אי הסבירות של מסקנות ועדת אגרנט ברורה כשמש

נשיא בית המשפט העליון וראש ועדת אגרנט, השופט ד"ר שמעון אגרנט. (צילום: זאב רדובן, דובר צה"ל)
זאב רדובן, דובר צה"ל
נשיא בית המשפט העליון וראש ועדת אגרנט, השופט ד"ר שמעון אגרנט.

האם המסקנות של ועדת אגרנט תאמו את מה שהוועדה שמעה מהעדים?

סגן הרמטכ"ל במלחמת יום הכיפורים האלוף ישראל טל ביקש מראש אמ"ן דאז אלי זעירא, ראש מחלקת מודיעין חיל האוויר דאז אל"מ רפי הרלב, וראש מחלקת אוויר דאז תא"ל דוד עברי, לכתוב מה הם זוכרים מהפגישה אצל הרמטכ"ל דאז דדו ב-30 בספטמבר 1973.

הסיבה שבגללה טל ביקש את המכתבים הייתה טענתו, שלמרות שלא נשמרה סטנוגרמה של המפגש אצל דדו, הוא התריע בפגישה מפני מתקפה משולבת של מצרים וסוריה והמליץ על גיוס מילואים כשבוע לפני שפרצה מלחמת יום הכיפורים.

טל ביקש שיכתבו לו מה זוכרים מהפגישה אצל דדו, כי לטענתו, למרות שלא נשמרה סטנוגרמה מהמפגש – הוא התריע שם מפני מתקפה משולבת של מצרים וסוריה והמליץ על גיוס מילואים כשבוע לפני פרוץ המלחמה

המכתבים מערערים את המסקנות העיקריות של ועדת אגרנט. הוועדה קבעה שפתיחת המלחמה ב-6 באוקטובר הפתיעה את צה"ל. לשיטתם, מאחר שעד אותו בוקר לא העריך הפיקוד העליון של הצבא וההנהגה המדינית שמלחמה כוללת עומדת להתחיל, ומשום שההתרעה על המלחמה ניתנה על ידי ראש אמ"ן זעירא רק בשבת ב-4:30 לפנות בוקר – לא התאפשר גיוס מילואים מסודר לפי לוחות זמנים ונוהלי הגיוס התקינים.

לגבי פתיחת המלחמה לכאורה בהפתעה לפיקוד העליון של הצבא וההנהגה המדינית, סגן הרמטכ"ל קרא בעדותו בפני הוועדה קטעים ממכתבו של אל"מ הרלב:

"באותו דיון העלית למיטב זכרוני את הנקודות הבאות: (א) לפנינו מלחמה ולא הגברת כוננות לצורך תקרית. […]  לדבריך לא היה ברמת הגולן מספיק כוח כדי לעמוד כנגד מתקפה סורית וכל חטיבת טנקים סורית תתקל במחלקת טנקים ישראלית. הצעת לגייס מילואים ולהעלותם לרמת הגולן".

הסכנה למתקפה משולבת של סוריה ומצרים על ישראל הייתה ידועה היטב לדרג המדיני והצבאי החל מחודש מאי 73'. דיין העריך בחודש מאי שמלחמה עם מצרים וסוריה תפרוץ תוך חצי שנה. חיל האוויר גייס כ-3000 אנשי מילואים בשבוע שלפני המלחמה.

ביום ששי ה-5 באוקטובר מפקד חיל האוויר דאז, האלוף בני פלד, כינס את מפקדי החיל ותידרך אותם לקראת ביצוע מכה מונעת של חיל האוויר למחרת בשבת בבוקר.

הסכנה למתקפה משולבת של סוריה ומצרים על ישראל הייתה ידועה היטב לדרג המדיני והצבאי ממאי 73'. בששי, ה-5 באוקטובר, מפקד חיל האוויר דאז כינס את מפקדי החיל ותידרך לקראת מכה מונעת של החיל למחרת

ולגבי ההתרעה המאוחרת שראש אמ"ן דאז זעירא סיפק, לכאורה, רק ב-6 באוקטובר ב-4:30 לפנות בוקר – האמת היא שלא ראש אמ"ן סיפק את ההתרעה הזו – למרות שכך כתבה ועדת אגרנט בפליטת קולמוס פרוידיאנית, אולי כדי להלבין עוד יותר את פניו. מי שכתב זאת היה ראש המוסד צבי זמיר.

ויתרה מזאת, ראש אמ"ן דווקא סיפק התרעה משמעותית לגבי המלחמה לילה קודם, בין ה-4 וה-5 באוקטובר.

יחידת ההאזנה של אמ"ן 848 זיהתה את העזיבה הבהולה של משפחות הרוסים מסוריה וממצרים. לידיעה זו לא היה לראש אמ"ן הסבר. ידיעה זו היא שהביאה לשרשרת ההתייעצויות הקדחתניות ביום שישי בבוקר במטכ"ל ובמשרד הביטחון, לבירורים הדחופים שעשה דיין עם האמריקאים, ולשליחת המברק הבהול לקיסינג'ר עם אזהרה לערבים באותו יום.

ועדת אגרנט שמעה על השיקול האמריקאי והחשש של דיין שישראל תואשם כמי שפתחה במלחמה – לא רק בעדותו של דיין, אלא גם בעדותם של גולדה מאיר, ישראל טל והרמטכ"ל דוד אלעזר.

ועדת אגרנט שמעה על חילוקי הדעות המודיעיניים עם האמריקאים, שנוצרו ביום שישי בבוקר ונמשכו עד פתיחת המלחמה, גם מדיין וגם מגולדה. אך מסקנות הדו"ח החלקי שפרסמה אינן אומרות דבר לגבי חילוקי הדעות המודיעיניים הללו עם האמריקאים וגם לא מתייחסות כלל לשיקול האמריקאי ולחששות של דיין.

האמת שלא זעירא סיפק את ההתרעה המאוחרת – למרות שכך כתבה ועדת אגרנט בפליטת קולמוס, אלא ראש המוסד צבי זמיר. למעשה, ראש אמ"ן סיפק התרעה משמעותית לגבי המלחמה לילה קודם

ועדת אגרנט התעלמה במסקנותיה גם מהמברק הבהול, שדיין ועוזרו הרמטכ"ל בדימוס צבי צור החליטו לשלוח ביום שישי בבוקר עם אזהרה חמורה לערבים דרך היועץ לביטחון לאומי ומזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר. מברק שנועד להבהיר כי ישראל יודעת על תכניות הערבים, לא תהיה מופתעת, ואם הערבים יתקפו ישראל תגיב בכוח רב.

חבר הוועדה יצחק נבנצאל שאל את שר החוץ אבא אבן האם האמריקאים גם פעלו כפי שנתבקשו מלבד העברת המסרים המרגיעים חזרה לישראל. הרמטכ"ל בדימוס יגאל ידין אף הוסיף שאלה בתמיהה:

"בדיעבד הוא לא הזהיר אותם, הוא לא העביר את הידיעה?".

אבא אבן ענה:

"היה לי הרושם שהוא לא הזהיר אותם. על כל פנים כששוחחתי איתו למחרת הוא אמר לי שיעשה את הדברים הללו, יפנה לסובייטים ולמצרים".

פרשת המברק מוכיחה שבישראל היה חשש מפריצת מלחמה כבר בבוקר יום שישי ה-5 באוקטובר, ושישראל הייתה ערוכה ומוכנה להגיב בתקיפות ובכוח רב. דיין החליט לשלוח אזהרה לערבים ב-5 באוקטובר כ-30 שעות לפני פתיחת המלחמה, להכריז על כוננות ג' בצבא הסדיר ובחיל האוויר ולא לגייס מילואים.

המברק מוכיח שישראל חששה ממלחמה כבר בבוקר שישי ה-5 באוקטובר, והייתה ערוכה להגיב בכוח. דיין החליט לשלוח אזהרה לערבים כ-30 שעות לפני פריצתה, להכריז על כוננות ג' בסדיר ובחיל האוויר ולא לגייס מילואים

בסעיף 15 של הדו"ח מתייחסת ועדת אגרנט לחילוקי הדעות בין שר הביטחון לרמטכ"ל בנושא גיוס המילואים בשבת בבוקר. היא אף מציינת את ראש הממשלה לטובה, כמי שהכריעה לטובת דרישת הרמטכ"ל לגיוס מלא בניגוד לעמדתו של שר הביטחון.

באופן תמוה הוועדה אינה מבקרת את שר הביטחון שהתנגד לגיוס המילואים המלא בשבת בבוקר, התנגדות שגרמה לוויכוח מתוח וכעוס בין שר הביטחון והרמטכ"ל ולעיכוב מיותר של שעתיים בגיוס המילואים.

בסעיף 28 של הדו"ח קובעת הוועדה שהיה על הרמטכ"ל להמליץ על גיוס מילואים חלקי כבר ב-1 באוקטובר או לכל הפחות ביום שישי ה-5 באוקטובר, וממליצה לסיים את כהונתו של הרמטכ"ל.

ועדת אגרנט, ששמעה מפי שר הביטחון שהוא התנגד לגיוס מילואים כי ראה בכך את הירייה הראשונה במלחמה, וחשש שישראל תואשם כמי שפתחה בה ושהסיוע האמריקאי לישראל יעמוד בסכנה – כושלת בלחבר 1+ו. היא מתעלמת מכך שהסיבה לאי-גיוס המילואים נבעה ישירות מהחששות של דיין.

לא רשלנות של הרמטכ"ל וגם לא מחדל מודיעיני גרמו לאי גיוס המילואים. איך יתכן שהוועדה מצאה את הרמטכ"ל אחראי אישית לאי גיוס המילואים והמליצה על סיום כהונתו, במקום להמליץ על סיום כהונתו של שר הביטחון? הרי שר הביטחון הוא זה שכפה את אי גיוס המילואים כי חשש שישראל תואשם בפתיחת המלחמה, כפי שהסביר דיין לוועדה בעדותו.

איך יתכן שהוועדה מצאה את הרמטכ"ל אחראי אישית לאי גיוס המילואים והמליצה על סיום כהונתו, במקום להמליץ על סיום כהונתו של שר הביטחון, שכפה את אי גיוס המילואים?

כשקיבלה הממשלה את המסקנות של ועדת אגרנט, השר יצחק רבין הציע לממשלה להחזיר לוועדה את הדו"ח לתיקון מסקנותיה ביחס לדרג הממשלתי, והמליץ לא לקבל את התפטרות הרמטכ"ל דדו.

הדרג המדיני הוחלף בעקבות התפטרות ראש הממשלה גולדה מאיר כשבוע לאחר קבלת הדו"ח, אבל העוול ההיסטורי והאישי שעשתה ועדת אגרנט במסקנותיה לא תוקן.

לא סבירה ההתעלמות של ועדת אגרנט במסקנותיה מהעובדות ששמעה בנושאים הבאים:

1

סגן הרמטכ"ל ישראל טל העיד שהזהיר מפני מתקפה משולבת מצרית-סורית כשבוע לפני המלחמה והמליץ על גיוס מילואים.

2

שר הביטחון העיד שגיוס מילואים היה שווה בעיניו לפתיחה בירייה הראשונה במלחמה.

3

דיין העיד על חילוקי הדעות המודיעיניים עם האמריקאים שנוצרו ערב המלחמה.

4

דיין החליט לשלוח ביום שישי ה-5 באוקטובר אזהרה לערבים כ-30 שעות לפני פתיחת המלחמה ולא לגייס מילואים או לפתוח במכה מונעת כדי שישראל לא תואשם בפתיחת המלחמה.

הדרג המדיני הוחלף בעקבות התפטרות ראש הממשלה גולדה מאיר כשבוע לאחר קבלת הדו"ח, אבל העוול ההיסטורי והאישי שעשתה ועדת אגרנט במסקנותיה לא תוקן

*  *  *

אי הסבירות של מסקנות ועדת אגרנט ברורה כשמש, והשאלה המשפטית המתחייבת היא האם דין המסקנות להיפסל בשל עילת אי הסבירות. ללא קשר לפרשה זו, נשיא בית המשפט העליון ה-7 השופט מאיר שמגר כתב פעם בפסק דין בבג"ץ שחוסר-סבירות יכול להתבטא בהבאה בחשבון של שיקולים זרים, כך שהמסקנה הסופית הופכת מופרכת מעיקרה ובשל כך לבלתי-סבירה לחלוטין.

ד"ר רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
הכל היה מתוכנון ומבויים-מראש, כפי שהעובדות האלה מהחזית מוכיחות: איך 14 טנקים בלבד, היו יכולים למנוע את מלחמת יום-הכיפורים? --------------------------------------------------------- (כדא... המשך קריאה

הכל היה מתוכנון ומבויים-מראש, כפי שהעובדות האלה מהחזית מוכיחות: איך 14 טנקים בלבד, היו יכולים למנוע את מלחמת יום-הכיפורים?
———————————————————
(כדאי לשתף הכתבה, כי המבנה האירגוני לא-השתנה מאז ועד היום…,
כך שעלולים שוב להפעיל את בכירי ישראל כמו בובות על חוטים…-
אם רוב ציבור הישראלים לא-יתאחדו וייפעלו כחוק למניעת עוד אסונות גדולים…!)
——————————————————————–


בתמונה רואים גשר שהקימו המיצרים על תעלת סואץ במלחמת יום-הכיפורים,
שדומה לגשר שהטנק שלנו פגע בו כדי לעצור את צליחת המיצרים ולהפסיק את
הלחימה לזמן ארוך באיזור מעוז מיפרקת על שפת תעלת סואץ…,
בעקבות פגיעה של פגז אחד בלבד שיירה התותחן שלנו – עוזי צוובנר,
כפי שהוא מתאר זאת מנקודת הראות שלו בראיון הראשון שמצורף למטה!


כמו הפתח שרואים בסוללת העפר של המיצרים בתמונה המצורפת – ,
כך היה צריך להיות פתח דומה בסוללת העפר בצד המזרחי שלנו…,
על מנת לאפשר נסיעת כלי-רכב אל הגשר על התעלה מהצד המיצרי…
ונסיעת כלי הרכב אל הצד שלנו של התעלה, אחרי שהם עברו את הגשר!

כלומר,
כדי להקים את הגשר צריך לרכז גם ציוד מכני-הנדסי רב ומתאים כדי לפרוץ ולהכשיר את הפתחים בסוללות העפר…,
בנוסף לריכוז הציוד הרב של חלקי-הגשר – בקרבת המקום להקמת כל גשר…!


בראיון הראשון שלי מתוך שלושת הראיונות שמצורפים למטה עם
דר' אורי מילשטיין ,
ניסיתי להיזהר מאד מחשיפת סודות צבאיים –
במיוחד עובדות שלמדתי בחיל-האויר, שראיתי והבנתי בלחימתי עם השיריון,
אשר הצינזורה היתה עלולה למנוע את פירסום הראיונות באינטרנט…,
אך ראיונות באינטרנט עם הטייס המנוח – סגן אלוף יוסף דוריאל ע'ה…
והטייס אלוף-מישנה דר' דן שיאון …,
מאפשרים לי לפרסם איך הגעתי למסקנה ש-14 טנקים שלנו בלבד,
יכלו בקלות למנוע את מלחמת יום הכיפורים, כדילהלן:


חיל האויר הפעיל מטוסי-צילום במשך כל שעות היממה…,
שסיפקו לבכירי המטה-הכללי של צה'ל ולמדינאים שלנו לפני המלחמה –
גם צילומים של 14 המקומות אשר בהם המיצרים הכינו
את הציוד להקמת כל אחד מ-14 הגשרים על תעלת סואץ,
בנוסף לציוד המכני-הנדסי הרב שהם ריכזו בכל מקום…!


בראיונות של עוזי ושלי אתם יכולים ללמוד איך הצבת טנק אחד שלנו
ל-פ-נ-י תחילת המלחמה…-
בכל פתח אשר היה, או יכולנו להכין פתח כזה בסוללת העפר שלנו –
אשר היה בקרבת כל אחד מהגשרים שעמדו להקים המיצרים על תעלת סואץ,
הטנק הזה היה יכול בקלות לפגוע מיידית בכל ניסיון להקמת 14 הגשרים של המיצרים על תעלת סואץ…
ולמנוע את העברת הכוחות המיצרים אל הצד שלנו,
כדי למנוע את התחלת מלחמת יום-הכיפורים!

למיצרים היה קשה מאד לפגוע בטנק כזה שעומד בתוך הפתח של
סוללת-העפר…
וכל אחד מ-14 הטנקים האלה היה יכול לפחות למנוע הקמת הגשרים
עד להגעת הטנקים הסדירים שלנו…,
שהורחקו מהתעלה למרחק של 30 עד 50 קילומטרים – עקב מניעים-זרים!

זאת לדעתי גם הסיבה שלא ביצעו את תכנית ההגנה של קו-תעלת סואץ
שנקראה "שובך יונים" באמצעות שתי חטיבות טנקים סדירות …,
אשר הטנקים הרבים שלהן היו בקלות יכולים לפגוע ב-14 הגשרים של המיצרים…
וזאת לדעתי היתה הסיבה שהיטעו אותנו במתכוון –
כשאמרו לנו להתכונן ליום-קרב בשעה 6 בערב של יום-הכיפורים…,
אך התחילו את המלחמה בשעה 2 אחר-הצהריים…,
על מנת שלא-נהרוס להם את התכניות שהם תיכננו-מראש…
והמיצרים חצו את התעלה בלי שיהיה אפילו טנק אחד שלנו שייפריע להם
בהקמת הגשרים ובחציית התעלה בשעה 2 אחר-הצהריים…!



להלן כתבתי עם ארבעת הראיונות –
הראשון של התותחן עוזי צוובנר….
ולמטה מצורפים גם שלושת הראיונות שלי :




מצורף הראיון של תותחן הטנק שלנו – עוזי צוובנר,
שמתאר מזוית הראיה שלו את אותם אירועים שתארתי בראיון הראשון שלי מתוך שלושת הראיונות שמצורפים למטה,
על מנת להסיר ספיקות של ספקנים לגבי אמיתות העובדות בראיונות שלנו :



צילומי-אוויר הראו לבכירי ישראל את 14 המקומות שהכינו המיצרים לבניית-גשרים לחציית תעלת סואץ – הרבה זמן לפני תחילת מלחמת יום הכיפורים
———————————————————-
לא היה צורך לסגת מהמוצבים לאורך תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים –
אל מעברי הגידי והמתלה,
על מנת להציל את חיי לוחמי המוצבים ולוחמי קו-התעלה שאיבדו את חייהם ביממה הראשונה של המלחמה.

לא היו מחדלים!!!

בידיי הפיקוד הגבוה של צה׳ל והפוליטיקאים הבכירים,
היו צילומי אוויר לפני תחילת המלחמה …-
שהראו במדוייק את מיקום ההכנות של המיצרים
להקמת 14 גשרים שאיפשרו להם את הקמת הגשרים לחציית התעלה
והעברת כוחותיהם אל הגדה המזרחית שלנו כדי להתחיל
את מלחמת יום הכיפורים !

אילו הפוליטיקאים הבכירים עם מפקדי צה׳ל הבכירים ,
היו רוצים למנוע את תחילת מלחמת יום הכיפורים על ידיי המיצרים …,
הם היו מעמידים 14 טנקים שלנו בלבד –
טנק אחד בפתח סוללת העפר שצופה אל עבר כל אחד
מהמקומות שצילומי האוויר הראו את הכנות המיצרים להקמת גשר על תעלת סואץ כדי להתחיל במלחמה !


בקטע הווידאו הראשון מתוך שלושת הראיונות שלי עם
דר׳ אורי מילשטיין שמצורפים למטה,
תוכלו ללמוד איך הטנק היחיד שלנו פגע פגז אחד
בגשר שהקימו המיצרים ליד מעוז מיפרקת בגיזרה הצפונית של התעלה
על מנת לעצור את חציית התעלה על ידיי המיצרים
ולהפסיק את הלחימה באיזור זה לזמן ארוך …!


בתחילת הראיון הראשון שלי אשר בו תארתי את תחילת המלחמה ליד רפידים במדבר סיני …
ובשני הראיונות הנוספים שמצורפים …,
תוכלו ללמוד עובדות משתי החזיתות של מלחמת יום הכיפורים ,
שמחשידות את הבכירים הישראלים בתיכנון מראש של המלחמה וניהולה להקרבת חיינו
עקב מניעים זרים ..,
על מנת להשיג מטרות של הקובעים העיקרים מאחורי הקלעים !


תוכלו גם להבין כי לא רק יכולנו למנוע בקלות את חציית תעלת סואץ על ידיי המיצרים …
ועל ידיי כך למנוע את המלחמה שגרמה
להרג-שוא של כ-3000 לוחמים שלנו …
ופציעת שוא של כ-10000 לוחמים נוספים שלנו ..,
אלא יכולנו בקלות לעצור את כוחותינו בסיום המלחמה ,
במרחקים קטנים מערי הבירה קהיר ודמאשק,
על מנת שתותחי צה׳ל יוכלו לשתק את החיים בשתי ערי-הבירה האלה …
ועל ידיי כך להשיג הסכמי כניעה של האוייבים …
ולא רק הסכמי שביתת נשק שהשגנו בגלל שעצרו
את כוחותינו עקב מניעים זרים –
במרחקים גדולים משתי ערי הבירה של האוייבים !
הסכמי כניעה של המיצרים והסורים –
היו מאפשרים הרבה יותר ביטחון ושקט למדינת ישראל במשך הרבה שנים ,
כי המיצרים הגדילו מאז את צבאם מאד וביצעו הרבה שיפורים לחציית תעלת סואץ בעתיד – למרות הסכם השלום איתם
והסורים המשיכו לתקוף את כוחותינו אחרי חתימת הסכם שביתת הנשק איתנו ..
והסכם כניעה שלהם היה מאפשר לנו עם האמריקנים להציב נשיא ״בובה שלנו״ בראש מדינת סוריה ,
על מנת למנוע את הצרות הרבות נגדנו ממדינת-אויב זאת כל השנים
_
אנא תשתפו הכתבה ושילחו אותה אל חברים ..
ואל ראש הממשלה והשרים ,
כדי ליצור מסה גדולה של ישראלים
לפעילות חוקית בלבד מול ראשי האמריקנים ,
להצלת ישראל – המדינה היחידה ליהודים


אלה שלושת הראיונות עם העובדות משתי החזיתות
של מלחמת יום הכיפורים,
אשר המבנה האירגוני לא השתנה מאז ומסכן את ישראל עם התושבים :

האם ידעת זאת למרות כל שנות חייך במדינת ישראל?

ראיון א׳: https://youtu.be/KEGwREndDh4


ראיון ב׳: https://youtu.be/sTltSfX3oEg


ראיון ג

עוד 1,157 מילים ו-2 תגובות
כל הזמן // שבת, 2 ביולי 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

אחרי ביקור יורש העצר בקהיר, למצרים התחוור כי סעודיה אינה מתכוונת להמשיך להיות הפרה החולבת של מצרים ● האסון בירדן גורם לזעם ברשתות החברתיות ● בין סוריה לאוקראינה: קייב מנתקת יחסים עם דמשק ● ותשע שנים אחרי שמיליוני מצרים יצאו לכיכר תחריר כדי להפגין נגד הנשיא מורסי, הסופר אלאא אל-אסוואני מוציא ספר מבריק, "רפובליקת כאילו" ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזה"ת

עוד 1,335 מילים

"עוד לא אבד חינו של החשק המוזר לשנוא"

"בנחמדות לא מנצחים בחירות" קבע נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות" למחרת היום שבו התבשרנו כי ישראל הולכת כנראה לבחירות, הפעם – לסיבוב חמישי. גם ברנע צופה שארבעת החודשים הקרובים "יהיו אכזריים, זדוניים, מעוררי קבס", והוא מציע: "מי שיש לו קיבה חלשה מוטב שיתרחק בתקופה הזאת מפוליטיקה".

"בנחמדות לא מנצחים בחירות" קבע נחום ברנע למחרת היום בו התבשרנו כי ישראל הולכת לבחירות, הפעם – לסיבוב חמישי. גם הוא צופה ש-4 החודשים הקרובים "יהיו אכזריים, זדוניים, מעוררי קבס"

הפעם כנראה צפויים לנו שיאים חדשים של רשע, טינופים, הכפשות מפלצתיות ושנאה הדדית אינסופית. מי יגלה עפר מעיניהם של חיים חפר וחיים גורי, שהתריעו כבר לפני עשרות שנים על מסורת השנאה היוקדת הנפוצה במקומותינו? שנאה לזולת וכן גם דמוניזציה של היריב הפוליטי. אלא שחיים וחיים השמיעו את שוועתם לפני עידן הדיגיטליות, לפני שהעוינות המבעבעת, ההתלהמות והשצף-קצף הציפו את הרשתות.

הוותיקים בינינו ודאי זוכרים את "שיר הצהובים" של חיים חפר, ששרה להקת התרנגולים המהוללת אי אז בשנות השישים של המאה הקודמת. סשה ארגוב הלחין. אותו שיר שוב נשמע עכשיו אקטואלי במיוחד:

"דבר אחד עוד לא אבד חינו
החשק המוזר הזה לשנוא
לשנוא הרבה, חזק וטוב
לשנוא עד שתהיה צהוב".

……לא אין שונאים כך סתם
הוא דווקא ידידנו
אנו שונאים שנאת חינם
זה בא זה עולה מתוכנו".

חיים גורי קונן על עוצמת השנאה ההדדית, התהומית, לפרקים כמעט עיוורת בין שמאל לימין – ולהיפך. הוא קרא לתופעה "תרבות המשטמה":

"אני זוכר את השנאה הזאת מאז שעמדתי על דעתי. הכול השתנה ללא הכר, רק השנאה, כמו המנגינה, תמיד נשארת".

ואני זוכרת איך בילדותי הרחוקה בקיבוץ של השומר הצעיר למדנו לשנוא כל יריב פוליטי, אפילו את מפא"י. כמפ"מניקים שרופים בכיתה ב' היינו מורחים כתובות כגון "הבוז מפא"י!" על דלתות הצריפים שבהם שוכנו הפועלים השכירים של הקיבוץ. ססמאות דומות מרחנו או חרטנו גם על מדרכות הקיבוץ. וקשה לשכוח איך הושתלה בראשינו הקטנים תדמיתו של החירותניק מנחם בגין כמפלצת.

בילדותי בקיבוץ השומר הצעיר למדנו לשנוא כל יריב פוליטי. כמפ"מניקים שרופים מרחנו "הבוז מפא"י!" על דלתות צריפי הפועלים השכירים. תדמית החירותניק של בגין הושתלה בראשנו הקטנים כמפלצת

הנה, ברפרוף, כמה תזכורות היסטוריות על עוצמת השנאה:

"הדמוניזציה של היריב הפוליטי נועדה לחדד את העימותים, ללכד את שורות המחנה הפוליטי, לחזק את המטען האידיאולוגי של חניכי תנועות הנוער החלוציות ולהגביר את מעורבותם בפוליטיקה המפלגתית".

כך כתב ההיסטוריון ד"ר שאול פז בספרו "פנינו אל השמש העולה". גילוי נאות: אני ערכתי את הספר, שנושאו המרכזי הוא הקיבוצים ותנועות הנוער החלוציות בתקופה שבין מלחמת השחרור ל"ששת הימים", 1967.

פז מציין שהשנאה העזה ביותר הופנתה אל הרוויזיוניסטים. ראשיתה בשנות ה-20 של המאה הקודמת, בתקופת היישוב שקדמה להקמת המדינה. הציונות הרוויזיוניסטית תבעה רוויזיה, בחינה מחדש של דרכי הפעולה הציונית, ונקיטת קו תקיף נגד המדיניות של ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל.

אותה שנאה לוהטת רפתה אך לא התפוגגה בעקבות כניסתו של מנחם בגין, ראש מפלגת "חרות", לממשלת הליכוד הלאומי בימי הה"מתנה" הלחוצים שקדמו למלחמת "ששת הימים". רק אז, ב-2 ליוני 1967, ניתנה לרוויזיוניזם מעין רהביליטציה, כמעט טיהור של שמו הטוב.

"הדמוניזציה של היריב הפוליטי נועדה לחדד את העימותים, ללכד את שורות המחנה הפוליטי, לחזק את המטען האידיאולוגי של חניכי תנועות הנוער החלוציות ולהגביר את מעורבותם בפוליטיקה המפלגתית"

עד אז דבק בבגין הדימוי של פשיסט וטרוריסט. העימותים בין נערי תנועות הנוער החלוציות לבין הנוער של תנועת "בית"ר" היו לעתים אלימים מאוד. סלעי המחלוקת העיקריים שבין הרוויזיוניסטים לבין המנהיגות הציונית היו, לפי פז, דרכי המאבק בשלטון המנדט הבריטי, התנהלות הפועלים במאבק לעבודה עברית בארץ-ישראל, ההגדרה של מטרות הציונות.

הקרע בין שני המחנות העמיק ב-1933, בעקבות רצח חיים ארלוזרוב, ממנהיגי תנועת הפועלים. כידוע, החשד נפל על אנשי הימין הרוויזיוניסטי מ"ברית הבריונים". עד כאן ד"ר שאול פז.

השנאה ההדדית העזה חלחלה גם לשירה ולספרות. הקיצוניים והידועים ביותר הם ביטויי השטנה של המשורר המוערך אורי צבי גרינברג (אצ"ג). ב"ספר הקטרוג והאמונה" שפורסם ב-1937 אצ"ג תקף את תנועת הפועלים, ובמיוחד את השומר הצעיר, בגין הקריאה לנקוט הבלגה מול הפורעים הערבים. בעקבות מאורעות 1936 הוא כתב:

"…ובני הקיבוץ הם כעגלי מרבק
מציון למוסקבה קרעו חזונם.
יפי נפש כאלה – קומוניסטי סלון!
כפליים אשנאם מגוי, קיקלון!
אני מגיש את מדליית הבוז דרגה a
לכל קיבוצי השומר הצעיר".

באותה תקופה אצ"ג שילח "דברי קלון", כלשונו, בקיבוץ משמר-העמק של השומר הצעיר, לאמור:

"היי ישימון במפת המדינה
אל טל בהריך.
אל עץ וטף.
ואיש כי ישאל:
לאן הדרך מוליך?
וענה העונה: להפקר העמק".

ביטויי השנאה התהומית הדדיים. ובכל זאת, אין סימטריה בין שמאל לימין כאשר השנאה מתממשת בפועל ומיתרגמת למעשי קיצון –להתנקשויות רצחניות.

"יריות באות מימין", קבעה בצדק יהודית אוריין בבלוג שפורסם באתר "בננות" בשנת 2009. אוריין זכורה לטוב כמבקרת ספרות ב"ידיעות אחרונות" וכבעלת טור מבריק במוסף "זמנים מודרניים" של העיתון, מהימים שאותו מוסף, הגדוש כיום סיפורי דוגמניות, הכיל גם טקסטים מאלפים, חכמים ועמוקים.

אוריין ערכה מעין השוואה בין רצח אמיל גרינצוויג ב-1983 בירושלים במהלך הפגנה של השמאל לבין רציחתו של ברוך גולדשטיין בעקבות הטבח שהוא ביצע במתפללים ערבים במערת המכפלה בחברון.

"אמיל גרינצוויג לא עשה שום דבר. רק צעד עם חבורתו. חייך וחשב מחשבות אסורות. הקבר הצנוע שהוקם לו היה הקבר הראשון של השמאל. מעניין מיהו לעומתו איש הימין שלשמו הוקם קבר גדול ונאה – 'ברוך הגבר', וסביבו עורכים טקסים והילולות אינדיאניות. נעמיד בכך איזו סימטריה בשתי התנועות הלאומיות שלנו, ימין כנגד שמאל, בשם הלגיטימיות של שתיהן.

אמיל רוזנצוויג נרצח על ידי איש הימין, גם איש הימין ברוך גולדשטיין יינאץ שמו נרצח בשל פעולה ימנית במערת המכפלה שבחברון. אז שום סימטריה אין כאן, שני הקורבנות נרצחו על ידי כוחות הימין. השמאל אינו מוציא מקרבו רוצחים".

רוב תכני הטורים של יהודית אוריין דווקא לא היו פוליטיים באורח מפורש וישיר. בהמשך הבלוג היא הזכירה כמובן את רצח רבין ואת רציחותיהם של מתקני עולם כמו אברהם לינקולן, ג'ון פ. קנדי, מרטין לותר קינג האמריקאים על ידי לאומנים ימניים חשוכים. לדבריה "גם יוליוס קיסר, המדינאי הרומאי הכי חשוב, נרצח על ידי קנאים שמרנים".

בסיום רשימתה ציינה יהודית אוריין כי התכנים, הרעיונות, האידיאות והסובלנות שהם חלק בלתי נפרד מהשקפתו של השמאל הליברלי, אינם יכולים לדעתה להוליך למעשי רצח.

"זה לא יכול לקרות בשמאל משום שמניעיהם של אנשי שמאל טובים, רודפי שלום וזולתיים. זה יכול לקרות בימין משום שהתוכן השלילי, הלאומני, העויין, הקנאי והקיצוני חי בהלימה גמורה עם המעשים הקרימינלים של קיצוני ימין".

ביטויי השנאה התהומית הדדיים. ובכל זאת, אין סימטריה בין שמאל לימין כאשר השנאה מתממשת בפועל ומיתרגמת למעשי קיצון – להתנקשויות רצחניות. "יריות באות מימין", קבעה בצדק יהודית אוריין בשנת 2009

מאיר שלו כתב במדורו השבועי ב"ידיעות אחרונות" על פנטזיית כפתורים אשר לחיצה עליהם תוכל להביא למימוש משאלות. וביניהם גם כפתור פלאי שיאחד את מפלגת העבודה, יש עתיד, כחול-לבן ומר"צ. "אין לי כפתור", כדברי שלו, "שגם יקבע את תוצאות הבחירות, אבל איחוד כזה יכול לעזור".

בעקבות מאיר שלו גם אני מפנטזת על כפתור הזוי ואוטופי נוסף. אילו רק יכולתי ללחוץ על כפתור שירסן קצת את גילויי השנאה והטינופים, ינמיך את להבות השיסוי והעוינות.

בייאושי אני מנסה לאמץ את דברי רענן שקד, גם הוא ממבריקי "ידיעות אחרונות", על הרצון "לא לשמוע מאף אחד כלום ושום דבר בכלל עד ליום ההגעה לקלפי". אבל למרות המיאוס והכוונה להתנתק, קשה להתעלם מגילויים מרתיחי דם כמו לשון השוק בספסלי האופוזיציה, העילגות והצווחנות, השקרים שנתניהו מפריח כמעט בלי למצמץ. "זהו כישרון מולד" קובע רענן שקד.

אז במה אפשר להיאחז? אולי בהומור מקברי המומלץ במצבי מצוקה, אולי בציוצים נוסח סילבי קשת. הצייצנית שממשיכה להבריק גם בגיל תשעים פלוס מצטטת את איצ'ה ממבוש, המוכתר האגדי של עין-הוד:

"אל תבזבזו את הייאוש, עוד תזדקקו לו מאוד".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,121 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

האם הטרלול השמרני שחוגג בארה"ב בדרכו לישראל?

להחלטת העליון האמריקאי, לפיה הממשל הפדרלי לא רשאי להטיל מגבלות על פליטות הפחמן של תחנות כוח, עלול להיות המשך בישראל אחרי הבחירות ● עליות המחירים החדות של החשמל והדלק הן הזדמנות לאומית ואישית לחשב מסלול מחדש ● בהרצליה, פינוי-בינוי כולל גם פינוי מוסדר של בעלי חיים משטח בנייה ● והזמנה לערב הרצאות על סביבה בכל הארץ

עוד 1,420 מילים

ריאיון מלחמת הגנגסטרים נגד הנאצים בארצות הברית

על רקע עצרות הענק של הארגונים הנאצים בארה"ב בשנות ה־30, השופט היהודי נתן פרלמן החליט לקחת את החוק לידיים ופנה למאפיונרים יהודים כדי להקים צבא של בריונים שיילחמו באנטישמים ● הסופר מייקל בנסון משחזר את האירוע הנשכח בספר חדש ומספר לזמן ישראל: הם לא האמינו שיהודים יעזו להתנגד

עוד 1,330 מילים

למקרה שפיספסת

סרייבו, יומן מלחמה - השיבה הביתה     

תקציר הפרקים הקודמים: מאי 1993, עוד פיסת מדינה שנקרעה מהרפובליקה המדממת של יוגוסלביה – עוד טלאי משמיכת הטלאים של בוסניה-הרצגובינה, ובירתה סרייבו תחת מצור כבד כבר למעלה משנה. אנחנו, צוות טלוויזיה של הרשת האמריקאית NBC News, מגיעים בטיסה לסרייבו הנצורה ושמים את פעמינו במכונית משוריינת אל עבר המלון שישמש לנו בית ומשרד במהלך המשימה העיתונאית בעיר. את היום הראשון, שעות בודדות לאחר שהגענו בטיסה מספליט השכנה במטוס מטען של האו״ם, אנחנו מסיימים בארוחת ערב במסעדת המלון, שידעה כבר ימים יותר טובים. הלילה הראשון היה קצר. לא נרדמתי עד אחרי חצות.

מלון הולידיי אין סרייבו, 1992-93 (צילום: חנני רפופורט)
מלון הולידיי אין סרייבו, 1992-93 (צילום: חנני רפופורט)

בוקר טוב סרייבו

עם אור ראשון התעוררתי. מיטת קינג-סייז של מלון פאר בלי חשמל, בלי חלונות, בלי וילונות, והנוף מהחלון הפרוץ הוא בניין משרד הפנים,  אחד הבניינים הגבוהים במרכז העיר, שקומותיו העליונות ספגו פגיעות ישירות של ארטילריה סרבית ועלו באש. קירות מפויחים.

הנוף הנשקף מחלון ההולידיי אין בסרייבו, 1992-93 (צילום: חנני רפופורט)
הנוף הנשקף מחלון ההולידיי אין בסרייבו, 1992-93 (צילום: חנני רפופורט)

ניצלתי את העובדה שיש עוד כחצי שעה עד לארוחת הבוקר, ונכנסתי להתקלח. מים חמים זה לחלשים. אין דלק אין חימום. מקלחת מהירה. ככה גם חוסכים במים, מצרך יקר ערך בעיר הנצורה.

ניצלתי את העובדה שיש עוד כחצי שעה עד לארוחת הבוקר, ונכנסתי להתקלח. מים חמים זה לחלשים. אין דלק אין חימום. מקלחת מהירה. ככה גם חוסכים במים, מצרך יקר ערך בעיר הנצורה

אוסף אל התרמיל את הפנקסים שהבאתי, כלי כתיבה, המצלמה וכמובן הטרנזיסטור, האוזנייה, הקסדה והשכפ״ץ. כשהמעליות לא עובדות צריך לחשוב היטב לפני שיורדים ברגל חמש קומות, כדי לא לשכוח כלום בחדר.

אני הראשון בחבורה ליד השולחן שלנו. ריח חזק של קרום החלב המורתח, למי שאוהב. אני פחות מתחבר ומבקש, אם אפשר, קפה בלקני. נזהר שלא לבקש טורקי או יווני, לפחות לא לפני שאבין מה היחס של המקומיים לכל אחד מאלה.

דובי ומרטין מצטרפים. שיחה של בוקר בחדר האוכל של בית מלון. זר לא יבין זאת. לילה ראשון שלנו בעיר נצורה והשאלה הראשונה שלנו היא – האם גם לכם לא היו מים חמים בחדר?

ביצים קשות וחריץ גבינה מלוחה, לחמנייה טרייה, ריבת תות, Eat as much as you can. יוסי מתעכב. הוא בטח כבר אסף את האספרסו ויצא החוצה לעשן סיגריה של בוקר באוויר הצח ליד קיר המגן ביציאה האחורית של המלון.

דֵּנִי הפיקסר נכנס לחדר האוכל, מפתחות ביד אחת וקופסת מרלבורו אדום ביד השנייה.  מתיישב ליד השולחן, מצית סיגריה, מחליף כמה מילים בשפת המקום עם המלצר שממהר לחזור עם אספרסו קטן וחזק. הפסקת האש תיכנס לתוקף בעוד שלוש שעות. מרטין מבקש לצלם את ה-Stand-Up לכתבה של הערב ליד אחד התורים למים, דלק או מזון. ועד אז נצא לסיבוב היכרות עם העיר.

אוסף לתרמיל את הפנקסים שהבאתי, כלי כתיבה, מצלמה, טרנזיסטור, אוזנייה, קסדה ושכפ״ץ. כשהמעליות לא עובדות צריך לחשוב היטב לפני שיורדים ברגל 5 קומות, לא לשכוח כלום בחדר

הנקודה הראשונה הבוקר תהיה בית החולים לילדים

שוב חורכים את האספלט בשדרת הצלפים בנסיעה מהירה במיוחד. צפוף באוטו עם האפוד, והקסדה מכבידה אבל אני לא מעז להסיר אותה. יוסי יושב מקדימה ומצלם. דֵּנִי מבקש ממנו להוריד מצלמה. זה מסוכן, הוא מסביר, מישהו יכול לטעות ולחשוב שמדובר במטול רקטות ולירות עלינו.

מרטין מאחור – גם הוא עם מצלמה, אבל מצלמה קטנה. מרטין מצלם מתוך הרכב החוצה את דני במראה, דני מספר על החיים בעיר. הום סינמה. בוודאי יהיה מרתק לראות את זה בעוד שלושים שנה. חשבתי אז ולא ידעתי עד כמה.

בבית החולים המקומי שקי חול מגנים על הכניסה. שלושה אמבולנסים חונים ליד השלט המצביע על חדר המיון. בבית החולים אין מבקרים. בבית החולים הזה גם אין חולים. זה בית החולים לילדים, ילדים שנפגעו במלחמה. אלפים נפצעו. 1300 נהרגו במהלך קרוב לארבע שנות המצור על העיר.

יסינה מלווה אותנו, רופאה צעירה, בוסנית, שעבדה עד פרוץ המלחמה בבלגרד הבירה ושבה אל העיר לשרת בביה"ח היחיד לילדים כאן.

היא לוקחת אותנו במדרגות אל הקומה השנייה, אל המחלקה הכירורגית. חדרים גדולים, תקרות גבוהות. יסינה מספרת תוך כדי שאנחנו עוברים במסדרונות הריקים השקטים שרק הד נעליה נשמע בהם, על המחסור בתרופות, על המחסור בחומרי חבישה, ועל המצב בשכונות הרחוקות יותר, שם הפצועים והחולים לא יכולים להגיע אל בית החולים הנמצא במרכז.

בביה"ח המקומי שקי חול מגנים על הכניסה. 3 אמבולנסים חונים ליד שלט חדר המיון. בביה"ח אין מבקרים. אין בו גם חולים. זה ביה"ח לילדים שנפגעו במלחמה. אלפים נפצעו. 1300 נהרגו במהלך קרוב ל-4 שנות המצור על העיר

היא מספרת לנו על הטראומה של הילדים, על הפוסט טראומה הצפויה להם כשיגדלו, אם ישרדו את הפציעות. אנחנו נכנסים לחדר אחד, מיטות תינוק ריקות בפינה הרחוקה מהחלון. בצד השני של החדר – מיטה אחת, ילד בן שנתיים, אולי שנתיים וחצי, אמיר, הוא כבר כאן שלושה חודשים. הגיע עם שפה שסועה.

אמו הביאה אותו והשאירה אותו לחסדי האחיות. הייתה חייבת לחזור אל הכפר שמחוץ לעיר הנצורה. השאירה שם לבדם שלושה ילדים, הגדולה בת 11. בעלה הצטרף לכוחות המגנים על המולדת, יסינה מספרת. וכעת – אמיר שהחלים מהניתוח רוצה הביתה. מחפש את אמא אבל אמא לא כאן, לכן הוא נשאר בבית החולים בינתיים. אמיר שותק ותולה עיניים גדולות בתקרה. יסינה אומרת בלחש, שהילד לא ישמע, שאם המשפחה לא תיצור קשר עם בית החולים בזמן הקרוב – אמיר הקטן יועבר לבית היתומים העירוני.

עד היום אני רואה בדמיוני את הילד, אמיר, יושב מצונף ומכונס בעצמו, אוחז בבובת סמרטוטים שאולי היא המזכרת היחידה מהבית, מהמשפחה שהייתה לו עד לפני שלושה חודשים. הוא יושב בפינת המיטה הקטנה המסורגת, תינוק עם צלקת על השפה העליונה, סימן לניתוח שעבר.

איפה אמיר היום? האם אמא שלו מצאה אותו? או שאולי בכלל נשאר, גדל ובגר בבית היתומים? שלושים שנה, והמבט שלו, כמו המבט של הילדים שהשארנו מאחור רעבים, צמאים וחולים במחנות הפליטים בסומליה, או אלה בצפונה של אתיופיה, לא עוזב, כמו גם המבט של הילדה שעמדה ליד המלון בבוקר קפוא אחד של חג המולד בטימישוארה, כולם צלקות לחיים.

אמיר שהחלים מהניתוח רוצה הביתה. מחפש את אמא אבל אמא לא כאן, לכן הוא נשאר בביה"ח בינתיים. יסינה אומרת שאם המשפחה לא תיצור קשר עם ביה"ח בקרוב – הוא יועבר לבית היתומים העירוני

גם שלושים שנה אחרי והריחות כמו המבטים צרובים בזיכרון לתמיד כנראה. ריחות הליזול של בית החולים, כמו ריח החלב המורתח בארוחת הבוקר, או ריחו של הקפה השחור עם הג׳ינג׳ר אצל מוחמד במוגדישו בווילה שלנו. ריח הביוב הזורם ברחובות של ביידואה, או השמש השורפת כל דבר חי בעיר הנמל אסאב, בדרומה של סומליה מול חצר-מוות, לחופו של הים האדום.

כל ביקור כזה בכל משימה עיתונאית דומה, חורצת עוד טבעת בגזע העץ של כולנו, העוסקים במלאכה.

אחרי שבועיים בעיר הנצורה אנחנו בדרך לשדה התעופה. דני נוהג את האאודי המשוריינת ואנחנו חולפים במהירות בפעם אחרונה בשדרת הצלפים, ה-Sniper Alley, הרחוב המסוכן בעולם באותם הימים.

חנני ומרטין ליד המטוס הצרפתי בדרך הביתה (צילום: באדיבות המצולם)
חנני ומרטין ליד המטוס הצרפתי בדרך הביתה (צילום: באדיבות המצולם)

רגע לפני שאנחנו חוצים את המחסום האחרון בכניסה לשדה התעופה, מרטין שואל את דני: "מתי אתה תצא מכאן?" ודני, כמו דני, בחצי חיוך של "אני לא באמת יודע" אומר שהוא מקווה להיות על מטוס עם המשפחה ביולי הקרוב. וכשמרטין שואל שוב היכן ניפגש בפעם הבאה, הוא עונה ״אולי בפאלם ספרינגס קליפורניה״. תמצית החלום הבוסני.

גם 30 שנה אחרי, הריחות, כמו המבטים צרובים בזיכרון לתמיד כנראה. ריחות הליזול של ביה"ח, כמו ריח החלב המורתח בארוחת הבוקר, או ריח הקפה השחור עם הג׳ינג׳ר אצל מוחמד במוגדישו

אם דני עזב את סרייבו ביולי  1993 עם המשפחה כמו שקיווה או לא – כבר לא נדע. אני אל  ״שדרת הצלפים״ כבר לא חזרתי. זה הווידאו שצילמנו תוך כדי הנסיעה האחרונה אל שדה התעופה.

חנני רפופורט היה עד לא מזמן מנכ״ל חברת התקשורת ״JCS אולפני הבירה״, מפיק ברשתות הטלוויזיה האמריקאיות ABC News & NBC News וזוכה פרס EMMY לכתבת חדשות לטלוויזיה. כיום סבא במשרה מלאה ומספר סיפורים מנקודת מבט מאד מאד אישית. כל תמונות הסטילס צולמו על ידו במהלך עבודתו.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,115 מילים
עודכן לפני 12 שעות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
קוֹלָב 138

קולבים מאוירים, צילומי קולבים, קעקועי קולבים, שרשראות עם קולבי זהב קטנים, ואינספור צילומים של נשים מניפות קולבים בהפגנות ספונטניות בערים שונות באמריקה ● איך הפך דווקא קולב הבגדים לסמל של המאבק למען זכויות הנשים?

עוד 1,112 מילים

ליברמן: רואה את עצמי מועמד לראשות הממשלה

נתניהו בירך את לפיד והודיע לו כי הוא יתעדכן בענייני ביטחון כראש האופוזיציה באמצעות המזכיר הצבאי ● איילת שקד נפרדת מנפתלי בנט: בזכותך יודעים שאפשר לנהל מדינה בביטחון, באחריות ובדרכי נועם ● מתן כהנא: זכיתי להיות שותף בכיר לדרך ● וליד טאהא מרע״ם עבר צינתור - מצבו טוב ● בלינקן ליו"ר הרשות הפלסטינית: לחקור ביסודיות את מות אבו עאקלה

עוד 27 עדכונים

123 ימים בזירת איגרוף, בלי חוקים ובלי כפפות

קמפיין הבחירות של נתניהו יתמקד בחיבור בין לפיד לרשימה המשותפת ורע"ם ● הקמפיין של לפיד יתמקד בחיבור בין נתניהו לסמוטריץ' ובן-גביר ● העימות הזה יהיה אחד המרתקים שהיו כאן, בין שני שועלי בחירות משופשפים שמכירים היטב את התקשורת והרשתות ● ובינתיים, לנתניהו יש פריימריז על הראש, לפיד חייב לסגור עם איזנקוט - ובימינה, איילת שקד נראית כמו צמח בר ● פרשנות

עוד 1,085 מילים ו-1 תגובות

במלחמה בשחיתות, התדמית של לפיד קרסה אל מול המציאות

ייתכן שהכניעה של יאיר לפיד לדרישות האופוזיציה השבוע, לקראת פיזור הכנסת, נבעה מחוסר ברירה - אולם ההתנהלות הזו אפיינה את ראש הממשלה הנכנס לאורך כל השנה החולפת, כשנמנע באופן עקבי מלקדם יוזמות בתחום המאבק בשחיתות שלטונית ● דעה

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 862 מילים ו-1 תגובות

אנשי מודיעין בישראל תוהים השבוע מה גרם לסנוואר האנליטי להעלות פתאום שוב את עסקת השבויים ● האם סנוואר לא עומד בלחץ הרחוב הפלסטיני או שמא הוא מזהה בקיעים במערכת הפוליטית הישראלית ומפרש את זה כשעת כושר? ● במערכת הביטחון קיימת התנגדות נחרצת ללכת לעסקה בשני שלבים, וגורמים מעורים מעריכים: המו"מ חזר לנקודת האפס ● פרשנות

עוד 635 מילים

"שכר דיפרנציאלי למורים? לפי איזה קריטריונים בדיוק? זה הזוי"

במשרד האוצר דורשים שכר דיפרנציאלי למורים והקלה בהליך פיטורי מורים בתמורה לתוספת השכר ● מורים ומומחים לחינוך חלוקים בנוגע לפיטורים - ומתנגדים בלהט לכוונה להנהיג שכר דיפרנציאלי ● חלקם מפקפקים ברצינות האוצר וחושבים שמדובר פשוט ב"עז" במו"מ על השכר ● שרת החינוך לשעבר יולי תמיר: "זאת לא תוכנית, אלא ניסיון לכופף את המורים במו"מ" ● בדיקת זמן ישראל

עוד 2,416 מילים

אחרי שהודיע כי לא יתמודד בבחירות הבאות, בנט מותיר לשותפתו הוותיקה ירושה מפוקפקת ● ימינה אמנם מגיעה עם מימון מפלגות של כ-11 מיליון שקל, אך גם עם רשימה לא ברורה של מתמודדים, בייס חמקמק ואג'נדה מעורפלת ● ובינתיים, מהנעשה במרכז-בשמאל: את פגישת החיזור שלה עם הרמטכ"ל לשעבר איזנקוט, יו"ר העבודה מיכאלי בחרה לקיים בבית בן גוריון בתל אביב ● פרשנות

עוד 1,032 מילים

יאיר לפיד נכנס לתפקידו כראש הממשלה ה-14 של ישראל

דיווח: נתניהו יכריע אם לפעול נגד ימינה בראשות שקד אחרי שיקבל סקר שיבחן את הנושא ● שמרית מאיר, ששימשה כיועצת המדינית של בנט: הוא התכוון להישען על הרשימה המשותפת; בנט הכחיש את הדברים ● אדלשטיין הודיע שלא ירוץ לראשות הליכוד ● טראמפ: נתניהו אכזב אותי, אך אשקול לתמוך בו ● הרצוג: "בחירות חמישיות בתקופה כל כך קצרה מאוד לא בריאות למדינה"

עוד 53 עדכונים

עושים מה שבז"ן שלהם

המתיחות במפרץ חיפה עולה מדרגה ● מנכ"לית איגוד ערים טוענת כי בתי הזיקוק מנעו לאחרונה כניסה של פקחים שהגיעו לבצע ביקורות בשטח המפעל ● בבז"ן דוחים את הטענות ומציינים כי "כל אירוע חריג מדווח על פי הדין" ● אלא שגם לדיון בכנסת שעסק בבז"ן, נציגי החברה לא טרחו להגיע ● ח"כ מוסי רז: "הזלזול של בז"ן בנבחרי הציבור הוא המשך ישיר של הזלזול שלהם בתושבי מפרץ חיפה"

עוד 1,004 מילים

"כמו כוכבת בסדרת פשע"

מעקב זמן ישראל דוח ביקורת חמור של מבקר עיריית חיפה מאשר את ממצאי תחקירי זמן ישראל במלואם ● בין היתר, מאשר המבקר כי החוקר המיוחד שהעסיקה ראשת העיר קליש-רותם אסף ממצאים מכפישים (ולעיתים מסולפים) נגד יריביה הפוליטיים, ללא אישור הגורמים הממונים עליו ● המבקר: "ההתנהלות חמורה ומנוגדת לכללי מנהל תקין" ● במועצת העיר דורשים לפתוח מייד בחקירה פלילית

עוד 2,691 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה