אודליה לימדה אותי חשבון בין כיתה ה' ל-ו'. לא הייתה לי עוד מורה כמוה. במקום לשנוא מתמטיקה כמו רוב שכבת הגיל שלנו, כל הכיתה התאהבה במתמטיקה. בסוף התיכון התברר כי כמעט כל מי שסיים בהצלחה 5 יח' במתמטיקה עבר ביסודי אצל אודליה.
כבר אז, ב-2007, מורות כמו אודליה היו זן נכחד. השכר והתנאים של מורות ביסודי לא משכו את המורים הכי טובים ומתאימים למקצוע. לכולם מגיע מורות ומורים כמו אודליה, אבל 15 שנה אחר כך – יש פחות ופחות יכולת להשאיר מורים כמוה במערכת.
כבר אז מורות כמו אודליה היו זן נכחד. השכר והתנאים של מורות ביסודי לא משכו את הכי טובים ומתאימים למקצוע. לכולם מגיע מורה כמו אודליה, אבל 15 שנה אחר כך – פוחתת היכולת להשאיר מורים כמוה במערכת
במחקר שערכתי בפורום ארלוזורוב הראנו, כי בשנות ה-90' השכר הממוצע במגזר הציבורי היה גבוה ב-2% מזה שבפרטי. לעומת זאת, כיום, השכר הממוצע במגזר הציבורי נמוך ב-29% מהשכר במגזר הפרטי, ולעומת מדינות מפותחות אחרות – המצב הזה חריג.
מבין 24 מדינות מפותחות שבדקנו, שכוללות מדינות כמו: גרמניה, צרפת ושוודיה – ישראל ממוקמת במקום האחרון, עם פער השכר הכי גדול בין המגזר הפרטי לציבורי. המצב חריג גם כי ברוב המדינות המפותחות השכר במגזר הציבורי דווקא גבוה יותר מהשכר במגזר הפרטי.
למעשה, מאז 1995 ועד היום, חלה שחיקה מתמשכת של השכר והתנאים במגזר הציבורי בישראל לעומת אלו שבמגזר הפרטי. כלומר, במשך שלושה עשורים השכר במגזר הציבורי נשחק, האיכות של השירותים הציבוריים מדרדרת והמערכת מתקשה למשוך או לשמר עובדי ציבור איכותיים כמו אודליה.
ככל הנראה הסכמי השכר שנחתמו לאחרונה בין ההסתדרות והסתדרות המורים לממשלה יצמצמו במעט את הפער. אולם, לאחר שלושה עשורים של שחיקה – נדרש מהלך ארוך טווח ועמוק כדי להצעיד אותנו קדימה.
אין ספק שמדיניות ההפרטות ומיקור החוץ שקודמה בעשורים האחרונים תרמה גם היא לשחיקה, שכן שיפור התנאים באמצעות ההסכמים הגיע רק לחלק מהעובדים, כאשר חלק גדול מהעובדים המוחלשים ביותר כלל לא כלולים בהם.
מאז 95' נשחקו השכר והתנאים במגזר הציבורי בישראל לעומת אלה שבמגזר הפרטי, איכות השירותים הציבוריים מדרדרת והמערכת מתקשה למשוך או לשמר עובדי ציבור איכותיים כמו אודליה
צעירים שבוחרים היום קריירה יחשבו פעמיים אם להיכנס למגזר הציבורי, במיוחד במקצועות הטיפול והחינוך, בהם פערי השכר כל כך גדולים לרעת המגזר הציבורי. אותם צעירים יחשבו פעמיים לפני שהם בוחרים ללמוד חינוך, עבודה סוציאלית או אפילו מנהל ציבורי, ואנחנו נתחרט כפליים שלא השקענו בהם בזמן כשנראה את הפגיעה ברמת החינוך, הסיוע לאוכלוסיות מוחלשות והשירותים לקשישים.
כבר היום קיים מחסור כרוני בכוח אדם בכל השירותים החברתיים והציבוריים. אם לא תתהפך מגמת השחיקה, תוך כמה שנים עוד נתגעגע לרמת השירותים הירודה שאנחנו רגילים לקבל היום.
לאור המגמה הזו, הישראלים חייבים לשאול אם הם רוצים לחיות במדינה שבה המאמץ לנתב את משאבי הכישרון, האינטליגנציה והרגישות מכוון אך ורק להייטק ולמגזר העסקי?
פערי השכר בין המגזרים הם לא גזירת גורל. הסכמי שכר, הפרטה ומיקור חוץ הם החלטות מדיניות שנתונות לקביעת הממשלה. כלומר, המדיניות של הממשלה קובעת באופן ישיר באיזה מקצוע יבחרו הטובות והמוכשרים ביותר. לצערי, המדיניות הנוכחית מסלילה אותם לקריירה בהייטק או בפיננסים ולא בשירותים הציבוריים.
אני זכיתי במורה אודליה במקרה. כעבור שנה או שנתיים היא כבר יצאה לפנסיה. כדי שגם לילדים שלי יהיו מורות ומורים כמו אודליה, חייבים לדאוג לשמר אותם.
כבר היום קיים מחסור כרוני בכוח אדם בכל השירותים החברתיים והציבוריים. אם לא תתהפך מגמת השחיקה, תוך כמה שנים עוד נתגעגע לרמת השירותים הירודה שאנחנו רגילים לקבל היום
הממשלה, בדיאלוג עם ארגוני העובדים, חייבת לשפר את התנאים, להפוך את מגמת השחיקה בשכר ולהביא לכך שצעירים וצעירות שמתלבטים בין לימודי מנהל עסקים לחינוך או עבודה סוציאלית, או מתלבטים האם להשתלב במגזר הציבורי במקצועות הכלכלה או ההנדסה, לא יאלצו לבחור במגזר הפרטי כברירת מחדל.
עידו לן, בוגר תכנית פכ"מ, סטודנט לתואר שני בכלכלה באוניברסיטת תל אביב וחוקר כלכלה ושירותים חברתיים בפורום ארלוזורוב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו