הטוקבקיסט שי הילה כמעט הוציא את המילים מפי. הוא כתב בעקבות מותה של דורית צמרת בגיל 80: "מספיק שיר אחד נפלא כדי להיכנס לנצח לרשימת היוצרים האלמותית".

דורית צמרת מקיבוץ בית-השיטה שבעמק חרוד חיברה כידוע את השיר "החיטה צומחת שוב" בעקבות הלם נפילתם של 11 מבני קיבוצה במלחמת יום הכיפורים. שי הילה כתב עוד שהשיר "הוא תמצית הישראליות ותמצית הדורות של ילידי ישראל שגדלו בארץ המסוכסכת הזאת".

דורית צמרת מקיבוץ בית-השיטה שבעמק חרוד חיברה כידוע את השיר "החיטה צומחת שוב" בעקבות הלם נפילתם של 11 מבני קיבוצה במלחמת יום הכיפורים

נגיעתו של השיר המפעים, העמוק, במי שגדל כמוני בעמק, עוצמתית כנראה במיוחד. את זאת ממחיש טוקבק שכתב טל סבוראי: "אין מצב שאני עומד בחרוד בשקיעה ולא נזכר בשורה האלמותית של דורית: "ואל ערבו הערב נאסף ביופי שעוד לא היה כמוהו".

השיר ספוג מכאובי אובדן אך גם נחמה, צמיחה ותקווה. זכר המתים שזור בשדות השופעים. "השביל עם השדרה ובשמיים עיט/ אך החיטה צומחת שוב"… הנה הנוסח המלא:

"שדות שפוכים הרחק מאופק ועד סף
וחרובים וזית וגלבוע –
ואל ערבו העמק נאסף
ביופי שעוד לא היה כמוהו.

זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית,
אתם אינכם ולא תוכלו לשוב
השביל עם השדרה, ובשמיים עיט
אך החיטה צומחת שוב.

מן העפר המר העיריות עולות
ועל הדשא ילד וכלבו
מואר החדר ויורדים לילות
על מה שבו ומה שבליבו.

זה לא אותו העמק…

וכל מה שהיה אולי יהיה לעד
זרח השמש שוב השמש בא
עוד השירים שרים אך איך יוגד
כל המכאוב וכל האהבה.

הן זה אותו העמק. הן זה אותו הבית
אבל אתם הן לא תוכלו לשוב
ואיך קרה, ואיך קרה ואיך קורה עדיין
שהחיטה צומחת שוב".

"אני הייתי צריכה לחבר שיר כזה" אמרה נעמי שמר בהתפעלות לאחר שדורית צמרת ביקשה ממנה להלחין את שירה. אבל נעמי שמר התקשתה ונרתעה, אולי חשה שהשיר טעון מדי.

היא הציעה לצמרת לפנות אל המלחין חיים ברקני מקיבוץ שער-הגולן אשר נודע בלחניו היפים לשירים ארצישראליים וביניהם "את תלכי בשדה", "ביתי אל מול גולן".

"אני הייתי צריכה לחבר שיר כזה" אמרה נעמי שמר בהתפעלות לאחר שדורית צמרת ביקשה ממנה להלחין את שירה. אבל שמר התקשתה ונרתעה, אולי חשה שהשיר טעון מדי

הלחן של ברקני תואם להפליא את מילות השיר. גדעון ברקני, בנו של המלחין, סיפר שהשיר המדובר היה בעיני אביו הטוב ביותר בין 250 השירים שהוא הלחין.
השיר נודע בציבור והיה לאיקוני, לאחד מסמלי יום הזיכרון, בביצועה של חוה אלברשטיין. בהמשך נוספו ביצועים של הגבעטרון, ירדנה ארזי, רוחמה רז, דודו זכאי, וכן גם ביצועים של זמרים צעירים יחסית: חמי רודנר וקרן פלס.

הוא הולחן והתפרסם שנים אחדות אחרי גל השירים המיידי שהותירה מלחמת יום הכיפורים. העיתונאי אודי אשרי ז"ל מנה 17 שירים המזוהים עם אותה מלחמה איומה.

בעקבותיה התחוללה תמורה חדה בשירי הזמר המלחמתיים. לא עוד שירי הללויה לצה"ל וגבורותיו עם רומנטיקה קרבית ופסוקי שיר כמו "תיכף ירעמו התותחים". גם לא אלבומי ניצחון. אלא שירים כאובים עם פחדים, געגועים, כמיהה לשלום ולנורמליות ותקוות מהוססות.

שירה של נעמי שמר "לו יהי" נחשב לבולט בין השירים שהניבה אותה מלחמה כה טראומתית. השיר מבטא תקוות צנועות ונתפס על-ידי רבים כמעין תפילה חילונית:

"בתוך שכונה קטנה מוצלת
בית קט עם גג אדום
כל שנבקש לו יהי.
זה סוף הקיץ סוף הדרך
תן להם לשוב הלום
כל שנבקש לו יהי".

אנחנו גדלנו על שירי הללויה לעמק ולתפארתו:

"ים הדגן מתנועע,
שיר העדר מצלצל,
זוהי ארצי ושדותיה
זהו עמק יזרעאל.
תבורך ארצי ותהולל
מבית-אלפא עד נהלל"

כך שורר נתן אלתרמן. והמשורר מחלוצי דגניה לוי בן אמיתי התפעם: "שדות שבעמק קידמוני הלילה/ בריח הזבל ניחוח חציר".

בעקבותיה התחוללה תמורה חדה בשירי הזמר המלחמתיים. לא עוד שירי הללויה לצה"ל וגבורותיו עם רומנטיקה קרבית ופסוקי שיר כמו "תיכף ירעמו התותחים". גם לא אלבומי ניצחון. אלא שירים כאובים עם פחדים

אבל בעיניי, משוררי תפארת העמק שקדמו לדורית צמרת לא הצליחו ללכוד כמוה את קסמו המיוחד. על הקסם הזה דובר במסגרת מבצע יפה שקיים עיתון "הארץ" לרגל יום העצמאות השבעים של ישראל. עיתונאי "הארץ" הקבועים וכן כותבים אורחים בעיתון בחרו בשבעים המקומות בארצנו האהובים עליהם ביותר וכן גם באמנים ולהקות אהובים, בדמויות מופת ובמנהגים ישראליים מיוחדים.

בני ציפר, עורך מוסף הספרות של העיתון, השתקע לפני שנים אחדות בשכונת ההרחבה של קיבוץ חפציבה, למרגלות הגלבוע. הוא כתב על "העמק שלי" ועל "האקליפטוסים לאורך כביש התענכים". זה הכביש שמוליך לעמק מצד מזרח. ומה קורה שם לציפר? – מראה העמק "מתגלה אלי בכל יופיו עוצר הנשימה הירוק, הטרי, העברי".

העיתונאית נועה שפיגל שהייתה אז כתבת "הארץ" בצפון, כתבה על "חמישים גוונים של ירוק" ועל "הרגעים הללו מייד לאחר הגשם הראשון, כשבשדות עמק יזרעאל נובטת החיטה". ואני נזכרת בשדה שנשקף מחלון ביתי בקיבוץ. בעונת הקציר הוא הצהיב והזהיב והיה דומה בעיני לציור של ואן-גוך.

*  *  *

"ואיך קרה, ואיך קרה ואיך קורה עדיין/ שהחיטה צומחת שוב", נאמר בסיום השיר של דורית צמרת. חבר קרוב של דורית, ד"ר יוסי אסף מבית-השיטה אמר בראיון בגל"צ שהצמיחה המחודשת אחרי אסון כבד כל-כך באמת הפתיעה אותה.

"ואיך קרה, ואיך קרה ואיך קורה עדיין/ שהחיטה צומחת שוב", כתבה צמרת. חבר קרוב שלה, ד"ר יוסי אסף מבית-השיטה אמר בראיון שהצמיחה המחודשת אחרי אסון כבד כל-כך באמת הפתיעה אותה

היא הייתה כותבת, עורכת ומרצה לקלנוע. יוסי אסף ציטט כמה פזמונים יפים שלה, חלקם שנונים ומצחיקים. חבל שהם לא הולחנו ולא זכו לפרסום ראוי. המצב הפוליטי הנוכחי, סיפר אסף, הכאיב לה מאוד.

בחודש מאי 2019 דורית צמרת פרסמה במדור "דעות" של "הארץ" רשימה שכותרתה: "אז מה אם החיטה צומחת שוב". היא כתבה שהאובדן הפתאומי של 11 בנים הוא בור שנפער, כאב משנה חיים. אבל בדיעבד "נראה שהטראומה לא הצמיחה שינויי עומק בחשיבה ובהתנהלות הישראלית…חיפוש אמיתי של דרכים אלטרנטיביות".

הכאב, האובדן, השכול כדבריה הוליכו רק להגברת המוטיבציה לצבירת עוד ועוד כוח צבאי, עוד תוקפנות, איומים ופעולות אלימות. "אמנם "יש עדיין סביבנו אנשים שלא נואשו מחתירה לפיוס ולסליחה, למציאת דרכי מפגש, חיבורים, חוטים של הידברות, קשרים וגשרים…אבל הם מתמעטים והולכים". בהמשך הרשימה היא כתבה על זוועות הכיבוש והשפעותיו המשחיתות על החברה הישראלית.

החיטה אכן צומחת שוב, כתבה דורית צמרת. "אבל כשהשיר הזה נכתב היה בו, מלבד כאב האובדן, גם סוג של תקווה ומבט לעתיד אחר…יופיים של שדות החיטה אינו מסתיר את הייאוש מכך שכבר שנים לא קיימת כאן חתירה עקשנית, מאומצת ובלתי מתפשרת לשינוי מוחלט של הכיוון".

"כשהשיר נכתב", כתבה צמרת, "היה בו, מלבד כאב האובדן, גם תקווה ומבט לעתיד אחר. יופיים של שדות החיטה אינו מסתיר את הייאוש מכך שכבר שנים לא קיימת כאן חתירה לשינוי מוחלט של הכיוון"

הרשימה נחתמה במילים קשות, אפילו נואשות: "לכן, כנראה, היום כבר לא הייתי כותבת את השיר הזה".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.