ובכן, התרגשה עלינו גזירת מעונות היום. זאת בהחלט גזירה עבורי, עבור חברותיי ועבור אלפי נשים חרדיות שיוצאות לעבוד, בעוד בעליהן לומדים בכוללים. אם המעון יעלה לנו סכום גבוה, העבודה שלנו תהיה לא כדאית ובעצם לא אפשרית.

התרגשה עלינו גזירת מעונות היום. זאת בהחלט גזירה עבורי, עבור חברותיי ועבור אלפי נשים חרדיות שיוצאות לעבוד, בעוד בעליהן לומדים בכוללים. אם המעון יעלה לנו סכום גבוה, עבודתנו תהיה לא כדאית ולא תתאפשר

אינני יודעת מה צודק ומה לא, לא על זה באתי לדבר. יכול להיות שליברמן צודק ואין סיבה לתת את ההקלה הזו לאברכים שאינם עובדים. אני רוצה לתאר לכם את הפירוש הרחב, לא הכספי, של אשה חרדית עובדת.

כשאשה עובדת, היא יוצאת יום יום מהבית. היא רואה עולם, תכלת רקיע ואורות מכוניות, חלונות ראווה, חילונים וערבים. שומעת רמקולים של מחאה, והדי מהומות בשייח ג'ראח. היא פוגשת עוולות שנעשות בשם הדת ולמענה, ומתכווצת. היא פוגשת אנשים מוסריים שלוחמים למען צדק ויושר, ומגלה שלא כל האמת מצויה בבית הכנסת.

הגענו לכסף. אשה עובדת מביאה כסף הביתה, בתלוש על שמה, ומביא המאה – יש לו גם דעה. זו נקודה משמעותית מאד. השליטה הרבנית בה פוחתת, כשיש לה אמצעים כספיים שיוכלו לעזור לה לפנות לטיעון רבני, לעורך דין או לאגודות שונות.

בנוסף, היא פוגשת דעות שונות מהדעות המקובלות בביתה ובמשפחתה, גם פנים-חרדיות וגם אחרות. היא עוברת מפעם לפעם השתלמות, במקומות שונים בארץ ונעשית מודעת לנושאים ולתחומים שלא הכירה. היא צריכה עזרה בשמירת זכויותיה, ומתחילה לפגוש את התחום של זכויות מיעוטים וזכויות אדם. היא פעמים רבות מצטיינת בעבודתה, וזוכה למחמאות ולשבחים וגם לקידום. זה מעלה את ערכה בעיני עצמה, ופותח לה אופקים.

הגענו לכסף. אשה עובדת מביאה כסף הביתה, בתלוש על שמה. ומביא המאה – יש לו גם דעה. זו נקודה משמעותית. השליטה הרבנית בה פוחתת כשיש לה אמצעים כספיים שיוכלו לעזור לה לפנות לטיעון רבני, לעו"ד או לאגודות

האשה העובדת פותחת את סגור ליבה לפני חברותיה. לפעמים מקבלת מהן חיזוק לדרוש מבעלה כל מיני דברים בתחום היחסים ביניהם, לפעמים מקבלת חיזוק לעצור השפלה, רודנות או התעללות. האשה העובדת שומעת על טיפול נפשי-רגשי-פסיכולוגי בצורות שונות, ופעמים רבות מתאווה לעבור טיפול כזה ואכן עוברת. בציבור החרדי יש טרנד רווח של טיפול לענפיו השונים, מה שהיה בלתי אפשרי ולגמרי לא מצוי לפני שלושים שנה.

הערך שעליו התחנכה כל בחורה חרדית הוא הכותרת שנתתי לטור הזה: "כל כבודה בת מלך פנימה", פסוק בספר תהילים. הכבוד שלך הוא להיות בבית, להיות פנימה. והמדרש אומר על פסוק זה: יפה היא הצניעות. כששאלו המלאכים את אברהם אבינו: איה שרה אשתך? ענה: הנה באהל (בראשית פרשת וירא). גם את זה יודעת כל ילדה ונערה חרדית. מקומך הוא האוהל. שם גדולתך, שם רוצה אותך בורא העולם ושם אמרו הצדיקים ואומרים הרבנים שעליך להיות.

והנה, מן החינוך הזה, יוצאת האשה מן האהל ומן הפנימה – החוצה, כדי לפרנס את משפחתה ולאפשר לבעלה התלמיד חכם לשבת באהלה של תורה (שניים לא יכולים, כנראה, להיות באהל…). מעין הוראת שעה לדורות האחרונים. זו מהפכה של ממש, שמביאה בכנפיה שינוי גדול בעולמה של האשה, בעולמה של המשפחה ובחברה החרדית כולה.

נשות "הישוב הישן", הירושלמים מדורי דורות, וכן בחסידויות מסויימות שמרניות ועם זיקה לישוב הישן, אכן אינן עובדות (לדוגמה, חסידות תולדות אהרן אליה התוודעתם באסון מירון. אף אשה מהחסידות הזו אינה עובדת). שם עובדים הגברים, כדי שהאשה תהיה באהל. אלו הקבוצות החרדיות הקיצוניות ביותר.

האשה העובדת פותחת את סגור ליבה לפני חברותיה. לפעמים מקבלת מהן חיזוק לדרוש מבעלה כל מיני דברים בתחום היחסים ביניהם, לפעמים מקבלת חיזוק לעצור השפלה, רודנות או התעללות

תפגשו את הגברים האלו בבנקים במאה שערים, הידע הכלכלי שלהם לא יבייש כלכלנים בגילם. תפגשו אותם קבלנים, סוחרי זהב ותכשיטים, מארגני צי הסעות ועוד. הם מקפידים על אי יציאת נשים לעבודה, כדי לא להצטרף להתליך ההתפתחות והמודרניזציה שמביאה עמה עבודת נשים.

מהפכות אינן קורות ביום, הן תהליכיות. בתהליך ההתפתחות והפתיחות, תהליך "ההתאזרחות" והשילוב של החברה החרדית – יציאת נשים לעבודה היא חלק הכרחי ממש. היא הלבנים, הרצפה והמדרגות שלו. האם פגיעה בדבר הזה נכונה בעת הזאת? האם זה מה שרוצים, להחזיר את הנשים הביתה ולסגור את השערים שנפתחו לחברה בזכות עבודתן?

ודבר נוסף שאף אחד לא יספר לכם חוץ ממני.

ב"ישראל היום" פורסמו השבוע דרכונים ירוקים שקיבלו אנשים לא מחוסנים, ובדיקות קורונה שליליות שקיבלו אנשים שלא נבדקו לקורונה. המחיר צנוע, בין מאה לשלוש מאות שקל. יש בדיקות שעולות יותר. התפתחה תעשית זיופים. זו תעשיה שמתפתחת בכל מקום שבו מוצגות דרישות שנתפסות כמופרזות, כחסרות בסיס הגיוני-רפואי, וכמגבילות את האנשים יותר מדי.

המשתמשים במסמכים המזוייפים סבורים שהם אינם מביאים שום נזק בריאותי. לתחושתם, כמו לתחושת רבים מאד בציבור, בארץ ובעולם, הבהלה של הקורונה אינה קשורה למציאות העובדתית.

זה מה שיקרה עם מעונות היום. חלק גדול מהמשפחות שתפגענה מהגזירה, תשגנה בקלות מסמכים שיאפשרו להם לקבל הלאה תמיכה. יתפתח שוק שחור. האם זה מה שמעונינים? שזיוף יביא את התמיכה במעונות היום?

תפגשו את הגברים האלו בבנקים במאה שערים, הידע הכלכלי שלהם לא יבייש כלכלנים בגילם. הם מקפידים על אי יציאת נשים לעבודה, כדי לא להצטרף להתליך ההתפתחות והמודרניזציה שמביאה עמה עבודת נשים

כאמור, לא באתי לדבר על צדק. יתכן שהתמיכה אינה מוצדקת כלל. אינני טוענת שיש לתת אותה. אני אשה פשוטה בעולמי הקט (כבודי פנימה…) ולא מבינה בכגון אלו. רק רציתי לספר לכם על המשמעות של הדבר בחברה שלנו.

אסתר קופמן, בת 43. מזכירה בבית ספר באזור המרכז, ואם לשבעה ילדים. השתיים הגדולות נשואות והיא כבר סבתא. אוהבת מאד לשחות, בעיקר חתירה, פעם חלמה להיות מדריכת שחיה. כנראה לא יקרה בגלגול הזה. הגדרת הזהות הראשונה שלה, בעיני עצמה, היא 'אשה'. לפני אמא, לפני חרדית. קודם כל אשה.

בשבוע הבא תדון הכנסת במצב על הר הבית. מכיוון שלא הליגה הערבית, לא שום אירגון אסלאמי ולא שום גוף בינלאומי דן או ידון בנעשה על ההר, הרי אין מנוס מן המסקנה שעניין הר הבית הפך להיות עניין פנים ישראלי, עניין פנים פלסטיני ועניין שבין הישראלים לפלסטינים. מכל העולם הערבי, רק מלך ירדן עסק בכך, ומכאן שירדן די לבדה מכל העולם הערבי בכך שהנעשה על הר הבית מעניין אותה.

בשבוע הבא תדון הכנסת במצב הר הבית. מכיוון שלא הליגה הערבית, אירגון אסלאמי או גוף בינלאומי דן בנעשה על ההר, המסקנה היא שהר הבית הפך לעניין פנים ישראלי, פנים פלסטיני ובין הישראלים לפלסטינים

כדי לקבל קצת פרופורציה על ביטחונם של מקומות קדושים לאסלאם במזרח התיכון, הרי התקפות של הסונה נגד המקומות הקדושים לשיעה בעיראק הם  כבר עניין שבשגרה. רק לפני שבוע הייתה התקפה על בית תפילה שיעי בבגדאד וקודם לכן היו התקפות רצחניות גם במקומות הקדושים ביותר לשיעה בנג'ף ובכרבלא.

השיעים לא טומנים ידם בצלחת. הם ייסדו בתוך המסגד הגדול בדמשק, מסגד אומייה, בית תפילה שיעי. אתרי פולחן סוניים נחרבו עד היסוד ובכלל זה קברו של חאלד בן אל-וליד, כובש ירושלים לאסלאם.

אם כך, הבטחון שישראל מעניקה למסגדים על הר הבית על פי הסכמי הסטטוס קוו שומרים על שלמות המסגדים, והיא עושה זאת טוב יותר מן הבטחון שיש למסגדים בעולם הערבי.

הבטחון שישראל מעניקה למסגדים על הר הבית על פי הסכמי הסטטוס קוו שומרים על שלמות המסגדים, והיא עושה זאת טוב יותר מן הבטחון שיש למסגדים בעולם הערבי

אז על מה הוויכוחים על הר הבית? על שמירת הסטטוס קוו. ירדן רוצה לשמור על הסטטוס קוו עם ישראל. על פיה יש לה מעמד מועדף על ההר ולשיטתה היא שומר המקומות הקדושים. טורקיה, באמצעות חמאס והתנועה האסלאמית הצפונית רוצה לערער את מעמדה של ירדן, רע"ם של מנסור עבאס תומכת במעמדה של ירדן, ובישראל מתווכחים מה יותר קדוש – הר הבית או הכותל המערבי.

על מנת  להבין על מה מתווכחים היהודים, מומלץ לצפות בסרט הקצר "אלוהים רוצה בית" העוקב אחר היהודים שעולים על ההר.

במתק שפתים, על חליל וקלרינט, הנשים שעולות להר מסבירות לנו על מה מדובר. ומדובר לא רק בשינוי הסטטוס קוו המדיני על ההר, אלא שינוי כל שיטת המשטר.  ביטול הדמוקרטיה, ואפילו שינוי הדת היהודית והקמת יהדות חדשה.

לנשים הנחמדות הללו לא אכפת אם מימוש הקמת המקדש יחייב מלחמת גוג ומגוג. הן רוצות לבטל את פולחן הכותל, כי הכותל חוסם את הכניסה למקום הקדוש האמיתי – בית המקדש.

מה שמתחייב מן הדברים האלה, והם לא נאמרו במפורש, זה שהיהדות החדשה שמנסים להקים על הר הבית שוללת לא רק את הכותל אלא גם את בית הכנסת. יש כאן חזרה אלפיים שנה אחורה, לוויכוח בין הקנאים הסיקריקים ליוחנן בן זכאי, שבנה את היסודות ליהדות של בית הכנסת שהיא היהדות של ימינו.

במתק שפתים, על חליל וקלרינט, הנשים שעולות להר מסבירות שמדובר לא רק בשינוי הסטטוס קוו המדיני על ההר, אלא בשינוי כל שיטת המשטר. ביטול הדמוקרטיה ואפילו שינוי הדת היהודית והקמת יהדות חדשה

עם כל הכבוד לאחמד טיבי ולעמיחי שיקלי – מה שמונח על כף המאזנים הוא הרבה מעבר לדגל ולהמנון על הר הבית, אלא בטחונה של ישראל ושלמותה של היהדות.

אחרי שיהודים הרסו לאלוהים שני בתים, מי אומר שהוא רוצה שהם יבנו לו בית שלישי?

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

אשים את נפשי בכפי ואגע בציפור הנפש הישראלית: "הטרור". הרעיון לקחת את הסיכון הזה נולד מתגובה למאמר דעה של בן דרור ימיני על המימון לסרט "הברך" (שלדבריו לא צפה בו). בתגובה שאלתי אותו אם תמימי הורשעה בתמיכה בטרור. התגובה זכתה לתגובות רבות. ימיני מיהר לצרף סרטון שבו תמימי מדברת על כך שצריך לעזור לפלסטינים בכל דרך, תוך שהיא מציינת שזה כולל גם פיגועי התאבדות.

המונח טרור נכנס ללקסיקון הפוליטי המערבי במהפכה הצרפתית, לתיאור מהלכי הדיכוי של המהפכנים נגד יריביהם הפוליטיים בשנים 1793-4. כ-17000 הוצאות להורג חוקיות ועוד משהו כמו 23000 לא חוקיות בוצעו בשנים אלה במשטר הטרור של המהפכנים. יש חוקרים שמכלילים גם 200000 נוספים שנהרגו בתקופה הזאת כחלק ממשטר הטרור.

זו לא תהיה סקירה היסטורית על המונח טרור. יש מגוון אפשרויות לקרוא על זה, מוזמנים לקרוא את הספר Political Terrorism של Alex Schmidt & Albert Jongman. הספר מצא שהיו 109 הגדרות שונות בספרות לטרור (ב-1988).

כאשר ניסו למצוא מכנה משותף גילו שממש קשה לעשות זאת. הפעלת אלימות הופיעה רק ב-83% מהמקרים; פוליטית הופיעה ב-65%; איום ב-47%; ועוד. מכאן, שניתן לראות שהספרות התקשתה להגיע להסכמה על הגדרה של טרור. הסיבה הכי חשובה לחוסר ההסכמה היא פוליטיקה ואינטרסים. יש אינטרס להשיג בעלות על המילה טרור, כיוון שיש קונצנזוס שטרור זה רע.

הספר מצא 109 הגדרות בספרות לטרור. "הפעלת אלימות" הופיעה ב-83% מהמקרים; "פוליטית" ב-65%; "איום" ב-47%. המחלוקת נובעת מהאינטרס להשיג בעלות על המילה טרור, לנוכח הקונצנזוס שטרור זה רע

המבוכה הזאת מעלה שאלות שהגדרה של טרור צריכה להצליח לאפשר להבדיל ביניהן:

1. בהנחה שמסכימים שטרור נועד למטרות פוליטיות, מה ההבדל בין טרור לבין צורות אחרות של אלימות פוליטית?
2. האם קיים טרור ממשלתי? והאם טרור ממשלתי וטרור שמהווה התנגדות הם חלקים אותה תופעה?
3. איך מבדילים בין טרור לפשעים פליליים, ואיך מבדילים אותו ממלחמה?
4. האם טרור זאת קטגוריה תחת אלימות / כוח / השפעה / כפייה?
5. האם יש טרור לגיטימי וכיצד ניתן להצדיק טרור?
6. מה הקשר ומה ההבדל בין טרור לבין לוחמת גרילה?

מדינות ערב ואש"ף טענו לאורך שנים רבות שלוחמי חופש אינם טרוריסטים, כדי לאפשר לגיטימציה לפעולות טרור נגד ישראל. חאפז אסד אמר ב-86:

"אנחנו תמיד התנגדנו לטרור. אבל טרור זה משהו אחד, ומאבק לאומי נגד כיבוש זה משהו אחר. אנחנו מתנגדים לטרור, ועל כל פנים אנחנו תומכים במאבק נגד כיבוש ע"י תנועות לשחרור לאומי".

הרעיון הוא להצדיק את האמצעי (טרור) ע"י המטרה (שחרור לאומי). באופן מפתיע, דווקא במערב קיבלו את החיבור הזה, ואת הטיעון שאלו שתי תופעות קיצוניות של אלימות, ובעוד ששחרור לאומי הוא לגיטימי, טרור הוא רע. בזה למעשה נפסלה האפשרות הלוגית שתנועות לשחרור לאומי יכולות להיות במקביל טרוריסטיות.

נתניהו כתב בסיפרו "הטרור: כיצד המערב יכול לנצח?":

"לוחמי חופש לא מפוצצים אוטובוסים, טרוריסטים כן. לוחמי חופש לא שובים וטובחים תלמידים, טרוריסטים כן. זאת חרפה שדמוקרטיות מחברות את המילה חופש עם טרוריסטים".

באותו ספר נתניהו הגדיר טרור כך:

"פעילות מכוונות ועקבית של רצח, פציעה, ואיום על חפים מפשע לשם הפצת פחד למטרות פוליטיות".

אבל ההגדרה של חפים מפשע מאפשרת פתח למחלוקת פוליטית, והרי הפלסטינים טוענים שמתנחלים אינם חפים מפשע, ואילו פלסטינים שנפגעים מפעולות צה"ל בשטחים הם חפים מפשע, ומכאן ניתן לטעון שצה"ל מבצע פעולות טרור, ואילו הפלסטינים לא. בספר הבא שלו "המאבק בטרור" החליף נתניהו את המונח חפים מפשע באזרחים.

הגדרת חפים מפשע מאפשרת פתח למחלוקת פוליטית. הרי פלסטינים טוענים שמתנחלים אינם חפים מפשע, ואילו נפגעי פעולות צה"ל בשטחים כן. מכאן ניתן לטעון שצה"ל מבצע פעולות טרור והפלסטינים לא

הארכתי די, וכעת הגיע הזמן לדבר על מה כן, כמובן שזאת לא הגדרה מוסכמת לחלוטין אבל זאת הגדרה מקובלת יחסית במחקר של ימינו:

הפעלה מאורגנת ומכוונת של אלימות או איום בהפעלת אלימות נגד אזרחים או מטרות אזרחיות במטרה להשיג מטרות פוליטיות.

מה חשוב בהגדרה הזאת? היא מאפשרת להבחין בין פעולות שונות – מחאות, שביתות, צעדות, חרם וכדומה – אינן פעולות טרור. המטרה של הפעולה היא פוליטית (שינוי משטר, השגת כוח פוליטי, השגת תקציב). ללא כוונה כזאת זוהי אינה פעולת טרור וכך ניתן להבחין בינה לבין פעולות פליליות אחרות.

מנגד, פעולות דתיות או אידיאולוגיות נכללות תחת טרור בהגדרה הזאת. זה מנטרל את המטרה של הפעולה מהמשוואה ומשאיר רק את דרך הפעולה. לבסוף הפגיעה היא באזרחים ובמכוון. קרי, פגיעה באזרחים כנזק אגבי אינה פעולת טרור, והאפשרות להשתמש באזרחים כמגן אנושי כדי לכפות על היריב להיות טרוריסט יורדת מעל הפרק.

פעולות כאלה אם יבוצעו ע"י חיילים מוגדרות היום פשעי מלחמה לפי הדין הבינ"ל, בעוד שלגבי גורמים אחרים אין לזה הגדרה משפטית מתאימה ובעזרת ההגדרה הזאת ניתן לקיים מסגרת חוקית לגבי טרור.

ההגדרה גם מאפשרת להבחין בין פעולות גרילה לפעולות טרור. פעולות חיזבאללה נגד חיילי צה"ל ברצועת הבטחון היו פעולות גרילה ולא פעולות טרור, וכן "המחבל" שאלאור אזריה חיסל ביצע פעולה פלילית של הפרת סדר, אבל הוא לא ביצע פעולת טרור והוא גם לא לוחם גרילה.

ההפרדה בין פעולות גרילה לפעולת טרור חשובה, כי זה מאפשר להגדיר ארגונים שמבצעים גם פעולות גרילה וגם פעולות טרור כארגוני טרור, ולא לאפשר להם להתחבא מאחורי המושג גרילה, כיוון ש"לוחמת גרילה" זה מונח שנשמע לגיטימי וחיובי ואילו "טרור" זה מונח שמקובל כשלילי.

ההפרדה בין פעולות גרילה לפעולת טרור חשובה, כי זה מאפשר להגדיר ארגונים שמבצעים גם פעולות גרילה וגם פעולות טרור כארגוני טרור, ולא לאפשר להם להתחבא מאחורי המושג גרילה, שנשמע לגיטימי יותר

לא בכדי אסד מקפיד לציין שהוא נלחם בטרוריסטים גם כאשר הוא תוקף אותם בנשק כימי, וכמוהו פוטין וארדואן, ואפילו דוטרטה הגדיר כך ארגוני סמים.

את הדיון הארוך על מה זאת לוחמת גרילה אחסוך הפעם. אבל ההגדרה הזאת חשובה מאוד, כי היא מאפשרת, כאמור, להפריד בין המטרה לאמצעים – לוחמי חופש, אנרכיסטים ומהפכנים יכולים לבצע פעולות טרור ופעולות גרילה. כאשר הם מפעילים טרור הם טרוריסטים, גם אם הם לוחמים למען שחרור מכיבוש.

השימוש המרובה במילה טרור, תומכי טרור וההתעקשות לכנות כל פלסטיני "מחבל" וכל חבר כנסת ערבי ״תומך טרור״ – נובעים ממניעים פוליטיים. זה מאפשר לנו להצדיק הפעלת אלימות כלפי פלסטינים בקלות רבה יותר, מייצר לכידות, ומנחיל נרטיב שכל מאבק של הפלסטינים בישראל אינו לגיטימי.

כך בדיוק נהג נשיא המדינה יצחק הרצוג, כאשר כינה את הודעת בן אנד ג'ריס למנוע מכירת הגלידה שלהם בשטחים כסוג חדש של טרור. גם חרם כלכלי אינו פעולת טרור, שאם כך הדבר אזי הסנקציות שהטילה ארה"ב על איראן הן כאלה, כי הן פוגעות בצורה שרירותית באזרחי איראן.

חרם כלכלי נגד מדינת ישראל הוא סוג חדש של טרור. טרור כלכלי. עלינו להתנגד לחרם ולטרור מכל סוג שהוא. קמפיין ה-BDS אינו רודף שלום ומבקש לערער את עצם קיומה של מדינת ישראל. הוא מכוון את חיציו כנגד הכלכלה הישראלית ועלינו לצאת נגדו בתוקף. pic.twitter.com/ouSAstOitc

— יצחק הרצוג Isaac Herzog (@Isaac_Herzog) July 21, 2021

שאלה כמו ששאלתי את ימיני הופכת מיד למצב שבו אני מגן על עהד תמימי. אבל תמימי אינה תומכת טרור, גם אם היא מעצבנת נורא ומציקה לחיילי צה"ל. אמירה כללית שקוראת לפיגועי התאבדות, אינה תמיכה בטרור, וגם פגיעה בחיילים אינה מוגדרת ככזו. הגדרה זו שמורה למי שמסייע באופן אקטיבי לפעולת טרור.

השימוש המרובה במילה טרור, תומכי טרור וההתעקשות לכנות פלסטינים "מחבלים" וח"כים ערבים ״תומכי טרור״ – מאפשר הצדקת אלימות כלפי פלסטינים, ונרטיב לפיו מאבק פלסטיני בישראל אינו לגיטימי

לדוגמה, מימון פעולות טרור, הסעה של מחבלים במודע וכן הלאה. הרי לא היינו מכנים תומכי טרור את אוהדי לה פמיליה על קריאות "מוות לערבים" וגם לא את הצועדים במצעד הדגלים שעשו זאת. אלה שענו לי שצבא אחר היה יורה בה, צריכים להביא בחשבון שאותו צבא היה מבצע פשעי מלחמה. בן דרור ימיני עשה שימוש בטרור במאמר הדעה שלו, כי זה מייתר אותו מלהביא טיעונים רציניים וזה קונה לייקים ותומכים.

עמר דנק הוא סא\"ל במיל\', שירת בבחטיבה האסטרטגית באג\"ת ובמחלקת תכנון המערכה חיל האוויר. מהנדס מערכות מידע, תואר שני ביחסים בינ\"ל בניהול מו\"מ וקבלת החלטות ומרתוניסט. הבלוג של עמר, \'עמר אסטרטגיה\' עוסק בניתוח תהליכי קבלת החלטות בסוגיית בטחון מנקודת מבט אסטרטגית, והשפעות הפוליטיקה הפנימית על קבלתן, בתפיסת הבטחון של ישראל ובתהליכי קבלת החלטות בכלל. http://www.omerdank-strategy.com/