באחרונה ביקר ח"כ איתמר בן-גביר בתיכון בליך ברמת-גן ונפגש עם תלמידים ותלמידות בית הספר. האירוע הזה הוא כמובן סמלי. בן-גביר אינו הפוליטיקאי היחיד המחזיק בדעות גזעניות, ובליך אינו בית הספר היחיד שמוכן לארח אותו.
עולה השאלה: אם בן גביר ודומיו מחזיקים בדעות גזעניות, אנטי-דמוקרטיות ומסוכנות, האם העובדה שהזמנתו לבית הספר היא חוקית, הופכת אותה למעשה החינוכי הראוי?
עולה השאלה: אם בן גביר ודומיו מחזיקים בדעות גזעניות, אנטי-דמוקרטיות ומסוכנות, האם העובדה שהזמנתו לבית הספר היא חוקית, הופכת אותה למעשה החינוכי הראוי?
הבעיה היא, שלכאורה אין בעיה. כלומר, הלגיטימיות של של בן גביר והנרמול של עמדותיו הם הבעיה. הרי אין סיכוי שבית הספר יזמין נציגים מארגונים גזעניים ואנטישמיים הפועלים בארץ ובעולם לשוחח עם התלמידים והתלמידות. הזמנת אדם בעל תפיסות כהניסטיות לבית הספר מעבירה את המסר שגזענות כלפי יהודים זה נורא, אבל לגזענות של יהודים יש מקום – זוהי "עוצמה יהודית".
האירוע בנוכחות בן גביר התקיים השבוע, תלמידים שאלו שאלות קשות (כל הכבוד להם!) ומול תיכון בליך התקיימו הפגנות שכללו את הפזמון המתוק "שיישרף לכם הכפר".
"שיישרף לכם הכפר": זו השירה שבוקעת מתלמידים בתיכון בליך רמת גן, לקראת הגעת ח"כ בן גביר pic.twitter.com/HGn0iA84x1
— דמוקרטTV (@Democrat_TV) September 6, 2022
ימים ספורים לפני כן, בתגובה ליוזמה של עיריית תל אביב, ביקש משרד החינוך לאסור על בתי הספר בתל אביב לתלות מפות שחילקה העירייה, המכילות את הקו הירוק.
עולה השאלה: האם זה אותו משרד החינוך שפרסם בחודש יולי דוח הקרוי "חיים בשותפות"? אולי בעצם מדובר באותו משרד חינוך שמדבר בלי סוף על אוטונומיה? אותו משרד חינוך שהחיל לאחרונה רפורמה במתכונת בחינות הבגרות, תוך הצהרה שמטרותיה הן, בין היתר, לאפשר לתלמידים "חוויית למידה רלוונטית, מעמיקה", ו"לחזק את הצוותים החינוכיים ולאפשר להם ללמד בדרכים רבות ומגוונות ולהגשים את חזונם"? כנראה שלא הבנו נכון, ותליית מפות על קיר הכיתה היא לא בדיוק הגשמה של המטרות האלו.
הרי אין סיכוי שביה"ס יזמין נציגים מארגונים גזעניים ואנטישמיים לשוחח עם התלמידים. הזמנת אדם בעל תפיסות כהניסטיות לביה"ס מעבירה את המסר שגזענות כלפי יהודים זה נורא, אבל לגזענות של יהודים יש מקום
תגובתה של מנכ"לית משרד החינוך העידה כאלף עדים על הניתוק של משרד החינוך מהמציאות. "בפרסום המפה יש כדי לכוון לעמדה פוליטית מסוימת או ליצור אג'נדה כזו או אחרת, דבר אשר סותר את עקרונות החינוך", כתבה דלית שטאובר.
אך ההיפך בדיוק הוא הנכון: הקו הירוק הוא עובדה היסטורית ומשפטית, ולא עמדה פוליטית כשלעצמה. העלמתו מן המפות היא הסותרת את עקרונות היסוד של החינוך, ובהם חשיבה ביקורתית, מורכבת ומבוססת-ידע.
1/3 *הקו הירוק הוא עובדה – אי אפשר למחוק אותה*
לחצים חזקים מופעלים על עיריית תל אביב להוריד את המפות ובהן סימון הקו הירוק מקירות הכיתות. העירייה זקוקה לגיבוי שלנו, ויש מה לעשות >> pic.twitter.com/Le3f1s1uYh
— Tami Yakira ???? (@tami_yakira) August 25, 2022
הדמוקרטיה בישראל היא שברירית, ובן גביר הוא פיל בחנות חרסינה. חשוב ללמד את דעותיו של כהנא ולהכיר את בן גביר ושות' על בוריים, כולל הסכנה הממשית שבקבלת תפיסותיהם כלגיטימיות. אבל אין, פשוט אין חובה לתת להם במה (גם לא בתקשורת) ולאפשר להם להפיץ משנה רעילה של גזענות ושנאה.
הדמוקרטיה שלנו לא נתנה לנו מרשם להתאבדות במינון של בן גביר. היא פשוט לא תעמוד בזה. מהצד השני – כדי לקיים דמוקרטיה אמיתית חובה ללמד על הקו הירוק, על הכיבוש, על זכויות אדם ועל חתירה לשלום.
הדמוקרטיה בישראל שברירית, ובן גביר פיל בחנות חרסינה. חשוב ללמד את כהנא ובן גביר על בוריים, כולל הסכנה בלגיטימציה לתפיסותיהם. אבל אין חובה לתת להם במה להפצת משנה רעילה של גזענות ושנאה
ואם תשאלו – רגע, איך זה שמפות עם קו ירוק זה חופש ביטוי, חשיבה ביקורתית ומגוון דעות, אבל בן גביר זה קו אדום? ראשית, כאמור, חוקית מותר להזמין את בן גביר לבית הספר. מותר גם לתלות מפות בלי קו ירוק. שנית, מותר, רצוי ואף חיוני לדבר על סוגיות שנויות במחלוקת, לעודד תלמידים להכיר את ההיבטים ההיסטוריים, המשפטיים והמוסריים של כל סוגיה ולגבש דעה. לצערנו, בשני המקרים שתיארנו, המעשה הפוליטי, המוסרי והחינוכי הראוי הוא הפוך מזה שננקט.
בסופו של דבר, למרות הריכוזיות המוגזמת של משרד החינוך – למורים, למורות ולמנהלות יש כוח עצום לשנות את המציאות. אנחנו יכולות לא להזמין את בן גביר, אלא להיפך – לחשוף את התלמידים למשנת הרב כהנא. אנחנו יכולות לתלות על הקיר איזו מפה שנרצה, ולעורר דיון לגבי גבולות מדינת ישראל, ולמה, בעצם, הם לא נקבעו בחוק אף פעם.
ויסלבה שימבורסקה כתבה בשירה "ילדי התקופה":
אֲנַחְנוּ יַלְדֵי הַתְּקוּפָה,
הַתְּקוּפָה הִיא פּוֹלִיטִית.
כָּל הַמַּעֲשִׂים הַיּוֹמְיוֹמִיִּים
אוֹ הַלֵּילִיִּים שֶׁלְּךָ, שֶׁלָּנוּ, שֶׁלָּכֶם
הֵם מַעֲשִׂים פּוֹלִיטִיִּים.
תִּרְצֶה אוֹ לֹא תִּרְצֶה
להיות אנשים פוליטיים ובו זמנית אנשי חינוך המציגים את מגוון העמדות בחברה בישראל – זה אתגר לא פשוט, אבל זו גם חובתנו. כדי לחנך לערכים דמוקרטיים (כפי שמוגדר במטרות החינוך הממלכתי) עלינו לחשוף למגוון עמדות, אך גם לסמן גבול ברור ולא לתת פתחון פה לתפיסות אנטי-דמוקרטיות וגזעניות, השוללות זכויות אדם.
כדי לחנך לערכים דמוקרטיים (כפי שמוגדר במטרות החינוך הממלכתי) עלינו לחשוף למגוון עמדות, אך גם לסמן גבול ברור ולא לתת פתחון פה לתפיסות אנטי-דמוקרטיות וגזעניות, השוללות זכויות אדם
זה דורש אומץ, חתירה נגד הזרם ועמידה בלחצים, אבל זה אפשרי.
נעמי בייט-צורן היא מנהלת מחלקת החינוך באגודה לזכויות האזרח
נועה קלי היא מורה להיסטוריה ואזרחות, חברה בפורום חינוך לזכויות אדם ופעילה למען חברה משותפת
נועה קלי היא מורה להיסטוריה ואזרחות (בעצם מגיל 18, כשבחרה לשרת כמש"קית וכקצינת הוראה של "נערי רפול"). הייתה ממפתחי תכנית היסטוריה אחר"ת (אחריות אישית, חקר, רב גוניות, תודעה הומניסטית) לימדה בדרך זו והדריכה בתי ספר רבים ללמידה בגישה זו, מנחה בארגון "מצרף". הוכשרה כמנחת קבוצות דיאלוג ב"מרכז לחינוך הומניסטי" בבית לוחמי הגטאות, ומאז מנחה מפגשי דיאלוג של בני נוער בארץ ובחו"ל. בשנה האחרונה מרכזת ומנחה את תוכנית "חדר מורים לזכר שירה בנקי" (תוכנית המפגישה מורים יהודים וערבים) בגליל המערבי. חברה בפורום חינוך לזכויות אדם, מיסודה של האגודה לזכויות האזרח.
נעמי בייט-צורן החלה כמשפטנית בפרקליטות המדינה אך פנתה לעיסוק בחינוך. עם תום לימודי התואר שני וקבלת תעודת הוראה, החלה ללמד אזרחות בתיכון, וכיום היא מנהלת את מחלקת החינוך באגודה לזכויות האזרח. מגדלת ארבעה ילדים הלומדים במערכת החינוך, ומכאן גם הדאגה הגדולה לעתיד החינוך בישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו