ב-26 ביולי נציין את ערב תשעה באב, היום בו חרב בית המקדש הראשון והשני. בכל פעם מנינו 70 שנה מאז כינון מדינה עצמאית ועד לחורבנה.

ביום הזה נקרא את מגילת "איכה", קינות על חורבנה של ירושלים:

"א אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס. {ס} ב בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין-לָהּ מְנַחֵם מִכָּל-אֹהֲבֶיהָ כָּל-רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים".

והמילה שחוזרת שוב ושוב היא "איכה". איך קרה שהגענו לשבר, לחורבן, לאסון הנורא הזה.

והיום, 75 שנים אחרי קום המדינה, אנחנו על סף כיליון בפעם השלישית, והכל מעשי ידינו.

המילה שחוזרת שוב ושוב בקינה היא "איכה". איך קרה שהגענו לשבר, לחורבן, לאסון הנורא הזה. והיום, 75 שנים אחרי קום המדינה, אנחנו על סף כיליון בפעם השלישית, והכל מעשי ידינו

שלא כמו בחורבן בית ראשון ושני, כשאויבים מבחוץ הם ששרפו את בית המקדש, לא אחת בסיוע גורמים מבית, הפעם הכל הוא מעשי ידינו לתפארה. והפעם דווקא מדינות זרות מבקשות להושיט לנו יד להציל את עצמנו מהתאבדות.

בעולם כולו מביטים בתימהון עמוק, איך קורה שמדינה מערבית, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, הסטרטאפ ניישן המתקדמת, עושה לעצמה במודע חרקירי. והתשובה רשומה באותיות קידוש לבנה – קקיסטוקרטיה.

קקיסטווקרטיה הוא מושג שהשימוש המוקדם ביותר בו מתוארך למאה ה-17 ע"י תומס גוסנולד, המוזכר בספרו של תומאס פיקוק ב-1826, ונגזר משתי מילים יווניות: קקיבטוס. – הגרוע ביותר וקראטוס – שלטון. השלטון הגרוע ביותר המונהג על ידי הגרועים ביותר.

וכך הוא כתב:

"אנרכיה היא לא ממש היעדר ממשל, אלא ממשל של הגרועים מכל – לא אריסטוקרטיה אלא קקיסטוקרטיה – מצב שלכבוד טבענו הושג רק לעתים רחוקות בקרב בני אדם, ושאולי הודגם במלואו רק במהלך הגרוע מכל. זמנים של המהפכה הצרפתית, כאשר הגיהינום הנורא הזה בער בלהבה הנוראה ביותר שלו. במצב דברים כזה, להיות מואשם זה להוקיע – להגן על החפים מפשע זה להיות אשם; ואולי ההשפעה הגרועה ביותר, היא שאפילו אנשים בעלי טבע טוב יותר, שמעשיהם עצמם מתועבים להם, מונעים על ידי אימה להוביל במעשי אשמה ואלימות".

"להיות מואשם זה להוקיע – להגן על החפים מפשע זה להיות אשם; ואולי ההשפעה הגרועה ביותר, היא שאפילו אנשים בעלי טבע טוב יותר, שמעשיהם עצמם מתועבים להם, מונעים על ידי אימה להוביל במעשי אשמה ואלימות"

ומנהיגי העולם המערבי רואים ושומעים את הקולות. והנשיא ג'ו ביידן נפגש עם נשיא המדינה יצחק הרצוג, וכשראה שאמירתו הנחרצת לפיה לא ייפגש עם הנאשם בנימין נתניהו לא שכנעה את הקואליציה המשיחית לשנות את מסלול ההתנגשות באבדון – קרא אליו את מקורבו העיתונאי תומס פרידמן הפרשן הבכיר בניו יורק טיימס, וביקש ממנו לכתוב שחור על גבי לבן את המסר הברור: "עצור עכשיו".

האם הוא אמר זאת גם להרצוג? אי אפשר לדעת, אבל סביר להניח שאם אמר זאת לפרידמן הוא אמר זאת קודם לכן גם לנאשם, בשיחת הטלפון שנאלץ לקיים איתו.

ביידן רואה איך בזה אחר זה נפגשים אנשי צמרת הממשלה הימנית הקיצונית ביותר שהייתה כאן מעולם עם מנהיגים מפולין ומהונגריה וממשיכים ללמוד עוד ועוד פרקים בדרך להשגת הדיקטטורה במדינת ישראל.

מאות האלפים שיוצרים בימים אלה להפגנות בכל צומת במדינה ומסביב לכנסת, וצועדים עם תרמיל ומקל כדי לעלות אליה לירושלים, מאותתים שרגע האמת מתקרב.

אם תתקבל כאן החקיקה שתשנה את פניה של המדינה שלנו, של המולדת שלנו, איש לא יוכל לומר עכשיו איך זה יסתיים.

אי אפשר להעריך מה יהיו ממדי ההתנגדות. שרי הממשלה מבקשים ללמוד מעמיתיהם במדינות הדיקטטורה מהם הצעדים שניתן לנקוט כדי לבחון את ההתקוממות העממית שתהיה כאן. ברובים? בטנקים? במאסרים ללא הגבלת זמן? את המכתזיות כבר הרגשנו!

ולכן הפניה שלי מכאן היא אל כוחות הביטחון. המשטרה, מג"ב, גם לאותם אלו שמקבלים כתבי מינוי זמניים למשטרה, נערים נלהבים – בדרך כלל ללא שיקול דעת מעמיק:

עצרו!
התהום שאנחנו מזהירים מפניה כבר כאן!

גורל המדינה נתון גם בידיכם. יש פקודות, שכאשר תקבלו אותן אתם יכולים לומר "לא!". אלה פקודות שאינן חוקיות בעליל. לפגוע פיזית במפגינים לא אלימים רק כי הם רוצים לשמור על הדמוקרטיה של כולנו, גם שלכם, זו פקודה בלתי חוקית בעליל.

הפניה שלי מכאן היא אל כוחות הביטחון. המשטרה, מג"ב, גם לאותם אלו שמקבלים כתבי מינוי זמניים למשטרה, נערים נלהבים – בדרך כלל ללא שיקול דעת מעמיק: עצרו! גורל המדינה נתון גם בידיכם

לגרור מפגינים על הרצפה, לחבוט בהם באלות, לכוון לראשיהם זרנוק בכינון ישיר, להצליף בהם בשוט – רק כי הם רוצים לשמור על המדינה שלנו מפני חבורה של עבריינים, כמה מהם עם עבר פלילי והרשעות, כמה מהם עומדים למשפט גם בימים אלה –

אל תחברו למושחתים. אל תחברו לעבריינים שפועלים בשיטות של מאפיה. זכרו,  המדינה שלנו היא מדינת העם היהודי שקמה כדי לשמור ולהגן על אזרחיה ולא לפגוע לפצוע ולהרוג בהם.

עתידה של המדינה שלנו נמצא בימים אלה לא רק בידי מאות האלפים שיוצאים לרחובות אלא גם בידיכם!
אל תרימו יד על בני עמכם. אחים אנחנו!

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.