למחנה הפוליטי שמעוניין בהחלפת נתניהו, ובראשו מפלגות "תקוה חדשה" ו"יש עתיד", יש אפשרות בטוחה אחת לחסום את דרכו של נתניהו – לוודא מעבר של כחול-לבן, "עבודה" ו"מרצ" מעל אחוז החסימה. תעדוף מפלגות אלה חיוני גם על חשבון מנדטים של סער ולפיד, שבכל מקרה יהיו חייבים לשתף פעולה אחרי הבחירות בקואליציה מורכבת שתצטרך לשלב את ליברמן ובנט עם גנץ, סער, לפיד ומפלגות השמאל או החרדים. קואליציה כזאת תוכל לקום רק אם דרכו של נתניהו להקמת ממשלה תהיה חסומה. בתסריט בו כל המפלגות הללו עוברות את אחוז החסימה – נתניהו, עם בנט, לא יכול לחצות את רף 60 המנדטים (ובסבירות גבוהה גם לא את ה-58).
* * *
בפעם הרביעית גרר בנימין נתניהו את מדינת ישראל לבחירות, בתקווה כי הפעם יצליח להשיג את מספר הקסם – 61 מנדטים. נתניהו כשל בכך 3 פעמים בשנתיים האחרונות, אולם בבחירות אלה יש מרכיב שונה שלא היה קיים בבחירות הקודמות ומשפר את סיכוייו: פיצול משמעותי בגוש המרכז-שמאל לשורה של מפלגות קטנות.
נתניהו כשל 3 פעמים בשנתיים האחרונות בהשגת מספר הקסם 61, אולם בבחירות אלה יש מרכיב שלא היה קיים בבחירות הקודמות ומשפר את סיכוייו: פיצול משמעותי בגוש המרכז-שמאל לשורת מפלגות קטנות
הדבר יוצר סיכון לאובדן קולות אל מתחת לאחוז החסימה ויכול בתנאים מסויימים לאפשר לנתניהו לחצות את רף ה-60. נכון לעכשיו, הפגיעה הקשה ביותר היא ברשימות הערביות שתרמו לגוש "לא ביבי" 15 מנדטים בבחירות האחרונות ועומדות היום בסקרים על מספר חד-ספרתי.
למרות זאת, בהתנהלות נכונה, יכול המרכז-שמאל למנוע אפשרות של נתניהו לנצח בבחירות. בכל הסקרים חוזרת תמונה זהה – במצב בו כל המפלגות הציוניות משמאל עוברות את אחוז החסימה, גוש הימין קטן מ-60. אפילו בסקרים בהם הרשימה המשותפת משיגה 8-9 מנדטים בלבד, נתניהו לא מצליח להשיג את מבוקשו, כל עוד מרצ, העבודה וכחול-לבן נמצאות מעל אחוז החסימה.
|
|
סקר כאן 11
9.2 (מרצ לא עוברת) |
"פאנלס פוליטיקס" 19.2
(כחול-לבן לא עוברת) |
"מדגם" קשת 12 16.2
כל המפלגות עוברות |
ק.פוקס חדשות 13 15.2 כל המפלגות עוברות |
|
גוש נתניהו |
62 | 60 | 59 | 58 |
| גוש סער-לפיד | 58 | 60 | 61 |
62 |
שני דברים יקרו בוודאות יום לאחר הבחירות: "יש עתיד" תהיה המפלגה הגדולה בגוש המרכז-שמאל וליאיר לפיד לא יהיה סיכוי להרכיב ממשלה. לא קיים תסריט שבו גדעון סער ובנט עוזבים את הימין בשביל להצטרף לממשלה תחת לפיד. לכן אין חשיבות אם ל"יש עתיד" יהיו 15 מנדטים, 18 או 20. נקודת המפתח היא בהבטחת גוש חוסם שמנטרל אפשרות להקמת ממשלת נתניהו-בן-גביר. הסרת אפשרות זאת מסדר היום תאפשר (אולי) קואליציה שבבסיסה סער ולפיד ולצידם שורת מפלגות קטנות מבנט ועד מרצ.
לכן, לגוש המרכז-שמאל יש משימה פשוטה – להבטיח שכל המפלגות הנמצאות באיזור הסכנה יסיימו בצד הנכון של אחוז החסימה. מאיפה יבואו הקולות? מהמתלבטים ומהעלאת אחוז החסימה במוקדים הנכונים.
לא קיים תסריט בו סער ובנט עוזבים את הימין כדי להצטרף לממשלה תחת לפיד. לכן אין חשיבות אם ל"יש עתיד" יהיו 15 מנדטים, 18 או 20. המפתח הוא בהבטחת גוש חוסם שמנטרל אפשרות להקמת ממשלת נתניהו-בן-גביר
למה לא להפריש את אחת המפלגות?
יש הטוענים שהדרך למנוע אובדן קולות הוא פשוט לגרום לפרישה של אחת המפלגות. בימים אלה יש קמפיין אגרסיבי מהצד השמאלי של המפה במטרה לגרום לכחול-לבן ובני גנץ לפרוש מתוך הנחה שזה "יציל" את השמאל.
טעות קשה! היציבות של 62 מנדטים נגד נתניהו היא בהרכב המפלגות הנוכחי. ראש מפלגה אינו אדמו"ר והמצביעים הם אנשים חופשיים, האשליה כאילו ניתן לדעת לאן ילכו קולות המצביעים של מפלגה שפורשת היא טעות מן היסוד.
בבחירות אפריל 2019 זכה הליכוד ב-35 מנדטים, וגוש הימין עמד על 60 מנדטים. באותן בחירות חצתה מפלגת "כולנו" את אחוז החסימה בקושי, עם 4 מנדטים ובמקביל מפלגת "זהות" של משה פייגלין לא עברה ושרפה לגוש הימין 119 אלף קולות (3.5 מנדטים). לקראת סבב 2 עבד נתניהו קשה למנוע ריצה עצמאית של כחלון ופייגלין מחשש לבזבוז קולות. נתניהו השיג את מבוקשו, כחלון נמהל לתוך הליכוד עם 4 שריונים, פייגלין פרש תמורת הבטחה למינוי כשר הבריאות.
בתאוריה, המהלכים הללו היו אמורים להוסיף לליכוד 7 מנדטים ולהבטיח לו הישג חלומי של יותר מ-40 מנדטים ונצחון וודאי. בפועל מצביעי כחלון התפזרו בין כחול-לבן, ש"ס, ישראל ביתנו ואפילו מפלגת העבודה (של פרץ ואורלי לוי). מצביעי פייגלין התפזרו ברוח ועד היום לא נודע מיקומם, פתק "מחל" הם לא שמו בקלפי. ביום הבחירות הליכוד התכווץ מ-35 ל-32 וגוש הימין צנח מ-60 ל-55!
החתך הנוכחי של מצביעי כחול-לבן רחוק מהפרופיל השמאלני הקלאסי ובחלקו כולל מצביעים שהאלטרנטיבה השנייה שלהם נמצאת דווקא אצל בנט וסער ויתכן שחלקם פשוט יעדיפו לא להצביע. ההנחה כאילו ניתן לדעת מה יעשו מצביעי כחול-לבן אחרי פרישה של גנץ היא הימור פרוע. כאשר כחול-לבן החלה לרדת בסקרים לאחר הכניסה לממשלה, המצביעים שנטשו אותה עברו בהמוניהם לבנט והזניקו אותו למספרים שלא חלם עליהם, בהמשך זזו קליק שמאלה לגדעון סער. נהירה ליאיר לפיד ועל אחת כמה וכמה למפלגות השמאל, לא נצפתה.
בתאוריה, המהלכים הללו היו אמורים להוסיף לליכוד 7 מנדטים ולהבטיח לו הישג חלומי של יותר מ-40 מנדטים ונצחון וודאי. בפועל מצביעי כחלון התפזרו בין כחל"ב, ש"ס, ישראל ביתנו ואפילו העבודה. מצביעי פייגלין התפזרו ברוח ומיקומם לא נודע
לכן, הקמפיין האגרסיבי משמאל לפרישת גנץ הוא הימור לא מבוסס שקשה לחזות את השפעתו. לדוגמה, פרישה כזאת עלולה לספק דווקא לבנט את המנדט הנוסף ומצד שני לא לסייע כלל למרצ והעבודה שעדיין עלולות ליפול מתחת אחוז החסימה.
לכן למחנה שרוצה בהחלפת נתניהו וחרד מהאפשרות של ממשלת נתניהו-בן-גביר יש מסלול בטוח אחד, שבוודאות ימנע מנתניהו את חלום ה-61 ויפתח סיכוי להקמת קואליציה חלופית – התגייסות להבטחת המעבר של כחול-לבן, "עבודה" ו"מרצ" מעל אחוז החסימה. בתנאים כאלה אין לנתניהו אפשרות לחצות את מחסום ה-60 וסער ולפיד יוכלו (אולי) להתחיל במו"מ מורכב על הקמת קואליציה רב-מפלגתית.
ד”ר למדעי המדינה וליחסים בינלאומיים. עבודת הדוקטורט שלי בנושא “כללי משחק בלוחמה א-סימטרית” זכתה בפרס הקרן ע”ש ענבר עטיה ז”ל למחקרים בנושא טרור.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוטעות טעות טעות
אם כחולבן פורשת, כל הפתקים מתחלקים בין מפלגות הגוש–החלוני–ליברלי
אם כחולבן עוברת, מתחילה החגיגה. מס 2 תמנו–שטה זה סחורה לכל המרבה במחיר
מס 1 – גנץ – והשנאה שלו, יצר הנקמה שלו במצביעיו, כבר מזמן העבירה אותו על דעתו. הבנאדם לא צפוי בעליל
מס 3 ואילך…
להמר על סוף החלום הציוני על גנץ ותמנו–שטה
מהיותר גרועים ששמעתי