אירועי השבת השחורה הזכירו שוב את עוצמת השיתוק של מערכות השלטון דווקא כשהכי נזקקנו להם. באורח פלא, במקומם ולצידם, באור קמה לה חברה אזרחית שהחלה לתת את המענה שהעם כל כך זקוק לו בתחומי החברה המגוונים – חברה שהחלה לתפעל את המערכות באופן מעורר השראה וכך תפסה את המקום של המנהל הציבורי ומשרדי הממשלה.

לממשלה ולמנהל הציבורי יש עוצמה, סמכויות רחבות, לגיטימציה ומשאבים. תחומי אחריותם רבים, ובמסגרתם הם אחראים על חקיקה, תקנות, נהלים, תקציבים, איסוף נתונים מתמיד והיערכות קבועה לשינויים ומשברים בתחומי ביטחון, טבע, בריאות, כלכלה. אך הם מתאפיינים בתרבות ארגונית נוקשה ושמרנית, ותהליכי עבודה מסועפים ובירוקרטים.

לממשלה ולמנהל הציבורי יש עוצמה, סמכויות רחבות, לגיטימציה ומשאבים. תחומי אחריותם רבים, והם אחראים על חקיקה, תקנות, נהלים, תקציבים, איסוף נתונים ועוד, אך מתאפיינים בתרבות ארגונית נוקשה ובירוקרטית

לעומתם, המגזר החברתי-עיסקי (החברה האזרחית) בעל מטרה ותכלית ברורה. הוא עוסק בכל התחומים (חקיקה, כלכלה, חברה, מודיעין ועוד), אך אחריותו מבוזרת. יש לו תקציבים גבוהים ונהלים רזים וממוקדים מאלו של המנהל הציבורי והממשלה, ובעיקר יש בו גמישות יתרה, יזמות פורחת, פתיחות ושיתופיות שמעוררות השראה.

מה קורה באירוע חירום כששני הגלדיאטורים עומדים אל מול אירוע משברי – הממשלה והמינהל הציבורי, ולצידם/מולם המגזר החברתי-עיסקי?

התנהלות הגלדיאטור הראשון באירועי החירום נראה את בעלי התפקידים בממשלה ובמינהל הציבורי נתפסים במבט מופתע. בשטח ישרור אי סדר בקנה מידה עצום למרות ההכנה המתמדת לחירום, יהיו נפגעים רבים, התשתיות יקרסו, תשרור אי וודאות גדולה ויהיו פערים בצרכים. הצורך במשאבים יגבר ויהיו פערי א-סימטריה במידע ובנתונים.

וכל אלו יקרו למרות שלגלדיאטור הראשון, הממשלה והמנהל הציבורי – יש משאבים, נתונים, הון אנושי, נהלים, הרבה ידע ואחריות על כל תחומי חייו של האזרח, אך בעיקר יש לו הרבה תקנות, חקיקה ובירוקרטיה.

באירוע הזה ובאחרים הם יתקשו לשחרר את הנהלים ולפצל את הסמכויות והאחריות, מאחר שבתפיסתם, גם אם יש משבר הם נאמנים לבירוקרטיה.

הגלדיאטור השני – המגזר החברתי-עיסקי, אינו כפוף לנהלים ולכן תוך זמן קצר מאוד הוא מסוגל לנהל טוב יותר את המשבר ככל שיהיה מורכב.

לעומתם, המגזר החברתי-עיסקי בעל תכלית ברורה. הוא עוסק בכל התחומים אך אחריותו מבוזרת. יש לו תקציבים גבוהים, ונהלים רזים וממוקדים מאלו של המנהל הציבורי והממשלה ובעיקר יש בו גמישות, יזמות ושיתופיות

בשעות, בימים ובשבועות שלאחר ה-7 באוקטובר ניתן היה להבחין טוב יותר בין שני הגלדיאטורים בזירת המדינה. במתקפת הרצח של חמאס, ב-96 שעות הראשונות, נדהמנו לראות את גבורת האזרחים מול כישלון הממשלה והמנהל הציבורי.

האזרחים גייסו את עצמם מבלי שימתינו לבירוקרטיה של צו ה-8 שאמור היה להגיע אליהם, לבשו מדים ופשוט נסעו לדרום הארץ.

הם חילצו אנשים תחת אש באופן עצמאי ללא שום גוף מאורגן מטעם המדינה, הורים הגיעו לחלץ את ילדיהם, תושבי הדרום נעלו את משפחתם בחדר הממ"ד ויצאו עם רכבים פרטים לאסוף פצועים.

אזרחים הקימו חמ"לים עם מערכות נתונים שלא מביישות את גופי המודיעין הגדולים בעולם והפיקו תמונות מצב בכל מיני תחומים (פצועים, נפגעים, צירים חסומים, מקומות פינוי).

אזרחים סייעו בפינוי ישובים, בגיוס הסעות ואוטובוסים, פנו ליצירת חיבורים בישובים קולטים מפונים, גייסו בתי מלון ופנימיות שיקלטו את המפונים.

דאגו לרכוש ציוד ומזון למפונים ולחיילי צה"ל בתחילת האירוע.

הקימו רשת הסברה לאירועי ה-7 באוקטובר וגייסו משפיעני רשת, מפיקים, צלמים, דוברי שפות.

יזמו וקידמו מערך תיעוד לפיו צילמו, הקליטו, אספו נתונים בשטח בשעות הראשונות למען הדורות הבאים.

בשעות, בימים ובשבועות לאחר ה-7 באוקטובר ניתן היה להבחין היטב בין שני הגלדיאטורים בזירת המדינה. ב-96 שעות הראשונות נדהמנו לראות את גבורת האזרחים מול כישלון הממשלה והמנהל הציבורי

אזרחי ישראל עשו את כל אלו ב-96 שעות הראשונות לפרוץ המלחמה והתגלו בעוז וחוסן מעוררי השראה. רק לאחר מכן הואילו להיכנס לאירוע הממשלה והמנהל הציבורי וגם לא עד הסוף.

מדוע? בירוקרטיה, חוסר רלוונטיות, ובעיקר אילמות ושיתוק של מערכות שלטון מסואבות שלא מסוגלות לתפקד בזמנים קריטיים שזקוקים להן.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.