הגיע הזמן שהאקדמיה הישראלית תחקור את הימין הישראלי. הגיע הזמן להסיר את נקודת העיוורון המפתיעה הזו, ולהתמקד בחקר הצד הפוליטי השולט במדינה כבר כמעט חמישים שנים. הגיע הזמן לחקור את המפלגות, התקשורת, החברה האזרחית, המנהיגים וההשפעה של הימין בישראל. הגיע הזמן, למעשה כבר מזמן.

הפרק האחרון בדוקטורט שלי, המוגש בימים אלו (סוף סוף) עוסק באמריקניזציה של החברה האזרחית הימנית בישראל. בפרט בפורום קהלת, קרן תקווה והמרכז האקדמי שלם. את הפרק הזה התחלתי לכתוב לפני כשלוש וחצי שנים, הרבה לפני שקהלת היה שם מוכר בכל בית בישראל.

היה מפתיע למדי לגלות, שבעוד שהשפעה אמריקאית ונתיב הפילנתרופיה לארגוני שמאל, ארגונים פרוגרסיביים, ארגוני זכויות אדם וארגוני הגנת הסביבה בישראל נחקרו – בפרט ההשפעה האמריקאית של הזרמת התרומות אליהם – מחקרים כאלו לא נעשו על הימין. כך שהשאלה שנשאלת לא מעט נציגי ארגוני שמאל וזכויות אדם בראיונות על ידי מראיינים ימנים "מאיפה הכסף?" לא זכתה לשאלה מקבילה לגבי נציגי ארגוני הימין.

היה מפתיע למדי לגלות, כי בעוד שהשפעה אמריקאית ונתיב הפילנתרופיה לארגוני שמאל, ארגונים פרוגרסיביים, ארגוני זכויות אדם וארגוני הגנת הסביבה בישראל נחקרו – מחקרים כאלו לא נעשו על הימין

עובדה מעניינת וחשובה נוספת היא שהסתרה שיטתית של תורמים, תופעה די גורפת בארגוני ימין (למשל, בפורום קהלת טרם חשפו את פרטי תורמיהם, למרות פניות רבות אל הארגון) – היא תופעה שלא קיימת בארגוני השמאל.

הלקונה המחקרית הזו קיימת לא רק לגבי העברת כסף ו/או השפעה אמריקאית. היא קיימת גם ביחס למשל למדיניות שהפעילו מפלגות הימין בנושאים שונים משך השנים, ביחס לשלל נושאים שעל הפרק – ההתנחלויות, מערכת המשפט, מדיניות רווחה, הגירה, תרבות ועוד. כל אלו נחקרו בצורה די מעמיקה ביחס למפלגות השמאל – מפא"י, מפ"ם, מק"י ואף מרצ. אך הליכוד, שנמצא בשלטון כמעט רצוף כבר כמעט חמישים שנה – כמעט שלא נחקר. כך גם מפלגות הציונות הדתית ההולכות ומקצינות, ואף המפלגות החרדיות – שנחקרו אך מעט.

הטענה הזו אולי מפתיעה לא מעט מהקוראים, שאינם מתמצאים במחקרי החברה הישראלית. הרי הימין בשלטון זמן כה רב, ועוד קודם לכן היה הימין כוח פוליטי משמעותי. יתר על כן, הימין הפך בשנים האחרונות להיות לא רק השלטון – אלא אף ההזדהות הרווחת בישראל. ובעיקר – תחקירים עיתונאיים ודיונים ציבוריים יש בנושאי השפעת הימין לרוב.

למעשה, החודשים האחרונים אף הגבירו מאד את הופעת הדיונים הללו. כולל, למשל, לגבי פורום קהלת, שעד לאחרונה היה עלום לגמרי לציבוריות הישראלית. אגב, גם גופי חברה אזרחית מבצעים לא מעט תחקירים על הימין וגופי ימין, שחלקם אף מוצאים את דרכם אחר כך לעיתונות.

הסתרה שיטתית של תורמים, תופעה גורפת בארגוני ימין (למשל, בפורום קהלת טרם חשפו את פרטי תורמיהם, למרות פניות רבות אל הארגון) – היא תופעה שלא קיימת בארגוני השמאל

אבל הגודש הציבורי הזה טרם הגיע לאקדמיה. משום מה, האקדמיה שימרה ומשמרת כתמים עיוורים רבים מדי לגבי הציבוריות הישראלית, ואחד מהם, גדול במיוחד, הוא חקר הימין. מלבד מחקרים בודדים, שבאמת כנראה אפשר לספור על אצבעות יד אחת, אין מחקרים על הימין הישראלי. ולמרבה האירוניה, אחד המחקרים המעניינים שנעשו על תנועת ההתנחלות, של החוקרת שרה הירשהורן (שפורסם בספר A City on a Hilltop) ובו היא סוקרת את השפעת העלייה מארה"ב על תנועת ההתנחלות, הוא מחקר שנעשה על ידי חוקרת אמריקאית יהודייה, שאמנם חוקרת את ישראל, אך איננה חלק מהאקדמיה הישראלית.

מדובר בלקונה אקדמית, שאמורה להביך את כלל חוקרי החברה הישראלית – סוציולוגים (בעיקר) אך גם חוקרי מדע המדינה, תקשורת ועוד. אך זו לא רק לקונה אקדמית, לא רק סוגיה מחקרית שראוי להשלים. יש ללקונה הזו השפעה הן על השיח הפוליטי העכשווי, והן על הזיכרון ההיסטורי הישראלי.

במאמר שפרסם בכתב העת תלם, סיפר יובל יבנה על ניסיונו עם מכון שחרית, ועל אכזבתו מהמכון. יבנה ציין מאמר של ניסים מזרחי, סוציולוג מאוניברסיטת תל אביב, אשר נקרא "מעבר לגן ולג'ונגל" והעביר בקורת על ארגוני זכויות אדם ישראלים. המאמר שימש בידי אנשי שחרית לביקורת על השמאל, אך יבנה מציין:

"בשעה שיד שמאל של 'שחרית' נופפה במאמר הזה ושלחה חצים מושחזים לעבר מחנה השמאל, יד ימין לא החזיקה מאמר מקביל שמצביע על כשליו ומגבלותיו של מחנה הימין בישראל, אלא נופפה אל מחנה הימין בתחינה והזמינה אותו לשבת סביב השולחן המשותף ללא כל תנאים מוקדמים".

זו הדגמה טובה לכך שמאמר אקדמי יכול לשמש גם ככלי במאבק הפוליטי. וזה בסדר גמור שזה המצב. אנו רוצים שדיון פוליטי ייתמך ככל האפשר בעובדות, במחקר, בפרשנות מתוחכמת ומבוססת. ולמעשה, תפקיד האקדמיה להעניק את המידע, הכלים והבסיס לדיון ציבורי, ובכלל זה פוליטי, משוכלל ורחב ככל האפשר. אך בעוד מאמרי מחקר ובקורת על השמאל הישראלי ישנם בשפע, על הימין כמעט אין.

ואגב, המאמר הנדון כאן, של ניסים מזרחי, הוא לא מהטובים שבמאמרים ולמעשה, במתכונת בה פורסם הוא מכיל כל כך הרבה כשלים תיאורטיים ומתודולוגיים, שראוי היה לו שייגנז או ישונה. אך הוא פורסם, ועליו חתום פרופסור, וזה בסופו של עניין מאמר אקדמי – ולכן נעשה בו השימוש שנעשה.

תפקיד האקדמיה להעניק את המידע, הכלים והבסיס לדיון ציבורי, ובכלל זה פוליטי, משוכלל ורחב ככל האפשר. אך בעוד מאמרי מחקר ובקורת על השמאל הישראלי ישנם בשפע, על הימין כמעט אין

היעדר המחקר של הימין משפיע גם על הזיכרון הקולקטיבי. ראו כמה תשומת לב ניתנת לאירועים מראשית חיי המדינה כמו המעברות, הקונספירציה על חטיפת ילדי תימן, האלטלנה, הקיבוצים ועוד שלל פרשות שבהן מואשמות שוב ושוב מפא"י, מפ"ם ומפלגות ההמשך שלהן. כל זאת, בעוד שחמישים השנים האחרונות הביאו מקרים חדשים של אי שוויון ועוולות (בעיקר כלפי פלסטינים ופליטים, ולא רק) והיו לא מעט עוולות שפשוט לא תוקנו, או אף הורחבו.

מדוע לא לדון במדיניות מפלגות הימין לגבי אירועים אלו? שלא לדבר על המהלך ארוך השנים של הימין להחדיר את אנשיו לכלל דרגי הממשל, להשתלט על עוד חלקות של הממשל, להדיר את השמאל ובכלל את מי שאינם מאנשי הימין.

לא לחקור את הסוגיות הללו של הימין הישראלי, הוא לא רק כשל אקדמי חמור, אלא גם מחסור רציני בכלים עבור הצד הליברלי / שמאלי / פרוגרסיבי בישראל. מדובר גם בהפקרת הזיכרון ההיסטורי ודווקא אל מול הכוח, דווקא אל מול מפלגות השלטון האינסופי הישראלי. שלטון שאפילו לא ברור מתי יסתיים – משום שגם האופוזיציה הישראלית ימנית ברובה כרגע.

לכן, זה פשוט – חוקרי מדעי החברה בישראל צריכים להפנות את תשומת לבן ולבם אל הימין הישראלי. לבחון את מדיניות המפלגות השונות בימין לסוגיות של מדיניות, לחקור נתיבי המימון של ארגוני החברה האזרחית, לחקור את מקורות ההשפעה (האמריקאית, ההונגרית ואת הקשרים עם מפלגות ימין קיצוני, שלא לומר ניאו-נאצי באירופה), לחקור את המדיניות החברתית של ממשלות הימין, לחקור את המדיניות האזרחית של מפלגות הימין ולחקור את מניעי המצביעים למפלגות אלו.

לא לחקור את הסוגיות הללו של הימין הישראלי, הוא לא רק כשל אקדמי חמור, אלא גם מחסור רציני בכלים עבור הצד הליברלי / שמאלי / פרוגרסיבי בישראל, והפקרת הזיכרון ההיסטורי – דווקא אל מול הכוח

באופן אישי, אני מקווה שהמחקר שלי יתפרסם בקרוב, עובד על זה. בהמשך אחקור בעצמי סוגיות נוספות של מימון ארגוני ימין בישראל והעברת אידאולוגיה. אין סיבה שאהיה חלק מקומץ.

זה יהיה טוב לאקדמיה, טוב למדינה, וטוב לצד השמאלי של המפה הפוליטית. והאמת, אפילו טוב לימין שמצביעיו ופעיליו יוכלו להבין את המחנה שהם חלק ממנו טוב יותר.

עמיר עקיבא סגל הוא סוציולוג ומשורר ישראלי, חי בברלין, פוסט דוקטורנט במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה החופשית בברלין.