הפסיכיאטר ד"ר ארתור סאקלר יצק בשנות ה-60 את הבסיס להון האדיר של משפחתו, כשאסטרטגיית השיווק שהוביל הפכה את דיאזפאם, המוכר יותר בשם ואליום, מעוד תרופה ללהיט בבתי המרקחת בארצות הברית בשנים 1982-1968.

סאקלר, יהודי שהוריו היגרו לארצות הברית ממזרח אירופה, נתקל בהתחלה באנטישמיות, אבל ההון שצבר עבור משפחתו סייע לשנות את התמונה. ביחד עם אחיו, הפסיכיאטרים מורטימר וריימונד, סאקלר זכה להצלחה אדירה בשיווק תרופות ישירות לרופאים. המשפחה צללה עמוק גם לנבכי הפילנתרופיה, בנוסף לפארמה, והשם התנוסס בגאון על מוסדות חינוכיים ותרבותיים, החל ממוזיאון המטרופוליטן לאמנות וכלה בלובר.

ארתור סאקלר במשרדו (צילום: Wikimedia commons/ CC BY-SA 2.0/ Smithsonian Freer and Sackler Galleries)

אבל עם משבר האופיואידים שהתפתח בארצות הברית בעשורים הבאים החליטו מוסדות שונים להרחיק את עצמם מהמשפחה, שחלק מצאצאיה החזיקו בחברת פרדו פארמה, שמייצרת את משכך הכאבים הממכר והשנוי במחלוקת, אוקסיקונטין.

ארתור סאקלר, יהודי שהוריו היגרו לארצות הברית מאירופה, נתקל באנטישמיות, אבל ההון שצבר סייע לשנות את התמונה. ביחד עם אחיו הפסיכיאטרים זכה סאקלר להצלחה אדירה בשיווק תרופות ישירות לרופאים

עלייתה ונפילתה של המשפחה מתוארת ברב המכר החדש, Empire of Pain: The Secret History of the Sackler Dynasty (אימפריית הכאב: ההיסטוריה הסודית של שושלת סאקלר) מאת העיתונאי פטריק ראדן קיף. "הסתקרנתי מהרעיון של משפחה, שהרוויחה כל כך הרבה מתרופה שסייעה ביצירת משבר רפואי ציבורי", אומר קיף בראיון טלפוני.

פטריק ראדן קיף (צילום: Philip Montgomery)

קיף עובד ככתב של הניו יורקר, והספר החדש נולד מתוך כתבה שכתב למגזין על משפחת סאקלר, פרדו פארמה ואוקסיקונטין ב-2017. בזמנו חקר קיף את הנושא של הרואין לא חוקי שהגיע לארצות הברית ממקסיקו, וגילה שחלק מהאמריקאים פונים להרואין אחרי שהתמכרו למשככי כאבים במרשם.

באותה שנה הוכרז משבר האופיואידים כמצב חירום בריאותי על ידי מחלקת הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית. בשנים 2009-1999 גבה המשבר את חייהם של כמעט 500 אלף אנשים שמתו ממנת יתר, לפי נתונים של המרכז לבקרת מחלות ומניעתן.

קיף, עורך דין בהכשרתו, מתייסר על כך שמשפחת סאקלר יכולה להרשות לעצמה פרקליטים יקרים מאוד כדי להגן על עצמה נגד תביעות הקשורות לאופיואידים, ביניהם שמות גדולים מכל המפלגות הגדולות – החל מהתובע הכללי בממשלו של ברק אובמה, אריק הולדר, ועד עורך הדין לשעבר של דונלד טראמפ, רודי ג'וליאני.

עם משבר האופיואידים שהתפתח בארצות הברית החליטו מוסדות שונים להרחיק עצמם ממשפחת סאקלר, שחלק מצאצאיה החזיקו בחברת פרדו פארמה, שמייצרת את משכך הכאבים השנוי במחלוקת אוקסיקונטין

קיף גם מציין את ההפרזות של בני המשפחה, ששווים מיליארדי דולרים. "המשפחה, עד הדור השני או השלישי, כבר לא מחוברת במיוחד למציאות, המציאות כפי שחווים אותה רוב האנשים בעולם", הוא אומר.

https://twitter.com/praddenkeefe/status/1402644488800157700

פרדו פארמה נמצאת בפשיטת רגל וכבר הודתה פעמיים בהאשמות פדרליות. אך הונה של המשפחה עדיין עומד על 11 מיליארד דולר, ושמה ממשיך להתנוסס על מוסדות רבים ברחבי העולם, רשימה שכוללת את אוניברסיטת הרווארד, מוזיאון הסמית'סוניאן וגם הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב.

קיף עבד על כתב היד שלו על רקע הקרבות המשפטיים שנערכו נגד הסאקלרים, ובעצמו העיד בדיון של ועדת הפיקוח והרפורמה של בית הנבחרים של ארצות הברית בנושא חקיקה בתחילת חודש יוני. במהלך העדות שלו קרא קיף לסגור פרצות משפטיות, שלדבריו, עזרו לסאקלרים לחמוק מהשלכות משמעותיות שמקורן בעבירות של פרדו פארמה. איש מבני המשפחה לא דיבר עם קיף במהלך כתיבת הספר. "הם בחרו להגיב לי באמצעות עורכי דין, בעיקר, שהיו די מאיימים", הוא אומר.

הספר החדש של קיף נולד מתוך כתבה שכתב לניו יורקר על משפחת סאקלר, פרדו פארמה ואוקסיקונטין ב-2017. במסגרת התחקיר גילה שחלק מהאמריקאים פונים להרואין אחרי שהתמכרו למשככי כאבים במרשם

בסופו של דבר, שכר בודק עובדות (שעבד לאחרונה על בדיקת הממואר האחרון של הנשיא לשעבר ברק אובמה). השניים שלחו מאה שאלות ובקשות לאימות משני ענפי המשפחה שמחזיקים בפרדו פארמה. על אף שציפו לתשובות מפורטות, נענו במכתב שאורכו עמוד וחצי – למעלה מחודש אחר כך. במכתב צוין שהם "לא אוהבים את הרעיון של הפרויקט ושזה לא הוגן כלפיהם. הם לא הגיבו לאף אחד מהנושאים הספציפיים בספר עצמו".

התובעת הראשית של מסצ'וסטס, מורה הילי (משמאל) מוחה דמעה מפניה של ונדי ווביסקיס מאיסט המפטון, מסצ'וסטס, אחת המפגינים שנאספו מחוץ לבית המשפט בבוסטון ב-2 באוגוסט, 2019, בזמן הדיונים בתביעה נגד פרדו פארמה ותפקידה במגפת הסמים הלאומית בארצות הברית (צילום: Charles Krupa, AP)

קיף הבחין באדם חשוד שנדמה שארב לו מחוץ לביתו בזמן שהיה בבידוד במהלך מגפת הקורונה. הוא תוהה בספר האם האדם הזה עובד עבור משפחת סאקלר. "האמת, אם בכלל, זה לא מה שהפחיד אותי. להפך, זה גרם לי להיות נחוש יותר לספר את הסיפור".

סאגה משפחתית סוחפת

קיף ביקש להביא בספר את הנרטיב בעדשה רחבה ככל האפשר. "כשכתבתי את הספר בחרתי לכתוב לא רק את הסיפור של משבר האופיואידים", הוא אומר. "רציתי לספר סיפור מקיף בהרבה על שלושה דורות במשפחה הזאת".

ב-2017 הוכרז משבר האופיואידים כמצב חירום בריאותי על ידי מחלקת הבריאות של ארצות הברית. ב-2009-1999 גבה המשבר את חייהם של כמעט 500 אלף איש שמתו ממנת יתר, לפי נתוני המרכז לבקרת מחלות

השליש הראשון של הספר מוקדש לארתור סאקלר, בנם של המהגרים היהודים יצחק וסופי סאקלר. אחרי ארתור, שנקרא במקור אברהם סאקלר, הולידו השניים את מורטימר וריימונד ויצרו את הענף המשפחתי הראשון בארצות הברית. "אני חושב שהמשפחה, ברובה, הייתה מאוד חילונית", אומר קיף. "זה עניין של דורות אחורה, החל משלושת האחים. אבל אני חושב שבלתי אפשרי להבין הסיפור של שושלת סאקלר בלי לעסוק בזוועות של האנטישמיות בארצות הברית באותה תקופה".

כריכת ספרו של קיף, "אימפריית הכאב: ההיסטוריה הסודית של שושלת סאקלר" (צילום: Doubleday)

מגבלות על מכסות היהודים מנעו ממורטימר וריימונד להתקבל לבתי הספר לרפואה בארצות הברית, אז הם למדו בסקוטלנד. "המשפחה עזבה את אירופה והגיעה לאמריקה בחיפוש אחר הזדמנויות טובות יותר, ובתוך דור אחד בלבד הם כבר נדרשו לחזור לאירופה לטובת ההשכלה שלהם. הרגעים האלה הם תזכורת, לפעמים מעודנת, לפעמים לא כל כך מעודנת, לכך שלא משנה כמה הם הצליחו, הם לא היו חלק מהמועדון", אומר קיף.

"המועדון לא היה מרשה לאנשים כמותם להתקבל. זה באמת השפיע על הרצון שלו לעשות כסף, לשים את השם שלו על בניינים, להילחם ולמצוא דרכים להתקבל למועדון, לקנות את דרכו פנימה אם זה מה שצריך".

כשהאחים התאחדו שוב בארצות הברית, אחרי שסיימו את בית הספר לרפואה, הם הפכו מצליחים מספיק לשים את שמותיהם על בניינים, בין היתר בעזרת האוסף העצום של אמנות אסיאתית של ארתור סאקלר. ב-1952 קנו האחים חברה בשם פרדו פרדריק, ובאמצעות חברת פרסום נפרדת שיווק ארתור סאקלר מספר תרופות: בהתחלה ליבריום, ואז את הוואליום המצליח יותר.

קיף העיד בדיון של ועדת הפיקוח והרפורמה של בית הנבחרים בחודש שעבר. בעדותו קרא קיף לסגור פרצות משפטיות, שלדבריו, עזרו לסאקלרים לחמוק מהשלכות משמעותיות שמקורן בעבירות של פרדו פארמה

"בסיפור של שיווק הליבריום, ואז ואליום, חשבתי שאפשר לראות סוג של מדריך שישמש אחר כך את הקרובים של ארתור סאקלר כדי להשיק את האוקסיקונטין. במובנים מסוימים, זה היה המדריך שארתור סיקלר המציא".

מפגינים מוחים ליד בית המשפט בבוסטון, בעת דיון בתביעה של מדינת מסצ'וסט נגד פרדו פארמה, 2 באוגוסט 2019 (צילום: Charles Krupa, AP)

כפי שקיף מתאר, סאקלר וצוות המכירות שלו ביקשו לשכנע לא רק את הצרכנים, אלא במיוחד את הרופאים שכתבו את המרשמים. צוות המכירות נשען על "ספרות רפואית שבדרך כלל החברה מימנה, והייתה לפעמים קצת מפוקפקת מדעית, מגזימה ביתרונות התרופה ומפחיתה בחסרונות. ואליום גרם להתמכרות של אנשים רבים. לא היה דיון אמיתי בנושא הזה, שום אזהרות לגבי זה.

"אני חושב שבמובנים מסוימים, זה גם מה שקרה עם אוקסיקונטין". חוץ מזה, מוסיף קיף, "אוקסיקונטין הייתה תרופה הרבה יותר קטלנית מוואליום". פרדו פארמה השיקה את אוקסיקונטין באמצע שנות ה-90, כמעט עשור אחרי מותו של ארתור סאקלר ב-1987. בשלב זה הייתה המשפחה עשירה מאוד, והיא תמשיך להתעשר באמצעות משכך הכאבים החדש שלה.

קיף הבחין באדם חשוד שנדמה שארב לו מחוץ לביתו. בספרו הוא תוהה האם האדם הזה עובד עבור משפחת סאקלר. "האמת, אם בכלל, זה לא מה שהפחיד אותי", הוא כותב. "להפך, זה גרם לי להיות נחוש יותר לספר את הסיפור"

אך בתחילת 2001 התעוררו ספקות לגבי אוקסיקונטין, בין היתר מהעיתונאי בארי מאייר, שהתחיל לחקור את הנושא עבור הניו יורק טיימס. "בארי מאייר היה הגיבור בסיפור הזה", אומר קיף. "הוא ממש נופף בדגלים האדומים לפני עשרים שנה". אם יותר אנשים היו מקשיבים למאייר, הוא אומר, ייתכן שעשרות אלפי אמריקאים היו עדיין בחיים היום.

קיף מעיד בדיון של ועדת הפיקוח והרפורמה של בית הנבחרים של ארה"ב בנושא חקיקה בהשראת פשיטת הרגל של פרדו פארמה ובני המשפחה האמידים שמחזיקים בה, גבעת הקפיטול בוושינגטון בחודש שעבר (צילום: Manuel Balce Ceneta, AP)

השנים האחרונות של העשור הקודם הציתו עניין מחודש. קיף פרסם את הכתבה שלו בניו יורקר ב-2017, ושנה מאוחר יותר, מאייר פרסם ספר על הסאקלרים והאוקסיקונטין בשם משכך כאבים. ב-2018 הגישה התובעת הראשית של מסצ'וסטס, מורה הילי, תביעה תקדימית נגד בני משפחת סאקלר עצמם – ולא החברה שבבעלותם.

בינתיים האמנית נאן גולדין התחילה להוביל שורה של מחאות נגד אופיואידים בחלק מהמוזיאונים שעליהם התנוסס שמו של סאקלר, מהלובר ועד המט. "אני חושב שנאן גולדין היא גיבורה", אומר קיף. "ומורה הילי נמצאת במסע מוצדק מאוד למציאת צדק, אחריות ואמת".

ב-2001 התעוררו ספקות לגבי אוקסיקונטין, בין היתר מהעיתונאי בארי מאייר, שחקר את הנושא עבור הניו יורק טיימס. אם יותר אנשים היו מקשיבים למאייר, אומר קיף, ייתכן שעשרות אלפי אמריקאים היו עדיין בחיים

לגבי השאלה האם המשפחה תובא לדין אומר קיף, ש"זה תלוי בהגדרה של דין. אם אתה מתייחס לסוג של אחריות משפטית או איזו הודאה באיזו עוולה, סוג של חרטה – אני חושב שהתשובה היא לא. לא סביר שהם אי פעם יעמדו לדין בהיבט הזה". ובכל זאת, הוא מוסיף שהוא "חושב שהמשפחה הצליחה לברוח מהאמת זמן רב, והאמת מגיעה עכשיו אליהם. במונחים של מורשת משפחתית, נעשה פה דין וחשבון".