ובכן, התרגשה עלינו גזירת מעונות היום. זאת בהחלט גזירה עבורי, עבור חברותיי ועבור אלפי נשים חרדיות שיוצאות לעבוד, בעוד בעליהן לומדים בכוללים. אם המעון יעלה לנו סכום גבוה, העבודה שלנו תהיה לא כדאית ובעצם לא אפשרית.
התרגשה עלינו גזירת מעונות היום. זאת בהחלט גזירה עבורי, עבור חברותיי ועבור אלפי נשים חרדיות שיוצאות לעבוד, בעוד בעליהן לומדים בכוללים. אם המעון יעלה לנו סכום גבוה, עבודתנו תהיה לא כדאית ולא תתאפשר
אסתר קופמן, בת 43. מזכירה בבית ספר באזור המרכז, ואם לשבעה ילדים. השתיים הגדולות נשואות והיא כבר סבתא. אוהבת מאד לשחות, בעיקר חתירה, פעם חלמה להיות מדריכת שחיה. כנראה לא יקרה בגלגול הזה. הגדרת הזהות הראשונה שלה, בעיני עצמה, היא 'אשה'. לפני אמא, לפני חרדית. קודם כל אשה.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
המשפט הבינלאומי הפך במאה ה-21 לזירת מאבק הסברתית מרכזית. הנרטיב הפרו-פלסטיני, שמציג את ישראל ככוח כובש ומדכא, נשען באופן כמעט מוחלט על מונחים ומושגים מתוך המשפט הבינלאומי. "אפרטהייד", "כיבוש", "רצח עם" – אלו לא רק מילים, אלא הגדרות משפטיות בעלות משמעות עמוקה, המשמשות ככלי נשק במאבק ההסברתי.
ההנחה הבסיסית של הנרטיב הפרו-פלסטיני היא שהמשפט הבינלאומי הוא הסמכות העליונה, "המוסר האובייקטיבי". הם מציגים את עצמם כמי שנלחמים למען צדק בינלאומי, ומאשימים את ישראל בהפרה שיטתית של אמנות וחוקים בינלאומיים.
רוני בנשק הוא נער ישראלי שמתעסק בהסברה. מתעמת וחוקר לעומק את הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
רבות נכתב על אוכלוסיות שעברו את מתקפות הטילים ללא מרחב מוגן ונאלצו לאלתר פתרונות, בהם השתרעות בתעלות או שהות מתחת לגשרים. על קבוצה אחת, שמתגוררת סמוך לנתב"ג (יעד מועדף למשגרי הטילים) ללא יכולת לחפש פתרון מיגון ובלי אפשרות לעזוב למקום אחר, לא ראיתי שכתבו.
הכוונה לאלפי האסירים במתחם הגדול של שירות בתי הסוהר שמצוי במפגש בין לוד ורמלה, ובו בית המעצר ניצן, כלא הנשים נווה תרצה, כלא איילון, בית הסוהר גבעון, וכלא מעשיהו על אגפיו. גם מי שביצע פשע הוא בן אדם שזכאי להגנה, בוודאי לשמירה על חייו.
טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.
אם זה הולך כמו שטאזי ועושה קולות של שטאזי
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני מקווה שאת מבינה שאין קשר בין דת / מידת דתיות למצב הזה. עד לקום מדינת ישראל לא היתה חברת לומדים כ"כ גורפת, ולא סתם. אני לא צריכה לתת לך דוגמאות ל"גדולים בתורה" שגם עבדו, ובטוחה שאת מכירה יותר דוגמאות ממני.
זה מצויין שנשים חרדיות הולכות לעבוד, זה בוודאי עדיף מאיסור גורף. כך ניתנת אפשרות הבחירה, מי שמעוניינת לראות עולם ומי שמעוניינת (ומתאפשר לה) להישאר בבית
מצד שני, הכסף הזה מגיע ממיסים של אזרחים (ותסלחי לי, אבל זוג בו צד אחד אינו עובד משלם פחות מיסים ומשתתף פחות בנטל).
אם אדם צעיר שכוחו במתניו בוחר במודע לא לפרנס את ילדיו (בעיניים החילוניות שלי אגב, זה מזעזע. מנקודת המבט שלי ברגע שאדם בוחר להביא ילדים לעולם, הוא לוקח אחריות והם מרכז חייו על חשבון דברים אחרים. אני מבינה שזו לא נקודת הראות החרדית) מדוע שהמדינה תצ'פר אותו על כך? את מבינה.. שמיכת התקציב היא קטנה, וכשצד אחד מוסיף לה פחות חוטים (משלם פחות מיסים) אבל מתכסה יותר, צד אחר נשאר ערום. ייתכן שחלק יפנה לאפיקים לא חוקיים, אבל זה כבר עניין של רשויות החוק ובוודאי לא סיבה להמשיך בעיוות הקיים