אני לא אוהב את זה שישראל רוקדת לחליל של ארה"ב. לא רואה בכך גאווה אלא השפלה. מדינה ריבונית לא יכולה להתנהל כמו מחוז של מדינה אחרת.
יחד עם זה בתור עם שעבר את השואה, ובמראות של מחנות חינוך מחדש שהגיעו מסין עוד ב2016, הייתי מצפה מישראל לנקוט קו עצמאי מוביל וברור נגד הגנוצייד שמתרחש בסין כבר שנה רביעית. הייתי מצפה מישראל להוביל את המאבק נגד ההתעללות בבני אדם בסין ולא להכנע ללחצים מבחוץ.
נתניהו שהציב את עצמו במעמד דיקטטור המקומי היה ביחסים נהדרים עם שי ג'ינפין, רוצח ההמונים הסיני. נראה שהיתה בינהם הבנה מרשימה שמעבר למילים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ישנה מערכת אחת שמתחפשת ל-2 צדדים.
כך הציבור מתחלק ל-2 מחנות ניצים, על-פי נטיותיו, השתיכותו החברתית וכו', כשכל צד חושב שמיגור הצד השני יציל את המצב, כאשר למעשה, בצמרת – 2 הצדדים פועלים נגדו.
"ימין וסמול – הפרד ומשול"
תלמידיו הנאמנים של סול אולינסקי מציבים ביבי-בוגימן שעליו אפשר להשליך הכל, כאילו מערכות המשפט והביטחון, התקשורת והאקדמיה אינן שותפות מלאות למה שקורה כאן.
"…מְק֤וֹם הַמִּשְׁפָּט֙ שָׁ֣מָּה הָרֶ֔שַׁע וּמְק֥וֹם הַצֶּ֖דֶק שָׁ֥מָּה הָרָֽשַׁע׃"
נ.ב. ובפרפראזה על דבריו של רוס בסדרה "חברים": גם ניסוי ותקלה, גם "איכות השלטון" וגם תמיכה ב"מחאה"?
"!Guys, Give someone else a chance"