יש תחביב חדש בעיר, כל שמאלן אותו מכיר: לספור מפגינים בקפלן ולסכם בשמחה לאיד שהמחאה דועכת. זה עוזר לבנימין נתניהו להירדם בלילה וליריב לוין לרוץ יותר מהר לפני שההפיכה המשטרית תברח לו מהידיים. ההפגנות הדועכות הצליחו לעצור אותה. מפגין אחד ועוד אחד, עד שההפגנה מתפזרת. המפגין ה-120,000 זה המפגין איתו הימין מאמין שהמחאה תירדם.
אז זהו שלא.

יום ירושלים עבר. אפשר לצאת מהבונקר. מצעד הדגלים הבלתי נמנעים עבר בשלום בעיר שנופצה לה יחדיו. אושר גדול, באמת. אלה לא רק דגלים. באלה הקביים נושאים את בנימין נתניהו. מצעד הדגלים בא לעולם כדי לתקוע אצבע בעין ולנפץ ביהירות את המרקם השביר ממילא.

כל הנחלים זורמים אל הים וכל סכסוך דמים – לירושלים, עיר דמים רבים. יופייה עקר בעיני, היסטוריה מדממת כיערה את מראיה עד מאוד, העיר אשר בדד יושבת ובלבה חומה היא מגנט מלחמות, לא זהב.

כל הנחלים זורמים אל הים וכל סכסוך דמים – לירושלים, עיר דמים רבים. יופייה עקר בעיני, היסטוריה מדממת כיערה את מראיה עד מאוד, העיר אשר בדד יושבת ובלבה חומה היא מגנט מלחמות, לא זהב

לפני דקה הייתה בדרום מלחמה… סליחה, מבצע, חץ ודגל משהו, או מגן ודגל, לא זוכרת, ועפו רקטות אבל דפדפנו, לא בוכים על דם שנשפך אחרת לאן נגיע? אבל הכי חשוב: המלחמה לא נגעה בשולי אדרתו של רה"מ והוא אף התחזק בסקרים וחזר כמו חדש.

במוצ"ש תהיה עוד הפגנה נגד הרפורמה. לא שבא לי לצאת שוב להפגין בקפלן. זו עבודה, לקחת דגל ולמחות, ועוד אחרי מצעד האיוולת, כלומר מצעד הדגלים בירושלים, כל הלאומיות הרוטטת הזאת עושה לי חלושעס.

גם הנאומים מעל הבימה לא עושים חשק, אני תמיד מדמיינת את הנואמים עולים לשלטון ומיד בא לי לצאת לקפלן. הרי כולם מסתאבים בסוף, לא? זה חוק טבע עם יוצאים מהכלל שעם המזל שלנו לא ייצאו מהכלל. עם עיר בירה כמו ירושלים עוד יש לנו חוצפה לחלום?

ובכל זאת אני יוצאת כי דמוקרטיה וזה, המטרה שווה ולא באנו להינות ואם צריך נצא שוב ושוב לרחובות. לא יצאנו ב-2011? וב-2015, 2017, 2019? למה אנחנו לא בשווייץ למה.

ולמה אנחנו לא ימין שבע תקציבים שמרשה לעצמו לשבת בבית כי מלאכתו נעשית בידי חילונים? ושלטון שבא לפנק לפנק לפנק. מה יש להם, צדיקים ברשות התורה, שאין לנו? ואיך מסתדר להם ככה שלמרות שאנחנו רוב חילוני ברור – ראש הממשלה עובד אצלם.

ולמה אנחנו לא ימין שבע תקציבים שמרשה לעצמו לשבת בבית כי מלאכתו נעשית בידי חילונים? מה יש להם, צדיקים ברשות התורה, שאין לנו? ואיך מסתדר להם שלמרות שאנחנו רוב חילוני ברור, רה"מ עובד אצלם?

ולנו יש פלאפל.
רק הפגנות. שמחת עניים.
אז אנחנו מציירים שלטים בעבודת יד, קונים זמבורות לילד ומחפשים חניה בדרכים העולות לקפלן, שמחים בהמוני האזרחים הזורמים בואכה עזריאלי ומתנחמים בהם כמו בשכן קרוב. צועקים דמוקרטיה או מרד אבל עמוק בלב אנחנו חוששים שלא נצליח.

לימין אין חפץ בהפגנות, הון שלטון כמו שעון, למה להזיז ענק שבע? אבל כדי לצאת ידי חובת הפגנה התארגנו על הפגנת בוטיק. ואז חשבו שוב ומיתגו אותה כ"הפגנת המיליון". מיתוג זה חשוב, הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם. יודע צדיק נפש עיתוזנות שלא תבוא איתם חשבון. גם לא הביאו מיליון איש וגם נחים שבועות בין הפגנה להפגנה, למה להם פוליטיקה עכשיו אם הכל בכיס? את הכסף כבר ספרו במדרגות, עכשיו רק נהנים מהפגנה פה הפגנה שם, סתם כדי לעצבן.

מתנגדי הרפורמה מתזזים כל שבוע ומקבלים תקשורת שמפהקת להם בפרצוף, סופרת כל מפגין בחמיצות ומתעלפת רק מהפגנת ימין שרובה ככולה דתיים, ביביסטים וקומץ חילונים שעושים קולות של מיליון. אחר כך תדבר את עצמה למוות באולפנים כשהמדד היחיד להצלחת המחאה או כישלונה הוא מדד נתניהו. יחזק או יחליש בסקרים. כאלה אנחנו.

אבל אין ברירה, נצא ונצעק בשביל מי שלא מזיז ת'תחת. כי חובה להתנגד. ראיתם את יריב לוין? נולד להחריב, יריב, עוד כשהיה קטן היה כזה קטן. נתניהו גידל אותו ואם לא ניזהר – המלפפון הזה יאכל את כל מה שאבותינו בנו כאן.

לימין אין חפץ בהפגנות, הון שלטון כמו שעון. אבל כדי לצאת ידי חובת הפגנה התארגנו על הפגנת בוטיק. ואז חשבו שוב ומיתגו אותה כ"הפגנת המיליון". מיתוג זה חשוב, למה להם פוליטיקה אם הכל בכיס

ובכל זאת הערה עלינו, מתנגדי הרפורמה ששוחקים סוליות בקפלן מדי מוצ"ש. בואו נקרא לילד בשמו, אחים מה אחים אבל ציבור ליברלי חילוני ברובו נאבק לבד על דמותה של המדינה מול ציבור תומכי רפורמה, ימני דתי חרדי ברובו, ורתום לרבניו. הכי לא אחים.

ביום השיבוש או הזעם או איך שלא קראו לימי המחאה באמצע השבוע, צומת קפלן נחסם ונפתח, חילוניים צעדו לאורכו. אלה היו כזכור ימי עבודה. לנו החילונים אין מפרנס זולת עצמנו, ולכולנו יש ראש ממשלה חילוני בובת גרב של קואליציה דתית שמהדקת את אחיזתה בחלציו כל אימת שהוא מנסה להיות ראש הממשלה של כווולם.

לנו אין רבנים ואין תקציבי ענק מושחתים, אנחנו חרדים, אבל רק לגורל המדינה. הגברנו לחץ והתארגנו גם הפגנות אמצע שבוע. משמרות חילונים התחלפו ללא הרף ובצהריים הצטרפו צעירים חילונים שעובדים באזור קפלן וזה חימם את הלב אבל לא הספיק.

האזרחים נבחו ושיירת הכסף עברה. את סופה מי ישורנו..

תקשורת חילונית רדופת ימין ספרה מפגין מפגין והגדירה "מחאה מדולדלת" 250 מוקדי מחאה חילונית בכל הארץ. ככל שהפגנות מוצ"ש גדלו – גבר הלחץ בתקשורת וכל הפגנה שלא עלתה על גודל קודמתה הוגדרה כ"דעיכה" לצהלת עיתונות שבוית נתניהו, שכבר צולע את דרכו ולא ממש בבטחה אבל לא נעסוק בשמועות. הוא יישאר ראש ממשלה אפילו אם יפחלצו אותו אחרי 120. זה לא נתניהו זה אלביס והוא לא יעזוב את הבניין בלי למוטט אותו עלינו.

אבל המחאה כאן. מחרחרת אבל נושמת. ואם יש לה תומכים ליברלים דתיים לא ראיתי אותם. שבת אחת ראיתי אחד שסימן עצמו בשלט "אני דתי וגם אני חרד" וצילמו אותו כאילו היה חיה בהכחדה.

נתניהו דימה אותנו לקין והבל. הריב האכזרי הזה משרת אותו.

אבל לא נפסיק. לפעמים המחאה החילונית היא מדורת ענק ולפעמים נר אבל היא לא תלך לשום מקום, קטנה או גדולה, היא לא תדעך, לפעמים תנוח ותחליף כוח. אולי פעם תחליף את הסוס הצולע בבלפור.

זו מחאה חילונית והיא בוערת, ולא תעצור מול שליט חילוני חנפן ואובד דרך שמוביל למדינת הלכה. על מלא מלא. אני גאה בה.

כל הפגנה שלא עלתה על קודמתה הוגדרה כ"דעיכה" לצהלת עיתונות שבוית נתניהו, שכבר צולע את דרכו אבל יישאר רה"מ אפילו אם יפוחלץ אחרי 120. זה לא נתניהו זה אלביס והוא לא יעזוב את הבניין

ואם יום ירושלים מאחורינו אז עוד משהו:

אני ישראלית חילונית, מאמינה רק באדם ומתאכזבת ממנו. אני שוות נפש לכל הדתות כולן. כוחן העצום לחולל שנאה וגזענות מצמית ממש. תמיד היו כלי בידי מנהיגים מרושעים. עכשיו תור נתניהו. הגפרור בידיים של ימין משיחי שיתמוך בו כל עוד יתכופף יפה, והוא מתכופף ממש יפה. זו פוליטיקה מופקרת והתקשורת מתקרנפת, ולא נמאס לי לומר את זה.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת