ראשית יש להזהיר מפני ספוילרים לרוב, למי שטרם צפה בסרט "אל תסתכלו למעלה", כי אי אפשר לדון במשמעויותיו של הסרט מבלי לנתח את פרטיו. אם יש לכם נטפליקס, סביר להניח ששמעתם על הסרט הזה. אם להסתמך על נתוני הצפייה שוברי השיאים שפרסמה נטפליקס, סביר גם להניח שצפיתם בו.
הוא זכה לביקורות מעורבות, אבל רבים ראו במטאפורה המרכזית בו – היחס למשבר האקלים – משל מדויק ליחס החברה אליו ולחוסר הטיפול בו. אני רואה בו מטאפורה שמנסה, ובצדק, לייצר דיון על נושא חשוב, ומצביעה על הבעיה הקשה של דחיקת חשיבות המשבר לשוליים. אבל בו בזמן מגרעותיה מרחיקות אותנו מעיסוק בבעיות מרכזיות של הסוגיה שעומדת במרכז הסרט.
רבים ראו במטאפורה המרכזית ב"אל תסתכלו למעלה" – היחס למשבר האקלים – משל מדויק ליחס החברה אליו. אני רואה בו מטאפורה שמנסה, ובצדק, לייצר דיון על נושא חשוב, אך מגרעותיה מרחיקות אותנו מהעיקר
הסרט הוא קומדיה אפוקליפטית על תגלית מקרית של מדענים – אסטרואיד "בגודל של הר אוורסט" עומד לפגוע בכדור הארץ בתוך שישה חודשים בוודאות של כמעט 100%.
הסרט עוקב אחרי ניסיונותיהם של המדענים להביא את התגלית המרעישה לידיעת הבית הלבן, התקשורת והציבור כדי לגרום לפעולות שיתנו מענה לאיום הדרמטי. להפתעתם, המסר שלהם, שהוא בגדר עובדה מדעית בסרט, נדחה, ממוסמס ומוכחש בסדרה ארוכה של תקריות מאכזבות וגרוטסקיות.
מצלצל מוכר. במשך עשורים הדיון הציבורי, ובמיוחד בתקשורת, לגבי הקונצנזוס המדעי סביב משבר האקלים, נשא את האופי המסוכן של צריך להקשיב לשני "הצדדים" – הצד של כמעט כל המדענים הרלוונטיים בעולם והצד של תועמלנים בתשלום של גורמים אינטרסנטיים, שנהגו בחוסר הגינות חריף.
מבנה הדיון העקר הזה, הוא אחד הגורמים המרכזיים לחוסר פעולה מספק למניעת ההשלכות החמורות ביותר של משבר האקלים. לאחרונה, למרבה השמחה, ניכר שנושאי הדיון משתנים מעט. עצם קיומו של המשבר, והגורמים לו, מוכחשים פחות ופחות.
הפופולריות של הסרט ממחישה, שלמרות התעלמות תקשורתית ודחיקת הסוגיה ממרכז הבמה אל עבר נישות מקטינות, יש למשבר האקלים קהל רב שמעוניין בתכנים בנושא.
ייתכן שקאדר הכוכבים של הסרט, שכולל את לאונרדו דיקפריו, ג'ניפר לורנס, קייט בלנשט, ג'ונה היל ומריל סטריפ והעובדה שבוים על ידי אדם מקיי זוכה האוסקר גם תרמו לעניין. עצם ההתגייסות של כל אלה לעשיית הסרט מעידה על הרגע התרבותי הנוכחי שניתן לאפיין כסוף הוויכוח לגבי "האם מתחולל משבר אקלים שנגרם בעיקר משריפת דלקים מאובנים?", ומעבר לעיסוק בעובדה זו ובוויכוחים של מה צריך לעשות בנוגע אליה.
במשך עשורים הדיון הציבורי בקונצנזוס המדעי סביב משבר האקלים נשא אופי מסוכן של "צריך להקשיב לשני הצדדים" – הצד של כמעט כל המדענים הרלוונטיים בעולם והצד של תועמלנים בתשלום של אינטרסנטים
מדעני אקלים בכירים כמו פרופ' מייקל מאן וד"ר פיטר קלמוס כתבו בשבחו של הסרט ובחשיבותם של תכנים פופולריים בנוגע למשבר האקלים. לטעמי האישי, הסרט ארוך מדי, לא מספיק מצחיק וסובל מרגעים קולנועיים קרינג'יים. יחד עם זאת, אני שמח מאוד שהוא הפך לתופעה חברתית חוצת גבולות ומשפיעה תרבותית. דווקא בשל כך אני חושב שנכון לבחון את המטאפורה העיקרית של הסרט ולנסות להבין מה ניתן ללמוד ממנה, ומה לא.
And here's my review of the movie ("Dont' Look Up. But Do See This Film!), courtesy of the #MichaelMannBlog: https://t.co/oUSj3jI3tl
— Prof Michael E. Mann (@MichaelEMann) December 21, 2021
החולשה המרכזית של עלילת הסרט היא המאפיין המרכזי שלו: האסטרואיד. במציאות של הסרט האסטרואיד עומד לפגוע בכדור הארץ ולהשמיד את החיים כפי שהם עד אותו רגע. הבעיה היא שהאליטות, הן בפוליטיקה והן בתקשורת, מעדיפות שלא לקחת את העניין ברצינות משיקולים מופרכים ואינטרסנטיים. האסטרואיד הוא גרם שמימי שנוצר באופן טבעי ומחוץ לכדור הארץ.
אם הבעיה נוצרה מחוץ לכדור הארץ, ומחוץ ליחסים החברתיים, הפוליטיים והאנושיים, אז כל מה שנדרש הוא להכיר בנכונות של חישוב מסלול האסטרואיד ולהתאים לבעיה פתרון טכני מועיל, שבמקרה של הסרט הוא שימוש בנשק גרעיני.
אם הבעיה נוצרה מחוץ לכדור הארץ, ומחוץ ליחסים החברתיים, הפוליטיים והאנושיים, אז כל מה שנדרש הוא להכיר בנכונות חישוב מסלולו ולהתאים לבעיה פתרון טכני
לאחר תלאות רבות, הבית הלבן בסרט משתכנע שיש לפעול בדרך זו. אך מעשה שטן, ברגע האחרון לפני מבצע השמדת האסטרואיד מצליח בעל הון המקורב לנשיאה לשכנע אותה שיש בו המון מינרלים, שניתן יהיה להרוויח מהם ולכן עדיף לוותר על פיצוץ האסטרואיד ובמקום להסתכן ולנסות לפרק אותו לחתיכות קטנות עבור רווח. מה יקרה במקרה הגרוע ביותר? השמדה טוטלית.
בדומה לתגובות האדישות והמתחמקות של התקשורת בסרט, גם משבר האקלים זוכה להתעלמות תקשורתית. הוא גם "זוכה", למרבה הטרגדיה, ליחס לא מספיק רציני מפוליטיקאים בכל רחבי העולם, משיקולים קצרי טווח.
אבל משבר האקלים הוא לא גרם שמימי טבעי שנוצר מחוץ לגבולות כדור הארץ. משבר האקלים הוא תוצאה של מעשי אנוש, ובראש ובראשונה של שריפת דלקים מאובנים שפולטים גזי חממה לאטמוספירה.
הסיבה ששריפת דלקים מאובנים כל כך קשה להפסקה היא שהמערכת הכלכלית, החברתית והפוליטית העולמית בנויה בצורה שתלויה כמעט לחלוטין בתהליכים שדורשים את פליטת גזי החממה. זו גם הסיבה, שבכל הנוגע למשבר האקלים שלנו בעלי הון לא החלו לפעול רק "ברגע האחרון" לעצירת הפעולות למניעת המשבר, אלא פעלו באופן שיטתי ומאורגן, ובמשך עשורים, בצורה שדווקא תעצים אותו, למען שורת הרווח שלהם.
בעלי הון לא החלו לחבל "ברגע האחרון" בפעולות למניעת משבר האקלים, אלא פעלו באופן שיטתי ומאורגן, במשך עשורים, בצורה שדווקא תעצים אותו, למען שורת הרווח
היום ידוע לנו, בהתבסס על מסמכים מקוריים, שמדענים של חברות דלקים מאובנים גדולות, כמו גם של המכונים המקצועיים המשותפים להן, היו מחלוצי מדע שינוי האקלים. הם חזו בצורה מדויקת למדי את ההתחממות הגלובלית הנגרמת מפליטת גזי חממה משרפת דלקים מאובנים ואת התוצאות הקטסטרופליות הצפויות בשל כך.
המדענים הזהירו שהמשך העסקים כרגיל טומן בחובו סכנות סביבתיות רבות, והמליצו להשקיע במחקר לטובת פיתוח צורות אנרגיה, שאין להן תוצאות מזהמות דרמטיות כמו אלה של הדלקים המאובנים.
החברות הגדולות לא בחרו בדרך זו, אלא בדרך בעייתית הרבה יותר. מחקרים מדעיים לגבי שינוי האקלים הופסקו, פיתוח אנרגיות מתחדשות נגדע וחמור מכך – מסקנות המחקרים הוסתרו (או הוצגו חלקית) מבעלי מניות, ממקבלי החלטות ומהציבור הרחב.
יתר על כן, החברות פצחו במסע תעמולתי ארוך שנים ומתוחכם מאין כמותו של הכחשת המשבר, הקטנת השלכותיו, דחיית פעולות למניעתו ושיבוש ניסיונות רגולטוריים ברמה מדינתית ובין-לאומית. על מעשים אלה לא מעט מהחברות עומדות בפני אתגרים משפטיים שונים וחקירות פרלמנטריות. החברות שיתפו ביניהן ידע ותיאמו תגובות לניסיונות ממשלתיים להתמודד עם המשבר.
כלומר, בלב הבעיה שניצבת בפנינו עומדים בעלי הון רבים שתלויים בהמשך העסקים כרגיל, ומבט בטלסקופ כלפי מעלה לא יועיל לנו כפי שעשוי היה להועיל בסרט. אנחנו חייבים להסתכל פנימה אל יחסים הבין-חברתיים שלנו כדי להתיר את הסבך שאנחנו נמצאים בו.
החברות פצחו במסע תעמולתי ארוך שנים ומתוחכם מאין כמותו של הכחשת המשבר, הקטנת השלכותיו, דחיית פעולות למניעתו ושיבוש ניסיונות רגולטוריים ברמה מדינתית ובין-לאומית
כפי שהגדרת הבעיה בסרט מובילה להבנה שגויה של עצם המשבר, כך היא גם מובילה להגדרה שגויה של הפתרון. בהסתמך על דוחות הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים של האו"ם, שבבסיס הרציונל של הסכם פריז מ-2015 – כדי להימנע מהתוצאות הגרועות ביותר של המשבר עלינו לשמור את ההתחממות הגלובלית עד ל-1.5 מעלות צלזיוס מעל הממוצע שלפני המהפכה התעשייתית.
הדרך לעשות זאת היא להימנע מפליטת של כמות מסוימת גזי חממה, שלאחריה ההתחממות מעל יעד זה תהיה בלתי נמנעת, ולהגיע למצב של נייטרליות בפליטות גזי חממה עד שנת 2050.
על יעד זה יש הסכמה מדעית וחברתית רחבות מאוד. אבל הדרכים להשיג את היעד הזה הן רבות. ישנן אפשרויות מדיניות רבות שמשלבות בין מעבר לאנרגיה מתחדשת, הפחתת צריכת האנרגיה, שינויי אורח חיים ושמירה על מערכות הטבע העולמיות, בדגש על היערות, שיכולות להביא אותנו לעמוד ביעדי הסכם פריז.
ואם ישנן דרכים רבות לפתרון, מן הסתם השאלה החשובה ביותר היא לא "האם אנחנו מקשיבים למדענים?", אלא מה אנחנו מתכננים לעשות אחרי שהכרנו בעובדות המדעיות של משבר האקלים והחלטנו לפעול.
עובדת קיומן של דרכים רבות ל"פתרון" משבר האקלים מצביעה על חולשה מרכזית נוספת במטאפורה של הסרט. האסון המאיים של פגיעת האסטרואיד לא נוגע לשאלות חברתיות, יחסים בין-אישיים, קריירה, אי-שוויון מעמדי, יחסים בין-לאומיים ועוד. בסרט מדובר בתוצאה של אחד או אפס – או שהאסטרואיד יפגע בכדור הארץ וישמיד את כל מערכות החיים עליו או שלא. כל שאר הסוגיות לא חשובות.
שלל דרכי "פתרון" משבר האקלים מצביע על חולשה מרכזית נוספת במטאפורת הסרט. תוצאתו בינארית – או שהאסטרואיד יפגע בכדוה"א וישמיד את כל מערכות החיים עליו או שלא. שאר הסוגיות לא חשובות
אבל כשניגשים להתמודד עם משבר האקלים, שהוא יציר יחסים אנושיים, כלכליים ופוליטיים – ממדים רבים צריכים לבוא בחשבון. למשל, אי-שוויון חברתי; חלוקת הנטל בין מדינות מפותחות למתפתחות; טיפול בקהילות החיות במקומות המועדים לפורענות אקלימית מוגברת, לעומת כאלה שפחות. כל אלה הם שיקולים קריטיים בהחלטה באיזו מדיניות יש לנקוט ברמה העולמית.
הקשבה למדענים היא אולי הצעד הראשון, אבל לאחר שהסתיים הוויכוח על העובדות המדעיות נותרת שאלת המדיניות ובניגוד לשאלה של "כן או לא", מדובר בשאלה פתוחה. המדענים לא יכולים לענות על השאלה מה היא הדרך הצודקת ביותר מבחינה חברתית להתמודד עם משבר האקלים. הם גם לא יכולים לקבוע עבור כולנו את סדרי העדיפויות של בניית חברה עם פליטות מאוזנות. כל אלה שאלות שאין עליהן תשובה מוחלטת והדרך היחידה להתמודד איתן היא בקיומו של דיון פוליטי חברתי שמערב כמה שיותר אנשים, לא רק אליטות. אי אפשר לדלג מעל האנושי והחברתי ככל שזה נוגע למשבר האקלים.
בהקשר זה בולט חיסרון נוסף של המטאפורה בסרט – היעדרם של קולקטיבים אנושיים מעבר לאליטות המדעיות, הפוליטיות והכלכליות. בסרט אין תנועות ציבוריות, מפלגות, קהילות וארגונים. יש רק יחידים, המונים זועמים או חברי אליטות, שיכולים לקבל החלטות הרות גורל אבל אין להם קשר לציבור רחב מאורגן כלשהו.
המדענים מגלים את הבעיה, הולכים אל הפוליטיקאים שיפתרו אותה, וכשהללו מתעלמים מהם, הם פונים לכוכבי התקשורת, רק כדי להתאכזב גם מהם. פנייה אל הציבור, ארגוניו ומוסדותיו כלל לא עומדת על הפרק בעולם ההוליוודי, שעצמאות אינדיבידואלית היא מסממניו העיקריים.
המסר שגורל כולנו תלוי במעשיהם של מעטים, שאותם יש לשכנע בתהליך של הצגת עובדות וטיעונים רציונליים, הוא מסר שמדכא אייג'נסי פוליטי. בפוליטיקה דמוקרטית, בעלת מוסדות חברתיים מתפקדים, יש אפשרויות שונות להתמודד עם מקרים בהם מעטים מובילים את הציבור לקראת אסון, תוך סירוב להשתנות או העדפת שיקולים אחרים מאשר טובת הציבור. אבל בעולם אליטיסטי שבו רק מעטים קובעים עבור כולם זה לא כך.
המדענים בסרט מגלים את הבעיה, הולכים אל הפוליטיקאים שיפתרו אותה, וכשאלה מתעלמים מהם, פונים לכוכבי התקשורת, רק כדי להתאכזב גם מהם. פנייה לציבור, ארגוניו ומוסדותיו לא על הפרק בעולם ההוליוודי
גם הפתרון המוצע בסרט מותאם למצב של בעיה טכנית הדורשת פתרון. נשק גרעיני ישמיד את האסטרואיד והעולם יינצל. לדעתי, הנשק הגרעיני מוזכר לא רק כי כך נהוג בסרטי אפוקליפסה, אלא כי זהו גם הד לאחד הפתרונות המוצעים ביחס למשבר האקלים במציאות שמחוץ לסרט: אנרגיה גרעינית.
פוטנציאל ייצור האנרגיה הגרעינית קוסם לאלה שמעוניינים לתת מענה למשבר האקלים ובאותו הזמן להמשיך ולשמר את מבנה החברה הקיים. מה שקוסם באופציה הגרעינית זו האפשרות לדמיין שניתן לפתור את משבר האקלים, מבלי להידרש לאף בעיה חברתית, שנובעת מהמערכת הפוליטית-כלכלית אשר הולידה את המשבר. רק נחליף את ייצור האנרגיה ועולם כמנהגו ינהג.
התמודדות עם משבר האקלים מחייבת פתרון רב-ממדי שאינו קשור רק למקור ייצור האנרגיה. פתרון רב-ממדי יהיה חייב לכלול התגייסות כלל-חברתית ברמה גלובלית. לכן, זו תהיה תמימות גדולה לחשוב שיהיה אפשר לגייס פוליטית לטובת שינויים גלובליים את הציבורים שכבר היום בתחתית שרשרת המזון החברתית, מבלי להציע להם שום שינוי לטובה במצבם.
מלבד זאת, לאנרגיה גרעינית יש סכנות הרות גורל ובעיות ארוכות טווח לא פשוטות (וגם פוטנציאל צבאי הרסני) שהופכות אותה לישימה פחות. משבר האקלים הוא בין היתר תולדה של השקפת העולם, לפיה צמיחה כלכלית היא הערך החברתי העליון ושמשאבי הטבע בלתי מוגבלים לשימוש בני האדם.
פוטנציאל האנרגיה הגרעינית קוסם למעוניינים בפתרון משבר האקלים תוך שימור מבנה החברה הקיים. מה שקוסם באופציה הגרעינית זו האפשרות לדמיין שניתן לפתור את המשבר בלי להידרש לבעיות שהולידו אותו
האשליה שניתן להשתמש בטריק טכנולוגי כדי להיחלץ מהמשבר העמוק, בסרט כמו גם במציאות, היא לא רק בעייתית מבחינה חברתית אלא גם עומדת לנו לרועץ בבואנו לבנות עולם בר קיימא לטווח הארוך.
In @GlobeOpinion: The false promise of nuclear power https://t.co/4oQR7wFroe
— The Boston Globe (@BostonGlobe) July 29, 2019
אביב שניר כותב על תרבות ופוליטיקה בבמות שונות
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו