שיתוף הפעולה בין ישראל לבין איראן של האייתוללה חומייני יצא אל הפועל במהלך שנות ה-80, בעיקר במהלך חמש השנים הראשונות של מלחמת איראן-עיראק. זאת למרות שאיראן הפונדמנטליסטית כינתה את ישראל "השטן הקטן" וקראה למעשה לחיסולה של מה שכינתה "הישות הציונית".

ישראל שיתפה פעולה עם איראן של האייתוללה חומייני, בעיקר ב-5 השנים הראשונות של מלחמת איראן-עיראק, למרות שאיראן הפונדמנטליסטית כינתה את ישראל "השטן הקטן" וקראה לחיסול "הישות הציונית"

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

שיתוף פעולה זה נערך על רקע שינויים אסטרטגיים מפליגים, שהתרחשו במזרח התיכון ובאזור המפרץ הפרסי במחצית השנייה של שנות ה-70 והגיעו לשיאם בשנת 1979:

1

משטרו של השאה, שהיה בעל ברית של ישראל, הופל באיראן במהפכה עממית שהביאה לכינונו של משטר דתי בהנהגתו של חומייני.

2

מצרים – המדינה הערבית הגדולה ביותר שלחמה חמש מלחמות עם ישראל חתמה במרץ 1979 על הסכם שלום מלא עם ישראל, הסכם שהוציא את מצרים ממעגל הלחימה והאיבה השורר בין מדינות ערב לישראל.

3

סדאם חוסיין, שהיה ידוע בכינוי "האיש החזק בבגדאד" השלים את ביסוס שלטונו בעיראק, אחרי שסילק מדרכו את יריביו הפוליטיים במפלגת הבעת' ובמוקדי השלטון האחרים במדינה ערבית זו.

*  *  *

ב-22 בספטמבר 1980 פלשה עיראק לאיראן במטרה לכבוש במהלך בזק את חבל חוזיסטן, הממוקם בפינה הדרום-מערבית של איראן. חבל ארץ זה עשיר במרבצי ובשדות נפט ומאוכלס ברובו על ידי ערבים סונים בעלי קשרים שבטיים-חמולתיים עם האוכלוסייה הערבית-סונית בעיראק.

סדאם חוסיין קיווה לנצל את הבוקה ומבולקה ששררו באיראן אחרי המהפכה הפונדמנטליסטית שהתרחשה בתחילת שנת 1979 ולהשתלט במהירות על חבל חוזיסטן. מהלך זה, לו הצליח, היה מעניק לעיראק שליטה מלאה גם על מעבר שאט אל-ערב החשוב במפרץ הפרסי.

סדאם חוסיין קיווה לנצל את הבוקה ומבולקה באיראן אחרי המהפכה הפונדמנטליסטית של תחילת 1979, ולהשתלט במהירות על חבל חוזיסטן, העשיר במרבצי ובשדות נפט ומאוכלס ברובו בערבים סונים

בישראל, ראש הממשלה מנחם בגין צוטט כאומר, במידה של ציניות, כי הוא מאחל הצלחה לשני הצדדים במלחמה שפרצה במפרץ הפרסי. אולם למעשה ישראל ביקשה להבטיח כי איראן היא אשר תצליח יותר במערכה הצבאית גם אם ידה לא תהיה על העליונה. זאת משום שבסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80, על-פי התפישה האסטרטגית שהתגבשה בישראל אחרי חתימת הסכם השלום עם מצרים – עיראק ומה שמכונה כ"החזית המזרחית" (שיתוף פעולה צבאי אפשרי בין עיראק, סוריה וירדן ובנסיבות מסוימות גם עם ערב הסעודית) הן האיום הצבאי המוחשי על ביטחונה וקיומה של מדינת ישראל.

חששות אלו בישראל גובו בהערכות בסוכנויות המודיעין האמריקאיות, שקבעו כי סדאם חוסיין חותר להשיג הגמוניה אזורית במזרח התיכון וכי בשלב הראשון למימוש שאיפתו זו הוא יבקש לכבוש את חבל חוזיסטן ואת כווית. זאת על מנת להעביר לשליטתו מקורות נפט נוספים, שיניבו לו הכנסות בשיעור של מיליארדים רבים של דולרים.

עיראק וסוריה עמדו בראש מה שכונה כ"חזית הסירוב הערבית", שהתנגדה נמרצות לתהליך השלום בין ישראל למצרים, אשר החל עם ביקורו של הנשיא המצרי אנואר אל-סאדאת בישראל בנובמבר 1977.

בישראל בקשו לסייע לאיראן באספקת נשק ותחמושת, מאחר שמדינה שיעית זו הייתה נתונה לסנקציות אמריקאיות חריפות מאז נובמבר 1979, לאחר שמה שמכונה "סטודנטים" איראניים השתלטו על מתחם השגרירות האמריקאית בטהראן ושבו 52 אזרחים, אנשי צבא ודיפלומטים אמריקאיים. סנקציות אלו קטעו באחת את כל הסיוע הצבאי של ארצות הברית לצבאה של איראן שחיל האוויר שלה ויחידות צבאיות אחרות צוידו במיטב מערכות הנשק האמריקאיות המשוכללות והמתקדמות ביותר.

רה"מ דאז בגין צוטט כאומר, במידה של ציניות, כי הוא מאחל הצלחה לשני הצדדים במלחמה שפרצה במפרץ הפרסי. אולם למעשה ישראל ביקשה להבטיח כי איראן היא אשר תצליח יותר במערכה הצבאית

בישראל קיוו בסתיו 1980, עם תחילת המתקפה הצבאית העיראקית על איראן, כי סיוע צבאי נדיב ימנע תבוסה איראנית מוחצת, שתעניק עוצמה כלכלית ופוליטית מופלגים לסדאם חוסיין בחתירתו להפוך למנהיגה החדש של העולם הערבי ובדרכו המוצהרת להיאבק עד חורמה בישראל.

במספר מפגשים שנערכו בין אישי ממשל ישראלים לאיראניים בפריז ובז'נבה סוכם על הסיוע הצבאי לאיראן, ששיוועה לכל פריט צבאי מועיל בשעתה הקשה, סיוע עליו איראן תשלם את המחירים המקובלים בשווקי הנשק הבינלאומיים.

הסיוע הצבאי כלל את כל גווני הקשת של הארסנל הצבאי שהיה לישראל: כאלפי טילים נגד מטוסים, טילים נגד טנקים, מנועים וחלקי חילוף למטוסי קרב ולטנקים, מרגמות, פגזים ותחמושת אחרת. אלה נשלחו ישירות לאיראן בטיסות  ישירות שיצאו מישראל או ממדינות באירופה תחת שמות כיסוי שניתנו לחברות התעופה שהפעילו את מטוסי המטען, או באניות מטען שיצאו מנמל אילת ופרקו את מטענן הצבאי בנמל בנדר עבאס האיראני.

המודיעין האמריקאי איתר במהירות כי ישראל מספקת נשק לאיראן למרות הסנקציות הנוקשות שהטילה ארצות הברית על איראן. היועץ לביטחון לאומי בממשלו של הנשיא קרטר, זביגנייב בז'ז'ינסקי, יודע לספר בספר זיכרונותיו כי הידיעות על הסיוע הצבאי הנדיב שמעניקה ישראל לאיראן הובאו לידיעתו באוקטובר 1980 והביאו ל"תדהמה וזעם על ישראל" בבית הלבן.

הגילוי הביא לשיחה נזעמת בין הנשיא האמריקאי ג'ימי קרטר לבין ראש הממשלה בגין באמצע נובמבר 1980. בגין הבטיח לקרטר, כי ישראל תחדל לספק לאיראן "משרוך נעל עד כלי נשק משוכללים" כדבריו. אך במועד בו נערכה השיחה – הנשיא האמריקאי היה בבחינת "ברווז צולע" פוליטי, שהובס רק שבועיים לפני כן בבחירות לנשיאות על ידי המועמד הרפובליקאי רונלד רייגן. נשיא שהקדיש את כל זמנו עד שעזב את הבית הלבן ב-20 בינואר 1981 לשחרורם של בני הערובה האמריקאיים הכלואים בטהראן.

בישראל קיוו, כי סיוע צבאי נדיב ימנע תבוסה איראנית מוחצת, שתעניק עוצמה כלכלית ופוליטית מופלגים לסדאם חוסיין בחתירתו להפוך למנהיג החדש של העולם הערבי ובדרכו המוצהרת להיאבק עד חורמה בישראל

סוגיית בני הערובה האמריקאיים בטהראן העיבה על שנת כהונתו האחרונה של הנשיא קרטר בבית הלבן ומילאה תפקיד מרכזי בתבוסה שנחל בבחירות לנשיאות ליריבו רייגן.

אספקת הנשק הישראלית נמשכה למעשה גם בשנים 1981-86 והיא נעשתה גם בערוצים עקיפים באמצעות סוחרי נשק ומתווכים ישראלים וזרים. כאשר אספקת הנשק הישראלי לאיראן נמשכה, שר ההגנה האיראני שחשש לכיסאו, או שמא לומר לראשו, לנוכח אספקת הנשק הישראלית הנמשכת, נפגש עם המנהיג העליון-חומייני ודיווח לו על כך.

בדיווח של שר ההגנה האיראני לחומייני נאמר כי לנוכח המצוקה הקשה של איראן בהשגת נשק בשל המלחמה המתמשכת והסנקציות האמריקאיות המחמירות והקפדניות, איראן רוכשת נשק ותחמושת באמצעות מתווכים ממדינות שונות וביניהן ישראל. חומייני אישר את המשך רכישת הנשק והתחמושת מישראל, כל עוד הדבר נעשה בערוצים עקיפים, באמצעות סוחרי נשק ומתווכים למיניהם ולא ישירות מישראל.

שר הביטחון אריאל שרון גילה לראשונה, במהלך ביקור רשמי בוושינגטון במאי 1982, כי ישראל מספקת מערכות נשק ותחמושת לאיראן. השגריר משה ארנס חשף באוקטובר 1982 כי מכירות מערכות הנשק וחלקי החילוף שברובם המכריע הם מתוצרת אמריקאית נעשו בידיעה ובתיאום עם דרגים בכירים בממשלו של הנשיא רייגן.

ההערכות הן כי ישראל מכרה בשנים 1980-86 לאיראן נשק (כולל בעסקאות נשק שנערכו בשנים 1985-86 במה שידוע כפרשת איראן-קונטראס, כאשר כספי מכירות הנשק לאיראן הועברו למימון מורדי הקונטראס במשטר המרקסיסטי בניקרגואה), בשיעור של למעלה מ-2.5 מיליארד דולר, ובאומדנים של היום סכום השווה ליותר מ-6 מיליארד דולר.

ההערכות הן כי ישראל מכרה בשנים 1980-86 לאיראן נשק בשיעור של למעלה מ-2.5 מיליארד דולר, ובאומדנים של היום סכום השווה ליותר מ-6 מיליארד דולר

אספקת הנשק והתחמושת על-ידי ישראל מילאה תפקיד נכבד בהצלחתה של איראן בשנים 1981-82 לבלום את הפלישה העיראקית לשטחה, לייצב את קווי החזית ואף לחדור למספר אזורים בדרום עיראק.

תקוותו של סאדאם חוסיין לכבוש במהלך בזק את חבל חוזיסטן התבדתה, ומלחמת איראן- עיראק הפכה למלחמה עקובה מדם, שגבתה מחיר דמים כבד של למעלה ממיליון קורבנות (חיילים ואזרחים משני הצדדים). מלחמה שנמשכה 8 שנים עד הכרזת הפסקת האש בין שתי המדינות באוגוסט 1988.

ד"ר יעקב הכט הוא מרצה ומומחה ביחסים בינלאומיים. עמית מחקר בקתדרת חייקין לגאואסטרטגיה באוניברסיטה חיפה. עוסק בסוגיית תפוצת נשק גרעיני במזרח התיכון ובאזור המפרץ הפרסי ובהסטוריה של הסכסוכים במזרח התיכון. בעברו עיתונאי ועורך כלכלי, ובזמנו הפנוי אוהב לכתוב סיפורים קצרים ולבקר ללא לאות בארץ ובעולם באתרים ובנופים הרריים ומדבריים.