מה שקרוי, ובצדק, "היחסים המיוחדים" בין ישראל לארה"ב, נשען על מסורת של עשרות שנות דיאלוגים מדיניים רגישים בכל הדרגים. עם התפתחות היחסים, נוצרו גם הסכמים כתובים ומחייבים בין המדינות, וגם קוד התנהגות בלתי פורמלי אך משמעותי ביותר.

קוד ההתנהגות הזה, כולל החל מראשית שנות ה-80, את המושג ”No surprises”, קרי התחיבות הדדית בלתי כתובה אך מחייבת, המוסכמת בדרג הגבוה ביותר – נשיא ארה"ב מול ראש ממשלת ישראל – לאי-נקיטת צעדים מסוג כלשהו שיביכו את הצד השני.

קוד ההתנהגות כולל, מראשית שנות ה-80, את המושג ”No surprises”. התחיבות הדדית בלתי כתובה, המוסכמת בדרג הגבוה ביותר – נשיא ארה"ב מול רה"מ ישראל – לאי-נקיטת צעדים שיביכו את הצד השני

דוגמאות לצעדים מביכים כאלה יכולות להיות הקמת התנחלות במהלך ביקורו של מזכיר מדינה אמריקאי בישראל מזה, או תוכנית שלום אמריקאית מזה.

לאורך ההסטוריה הקפידו כמעט כל ראשי ממשלות ישראל לקיים את ההתחייבות הזו, מתוך הכרה באי-סימטריה הבסיסית שבין ישראל לארה"ב, אי-סימטריה שיש המבכרים להדחיק. כל מי שמצוי במרקם העשיר והעמוק של היחסים יודע, כי כושר ההיזק האמריקאי לישראל עולה אלפי מונים על יכולתה של ישראל לפגוע באינטרסים אמריקאיים. היתגרות בארה"ב עלולה לעלות לישראל ביוקר רב, וכבר היו דברים מעולם.

ארה"ב כבר הענישה את ישראל בחומרה על פעולות שפגעו באינטרסים שלה, כדוגמת מכירת מטוסי הביון "פלקון" לסין (1999). ישראל טענה אז לתום לב, טענה שהאמריקאים לא קיבלו, וישראל משלמת מחיר על שגיאתה זו עד היום. כך גם פרשת המרגל פולארד, שנזקיה מורגשים גם הם עד ימינו.

אבל אף ראש ממשלה לפני נתניהו לא העז לפעול במודע, בגלוי ובהתרסה כנגד אינטרסים אמריקאיים חיוניים. ראש הממשלה המנוח יצחק שמיר גילה כשרון נבואי כשהדביק לנתניהו כבר שנות ה-90 את הכינוי "מלאך חבלה". את נזקי החבלות שביצע ביחסי ישראל-ארה"ב בימי ממשל אובמה, כשניסה בכל דרך לטרפד את המשא ומתן על הסכם הגרעין בין איראן לארה"ב והמעצמות, תשלם ישראל לאורך עשרות שנים. החבלות של נתניהו כללו גם את "אם כל ההפתעות", תיאום הנאום בקונגרס מאחורי גבו של הממשל, וכמובן גם היתממות מעושה בדיעבד, בטענה ש"הספיקר של הקונגרס הזמין אותי לנאום".

אבל אף רה"מ לפני נתניהו לא העז לפעול במודע, בגלוי ובהתרסה כנגד אינטרסים אמריקאיים חיוניים. את נזקי החבלות שביצע ביחסי ישראל-ארה"ב בימי ממשל אובמה תשלם ישראל לאורך עשרות שנים

יוצאי ממשל אובמה משולבים היום בתפקידי מפתח בכל זרועות הממשל, וכולם כולם זוכרים היטב את ההפתעה הזו, כמו גם את ההטפה המחוצפת שביצע נתניהו לעיני המצלמות בחדר הסגלגל, בהפתעה וללא תיאום, כש"הסביר" לאובמה את מה שהוא לא מבין בנושא האיראני. אובמה גמל לנתניהו, בין היתר, בהפתעה משלו בשלהי כהונתו (דצמבר 2016), כשהורה לשגרירתו באו"ם להימנע בהחלטת מועצת הבטחון 2334, שהגדירה את ההתנחלויות כהפרה בוטה של החוק הבינלאומי וככאלה שאין להן שום נפקות חוקית.

מדיניות חוץ מושתתת על אינטרסים, אבל ביחסי ישראל-ארה"ב – כך התגאו תמיד שתי המדינות – יש גם מימד ערכי. חיפוש קצר בגוגל יראה שכל הצהרה משותפת בדרג גבוה כוללת תמיד את המשפט "Joint interests and shared values" (אינטרסים משותפים וערכים משותפים).

בעבר הלא רחוק, אחרי תום המלחמה הקרה, היתה ארה"ב המעצמה היחידה בעולם. כיום מעמדה מצוי בנסיגה מול המעצמה הסינית העולה, והעתיד מזמן זירה בין-מעצמתית המכונה G-2, כלומר עולם דו-מעצמתי סינו-אמריקאי.

ממשל ביידן הציב את סין במוקד מדיניות החוץ והבטחון שלו, ורואה בה את ה- "Peer competitor" (מתחרה שווה-ערך) היחידה על פני כדור הארץ. הממשל ניסח ומממש אסטרטגיית התמודדות רב-מימדית עם סין, הכוללת היבטים מדיניים-אסטרטגיים, צבאיים, כלכליים, טכנולוגיים ואידאולוגיים.

חשוב להתעכב על המימד האידאולוגי, המשליך ישירות על ישראל. כמו בשירו של דיויד ברוזה על "ממשלה של גנרלים מחלקת את הנוף לשלהם ולשלנו, ולא רואים את הסוף", כך ארה"ב, בפשטנות אך בתקיפות, מחלקת את העולם לשלהם ולשלנו, ודורשת מבעלות בריתה לבחור צד. החלוקה האמריקאית היא בין מדינות דמוקרטיות-ליברליות, המחויבות לסדר עולמי בהובלת ארה"ב והמערב, לבין מדינות סמכותניות, לא דמוקרטיות ולא ליברליות, המשייכות עצמן למעגל ההשפעה הסיני.

ארה"ב מחלקת את העולם לשלהם ולשלנו, ודורשת מבעלות בריתה לבחור צד, בין מדינות דמוקרטיות-ליברליות, המחויבות לסדר עולמי בהובלת ארה"ב והמערב, לבין מדינות סמכותניות, לא דמוקרטיות ולא ליברליות

בתקופתו של נתניהו, שידכה עצמה ישראל בהדרגה לצד הסמכותני והלא נכון של ההסטוריה. קיים קשר ישיר והדוק בין מדיניות הפנים הסמכותנית וההרסנית שבה נקט נתניהו, לבין מדיניות החוץ שחתרה להידוק יחסים עם כמה מן הגרועים והאנטי-דמוקרטים שבמשטרים, ואף התגאתה בכך.

בעידן טראמפ שינתה ארה"ב עצמה את מדיניותה באופן קיצוני, ויתרה הלכה למעשה על התואר מנהיגת העולם החופשי, ויצרה כאוס במערכת הבינלאומית, שתאם את מדיניותו של נתניהו. אבל ארה"ב השליכה את טראמפ מתחת לגלגלי האוטובוס של ההסטוריה, וסובבה בחדות את ההגה בחזרה לערכים ולאינטרסים המסורתיים של הדמוקרטיה החזקה בעולם.

עכשיו, כשגם ישראל השכילה להשאיר את נתניהו על הספסלים האחוריים של הכנסת, חשוב ביותר ליישר קו עם בת-הברית האסטרטגית והדמוקרטית החשובה ביותר של ישראל. יישור הקו הזה חייב לכלול חזרה לקוד ההתנהגות המוסכם של "אין הפתעות", וחשוב לא פחות, גם לשותפות הערכים בין שתי הדמוקרטיות, האחת גדולה ומבוססת, והשנייה קטנה, צעירה ושברירית.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

ח"כ דרעי, אני האדם הלבן. זה שלפי דבריך תקציב המדינה נכתב על ידי בני מינו ועבורם. אנשים לבנים, לפי מניפת הצבעים שלך, הם גם מדושני עונג. סך הכל שיפור לעומת מה שכבר נאמר עלינו: נושכי נשך, בעלי אפים ארוכים ושאר סימנים. .

מאחר שאתה מחלק את אזרחי ישראל לפי תורת השש בש, בוא ואספר לך על תולדות אדם לבן אחד, בן להורים לבנים, נשוי לאשה לבנה ואבא לילדים לבנים וחמודים. אדם לבן שקוראים לו אני.

רוב משפחתי ומשפחת אישתי הלבנה נשארו על אדמת גרמניה. לרובם אין בכלל קברים. מי ששרד עלה לכאן והתחיל חייו מאפס, נושא טראומות מהכואבות שספג המין האנושי.

רוב משפחתי ומשפחת אישתי הלבנה נשארו על אדמת גרמניה. לרובם אין בכלל קברים. מי ששרד עלה לכאן והתחיל חייו מאפס, נושא טראומות מהכואבות שספג המין האנושי

אחר כך סבתי הלבנה התגייסה להגנה. התפקיד שלה היה להעביר נשקים מתחת למזרן בעגלת אימי התינוקת. אבי הלבן (מסיביר) נשלח לפנימיה כי לא היה להוריו כסף לגדלו.

אני הלבן והמדושן הלכתי לגולני. שם שכבתי במארבים עם שחורים. גם בלוויות אני זוכר ארונות עטופים בכחול לבן, לא בשחור לבן.

אבי חלה מאוד. מאחר שלא היה לנו די כסף לניתוח פרטי, הוא חיכה לניתוח לב פתוח למעלה משנה ומת במהלך ההמתנה. הוא מת לבן וממש לא מדושן עונג. הוא מת כי לא היה לנו כסף. אחרי עשרות שנים ששירת בצה"ל. כל מה שהיה חסר לנו אז היה מעטפת מזומנים לאיש הנכון.

אותי לימדו לא להבחין בין שחור ללבן אלא בין ישר לעקום. בין אוהב לשונא. בין אנשים רעים הפועלים רק למען עצמם ובין אלה שמסייעים לכל דורש. מניפת הצבעים שלך לא היתה שם.

מימנתי את לימודיי בכספי. שטפתי שירותים בתחנות דרך (לפני תחנות הנוחות) מגרד שיירי צואה מיובשים ושלוליות שתן. בזמן שנשאר שמרתי בלילות באיזו חברת הייטק. אני הלבן והמדושן.

אבי חלה מאוד. מאחר שלא היה לנו די כסף לניתוח פרטי, הוא חיכה לניתוח לב פתוח למעלה משנה ומת במהלך ההמתנה. הוא מת לבן וממש לא מדושן עונג. הוא מת כי לא היה לנו כסף

כל חיי עבדתי, למדתי, מעולם לא לקחתי שוחד, לא הואשמתי בהעלמות מס. הדף שלי חלק ולבן. מעולם לא נתפסתי בשקר או לא אמרתי אמת.

אני בן 56. מטפל באימי החולה מאוד. חוסך בכל דרך, גר בבית שכור, נוהג ברכב ישן שלי. לא גר באחוזה ולא בדירת מיליונים בירושלים. אנחנו מאושרים. כי אני זוכר את דירת השיכון בה גרנו. את ארוחת הצהריים שכללה חלב קר עם אורז וסוכר. קראנו לזה "מרק חלב", או בפיך "מרק לבן". זה היה מזוננו. יין לבן לא היה בתפריט.

אני מאוד כועס עליך, אתה מלהיט את חסידיך נגד אחיהם, משרה שנאה, נותן סימנים, בורא סטיגמות. זו לא דרך התורה ודרך האל. זו אולי הסיבה שהאל שולח אותך לשבת מאחורי סורג ובריח, ואינך לומד כנראה.

זו דרכו של אסיר לשעבר העומד בפני משפט ורוצה לשמור על כוחו האלקטורלי. הלבנים אינם שונים מהשחורים. אל תהפוך אותנו לדרום אפריקה ואל תחזיר אותנו לסיוטי הרכבות והמשלוחים.

התקציב הזה נבנה עבור כולנו. לראשונה אין בו מגזרים מועדפים, לבד מאלה שהופלו כאן לרעה בלי קשר לצבע עורם: קשישים, בעלי צרכים מיוחדים, נשים מוכות, חסרי דיור ועוד.

כל חיי עבדתי, למדתי, מעולם לא לקחתי שוחד, לא הואשמתי בהעלמות מס. אני בן 56. מטפל באימי החולה מאוד. חוסך בכל דרך, נוהג ברכב ישן שלי וגר בבית שכור, לא באחוזה או בדירת מיליונים בירושלים

לא קיבלת את ליטרת הבשר האוטומטית שלך כי אתה שווה בין שווים, אבל יש לך גם תכונה נוספת. אתה אדם רע.

אייל פרדיס הוא מרצה לתקשורת ויועץ אסטרטגי. לשעבר יועץ בכיר לשר משה שחל בממשלת רבין ז"ל, דובר ההסתדרות הכללית, מנכ"ל עיריית עפולה, שדרן ופרשן פוליטי. מתגורר בקרית טבעון

"ממשלת השינוי" כבר שינתה משהו חשוב: חבריה אינם מתנהגים כמו בהמות, וראש הממשלה וחליפו לא מתנהלים כמו אוטוקרטים שחושבים שהיקום סובב סביבם. אבל אחרי חודשיים אנשים כבר שואלים: איפה השינוי המהותי?

לאחרונה העבירו תקציב. זה תיקן מצב הזוי שבו התנהלנו ללא תקציב בשיאו של משבר כלכלי נורא. זה חשוב מאוד, זה שידר שפיות מבורכת, אבל זה עדיין לא שינוי מערכתי.

"ממשלת השינוי" כבר שינתה משהו חשוב: חבריה אינם מתנהגים כבהמות, ורה"מ וחליפו לא מתנהלים כמו אוטוקרטים שחושבים שהיקום סובב סביבם. אבל אחרי חודשיים אנשים כבר שואלים: איפה השינוי המהותי?

יש שיגידו שהגיוון האידיאולוגי של הממשלה מונע שינוי מערכתי. זה נכון לצערנו בנושא הפלסטינים: הכיבוש יצטרך להפוך לכואב יותר לפני שדעת הקהל תזוז ותייצר ממשלה שמבינה את הצורך הקיומי בהפרדה. אבל זה לא המצב בנוגע לנושא השני המאיים על ישראל: סוגיות הדת והמדינה.

כל מנהל חפץ מהפכות יודע שמומלץ להתחיל בשינוי ראוי, הגיוני, פופולרי ואפשרי. ויש כזה בנמצא, ממש מתחת לפנס: נישואין אזרחיים.

נישואים הם זכות בסיסית. סביר למנוע את הזכות במקרים מסוימים – לקטינים, קרובי משפחה וכו'. אבל ישראל הולכת רחוק הרבה יותר.

• היא מונעת נישואים ממי שרוצה להינשא לבני דת אחרת, למרות שהמדינה היא ביתם של דתות רבות.
• היא מונעת נישואים מיהודים שאינם נחשבים ליהודים על ידי הרבנות.
• היא מונעת נישואים ממי שאינם חפצים בנישואים דתיים, בין אם בגלל אתאיזם או מסיבה אחרת.

הקבוצות הנ"ל נדרשות לא להינשא, או להינשא בחו"ל ולקוות שמשרד הפנים יכיר בנישואיהם, או להסתפק בחוזה שמארגן להם מעין-נישואים עם זכויות דומות אבל בלי הכרה רשמית כ"נישואים". זה לא ראוי.

מגיני הסטטוס קוו יגידו שמדובר בסמנטיקה וכי "נישואים"  זה הגדרה דתית. זה מזכיר את השמרנים האמריקאים שטענו שנישואים הם הגדרתית איחוד בין גבר ואישה; הקהילה הגאה התעקשה שלשפה יש משמעות ושהשוויון חייב להראות, והיא ניצחה.

מומלץ להתחיל בשינוי ראוי, פופולרי ואפשרי. ויש כזה, ממש מתחת לפנס: נישואין אזרחיים. נישואים הם זכות בסיסית. סביר למנוע אותה במקרים מסוימים – לקטינים, קרובי משפחה וכו', אבל ישראל הולכת רחוק הרבה יותר

בישראל המדינה אומרת לאזרחיה ש"נישואים" זה עניין דתי. אבל לא כך הדבר.

אני נשוי על אף שאין לי רגשות דתיים ושום עניין ברבנות, הנשלטת על ידי ביורוקרטים קיצוניים מהזרם היהודי האורתודוקסי, שהוא מיעוט בקרב שאר יהודי העולם. השקפה זו היא מנת חלקם של רבים וכנראה רוב בקרב החילונים בישראל.

הנושא הומחש השבוע בסיפורו של ארטיום דולגופיאט, אלוף ההתעמלות האולימפי הראשון שלנו. הוא היה יהודי מספיק כדי להגר מאוקראינה בגיל 12, יהודי מספיק כדי לשרת בצבא, ויהודי מספיק כדי ללבוש בגאווה את המגן דוד בטוקיו. הוא הביא לישראל כבוד גדול וגרם ל"התקווה", עם השורה הידועה על "נפש יהודי הומיה", להשמע בפעם השניה בהסטוריה באולימפיאדה. אבל הוא אינו יהודי מספיק כדי להתחתן בישראל, כי רק אביו יהודי, והרבנות מעקמת אף.

יש במצבו מאות רבות של אלפים בישראל – נתח ניכר מהאוכלוסייה הבוגרת. זה לא הגיוני.

אף מדינה אחרת בעולם המפותח לא מעניקה לדת מונופול מסוג זה על נישואין. אפילו איראן לא עושה את זה (יש להם בתי משפט אזרחיים עם סמכות בנישואין, למרות שכללים אסלאמיים חלים באופן נרחב, כגון הדרישה שנשים יקבלו אישור מהאב).

אולי המצב נראה סביר בעיני הפוליטיקאים החרדים. אבל הוא מאמלל אנשים רבים ונותן מתנה יקרה לאויבי ישראל. הוא מסייע למי שמזלזל בישראל כתיאוקרטיה. הוא משחק לידי מי שטוען שהיהודים הם דת ולא עם ולכן לא מגיעה להם מדינה. זה אשכרה נותן רוח גבית ל-BDS.

בישראל המדינה אומרת לאזרחיה ש"נישואים" זה עניין דתי. אבל אני נשוי אף שאין לי רגשות דתיים או עניין ברבנות, הנשלטת ע"י ביורוקרטים קיצוניים מהזרם האורתודוקסי

מי יכול בכלל לחשוב שזה רעיון טוב? אז זהו: לא רבים. כל הסקרים מראים רוב נדיר במדינה המקוטבת הזאת – כשלושת רבעי המשיבים – שרוצים שתונהג כאן אופציה של נישואים אזרחיים. זה יהיה פופולרי.

וזה גם אפשרי. מבין מפלגות הימין בקואליציה, ישראל ביתנו תהיה להוטה לעשות זאת, כנראה שתקווה חדשה תסכים גם, ורק בימינה תמצא הסתייגות מסויימת מלעצבן את החרדים (גם אם ישמר המונופול המיותר שלהם על נישואים יהודיים). יש להוסיף שבימינה הגישה לחרדים לא סגורה עד הסוף – ע"ע ברית האחים.

זה גם יציב את הליכוד מול הבחירה הקשה בין תמיכה בדבר כה מתבקש או התנגדות על רקע הברית עם החרדים. הם כנראה יתנגדו, וזה יעזור לעוד אנשים להבין מה עצום נזקה של המפלגה הזאת.

העברת חוק נישואים אזרחיים תתקן מצב מעוות ואבסורדי ותשדר ש"ממשלת השינוי" ראוייה לכינויה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan