהצליח להחזיר לה חלק מהכבוד שאבד ביוני 1967. הוא זנח את הכלכלה הסוציאליסטית והצעיד את מצרים קדימה בנתיב ההפרטה והקפיטליזם. והוא היה גם זה שביקר בירושלים, נאם בכנסת וחתם על הסכם שלום עם ישראל.

במצרים נותרה דמותו של סאדאת שנויה במחלוקת, ומעטים באים לפקוד את הקבר שלו ברובע מדינת נאצר שבפאתי קהיר. בישראל לנצח יזכרו את סאדאת בתור מבשר השלום – מנהיג אמיץ שהפסיק את רצף המלחמות המדמם בין שתי המדינות השכנות.