כבר כמה שבועות אני כותב על שינוי קריטי בתודעת המפגינים. התחלנו להבין שמספרית אנחנו יותר מהשוטרים, ושאם רק נרצה, נפגין מתי והיכן שנראה לנכון. למרות שהמשטרה עושה הכל כדי למנוע מהמפגינים להפגין קרוב ככל האפשר למעון ראש הממשלה, בניגוד לפסיקת בג״צ שקובעת כי ניתן להפגין במרחק 80 מטר מ״מעון רשמי״.

במוצ"ש האחרון המפגינים לא ויתרו, ובפעולה נועזת הפתיעו את המשטרה והגיעו ל״הפגנת פתע״ אל מול הוילון השחור, שנתפר כדי לסייע לניתוקו של ראש הממשלה מאזרחי המדינה

ואכן, בשבת אחר הצהריים – רצינו. בפעולת קומנדו חשאית ומתוכננת היטב, הגיעו בשעה 15:50 שלושה אוטובוסים שפרקו למעלה מ-100 מפגינים על רחוב בן מימון. מפגינים, שבתוך שניות הרימו הפגנה אל מול הוילון השחור בכניסה לרחוב בלפור – אותו וילון כל כך סמלי שהמשטרה עשתה הכל כדי להרחיק את המפגינים ממנו. במקביל, יצא לפועל מבצע הסברה ברשתות, שכלל שידורים חיים של המפגינים עצמם, של העיתונאית הלוחמת אור-לי ברלב, שיתופים בפייסבוק ובטוויטר, שיחד הגיעו לחשיפה בפני מאות אלפי אנשים.

המצור הרביעי על בלפור, 26 לדצמבר 2020 (צילום: עידו רז)

החיילים של הפעולה בשטח, פעלו בצורה מושלמת ומדויקת. עמדו בזמנים, היו נחושים, לא נרתעו מאלימות המשטרה – גם לא כשהגיעו עבד נערני וניסו ״אגרוף המחץ״ גואטה. מגיעה גם מילה טובה למי שישב ב״בור״ במהלך פעולת המצור, ותיכלל את הכל בצורה מושלמת.

המשטרה עשתה הכל – שוב – כדי לנסות ולשבור את רוחם של המפגינים. אפילו כשהובערו כמה קרשים על הכביש, והמשטרה שלפה מטפה וניסתה לכבותם – האש לא כבתה והמדורה המשיכה לבעור. כמה סמלי. אל מול הוילון השחור – אש המחאה לא כבתה למרות ניסיונות המשטרה.

המצור הרביעי על בלפור, 26 בדצמבר 2020 (צילום: עידו רז)

המשטרה והשוטרים לא יכולים להגיד שלא הזהרתי אותם מפורשות לגבי מצב כזה. בשבוע שעבר, בפעולת המצור השלישית, עמדתי מול השוטרים בפינת הרחובות אחד העם וברנר, בשעה 21:30, ויחד עם המגפון המפורסם שהשבתי לאחר שנשדד ממני באחת ההפגנות הקודמות, אמרתי לשוטרים:

״יש לכם מזל שאלו המפגינים שעומדים מולכם. יש לכם מזל שאנחנו אזרחים שומרי חוק שלא תומכים באלימות. כי אם רק היינו רוצים – היינו מגיעים קרוב ככל האפשר למעון ראש הממשלה, ו-100 שוטרים עם פרשים ומכתזית לא היו מצליחים לעצור אותנו״ –

רק אם היינו רוצים.

בפעולת קומנדו חשאית ומתוכננת היטב, הגיעו בשעה 15:50 שלושה אוטובוסים שפרקו למעלה מ-100 מפגינים על רחוב בן מימון. במקביל, עלה מבצע הסברה עם שידורים חיים ברשתות

הסברתי להם איך בבית הלבן אפשר להפגין על הגדר השחורה, וגם בדאונינג 10. המשטרה בישראל מונעת ממפגינים לא אלימים שלא מהווים סיכון, להגיע קרוב ככל האפשר למעונו הרשמי של ראש הממשלה, עליו הם משלמים, ובכך פוגעת אנושות בזכות המחאה ובחופש הביטוי.

המשטרה לא תקבע לי מתי להפגין, איך להפגין ואיפה להפגין. אין כזה דבר ״הפגנה לא חוקית״. הפגנות בנושא שמירה על שלטון החוק, טוהר המידות של נבחרי הציבור ומחאה על שחיתות שלטונית – אינן מותנות בקבלת רישיון גם אם מתקיימות תחת כיפת השמיים ומשתתפים בהן מעל 50 איש.

בשבת משטרת ירושלים קיבלה המחשה מעולה לדברים שלי. משטרת ירושלים הבינה איזה מזל יש לה שאנו המפגינים שעומדים מולה בכל מוצאי שבת. כי במוצ"ש לפחות חמישה שוטרים נפצעו בהפגנת המחאה של אנשי הימין הקיצוני על מות הנער אהוביה סנדק ז"ל, בצומת המטה הארצי בירושלים, לאחר שהמפגינים יידו אבנים לכיוונם. כנראה שכאשר היד שמשליכה את האבן היא יד כשרה שמניחה תפילין, המעשה פחות חמור. תרשו לי להזכיר לכם כמה ציטוטים:

"מיידה אבנים הוא מחבל" / איילת שקד
"אבנים הם נשק קטלני" / בנימין נתניהו
"כל זורק אבנים צריך להבין שהוא יכנס לכלא" / מירי רגב
"זריקת אבן היא ניסיון לרצח" / ניסן סלומינסקי
״זורקי אבנים מנסים לרצוח״ / נפתלי בנט
"יידוי אבנים הוא פיגוע לכל דבר" / ניר ברקת
"מחבל שזורק אבנים צריך לשבת בכלא“ / גלעד ארדן

את מפגיני הימין הקיצוני, ראש הממשלה הנאשם בפלילים בנימין נתניהו ושופרותיו לא יכנו ״מפיצי מחלות״ או ״אנרכיסטים״. עליהם לא תראו שלטי ״בוגדים״. ישראל הראשונה עם הכיפות הסרוגות היא מחוץ לתחום הגינויים.

לפחות חמישה שוטרים נפצעו בערב אחד של הפגנות הימין הקיצוני, אבל במהלך חצי שנה של הפגנות בבלפור? לי לפחות לא ידוע אפילו על שוטר אחד שנפצע. אני זוכר שהמשטרה טענה שמפגינים שברו רגל של שוטר ואז התברר שהוא בכלל נפל תוך כדי מעצר ושבר את רגלו.

את מפגיני הימין הקיצוני, ראש הממשלה הנאשם בפלילים בנימין נתניהו ושופרותיו לא יכנו ״מפיצי מחלות״ או ״אנרכיסטים״. עליהם לא תראו שלטי ״בוגדים״. ישראל הראשונה עם הכיפות הסרוגות היא מחוץ לתחום הגינויים

עוד דבר חמור שקרה אמש – אור-לי ברלב הורחקה מה״שטח הסטרילי״ שיועד לעיתונאים, לאחר שניצב משנה קובי יעקובי פקד על השוטרים לפנות אותה בטענה ש״שוטר בכיר״ פנה אליו ואמר לו שאור-לי ״מסיתה״ נגד שוטרים. כמובן שזו המצאה וניתן לצפות ולשמוע כל מילה של אור-לי בשידור החי מהמקום. שום הסתה.

מה כן היה? דקות ספורות לפני שפונתה, ניגשה אור-לי לתת ניצב עופר שומר ולסגן ניצב ניסו גואטה, ושאלה אותם למה מפגינים מפונים באלימות אבל מר וגברת זרקא הביביסטים מסתובבים חופשי בשטח הסטרילי. השוטר היחיד שפינה את מר וגברת זרקא, היה למרבה האירוניה – ניצב משנה קובי יעקובי שנתן את ההוראה לפנות את אור-לי.

המשטרה חייבת להבין – אנחנו לא האויבים שלה. המפגינים לא אלימים ולא מחפשים אלימות. יש לנו חברים ואחים ובני דודים במשטרה. אנחנו מפגינים שומרי חוק שחושבים שנאשם בפלילים לא יכול להיות ראש ממשלה. מותר לנו להפגין בכל מקום שנרצה כל עוד הוא לא מוגדר כ״שטח צבאי סגור״ ואנחנו לא צריכים לתאם איתכם או לקבל את אישורכם.

ככה זה עובד, כל עוד ישראל היא דמוקרטיה. ואני מקווה שהיא תישאר דמוקרטיה, כי משטרה שמדכאת מחאות ועיתונאים שנאשמים בהסתה מדומיינת – אלו תהליכים מאוד ברורים שמצביעים על הכיוון אליו מדינת ישראל הולכת.

גיל סולומון הוא עצמאי בן 31. צלם, יועץ פוליטי, יזם, ערכיסט ואקטיביסט. מתעניין בפוליטיקה, ותקשורת.

את יום רביעי ההוא בערב לא תכננו להעביר בצפייה בחדשות מוושינגטון. ציטוט מנאום שנשא מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מק'קונל, אחד מתומכיו הגדולים והעיקשים של טראמפ, שהודה סוף סוף בהפסד הרפובליקני בבחירות, הביא אותנו למסך כדי לצפות בו ובצ'אק שומר, מנהיג המיעוט (לעוד מספר ימים), מנסים להביא את הקונגרס האמריקאי לאחדות שלא נראתה מאז נובמבר 2016.

את יום רביעי בערב ההוא לא תכננו להעביר מול החדשות מוושינגטון. ציטוט מנאום מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מק'קונל, מתומכי טראמפ הגדולים והעיקשים, שהודה סוף סוף בהפסד הרפובליקני בבחירות, הביא אותנו למסך

כמה שניות לאחר מכן צפינו בשידור חי בהמון אדם דוחף כמה שוטרים ומתפרץ לבניין הקפיטול דרך הדלת הענקית בחזיתו. פיד השידור מהסנאט ומבית הנבחרים הופסק בפתאומיות, ובמקומו התחילו הערוצים לשדר תמונות ששלחו אנשים ששוהים בתוך המבנה – מתפרעים שנכנסו לליבו של בניין הקפיטול, חלקם מחזיקים בנשק, בזמן שסגן הנשיא וראשי שני הבתים מוברחים למקום מוגן. לא ישנו כל כך טוב באותו לילה.

בשעות ובימים מאז אפשר להבחין בשני מחנות שמתחלקים כמעט לפי הקו המפלגתי: מחנה אחד רוצה לנהל משפט נגד טראמפ בימיו האחרונים כנשיא ולוודא שכל מי שלקח חלק בהסתה שהובילה לכך, פוליטיקאי או אזרח, ישלם מחיר כבד.

המחנה השני, לעומתו, טוען שהדחתו של טראמפ בימים האחרונים של כהונתו, הליכים משמעתיים נגד מחוקקים שתמכו בניסיון ההפיכה האלים הזה והעמדה לדין של המתפרעים (שלא התביישו להצטלם ולספק עדויות קבילות לבתי המשפט), רק יעודדו את השסע ויפגעו בממשל הנכנס וביכולתו לתפקד. הם טוענים של"מפגינים" לא הייתה כוונה לפגוע באיש והם רק הביעו את זעמם ה"מוצדק" על "הבחירות שנגנבו מהם".

ובארצנו הקטנטונת? ראש הממשלה, שעומד לצידו של טראמפ בכל דבר ועניין, ניצל את ההזדמנות כדי לייצר את הקשר הלא קיים בין פורעים שפורצים לפרלמנט ובין הפגנות רועשות וכועסות נגדו, נגד התנהלותו ונגד מדיניותו (היי, גם להחליט לפי האינטרס האישי שלך זאת מדיניות!). מסביבתו יצאה ידיעה אודות הסכנה שנשקפה לחייהם של הזוג נתניהו ממפגינים כועסים שרצו לעבר מחסום שנמצא הרחק מהמעון והיא שודרה כעובדה מבלי לתהות מדוע המידע הזה שוחרר באיחור, ובמקביל להתרחשויות בארצות הברית.

שופרותיו של בלפור טענו שלמפגינים יש כוונה לרצוח את נתניהו, ומחסומים נוספים שהוצבו הרחק מדלת המעון עוטרו בקונצרטינות מאיימות כדי להבהיר לציבור – תסתכלו, תסתכלו איך מי שמפגינים בבלפור עם שלטי "לך" הם כמו המתפרעים בוושינגטון, עם חולצות של "מחנה אושוויץ – עבודה היא חירות".

מחסומים נוספים שהוצבו הרחק מדלת המעון עוטרו בקונצרטינות מאיימות כדי להבהיר לציבור – תראו איך מפגיני בלפור עם שלטי "לך" הם כמו המתפרעים בוושינגטון, עם חולצות "מחנה אושוויץ – עבודה היא חירות"

אבל האמת, שאנחנו לא צריכים להשוות את ניסיון ההפיכה בוושינגטון להפגנות בבלפור. ההתפרעויות שראינו בשידור חי השבוע בדמוקרטיה החזקה בעולם הן קו שבר שמקביל, כנראה, לקו השבר הכואב ביותר של ישראל מאז מלחמת יום הכיפורים – רצח רבין.

ממרחק של 25 שנים, קל לאישי ציבור ועיתונאים להכחיש את כל האירועים שקדמו לרצח רבין – הם ינסו לטפול אותם על "קומץ" של "עשבים שוטים", או להגיד שלפוליטיקאים לא הייתה יד בדבר. עמית סגל, שהיה חלק מפאנל נוער שהתראיין ב"ערב חדש" יום לאחר הרצח, ממשיך לטעון שהרצח תפס אותו בהפתעה. שאף אחד בציבור אליו הוא משתייך, ציבור שממנו יצא הרוצח ומשתפי הפעולה שלו, לא ידע מה הולך לקרות.

זה נורא מוזר, כי סגל ואני חולקים לא רק שם פרטי וגיל, אלא שנינו היינו נערים עם תודעה פוליטית מפותחת.

בניגוד לדבריו, אני זוכר את החשמל הזה באוויר, כמו שמרגישים כשרואים עננים שחורים מוארים בברקים מגיעים מהים והרוח מתגברת והברומטר מראה על ירידה חדה בלחץ האוויר. אתה יודע שתבוא סערה, ולכן אתה לא מופתע כשאתה נרטב עד לשד עצמותיך.

אז קרתה הטעות הגדולה. הדור שלי טעה, כולנו טעינו. חשבנו שהדבר הנכון הוא להקשיב לדמעות התנין של סגל הילד וחבריו, לקריאות "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו" של גווארדיית המתנחלים. שכחנו פתאום את ההפגנות שבהן קראו "בדם ואש את רבין נגרש" או את בן-גביר שאמר למצלמת הטלוויזיה "הגענו אל הרכב שלו, נגיע גם לרבין". באמת שהכוונה שלנו הייתה טובה – רצינו לאחות את הקרע העצום הזה ופחדנו מכך שהוא יעמיק עד שלא יהיה אפשר לאחות אותו והוא יביא לסופה של מדינת ישראל.

אבל במבט לאחור – טעינו. טעינו בכך שבשם האחדות המזוייפת נתנו למסיתים להמשיך להסית, נתנו להם לקבוע את הכללים, לדרוש מאיתנו שנקבל את חוסר הסובלנות שלהם בשם הסובלנות ולהתעלם מכל מה שהביא את יגאל עמיר לירות שלושה כדורים בגב של ראש הממשלה ומהאנשים שעמדו מאחוריו ולחשו באוזנו (מטאפורית): "תלחץ על ההדק!".

בניגוד לדברי סגל, אני זוכר את החשמל באוויר, שמרגישים כשרואים עננים שחורים מוארים בברקים מגיעים מהים והרוח מתגברת. אתה יודע שתבוא סערה, ולכן אתה לא מופתע כשאתה נרטב עד לשד עצמותיך

25 שנה אחרי, אנחנו רואים את פירותיה של הטעות הזאת בדמות ראש ממשלה שמסית נגד מתנגדיו הפוליטיים באמצעות שקרים ומביא לאלימות פיזית ומילולית של תומכיו נגד מתנגדיו. 25 שנה אחרי, החשמל הזה, של אסון שעומד להתרחש, נמצא שוב באוויר.

ברור לי שהנשיא הנבחר ביידן לא יקרא את דברי, אבל בכל זאת אני רוצה להגיד לו דבר חשוב: כבוד הנשיא, הפיוס לא יגיע באמצעות ויתור על עקרונות של שיוויון, לא באמצעות הכלה של חוסר סובלנות ושנאה ולא באמצעות התכופפות וכניעה לאלימות. אל תעשו את הטעות שאנחנו עשינו ב-1995, כי אחרת בעוד ארבע שנים טראמפ או אחד ממשתפי הפעולה שלו ישובו לבית הלבן, ואז כבר יהיה מאוחר מדי.

עמית לב-ברינקר, יליד 1982 ותל אביבי, נשוי ללוק ואב לראובן (השחור) ונחמה (הטריקולורית), הייטקיסט ביום ואקטיביסט בלילה, אבל לא אחרי 21:30